×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא כריתות ט״ז.גמרא
;?!
אָ
וְאִילּוּ עַל סְפֵיקוֹ מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי לָא קָתָנֵי מַנִּי הָא אִילֵימָא ר״ערַבִּי עֲקִיבָא לִיתְנֵי נָמֵי סֵיפָא וְעַל סְפֵיקָן מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי דְּהָתְנַן ר״ערַבִּי עֲקִיבָא מְחַיֵּיב עַל סְפֵק מְעִילָה אָשָׁם תָּלוּי. אֶלָּא לָאו רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הִיא וְקָתָנֵי בה׳בַּחֲמִשָּׁה הֶעְלֵמוֹת מֵבִיא ה׳חָמֵשׁ חַטָּאוֹת וש״מוּשְׁמַע מִינַּהּ קַיבְּלַהּ מִינֵּיהּ. אֶלָּא אַדְּרַבָּה מִסֵּיפָא דְּקָתָנֵי מה׳מֵחֲמִשָּׁה זְבָחִים אֲפִילּוּ בְּהֶעְלֵם אַחַת חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאֶחָת ש״משְׁמַע מִינַּהּ לָא קַיבְּלַהּ מִינֵּיהּ. וְאֶלָּא מַאי אִית לְמֵימַר תַּנָּאֵי הִיא דְּאִיכָּא תַּנָּא דְּקַיבְּלַהּ וְאִיכָּא תַּנָּא דְּלָא קַיבְּלַהּ. אפי׳אֲפִילּוּ תֵּימָא ר״ערַבִּי עֲקִיבָא הִיא וְהַאי תַּנָּא סָבַר לַהּ כְּוָתֵיהּ בַּחֲדָא וּפְלִיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא סָבַר לַהּ כְּוָתֵיהּ בְּהַעֲלָמָה וּפְלִיג עֲלֵיהּ בִּמְעִילוֹת. ה״דהֵיכִי דָמֵי ה׳חָמֵשׁ מְעִילוֹת אָמַר שְׁמוּאֵל כְּאוֹתָהּ שֶׁשָּׁנִינוּ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים בָּעוֹלָה מִצְטָרְפִין אהַבָּשָׂר וְהֶחָלָב וְהַיַּיִן וְהַסֹּלֶת וְהַשֶּׁמֶן. חִזְקִיָּה אָמַר כְּגוֹן שֶׁאָכַל מה׳מֵחֲמִשָּׁה אֵבָרִים ר״לרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא בְּאֵבֶר אֶחָד מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ בְּכָתֵף רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא אָמַר כְּגוֹן שֶׁאָכַל בה׳בַּחֲמִשָּׁה מִינֵי קְדֵירָה רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר כְּגוֹן שֶׁאָכַל בה׳בַּחֲמִשָּׁה טְעָמִים.: מתני׳מַתְנִיתִין: אָמַר ר׳רַבִּי עֲקִיבָא שָׁאַלְתִּי אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת בְּהֶעְלֵם אַחַת מַהוּ חַיָּיב אַחַת עַל כּוּלָּן אוֹ חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאֶחָת. אָמַר לוֹ בחַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת מק״ומִקַּל וָחוֹמֶר וּמָה נִדָּה שֶׁאֵין בָּהּ תּוֹצָאוֹת הַרְבֵּה וְחַטָּאוֹת הַרְבֵּה חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאֶחָת שַׁבָּת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ תּוֹצָאוֹת הַרְבֵּה וּמִיתוֹת הַרְבֵּה אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאֶחָת. אָמַרְתִּי לוֹ אִם אָמַרְתָּ בַּנִּדָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁתֵּי אַזְהָרוֹת שֶׁהוּא מוּזְהָר עַל הַנִּדָּה וְהַנִּדָּה מוּזְהֶרֶת עָלָיו תֹּאמַר בַּשַּׁבָּת שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא אַזְהָרָה אֶחָת. אָמַר לִי הַבָּא עַל הַקְּטַנּוֹת יוֹכִיחַ שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא אַזְהָרָה אַחַת וְחַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאֶחָת. אָמַרְתִּי לוֹ אִם אָמַרְתָּ בַּקְּטַנּוֹת שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן עַכְשָׁיו יֵשׁ בָּהֶן לְאַחַר זְמַן תֹּאמַר בַּשַּׁבָּת שֶׁאֵין בָּהּ עַכְשָׁיו וְלֹא לְאַחַר זְמַן. אָמַר לִי הַבָּא עַל הַבְּהֵמָה יוֹכִיחַ אָמַרְתִּי לוֹ גהַבְּהֵמָה כַּשַּׁבָּת.: גמ׳גְּמָרָא: מַאי קָבָעֵי מִינֵּיהּ אִי שַׁבָּתוֹת כְּגוּפִין דָּמְיָין וְאִי לָא בָּעֵי מִינֵּיהּ נִיבְעֵי הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה אַחַת בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה. אֶלָּא וַלְדֵי מְלָאכוֹת אִי כְּאָבוֹת דָּמְיָין וְאִי לָא בָּעֵי מִינֵּיהּ נִיבְעֵי מִינֵּיהּ הָעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת בַּשַּׁבָּת. אָמַר רָבָא אָמְרִי בֵּי רַב תַּרְתֵּי בְּעָא מִינֵּיהּ שַׁבָּתוֹת כְּגוּפִין דָּמְיָין וְאִי לָא בְּעָא מִינֵּיהּ וַלְדֵי מְלָאכוֹת כִּמְלָאכוֹת דָּמְיָין אִי לָא. וְשַׁבָּתוֹת הֵיכִי מִיבְּעֵי לֵיהּ שִׁגְגַת שַׁבָּת וּזְדוֹן מְלָאכוֹת פְּשִׁיטָא לֵיהּ דְּיָמִים שֶׁבֵּינְתַיִים הָוְיָין יְדִיעָה לְחַלֵּק. וּזְדוֹן שַׁבָּת וְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת הוּא דְּבָעֵי מִינֵּיהּ אִי כְּגוּפִין דָּמְיָין אִי לָא. אוֹ דִלְמָא זְדוֹן שַׁבָּת וְשִׁגְגַת מְלָאכוֹת פְּשִׁיטָא לֵיהּ דִּכְגוּפִין דָּמְיָין וְשִׁגְגַת שַׁבָּת וּזְדוֹן מְלָאכוֹת הוּא דְּבָעֵי מִינֵּיהּ דְּיָמִים שֶׁבֵּינָתַיִם אִי הָוְיָין יְדִיעָה לְחַלֵּק אִי לָא. אָמַר רַבָּהמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
ויש לדייק: ואילו על ספיקו של דין זה העוסק במעילה, מביא אשם תלוי לא קתני [אינו שונה]. ויש לשאול: מני הא [כשיטת מי ברייתא זו]? אילימא [אם תאמר] כשיטת ר׳ עקיבאליתני נמי סיפא [שישנה גם כן בסופה]: ועל ספיקן מביא אשם תלוי, דהתנן [שהרי שנינו במשנה]: ר׳ עקיבא מחייב גם על ספק מעילה אשם תלוי! אלא לאו [האם לא] שיטת ר׳ יהושע היא הברייתא, שהוא סבור כחכמים החולקים על ר׳ עקיבא, וקתני הרי הוא שונה] בה שהאוכל נותר מחמישה תמחויים בחמש העלמותמביא חמש חטאות, ונדייק: דווקא אם אכל בחמש העלמות הדין כן, אבל אם היה זה בהעלם אחד, אפילו אכל מחמשה תמחויים (או זבחים) — מביא חטאת אחת, ושמע מינה [ולמד מכאן] כי ר׳ יהושע קיבלה מיניה [ממנו], מר׳ עקיבא. ודוחים: אלא אדרבה [להיפך], מסיפא דקתני [מסופה, מהמשכה של הברייתא, שהוא שונה]: מחמשה זבחים אפילו בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחתשמע מינה [למד מכאן] שלא קיבלה מיניה [ממנו] ר׳ יהושע! ואלא מאי אית למימר [מה יש לך לומר] ליישב את חלקי הברייתא לשיטת ר׳ יהושע — תנאי [מחלוקת תנאים] היא, דאיכא [שיש] תנא הסבור שקיבלה, ואיכא [ויש] תנא הסבור שלא קיבלה; אם כן יש לפרש את הברייתא אפילו תימא [תאמר] ששיטת ר׳ עקיבא היא, והאי תנא סבר לה כותיה בחדא ופליג עליה בחדא [ותנא זה סבור כמוהו באחת וחלוק עליו באחת], סבר לה כותיה [סבור כמוהו] בהעלמה, שאם אכל מחמישה זבחים בהעלם אחד — חייב חטאת אחת, ופליג עליה [וחלוק עליו] בספק מעילות, ולדעתו אין מביאים על ספק מעילה אשם תלוי. א על מה ששנינו במשנה שאם אכל מזבח אחד בחמישה תמחויים יתחייב חמש קרבנות של מעילה, שואלים: היכי דמי [כיצד מדובר] שיתחייב חמש מעילות? אמר שמואל, צריך שיהיו אלו דברים שונים לחלוטין כדי שייקראו ״חמישה תמחויים״ כאותה ששנינו לענין אחר: חמשה דברים בקרבן עולה מצטרפין לכזית, להתחייב משום הקרבה בחוץ: הבשר, והחלב, והיין של נסכי העולה, והסלת של מנחת הנסכים, והשמן שבוללים בו את המנחה. חזקיה אמר: כגון שאכל מחמשה אברים שונים של בהמה אחת. ריש לקיש אמר: אפילו תימא [תאמר] שמדובר באבר אחד, משכחת לה [מוצא אתה אותה] בכתף, שיש בה חלקים שונים. ר׳ יצחק נפחא אמר: כגון שאכל מן הבשר בחמשה מיני קדירה, בחמישה אופנים של בישול (תוספות). ר׳ יוחנן אמר: כגון שאכל את הבשר בחמשה טעמים, עם תבלינים שונים. ב משנה אמר ר׳ עקיבא, שאלתי את ר׳ אליעזר בעושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, וכל אותן מלאכות היו מעין (תולדות של) מלאכה אחת, ועשאן כולן בהעלם אחת, מהו? האם חייב חטאת אחת על כולן, או חייב על כל אחת ואחת? אמר לו: חייב על כל אחת ואחת, מקל וחומר, ומה נדה שאין בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה, שאין בה אלא איסור אחד של ביאה — חייב על כל אחת ואחת מן הביאות, למרות שנעשו בהעלם אחד. שבת שיש בה תוצאות (עניינים) הרבה ומיתות הרבה, שיש בה מלאכות רבות ותולדותיהם, שעל כל אחת מהן חייב מיתה (במזיד, וחטאת בשוגג) — אינו דין שיהא חייב על כל אחת ואחת בפני עצמה? אמרתי לו: לא, אם אמרת בנדה שיש בה שתי אזהרות, שהוא מוזהר על הנדה וגם הנדה מוזהרת עליו, תאמר בשבת שאין בה אלא אזהרה אחת? אמר לי: הבא על הקטנות בנידתן יוכיח, שאין בה אלא אזהרה אחת, שרק הוא מוזהר, אבל הקטנה פטורה מן המצוות, ומכל מקום חייב על כל אחת ואחת! אמרתי לו: אם אמרת בקטנות, שאף על פי שאין בהן שתי אזהרות עכשיויש בהן לאחר זמן, לכשיגדלו, תאמר בשבת שאין בה שתי אזהרות, לא עכשיו ולא לאחר זמן? אמר לי: הבא על הבהמה יוכיח, שאין בה לעולם שתי אזהרות, וחייב על כל ביאה וביאה! אמרתי לו: הבהמה כשבת, גם לגביה קיים ספק זה. ג גמרא ושואלים: מאי קבעי מיניה [מה בדיוק שאל אותו] ר׳ עקיבא את ר׳ אליעזר? אי [אם] לגבי שבתות, כגופין דמיין ואי לא בעי מיניה [האם כגופים שונים הן נחשבות או לא שאל אותו] כלומר, האם העושה מלאכה אחת בשבתות הרבה בהעלם אחד נחשב כאילו בא על חמש נשים נדות בהעלם אחד — ניבעי [שישאל] בלשון זו: העושה מלאכה אחת בשבתות הרבה בהעלם אחד מהו! אלא תאמר שלגבי ולדי מלאכות של אב אחד, אי כאבות דמיין ואי לא בעי מיניה [האם כאבות הם נחשבים לחייב חטאת על כל אחד או לא שאל אותו]ניבעי מיניה [שישאל אותו] בלשון זו: העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בשבת בהעלם אחד מהו! אמר רבא: אמרי בי [אומרים בבית מדרשו של] רב, תרתי בעא מיניה [שתים שאל אותו]: האם שבתות כגופין נפרדים דמיין ואי לא בעא מיניה [האם כגופים שונים הן נחשבות או לא שאל אותו]. ועוד, האם ולדי מלאכות כמלאכות דמיין אי לא [נחשבים או לא]. ועל שתיהן השיב לו, ששבתות כגופים נפרדים הם, ושוולדי מלאכות דינם כמלאכות. ועוד שואלים: ועושה מלאכה בשבתות הרבה בהעלם אחד, היכי מיבעי ליה [כיצד בדיוק נשאלה לו]? האם במקרה של שגגת שבת וזדון מלאכות, שידע שהמלאכה אסורה, אלא שבכל שבת סבר שאין זו שבת (ולא נודע לו בינתיים) פשיטא ליה [פשוט לו] שימים שבינתיים הויין [הריהם נחשבים] ידיעה לחלק, וחייב על כל שבת, כאילו עשה מלאכה בשני העלמות, ודווקא זדון שבת ושגגת מלאכות, שלא ידע שמלאכה זו אסורה, וחזר ועשאה שבת אחר שבת הוא דבעי מיניה אי כגופין דמיין אי לא [הוא ששאל אותו האם השבתות שעשה בהן מלאכה זו כגופים נפרדים הן נחשבות או לא]. או דלמא [שמא] להיפך, לענין זדון שבת ושגגת מלאכותפשיטא ליה דכגופין דמיין [פשוט לו שהשבתות כגופים נפרדים נחשבות], ושגגת שבת וזדון מלאכות הוא דבעי מיניה [ששאל אותו], לגבי ימים שבינתים אי הויין [האם הם] נחשבים ידיעה לחלק בין השבתות אי [או] לא? אמר רבה:מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144