×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא כתובות פ״ה:גמרא
;?!
אָ
כְּשִׁיקְרָא לָא חָיְישִׁינַן. אהָהוּא גַּבְרָא דְּאַפְקֵיד שַׁב מַרְגָּנְיָתָא דְּצַיְירִי בִּסְדִינָא בֵּי רַבִּי מְיָאשָׁא בַּר בְּרֵיהּ דר׳דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שְׁכֵיב ר׳רַבִּי מְיָאשָׁא וְלָא פַּקֵּיד אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דר׳דְּרַבִּי אַמֵּי א״לאֲמַר לְהוּ חֲדָא דְּיָדַעְנָא בֵּיהּ בר׳בְּרַבִּי מְיָאשָׁא בַּר בְּרֵיהּ דר׳דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּלָא אֲמִיד וְעוֹד הָא קָא יָהֵיב סִימָנָא. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא רְגִיל דְּעָיֵיל וְנָפֵיק לְהָתָם אֲבָל רָגִיל דְּעָיֵיל וְנָפֵיק לְהָתָם אֵימָא אִינִישׁ אַחֲרִינָא אַפְקֵיד וְאִיהוּ מִיחְזָא חֲזָא. הָהוּא גַּבְרָא דְּאַפְקֵיד כָּסָא דְכַסְפָּא בֵּי חָסָא שָׁכֵיב חָסָא וְלָא פַּקֵּיד אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן אֲמַר לְהוּ יָדַעְנָא בֵּיהּ בְּחָסָא דְּלָא אֲמִיד וְעוֹד הָא קָא יָהֵיב סִימָנָא וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא רְגִיל דְּעָיֵיל וְנָפֵיק לְהָתָם אֲבָל רְגִיל דְּעָיֵיל וְנָפֵיק לְהָתָם אֵימַר אִינִישׁ אַחֲרִינָא אַפְקֵיד וְאִיהוּ מִיחְזָא חֲזָא. הָהוּא דְּאַפְקֵיד מְטַכְסָא בֵּי רַב דִּימִי אֲחוּהּ דְּרַב סָפְרָא שָׁכֵיב רַב דִּימִי וְלָא פַּקֵּיד אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַבָּא אֲמַר לְהוּ חֲדָא דְּיָדַעְנָא בֵּיהּ בְּרַב דִּימִי דְּלָא אֲמִיד וְעוֹד הָא קָא יָהֵיב סִימָנָא וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא רְגִיל דְּעָיֵיל וְנָפֵיק לְהָתָם אֲבָל רְגִיל דְּעָיֵיל וְנָפֵיק לְהָתָם אֵימָא אִינִישׁ אַחֲרִינָא אַפְקֵיד וְאִיהוּ מִיחְזָא חֲזָא. בהָהוּא דַּאֲמַר לְהוּ נִכְסַיי לְטוֹבִיָּה שָׁכֵיב אֲתָא טוֹבִיָּה א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֲרֵי בָּא טוֹבִיָּה. אֲמַר טוֹבִיָּה וַאֲתָא רַב טוֹבִיָּה לְטוֹבִיָּה אֲמַר לְרַב טוֹבִיָּה לָא אֲמַר וְאִי אִינִישׁ דְּגִיס בֵּיהּ הָא גִּיס בֵּיהּ אֲתוֹ שְׁנֵי טוֹבִיָּה שָׁכֵן וְתַלְמִיד חָכָם תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם קָרוֹב ות״חוְתַלְמִיד חָכָם ת״חתַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם. אִיבַּעְיָא לְהוּ שָׁכֵן וְקָרוֹב מַאי ת״שתָּא שְׁמַע {משלי כ״ז:י׳} טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק שְׁנֵיהֶם קְרוֹבִים וּשְׁנֵיהֶם שְׁכֵנִים וּשְׁנֵיהֶם חֲכָמִים שׁוּדָא דְּדַיָּינֵי. א״לאֲמַר לֵיהּ רָבָא לִבְרֵיהּ דְּרַב חִיָּיא בַּר אָבִין תָּא אֵימָא לָךְ מִילְּתָא מְעַלַּיְותָא דַּהֲוָה אָמַר אֲבוּךְ הָא דְּאָמַר שְׁמוּאֵל גהַמּוֹכֵר שְׁטַר חוֹב לַחֲבֵירוֹ וְחָזַר וּמְחָלוֹ מָחוּל וַאֲפִילּוּ יוֹרֵשׁ מוֹחֵל מוֹדֶה שְׁמוּאֵל דבְּמַכְנֶסֶת שְׁטַר חוֹב לְבַעְלָהּ וְחָזְרָה וּמְחָלַתּוּ שֶׁאֵינוֹ מָחוּל מִפְּנֵי שֶׁיָּדוֹ כְּיָדָהּ.: הקָרִיבְתֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן זַבֵּינְתַּהּ לִכְתוּבְּתַהּ בְּטוֹבַת הֲנָאָה אִיגָּרַשָׁה וּשְׁכִיבָה אֲתוֹ קָא תָבְעִי לַהּ לִבְרַתַּהּ אֲמַר לְהוּ רַב נַחְמָן לֵיכָּא דְּלַיסְּבַא לָהּ עֵצָהמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
כשיקרא לא חיישינן [לנראה כשקר אין אנו חוששים] אם תוכן הדברים הוא אמת. ולכן אף כאן — אין לחשוש אם כתבו הדיינים את השטר לפני המעשה. א כאן עוברת הגמרא לדון במקרים בהם יש ויכוח על נכסי המת, ומסופר: ההוא גברא דאפקיד שב מרגניתא דציירי בסדינא בי [אדם אחד הפקיד שבע מרגליות שהיו צרורות בסדין בבית] ר׳ מיאשא בר בריה [בן בנו] של ר׳ יהושע בן לוי. שכיב [מת] ר׳ מיאשא ולא פקיד [ציווה] בשעת מותו לאנשי ביתו, דבר אודות אותן מרגליות, שלא אמר למי הן שייכות. אתו לקמיה [באו המפקיד ובני הבית לפני] ר׳ אמי לדון בענין המרגליות, אמר להו [להם]: של הטוען הוא, חדא, דידענא ביה [סיבה אחת, שיודע אני בו] בר׳ מיאשא בר בריה [בן בנו] של ר׳ יהושע בן לוי שהוא לא אמיד [עשיר] עד כדי שיהיו מרגליות אלה שלו. ועוד, הא קא יהיב סימנא [הרי המפקיד נותן סימן] שהם שבע ושהן צרורות בסדין. ומעירים: ולא אמרן [אמרנו] שסימן כזה מועיל אלא כשהאיש הטוען לא רגיל דעייל ונפיק להתם [שנכנס ויוצא לשם], לבית בו נמצאים החפצים עליהם הוא טוען, אבל אם אדם זה רגיל דעייל ונפיק להתם [שנכנס ויוצא לשם], אימא איניש אחרינא אפקיד ואיהו מיחזא חזא [אמור שמא אדם אחר הפקיד והוא רק ראה ונתן סימנים] בדבר שאינו שלו. עוד מסופר: ההוא גברא דאפקיד כסא דכספא בי [אדם אחד שהפקיד כוס כסף בבית] החכם חסא. שכיב [מת] חסא בפתאומיות, שטבע בנהר (ראה להלן קכא, ב) ולא פקיד [ציווה] בשעת מותו דבר אודות אותה כוס כסף. אתו לקמיה [באו לפני] רב נחמן ונתן המפקיד בכוס סימן, אמר להו [להם] רב נחמן ליורשים: ידענא ביה [יודע אני בו] בחסא שהוא לא אמיד [עשיר] וכוס זו לא לפי ערך רכושו היתה. ועוד, הא קא יהיב סימנא [הרי הוא נותן סימן]. ולא אמרן [אמרנו] שסימן כזה מועיל אלא כשהאיש הטוען לא רגיל דעייל ונפיק להתם [שנכנס ויוצא לשם], לבית בו נמצאים החפצים עליהם הוא טוען, אבל אם אדם זה רגיל דעייל ונפיק להתם [שנכנס ויוצא לשם], אימא איניש אחרינא אפקיד ואיהו מיחזא חזא [אמור שמא אדם אחר הפקיד והוא רק ראה ונתן סימנים] בדבר שאינו שלו. וכן מסופר: ההוא דאפקיד מטכסא בי [אדם אחד שהפקיד משי בבית] רב דימי אחוה [אחיו] של רב ספרא, שכיב [מת] רב דימי ולא פקיד [ציווה] דבר לגבי משי זה. אתא לקמיה [בא המפקיד לפני] ר׳ אבא, אמר להו [להם]: של הטוען הוא, חדא, דידענא ביה [סיבה אחת, שיודע אני בו] ברב דימי שהוא לא אמיד [עשיר], ועוד, הא קא יהיב סימנא [הרי הוא נותן סימן]. ולא אמרן [אמרנו] שסימן כזה מועיל אלא כשהאיש הטוען לא רגיל דעייל ונפיק להתם [שנכנס ויוצא לשם], לבית בו נמצאים החפצים עליהם הוא טוען, אבל אם אדם זה רגיל דעייל ונפיק להתם [שנכנס ויוצא לשם], אימא איניש אחרינא אפקיד ואיהו מיחזא חזא [אמור שמא אדם אחר הפקיד והוא רק ראה ונתן סימנים] בדבר שאינו שלו. ההוא [אדם אחד] שאמר להו [להם] לנוכחים לפני מותו: נכסיי יהיו לטוביה ולא פירש לאיזה טוביה. שכיב [מת] אותו האיש, אתא [ובא] טוביה לתבוע. אמר ר׳ יוחנן: הרי בא טוביה, ואין אנו צריכים לחשוש שמא התכוון לטוביה אחר. ומוסיפים: אם אמר הנפטר ״נכסיי לטוביה״, ואתא [ובא] רב טוביה — אנו אומרים שאינו אותו אדם שאליו התכוון, כי ״לטוביה״ אמר ״לרב טוביה״ לא אמר. ואי איניש דגיס ביה [ואם הוא אדם שרגיל בו הנפטר]הא גיס ביה [הרי רגיל בו] ולכן אינו קורא לו בתוארו, אלא בשמו בלבד, וגם אם הוא רב טוביה, מן הסתם אליו התכוון. אם אתו [באו] שני אנשים ששמם טוביה לתבוע. אחד מהם היה שכן של הנפטר ואחד תלמיד חכם ואינו שכן — תלמיד חכם קודם, שמן הסתם רצה להנות דווקא את התלמיד חכם כדי להטות את דינו לאחר מותו לכף זכות. וכן קרוב ותלמיד חכם — תלמיד חכם קודם. איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: אם שניהם בעלי אותו שם, ואחד מהם שכן ואחד קרוב, מאי [מה] הדין? תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר שנאמר: ״טוב שכן קרוב מאח רחוק״ (משלי כז, י). והוסיפו לברר: אם שניהם קרובים, או שניהם שכנים, או שניהם חכמים, מי מהם נוטל את נכסיו? ואמרו: אין דרך עקרונית להכריע בזה ולכן יש לעשות שודא דדייני [השלכת, הכרעת, הדיינים] לפי ראות עיניהם. ב אמר ליה [לו] רבא לבריה [לבנו] של רב חייא בר אבין: תא אימא [בוא אומר] לך מילתא מעליותא דהוה אמר אבוך [דבר טוב שהיה אומר אביך]: הא [הלכה זו] שאמר שמואל שהמוכר שטר חוב לחבירו, וחזר המוכר ומחלו ללווה — הרי שטר חוב זה מחול, משום שההתחייבות שבשטר היתה רק כלפי מי שכתוב בשטר ולא כלפי כל מי שמחזיק בשטר. ולא זו בלבד, אלא אפילו יורש של המלוה שמכר את השטר מוחל את שטר החוב הזה — על כך אמר רב חייא בר אבין: מודה שמואל באשה המכנסת שטר חוב, שמישהו חייב לה, לבעלה, וחזרה ומחלתו ללווה — שאינו מחול. ומדוע? — מפני שידו כידה, שלאחר שנישאה זכות הבעל בנכסיה שווה לזכותה שלה, ולכן אין עוד בידה כוח למחול. מסופר: קריבתיה [קרובתו] של רב נחמן זבינתה [מכרה] את כתובתה בטובת הנאה, כלומר, שקיבלה תשלום מסויים עבור הסיכוי, שאם תתגרש ותהיה זכאית לקבל כתובה מבעלה — יעבור סכום הכתובה אותו היא אמורה לקבל, לקונה, ולאחר מכן איגרשה [התגרשה] מבעלה, ושכיבה [ומתה] ואת הזכות על סכום הכתובה ירשה בתה של אותה אשה שלא היו לה בנים. אתו קא תבעי לה לברתה [באו הקונים ותבעו את בתה] שתשלם להם את הכתובה, שהרי האם מכרה את הכתובה בחייה. אמר להו [להם] רב נחמן לסובבים אותו: ליכא דליסבא [האם אין מי שיתן] לה לבת עצה?!מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144