גמרא
פירוש
רְשׁוּת לְעַצְמוֹ בִּשְׁלָמָא לִשְׁמוּאֵל נִיחָא אֶלָּא לְרַב קַשְׁיָא.
אָמְרִי בֵּי רַב מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב שֶׁלֹּא יְטַלְטֵל כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
רשות לעצמו משמע מכאן לכאורה שכל גג הוא רשות מיוחדת לעצמו ומותר לטלטל בכולו. בשלמא [נניח] לשיטת שמואל ניחא [נוח הדבר], אלא לשיטת רב קשיא [קשה].
ומשיבים: אמרי בי [אמרו בני בית מדרשו] של רב משמיה [משמו] של רב: הכוונה שם אינה להתיר טלטול בכל הגג כולו, אלא להחמיר שלא יטלטל שתי אמות בגג זה, ושתי אמות בגג זה, שאף ההיתר לטלטל ארבע אמות הוא בגג אחד בלבד.
ומקשים: והא [והרי] אמר ר׳ אלעזר: כי הוינן [כאשר היינו] בבבל הוה אמרינן [היינו אומרים]: בי [בני בית מדרשו] של רב משמיה [משמו] של רב אמרו: אין מטלטלין בו בגג זה אלא בארבע אמות, והני דבי [ואותם תלמידים של בית מדרשו] של שמואל תנו [שנו] ברייתא לפי מסורת שבידם: אין להן אלא גגן.
מאי [מה משמע] ״אין להן אלא גגן״ — לאו דשרו לטלטולי בכוליה [האם לא שמותר לטלטל בכולו]? וקשה מברייתא זו על דברי רב! ודוחים: ומי אלימא ממתניתין [והאם תקיפה ברייתא זו ממשנתנו]?! דאוקימנא [שהעמדנו, הסברנו אותה] שכוונתה להחמיר שלא יטלטל שתי אמות בגג זה ושתי אמות בגג זה, הכי נמי [כך גם כן] את הברייתא נפרש שבאה ללמדנו שלא יטלטל שתי אמות בגג זה ושתי אמות בגג זה.
א אמר רב יוסף לאחר שחלה ונשכח ממנו תלמודו: לא שמיע לי הא שמעתא [שמעתי הלכה זו] שאמר שמואל בענין מחיצות. אמר ליה [לו] אביי: את [אתה] אמרת אותה ניהלן [לנו], ואהא [ועל דבר זה] אמרת אותה ניהלן [לנו]: שנינו כי גג גדול הסמוך לקטן — הגדול מותר משום שניכרים מחיצותיו לצידי הקטן ואינו פרוץ אליו במלואו, והקטן אסור, שהוא פרוץ בכל רוחבו לגג השני האסור לו.
ואמרת לן עלה [לנו עליה, על כך]: אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו [נשנתה] הלכה זו אלא שיש דיורין על גג זה ודיורין על גג זה, דהויא לה הא [ונעשית לה זו גגו] של קטן מחיצה נדרסת, שהרי עוברים דרכה מאחת לשניה, והריהו כחצירות שנפרצו זו לזו.
אבל אם אין דיורין על זה ועל זה — שניהן מותרין, ומסתמא טעמו משום שמחיצות הבתים שלמטה נחשבות כמגיעות מעל גגות הבתים.
אמר ליה [לו] רב יוסף: עכשיו אני נזכר במה שהיה, אנא הכי אמרי לכו [אני כך אמרתי לכם]: לא שנו אלא שיש מחיצה על זה ומחיצה על זה חוץ ממקום חיבורם, שגדול מישתרי בגיפופי [מותר על ידי שרידי הגדר], שהרי מצד הגדול נראים שרידי הגדר. והקטן נפרץ במלואו, ולכן נאסר. אבל אין מחיצה לא על זה ולא על זה — שניהן אסורין.
והקשה לו אביי: והא [והרי] דיורין אמרת לן [לנו] ודבר זה זכור לי בבירור! ענה לו: אי אמרי לכו דיורין, הכי אמרי לכו [אם אמרתי לכם והזכרתי דיורים, כך אמרתי לכם]: לא שנו שהקטן אסור כלל בטלטול אלא שיש מחיצה ראויה לדירה על זה ומחצה ראויה לדירה על זה, שגדול מישתרי בגיפופי [מותר על ידי שרידי הגדר] והקטן נפרץ במלואו.
אבל יש מחיצה ראויה לדירה על הגדול, ואין ראויה לדירה על הקטן — אפילו קטן שרי [מותר] לבני גדול. מאי טעמא [מה טעם הדבר]? כיון שלא עבוד [עשו] מחיצה גמורה משמע שסלוקי סליקו נפשייהו מהכא [סלקו עצמם מכאן] ונתנו רשותם לבני הגג הגדול.
כהא [כמו זה] שאמר רב נחמן: עשה סולם קבוע לגגו — הותר בכל הגגין כולן. ואילו שאר בעלי הגגות, כיון שלא עשו סולם, סימן שויתרו על רשות גגם לזה שעשה סולם קבוע.
ב אמר אביי: מי שבנה עלייה על גבי ביתו ועשה לפניה כלומר, לפני פתחה דקה (מחיצה) גבוהה ארבע אמות לפתחה לצד הגגות — הותר בכל הגגין כולן, כי על ידי עשיית המחיצה הוכיח שקובע מקום דירתו על הגג. ושאר גגות שלא עשו כך, בטלים לגגו של זה.
אמר רבא: פעמים שהדקה לאיסור, שייתכן שהמחיצה תעשה דוקא צד איסור לדעת כולם, היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] מקרה כזה — כגון דעבידא להדי תרביצא דביתיה [שעשויה שתהא פתוחה לצד גינת ביתו] ולצד הגגות הניח סתום, דאמר [שהוא אומר] שמובן על ידי מה שעשהמהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
הערות
Gemara
Peirush