×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא הוריות ו׳:גמרא
;?!
אָ
אֶלָּא מֵעַתָּה נַיְיתוֹ פַּר בְּהוֹרָאָה וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי טָפִי לְהוּ שְׁבָטִים. אֶלָּא אָמַר רַב אַחָא בְּרַבִּי יַעֲקֹב שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי לָא אִיקְּרוּ קָהָל דִּכְתִיב {בראשית מ״ח:ד׳} הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים וְגוֹ׳ כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֲחוּזָּה אִיקְּרִי קָהָל וְכֹל שֶׁאֵין לוֹ אֲחוּזָּה לָא אִיקְּרִי קָהָל. א״כאִם כֵּן חָסְרִי לְהוּ י״בשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים אָמַר אַבָּיֵי {בראשית מ״ח:ה׳} אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי אָמַר רָבָא וְהָא כְּתִיב עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם לְנַחֲלָה הוּקְשׁוּ אוְלֹא לְדָבָר אַחֵר. וְלָא וְהָא חֲלוּקִין בַּדְּגָלִים כְּנַחֲלָתָן כָּךְ חֲנִיָּיתָן כְּדֵי לְחַלֵּק כָּבוֹד לַדְּגָלִים. וְהָא חֲלוּקִים בַּנְּשִׂיאִים הָהוּא לַחֲלוֹק כָּבוֹד לַנְּשִׂיאִים דְּתַנְיָא שְׁלֹמֹה עָשָׂה ז׳שִׁבְעָה יְמֵי חֲנוּכָּה וּמָה רָאָה מֹשֶׁה לַעֲשׂוֹת שְׁנֵים עָשָׂר יְמֵי חֲנוּכָּה כְּדֵי לַחֲלוֹק כָּבוֹד לַנְּשִׂיאִים. מַאי הָוֵי עֲלַהּ. ת״שתָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר בחָמֵשׁ חַטָּאוֹת מֵתוֹת וְלַד חַטָּאת וּתְמוּרַת חַטָּאת וְחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ וְחַטָּאת שֶׁנִּתְכַּפְּרוּ בְּעָלֶיהָ וְחַטָּאת שֶׁעָבְרָה שְׁנָתָהּ גוְאִי אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר וְלַד חַטָּאת בְּצִבּוּר שֶׁאֵין צִבּוּר מַפְרִישִׁין נְקֵבָה וְאִי אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר תְּמוּרַת חַטָּאת בְּצִבּוּר שֶׁאֵין תְּמוּרָה בְּצִבּוּר וְאִי אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר חַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ בְּצִבּוּר שֶׁאֵין צִבּוּר מֵתִים. שֶׁנִּתְכַּפְּרוּ בְּעָלֶיהָ וְשֶׁעָבְרָה שְׁנָתָהּ לֹא שָׁמַעְנוּ יָכוֹל יָמוּתוּ אָמַרְתָּ יִלְמוֹד סָתוּם מִן הַמְפוֹרָשׁ מַה מָּצִינוּ בִּוְלַד חַטָּאת וּתְמוּרַת חַטָּאת וְשֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ בְּיָחִיד דְּבָרִים אֲמוּרִים וְלֹא בְּצִבּוּר אַף דשֶׁנִּתְכַּפְּרוּ בְּעָלֶיהָ וְשֶׁעָבְרָה שְׁנָתָהּ בְּיָחִיד דְּבָרִים אֲמוּרִים וְלֹא בְּצִבּוּר. וְכִי דָּנִין אֶפְשָׁר מִשֶּׁאִי אפש׳אֶפְשָׁר ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּחַד מָקוֹם גְּמִיר.:
הדרן עלך הורו בית דין
פרק ב – הורה כהן משיח
מתני׳מַתְנִיתִין: הוֹרָה הכֹּהֵן מָשִׁיחַ לְעַצְמוֹ שׁוֹגֵג וְעָשָׂה שׁוֹגֵג מֵבִיא פַּר ושׁוֹגֵג וְעָשָׂה מֵזִיד מֵזִיד וְעָשָׂה שׁוֹגֵג פָּטוּר זשֶׁהוֹרָאַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ לְעַצְמוֹ כְּהוֹרָאַת ב״דבֵּית דִּין לַצִּבּוּר.: גמ׳גְּמָרָא: שׁוֹגֵג וְעָשָׂה שׁוֹגֵג מֵבִיא פַּר פְּשִׁיטָא. אָמַר אַבָּיֵי חהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁהוֹרָה וְשָׁכַח מֵאֵיזֶה טַעַם הוֹרָה וּבְשָׁעָה שֶׁטָּעָה אָמַר הֲרֵינִי עוֹשֶׂה עַל דַּעַת הוֹרָאָתוֹ דְּמַהוּ דְּתֵימָא כֵּיוָן דְּאִילּוּ מִתְיְדַע לֵיהּ [שֶׁמָּא] הָדַר בֵּיהּ כְּמֵזִיד דָּמֵי וְלָא לִחַיַּיב קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.: מֵזִיד וְעָשָׂה שׁוֹגֵג כּוּ׳.: מְנָא ה״מהָנֵי מִילֵּי דְּתָנוּ רַבָּנַן {ויקרא ד׳:ג׳} לְאַשְׁמַת הָעָם הֲרֵי מָשִׁיחַ כְּצִבּוּר (שֶׁיָּכוֹל) וַהֲלֹא דִין הוּאמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
ושואלים: אם הכהנים קרויים קהל אלא מעתה, נייתו [שיביאו] פר על חטאתם בהוראה של בית דין, כמו שמביא כל שבט (לדעת ר׳ שמעון) שהרי גם הם קהל! וכי תימא, הכי נמי [ואם תאמר, אכן כך הוא גם כן], אם כן, טפי להו [התרבו להם] שבטים, שיש מעתה שלושה עשר שבטים! אלא אמר רב אחא בר׳ יעקב: שבטו של לוי לא איקרו [נקראו] קהל, דכתיב [שנאמר]: ״הנני מפרך והרביתך ונתתיך לקהל עמים ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך אחוזת עולם״ (בראשית מח, ד), לומר כל שבט שיש לו אחוזה נחלה בארץ — איקרי [נקרא] קהל, וכל שאין לו אחוזהלא איקרי [נקרא] קהל, ושבט לוי אין לו חלק ונחלה בארץ, וכן הכהנים הבאים משבט לוי. ושואלים: אם כן, חסרי להו [חסרים להם] שנים עשר שבטים כיון שיש רק אחד עשר שבטים בלא לוי! אמר אביי: נאמר ״אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי״ (ויקרא טז, ד), והם נמנים כשני שבטים. אמר רבא, והא כתיב [והרי נאמר]: ״על שם אחיהם יקראו בנחלתם״ (ויקרא טז, ו) לומר שדווקא לנחלה הוקשו (הושוו) לשבטים ולא לדבר אחר! ושואלים: ולא? וכי אינם נחשבים לשבטים אף לעניינים אחרים? והא [והרי] חלוקין הם בדגלים במסע בני ישראל במדבר, שבכל דגל היו שלושה שבטים, וגם אפרים ומנשה נמנו במנין השבטים בדגלים כשני שבטים נבדלים! ומשיבים: כנחלתן כך חנייתן סביב למשכן, כדי לחלק כבוד לדגלים. ושואלים: והא [והרי] הם חלוקים בנשיאים, שלשבט אפרים ומנשה היו נשיאים נבדלים! ומשיבים: ההוא, לחלוק כבוד לנשיאים, ומכאן אין ראיה שהם נחשבים לשני שבטים לענין אחר. דתניא [ששנויה ברייתא]: שלמה עשה שבעה ימי חנוכה בחנוכת בית המקדש, ומה ראה משה לעשות שנים עשר ימי חנוכה בחנוכת המשכן? כדי לחלוק כבוד לנשיאים, שכל נשיא שבט יקריב באחד מימים אלה, ומפני כבודם של נשיאיהם נחשבים אפרים ומנשה לשנים. ושואלים: לגופו של דבר, האם סבור ר׳ שמעון שחטאת השותפים שונה מחטאת הציבור, כפי שאמר רב יוסף, או כדברי אביי שאין הבדל ביניהם? מאי הוי עלה [מה היה עליה]? ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ראיה, דתניא [ששנויה ברייתא]: ר׳ שמעון אומר, חמש חטאות מתות כלומר, גורמים להן למות, משום שאי אפשר להקריבן, והן: ולד חטאת, אם בהמת קרבן שהוקדשה לחטאת (שהיא נקבה) ילדה ולד, וולד זה יש בו קדושה אבל אי אפשר להביא אותו לקרבן. ותמורת חטאת, אם המירו בהמה אחרת בבהמה לחטאת, שנתקדשה באותה קדושה, אבל אי אפשר להקריבה. וחטאת שמתו בעליה. וחטאת שנתכפרו בעליה בקרבן אחר. וחטאת שעברה שנתה, שהיא צריכה להיות בת שנה, ועברה שנתה. ואי אתה יכול לומר ולד חטאת בצבור, שאין צבור מפרישין קרבן חטאת נקבה. ואי אתה יכול לומר תמורת חטאת בצבור, שאין תמורה בצבור, שדין התמורה הוא רק ביחיד. ואי אתה יכול לומר חטאת שמתו בעליה בצבור, שאין צבור מתים. שנתכפרו בעליה ושעברה שנתה לא שמענו מה דינם, יכול ימותו? אמרת (אומר אתה): ילמוד סתום מן המפורש, מה מצינו בולד חטאת ותמורת חטאת ושמתו בעליה שדין זה ביחיד דברים אמורים ולא בצבור, אף חטאת שנתכפרו בעליה ושעברה שנתהביחיד דברים אמורים ולא בצבור. ומאותו לימוד נלמד לענייננו לגבי חטאת השותפים, שכשם שמצינו בולד חטאת ותמורת חטאת שדינם ביחיד ולא בשותפים, כמו כן גם לגבי חטאת השותפים שמת אחד מהשותפים. ושואלים: וכי דנין אפשר משאי אפשר? הרי יש פה דברים שאינם יכולים להיות בציבור מעצם טבעו של הציבור, אבל אין ללמוד מכאן על דברים שהם אפשריים בציבור! ומשיבים: ר׳ שמעון בחד מקום גמיר [במקום אחד הוא לומד] שכל דיני חטאות המתות נמסרו כהלכה אחת, ובמקום שאי אפשר לקיים כולה — כל הדין הזה בטל.
פרק ב
א משנה הורה כהן משיח לעצמו להתיר דבר האסור מן התורה שוגג (מתוך טעות), ועשה בשוגג על פי הוראתו — מביא פר העלם דבר של כהן משיח. אם הורה לעצמו שוגג ועשה מזיד, או הורה מזיד ועשה שוגגפטור מכל קרבן. שכלל הוא: הוראת כהן משיח שמורה לעצמו הלכה, הרי היא כהוראת בית דין שמורה לצבור. שרק במקרה שהיו מביאים פר העלם דבר של ציבור, מביא הכהן הגדול פר על שגגתו. ב גמרא שנינו במשנה: שוגג ועשה שוגגמביא פר. ושואלים: פשיטא [פשוט] הדבר, שהרי הוא שוגג ודאי, וחייב קרבן כדינו הכתוב בתורה! אמר אביי: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]? כגון שהורה להיתר, ושכח מאיזה טעם הורה, ובשעה שטעה ועשה מעשה אמר: הריני עושה על דעת הוראתו, שמהו דתימא [שתאמר], כיון שאילו מתידע ליה [היה נודע לו] הטעם באותה שעה שמא הדר ביה [היה חוזר בו], ואם שכח ובכל זאת עשה הריהו כמזיד דמי [נחשב] ולא לחייב [יתחייב] להביא קרבן על כך, קא משמע לן [משמיע לנו] שגם זה קרוי שוגג. ג שנינו במשנה: שוגג ועשה מזיד, מזיד ועשה שוגג — פטור. ומבררים: מנא הני מילי [מנין הדברים האלה], כל הדינים המיוחדים של פר כהן משיח? דתנו רבנן [ששנו חכמים]: נאמר ״אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם״ (ויקרא ד, ג), הרי שדין המשיח כדין הצבור, (שאשמתו היא כדרך אשמת העם). ודנים בדבר, שיכול היית לומר שאין צורך בכתוב זה, והלא דין הוא שאפשר ללמוד אותו מן הסברה:מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144