×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא מעילה כ״א:גמרא
;?!
אָ
וְהָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ בִּשְׁלֹשָׁה חָלוּק וּבִשְׁלֹשָׁה טַלִּית שְׁנֵיהֶם מָעֲלוּ ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בעה״בבַּעַל הַבַּיִת לֹא מָעַל שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ חָלוּק גָּדוֹל הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ וְהֵבֵאתָ לִי קָטָן וְרַע.: גמ׳גְּמָרָא: שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ מַאן דְּאָמַר לִשְׁלוּחוֹ זִיל זְבֵן לִי כּוֹרָא דְאַרְעָא וַאֲזַל וּזְבַן לֵיהּ לִיתְכָּא קָנֵי לוֹקֵחַ. אאָמְרִי הָכָא הֵיכִי דָּמֵי כְּגוֹן דְּאַיְיתִי לֵיהּ שָׁוֶה ו׳שֵׁשׁ בְּשָׁלֹשׁ. אֵימָא סֵיפָא ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בעה״בבַּעַל הַבַּיִת לֹא מָעַל שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר לוֹ חָלוּק גָּדוֹל הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ וְהֵבֵאתָ לִי חָלוּק קָטָן וְרַע. דא״לדְּאָמַר לֵיהּ אִי יָהֲבַתְּ דִּינָר כּוּלֵּיהּ אַיְיתֵית לִי שָׁוֶה ב׳שְׁנֵי דִינָרִין. ה״נהָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דְּקָתָנֵי (סֵיפָא) מוֹדֶה ר׳רַבִּי יְהוּדָה בְּקִטְנִית שֶׁשְּׁנֵיהֶם מָעֲלוּ שֶׁהַקִּטְנִית בִּפְרוּטָה וְקִטְנִית בְּדִינָר. ה״דהֵיכִי דָמֵי אִי בְּאַתְרָא דְּזָבְנִי בְּשׁוּמָא גַּבֵּי קִטְנִית נָמֵי דְּיָהֵב סֶלַע מוֹזְלִי לֵיהּ טְפֵי אָמַר רַב פָּפָּא בְּדוּכְתָּא דִּמְזַבְּנִי בְּכַנֵּי כַּנֵּי כַּנָּא כַּנָּא בִּפְרוּטָה דְּהָתָם פְּסִיק מִילְּתַיְיהוּ.: מתני׳מַתְנִיתִין: בהַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל שׁוּלְחָנִי אִם צְרוּרִין לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן לְפִיכָךְ אִם הוֹצִיא מָעַל אִם מוּתָּרִין יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן לְפִיכָךְ אִם הוֹצִיא לֹא מָעַל גאֵצֶל בעה״בבַּעַל הַבַּיִת בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן לְפִיכָךְ אִם הוֹצִיא מָעַל הַחֶנְוָונִי כבעה״בכְּבַעַל הַבַּיִת דִּבְרֵי ר״מרַבִּי מֵאִיר ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כְּשׁוּלְחָנִי. נָפְלָה פְּרוּטָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ בְּתוֹךְ כִּיסוֹ אוֹ שֶׁאָמַר פְּרוּטָה בְּכִיס זֶה הֶקְדֵּשׁ כֵּיוָן שֶׁהוֹצִיא אֶת הָרִאשׁוֹנָה מָעַל דִּבְרֵי ר״ערַבִּי עֲקִיבָא וַחֲכָמִים אוֹמְרִים דעַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַכִּיס. וּמוֹדֶה ר״ערַבִּי עֲקִיבָא לַחֲכָמִים הבְּאוֹמֵר פְּרוּטָה מִן כִּיס זֶה הֶקְדֵּשׁ שֶׁהוּא מוֹצִיא וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַכִּיס.: גמ׳גְּמָרָא: כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אֲמַר רָמֵי לֵיהּ ר״לרֵישׁ לָקִישׁ לר׳לְרַבִּי יוֹחָנָן מ״שמַאי שְׁנָא רֵישָׁא ומ״שוּמַאי שְׁנָא סֵיפָא. אֲמַר לֵיהּ סֵיפָא בְּאוֹמֵר לֹא יִפָּטֵור כִּיס זֶה מִן הַהֶקְדֵּשׁ. כִּי אֲתָא רָבִין אֲמַר כִּיסִין אַשְּׁוָורִים רְמָא לֵיהּ דִּתְנַן והָאוֹמֵר אֶחָד מִשְּׁוָורַיי הֶקְדֵּשׁ הָיוּ לוֹ שְׁנַיִם הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן הֶקְדֵּשׁ א״לאֲמַר לֵיהּ סֵיפָא בְּאוֹמֵר לֹא יִפָּטֵור כִּיס זֶה מִן הַהֶקְדֵּשׁמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
והלך השליח והביא לו בשלשה סלעים מתוך דינר הזהב שקיבל חלוק, ובשלשה סלעים אחרים טליתשניהם מעלו. בעל הבית מעל — שהרי נעשתה שליחותו בקניית החלוק בשלושת הסלעים, והשליח מעל — שהרי שינה משליחותו של בעל הבית בשלושת הסלעים האחרים, שקנה בהם מדעתו טלית. ר׳ יהודה אומר: בעל הבית לא מעל, שכן הוא אומר (יכול לומר) לו לשליח: שינית משליחותך אף בקניית החלוק בשלושת הסלעים, כי חלוק גדול (הנקנה בדינר זהב) הייתי מבקש, ואילו אתה הבאת לי במקומו חלוק קטן ורע הנקנה בשלושה סלעים. א גמרא מדין משנתנו משמע שהשליח המוסיף על דברי המשלח (לענין הטלית), נחשב גם כעושה שליחותו (לענין החלוק). ומציעים: שמעת מינה [לומד אתה מכאן] פתרון לבעייה שדנו בה חכמים, במסכת כתובות, בעניינו של מאן דאמר [מי שאומר] לשלוחו: זיל זבן [לך מכור] לי (עבורי) מתוך שדותי כורא דארעא [שטח שמידתו בית כור של קרקע], ואזל [והלך] השליח וזבן ליה [ומכר לו] קרקע במידת ליתכא [לתך, חצי בית כור] בלבד — חל המכר, וקני [קנה] הלוקח (הקונה) את הקרקע בשיעור לתך שנמכרה לו, שכן נחשב הדבר שעשה בכך השליח שליחותו! אמרי [אומרים] בדחיית הראיה: אין להביא מכאן הוכחה כי הכא היכי דמי [כאן, במשנתנו כיצד מדובר]? כגון דאייתי ליה [שהביא לו] השליח לבעל הבית חלוק השוה שש סלעים, כערך דינר הזהב שנתן לו בעל הבית, בשלש סלעים, וקיבל בעל הבית בדיוק את מה שרצה, ולא שינה השליח מדבריו אלא רק הוסיף עליהם, בזה שקנה לו גם טלית. אבל במקום שלא עשה את שליחותו, כגון במכירת שדה שמכר פחות ממה שנאמר לו, אין זו נחשבת לשליחות. ומקשים על אופן העמדה זו של משנתנו: אם כך, אימא סיפא [אמור את מה ששנינו בסוף המשנה]: ר׳ יהודה אומר: בעל הבית לא מעל, שכן הוא יכול לומר לו ״חלוק גדול הייתי מבקש, ואילו אתה הבאת לי חלוק קטן ורע״ והרי שאין מדובר כאן באופן שהביא לו השליח חלוק השווה ששה סלעים, אלא ״חלוק קטן ורע״! ומשיבים: כוונת דברי ר׳ יהודה היא, דאמר ליה כך יכול לומר לו] בעל הבית לשליח: כיון שקנית במקום בו המחירים הם מחצית מהמחירים הרגילים, מעתה אי יהבת [אם היית נותן, מוציא] בקנייה שעשית עבורי את הדינר כוליה [כולו] שנתתי לך, אייתית [יכול היית להביא] לי בדינר זה חלוק משובח ביותר השוה שני דינרין, ובהשוואה לאותו חלוק, מה שהבאת לי הוא ״קטן ורע״. ומוסיפים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] להעמיד את דברי ר׳ יהודה, דקתני סיפא כן שנויה ברייתא בסוף, במקום אחר]: מודה ר׳ יהודה לחכמים, במקרה של בעל הבית ששלח שליח שיקנה לו קטניות בדינר זהב, והלך השליח וקנה בחצי דינר קטנית, ובחצי דינר קנה דבר אחר — ששניהם מעלו, ואף בעל הבית מעל (על קניית הקטנית). וטעם הדבר, שמחיר הקטנית הינו קבוע ובלתי משתנה, שהקטנית בשיעור מסויים נקנית בפרוטה וקטנית בשיעור גדול ממנו נקנית בדינר, על פי אותו תעריף, ואין הוזלה כלשהי לקונה בסכום גדול יותר. ומשמע שבדבר אחר, וכגון חלוק, קנייה בסכום גדול יותר מוזילה את מחיר הדבר הנקנה. ושואלים: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר], באיזה מקום מדובר כאן? אי באתרא דזבני בשומא [אם תאמר שמדובר במקום שמוכרים קטניות בהערכה], גבי [אצל] מכירת קטנית נמי [גם כן], במקרה דיהב [שנותן] הקונה למוכר סכום גבוה כגון סלע מוזלי ליה טפי [מוזילים לו יותר] מאשר אם היה קונה בסכום נמוך! אמר רב פפא: מדובר בדוכתא דמזבני בכני כני [במקום שמוכרים במלוא כלים כלים], כלומר, שמשלם הקונה בהתאם למספר הכלים בהם ניתנות הקטניות, מחיר כל כנא וכנא [כלי כלי] בפרוטה, דהתם פסיק מילתייהו [ששם דבריהם חתוכים, המחיר קבוע], ולכן באופן זה מעל גם בעל הבית. ב משנה אדם המפקיד מעות של הקדש שבידו אצל השולחני (חלפן כספים), הפורט ומעביר כספים מיד ליד, ונזקק תמיד לכספים, אם נמסרו לו המעות הללו כשהן צרורין (קשורות) — לא ישתמש בהן השולחני. לפיכך, אם עבר והוציא אותם לצרכיו — מעל השולחני. ואולם אם המעות שנמסרו היו מותרין (לא קשורות) — ישתמש (מותר לו להשתמש) בהן. לפיכך, אם הוציא אותם — לא מעל השולחני. ואולם המפקיד מעות אצל בעל הביתבין כך (שהיו המעות קשורות) ובין כך (שהיו מותרות) — לא ישתמש בהן. לפיכך, אם הוציא אותם בעל הבית — מעל. החנווני, הקונה ומוכר סחורות בחנות, נחשב לענין זה כבעל הבית, ואסור לו להשתמש במעות שהופקדו בידו, ואם הוציאן — מעל. אלו דברי ר׳ מאיר. ר׳ יהודה אומר: החנווני נחשב לענין זה כשולחני, והריהו אסור בשימוש במעות צרורות שהופקדו בידו, ומותר בשימוש במעות מותרות שהופקדו בידו. נפלה פרוטה של הקדש בתוך כיסו (ארנקו) של אדם שהיו בו פרוטות אחרות של חולין, או שאמר על פרוטה אחת מתוך המעות שהיו בארנקו ״פרוטה שבכיס זה הריהי הקדש!⁠״, ואין הוא יודע איזוהי אותה פרוטה — כיון שהוציא את הפרוטה הראשונה מארנקו לצורך של חולין, מעל, אלו דברי ר׳ עקיבא, שלדעתו חוששים אנו שמא זו היא שהיתה של הקדש. וכך הוא הדין בכל פרוטה ופרוטה שיוציא מכיסו זה, יש לחשוש שמא היא הפרוטה של ההקדש. וחכמים אומרים: לא מעל עד שיוציא לחולין את כל הפרוטות הנמצאות בכיס, שאז ודאי שהוציא פרוטה של הקדש. ומעירים: מודה ר׳ עקיבא לחכמים במקרה של האומר ״פרוטה אחת מן המעות שבכיס זה הריהי הקדש!⁠״, שהוא מוציא לחולין והולך (וממשיך בכך) עד שיוציא את כל המעות שבכיס כולן. שכן לשון זו מורה שכוונתו היתה שהפרוטה האחרונה שתישאר בארנק היא זו שתהיה הקדש, ולכן אין הוא מועל אלא בפרוטה זו. ג גמרא שנינו בסוף משנתנו כי מודה ר׳ עקיבא לחכמים באדם המקדיש פרוטה שבכיסו בלשון ״פרוטה מן כיס זה הקדש!⁠״ שאין הוא מועל אלא בפרוטה האחרונה שהוציא מהכיס. ובענין זה מוסרים: כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל, אמר כי רמי ליה [השליך לו, הראה סתירה] ריש לקיש לר׳ יוחנן בדברי ר׳ עקיבא שבמשנתנו. וכך שאל אותו: מאי שנא רישא [מה שונה הוא הדין שבראש המשנה] באדם האומר ״פרוטה בכיס זה הקדש!⁠״ שחולק ר׳ עקיבא על חכמים וסבור שמועל בהוצאת הפרוטה הראשונה שבכיס, ומאי שנא סיפא [ומה שונה הוא הדין שבסוף המשנה] באדם האומר ״פרוטה מן כיס זה הקדש!⁠״ שמודה ר׳ עקיבא לחכמים שאין הוא מועל אלא בפרוטה האחרונה? אמר ליה [לו] ר׳ יוחנן לריש לקיש בהסבר הדברים: סיפא [הסוף] של המשנה עוסק באדם האומר בלשון ״לא יפטור כיס זה מן ההקדש״, וכוונתו שלא תכלה פרוטה מן הכיס הזה עד שיהא בו הקדש, ונמצא שחל ההקדש רק על הפרוטה האחרונה. ועוד נמסר: כי אתא [כאשר בא] רבין מארץ ישראל לבבל הביא את הדברים באופן אחר ואמר כי בין משנתנו שעניינה כיסין לבין משנה אחרת שעניינה שוורים הוא שרמא ליה [השליך לו, הראה סתירה] ריש לקיש לר׳ יוחנן. דתנן כן שנינו במשנה] במסכת מנחות: האומר ״אחד משווריי הריהו הקדש!⁠״, והיו לו שנים שוורים, ואין ידוע איזה מהם הקדיש — הגדול שבהן הוא שור ההקדש! וטעם הדבר, לפי הכלל שהמקדיש בעין יפה מקדיש, וודאי התכוון לגדול שבהם. ומעתה לפי זה אף במשנתנו נאמר שהפרוטה היותר מובחרת היא זו שהקדישה! ועל כך אמר לו ר׳ יוחנן בתשובה: סיפא [סוף] משנתנו עוסק באדם האומר בלשון ״לא יפטור כיס זה מן ההקדש״, והרי משמעות לשון זו שאין כוונתו אלא על הפרוטה האחרונה, אף שאין היא המובחרת שבפרוטות.מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144