גמרא
פירוש
בְּקִינּוּחַ סְעוּדָה אָמְרוּ כׇּל יָמָיו לֹא הָיָה נוֹתָר בַּעֲזָרָה.
צְוָוחָה שְׁלִישִׁית שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְיִכָּנֵס אֱלִישָׁמָע בֶּן פִּיכַאי תַּלְמִידוֹ שֶׁל פִּנְחָס וִישַׁמֵּשׁ בִּכְהוּנָּה גְּדוֹלָה.
צְוָוחָה רְבִיעִית פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְהוֹצִיאוּ יִשָּׂשכָר אִישׁ כְּפַר בַּרְקַאי שֶׁמְּכַבֵּד עַצְמוֹ וּמְבַזֶּה קׇדְשֵׁי שָׁמַיִם מַאי הָוֵי עָבֵיד הֲוָה כָּרֵיךְ שִׁירָאֵי עַל יְדֵיהּ וְהָוֵה עָבֵיד עֲבוֹדָה.
מַאי סְלִיקָא לֵיהּ יַנַּאי מַלְכָּא וּמַלְכְּתָא הֲווֹ יָתְבִין מַלְכָּא אָמַר גַּדְיָא יָאֵי וּמַלְכְּתָא אָמְרָה אִימְּרָא יָאֵי אֲמַרוּ נְשַׁיְּילֵיהּ לְיִשָּׂשׂכָר אִישׁ כְּפַר בַּרְקַאי דְּכֹהֵן גָּדוֹל הוּא וְקִים לֵיהּ קְדֵירָה.
שַׁיְילוּהוּ הדרן עלך המביא אשם
מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
בקינוח סעודה, לאחר שהיה אוכל עיקר סעודתו. אמרו עליו שכל ימיו לא היה בשר נותר בעזרה, לפי שהיה דואג שייאכל הכל בזמנו. צווחה שלישית שצווחה העזרה: שאו שערים ראשיכם ויכנס אלישמע בן פיכאי תלמידו של פנחס (בן אלעזר בן אהרן הכהן) וישמש בכהונה גדולה, שהוא ראוי לה. צווחה רביעית צווחה העזרה: פתחו שערים והוציאו יששכר איש כפר ברקאי, שמכבד עצמו ומבזה קדשי שמים. ומסבירים: מאי הוי עביד [מה היה עושה] שאמרו עליו דבר זה? הוה כריך שיראי על ידיה והוה עביד [היה כורך משי על ידו והיה עובד] עבודה, כדי שלא יתלכלכו ידיו. מאי סליקא ליה [מה עלתה לו]? מסופר: ינאי מלכא ומלכתא הוו יתבין [ינאי המלך והמלכה היו יושבים] ודנים בענייני מאכל, מלכא [המלך] אמר: גדיא יאי [הגדי מובחר] ומלכתא [והמלכה] אמרה: אימרא יאי [הכבש מובחר], אמרו שניהם: נשייליה [נשאל] את יששכר איש כפר ברקאי, שכהן גדול הוא וקים ליה קדירה [והוא מבין במיני תבשיל]. שיילוהו [שאלו אותו], אמר להו [להם]: אי גדיא יאי ייסק לתמידא [אם הגדי היה מובחר, כדברי המלך, היה עולה לקרבן התמיד] ולא הכבש (ראה במדבר כח, ד). בהדי דאמר אחוי בידיה [בזמן שאמר דברים אלה הראה בידו] תנועה שיש בה זלזול, אמר להון מלכא [להם המלך]: הואיל ואחוי בידיה [והראה בידו] בתנועה כזו, קוצו לידיה דימינא [קצצו את יד ימינו]. יהיב שוחדא, קציוה לידיה שמאלא [נתן יששכר איש כפר ברקאי שוחד לפקידי המלך, וקצצו את ידו השמאלית] במקומה. שמע מלכא [המלך] את המעשה, אמר: ליקצו נמי לידיה דימינא [שיקצצו גם כן את ידו הימנית], ונמצא שהיו שתי ידיו קצוצות. אמר רב יוסף: בריך רחמנא דשקליה [ברוך הקב״ה שנטל לו] ליששכר איש כפר ברקאי למטרפסיה [את גמולו], שהיה כורך שיראים על ידיו וממעט בכבוד שמים, ונקצצו ידיו. אמר רב אשי: ועוד, שלא היה חכם ולא הוה תני ליה דתנן [ולא היה שונה את הדבר ששנינו במשנה]: כבשים קודמין לעזים בכל מקום בתורה, יכול מפני שמובחרין? תלמוד לומר בקרבן החטאת: ״והביא קרבנו שעירת עיזים״ (ויקרא ד, כח), ורק אחר כך: ״ואם כבש״ (שם לב) — מלמד ששניהן שקולין כאחת. רבינא אמר: אפילו מקרא נמי [גם כן] לא קרא, דכתיב [שנאמר] בקרבן השלמים: ״אם כבש הוא מקריב״, ״אם עז קרבנו״ (ויקרא ג, ז. שם יב), ומשמע מלשון זו שאיזה שירצה רשאי להקריב. ומסיימים בדבר טוב: אמר ר׳ אלעזר אמר ר׳ חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר: ״וכל בניך למודי ה׳ ורב שלום בניך״ (ישעיהו נד, יג), ודרשו חכמים: אל תקרא ״בניך״ אלא ״בוניך״, לומר: תלמידי חכמים, שהם בוני התורה, מרבים שלום.מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
הערות
Gemara
Peirush