גמרא
פירוש
וְלַחֲנַנְיָה כְּתִיב אוֹתוֹ דְּמַשְׁמַע זָכָר וּכְתִיב בְּנוֹ מִי שֶׁבְּנוֹ כָּרוּךְ אַחֲרָיו דְּמַשְׁמַע נְקֵבָה הִלְכָּךְ נוֹהֵג בֵּין בִּזְכָרִים בֵּין בִּנְקֵבוֹת. אָמַר רַב הוּנָא בַּר חִיָּיא אָמַר שְׁמוּאֵל הִלְכְתָא כַּחֲנַנְיָה וְאַזְדָּא שְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ דִּתְנַן כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות כלאים ט׳:ו׳
סמ״ג מצוות לא תעשה רפ״ב
טור יורה דעה רצ״ז:מ״ט
שולחן ערוך יורה דעה רצ״ז:מ״ט
סמ״ג מצוות לא תעשה רפ״ב
טור יורה דעה רצ״ז:מ״ט
שולחן ערוך יורה דעה רצ״ז:מ״ט
ב רמב״ם הלכות כלאים ט׳:ו׳
סמ״ג מצוות לא תעשה רפ״ב
טור יורה דעה רצ״ז:מ״ט
שולחן ערוך יורה דעה רצ״ז:מ״ט
סמ״ג מצוות לא תעשה רפ״ב
טור יורה דעה רצ״ז:מ״ט
שולחן ערוך יורה דעה רצ״ז:מ״ט
ג רמב״ם הלכות כלאים ט׳:ו׳
סמ״ג מצוות לא תעשה רפ״ב
טור יורה דעה רצ״ז:מ״ט
שולחן ערוך יורה דעה רצ״ז:מ״ט
סמ״ג מצוות לא תעשה רפ״ב
טור יורה דעה רצ״ז:מ״ט
שולחן ערוך יורה דעה רצ״ז:מ״ט
ומן הצד השני, לשיטת חנניה, כתיב [נאמר] ״אותו״ שמשמע זכר, וכתיב [ונאמר] ״בנו״ — מי שבנו כרוך אחריו, שמשמע נקבה, הלכך [על כן] נוהג איסור זה בין בזכרים בין בנקבות. ובפסיקת ההלכה במחלוקת זו, אמר רב הונא בר חייא אמר שמואל: הלכתא [הלכה] כחנניה, שאיסור אותו ואת בנו נוהג בין בזכרים ובין בנקבות. ומעירים: ואזדא [והלך] שמואל לטעמיה [לטעמו לשיטתו]: דתנן [ששנינו במשנה] במסכת כלאיים, ר׳ יהודה אומר: כל הנולדים מן נקבת הסוס, אף על פי שאביהן של אחד מהם חמור, ושל האחר סוס — מותרין זה בזה בהרבעה, שכיון ששניהם בני סוסה — הריהם נחשבים בני אותו מין. אבל הנולדין מן נקבת החמור עם הנולדין מן נקבת הסוס, גם אם אביו של זה ושל זה חמור או סוס — אסורין בהרבעה זה בזה משום כלאיים. ואמר רב יהודה אמר שמואל: זו דברי ר׳ יהודה, שאמר אין חוששין לזרע האב בקביעת זהות הוולד, אלא הוולד מתייחס רק לאמו, אבל חכמים אומרים: זהות הוולד נקבעת גם לפי האם וגם לפי האב, ולכן כל מיני פרדות, כל תערובת של סוס וחמור — אחת הן, נחשבים למין אחד, ומותרים בהרבעה זה בזה. והרי מאן [מי הוא] הקרוי כאן חכמים? חנניה הוא, שאמר חוששין לזרע האב, שהרי לדעתו חל איסור אותו ואת בנו גם על הזכר ובנו. ואם כן, גם לענין כלאיים, האי בר סוסיא וחמרא [זה הפרד בן הסוסה והחמור], והאי בר חמרא וסוסיא [וזה הפרד בן החמורה והסוס] — כולהו חדא מינא נינהו [כולם מין אחד הם]. איבעיא להו [נשאלה להם] ללומדים: מי פשיט ליה [האם פשוט לו] לר׳ יהודה שאין חוששין לזרע האב, ואין מתחשבים בו כלל בהגדרת הוולד, או דלמא ספוקי מספקא ליה [שמא מסופק בעיניו הדבר]? ושואלים: למאי נפקא מינה [מה יוצא מכאן משאלה זו] להלכה? ומשיבים: למישרא [להתיר] פרי (ולד הסוס והחמור) בהרבעה עם מין האם, כגון להתיר הרבעה של פרד בן סוסה וחמור, עם סוסה. אי אמרת [אם אתה אומר]: מיפשט פשיטא ליה [פשוט לו] שאין חוששים כלל לזרע האב, אם כן פרי עם האם שרי [מותר], שהרי שניהם מין סוס בלבד, אלא אי אמרת [אם אתה אומר]: ספוקי מספקא ליה [מסופק לו], הרי גם פרי עם האם כגון פרד בן חמור וסוסה, עם סוסה — אסור בהרבעה, שמא יש לחשוש לזרע האב שבו, שהוא חמור. ואם כן, מאי [מה] התשובה לכך? ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] פתרון לשאלה ממה ששנינו לעיל, ר׳ יהודה אומר: כל הנולדים מן נקבת הסוס, אף על פי שאביהן חמור — מותרין זה בזה. ונברר: היכי דמי [כיצד בדיוק מדובר], אילימא דאבוה דהאי [אם תאמר שמדובר בפרד ופרדה, שאביו של זה] הוא חמור ואמו סוסה, ואבוה דהאי [וגם אביו של זה, של הנקבה] חמור ואמה סוסה, צריכא למימר [צריך הדבר להיאמר] שהם מותרים זה בזה? והרי מדובר באותו מין בעל חיים! אלא לאו [האם לא] מדובר דאבוה דהאי [שאביו של זה] סוס ואמו סוסה, ואבוה דהאי [ואביו של זה, של הנקבה] חמור ואמה סוסה? וקתני [והוא שונה] שהם מותרים זה עם זה. אלמא מיפשט פשיטא ליה [מכאן שפשוט לו] שאין חוששים כלל לזרע האב, שאם היה לו ספק אם חוששים לזרע האב — צריך היה לאסור, שהרי אביו של זה סוס ושל זו חמור! ומשיבים: לא, אין מכאן ראיה, לעולם תפרש שמדובר דאבוה דהאי [שאביו של זה] חמור, ואבוה דהאי [ואביו של זה, הנקבה] גם כן חמור. ודקאמרת, צריכא למימר [ומה שאמרת, וכי צריך הדבר להיאמר] שהם מותרים? על כך יש להשיב, כי יש בכך חידוש, שכן מהו דתימא [שתאמר]: הרי בכל אחד מהם יש צד סוס מצד האם, וצד חמור מצד האב, ואם כן נאמר: אתי [בא] צד הסוס שבזכר ומשתמש (רובע) בצד החמור שבנקבה, וצד החמור שבזכר משתמש (רובע) בצד הסוס שבנקבה, ויש פה לכאורה הרבעת כלאיים, על כן קא משמע לן [משמיע לנו] ר׳ יהודה שאין אומרים כן, אלא כולם מין אחד הם. ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] פתרון לשאלה ממה ששנינו בברייתא, ר׳ יהודה אומר: פרדה שתבעה זכר — אין מרביעין עליה לא סוס ולא חמור, אלא מינה, כלומר, פרד. ואי אמרת מפשט פשיטא ליה [ואם אתה אומר שפשוט לו] לר׳ יהודה שאין חוששים לזרע האב, אלא רק לאם — לרבע עלה מינא דאמה [שירביע עליה את מין אמה], שאם היתה אמה סוסה — ירביע עליה סוס, ואם היתה אמה חמורה — ירביע עליה חמור! אלא מכאן שלדעתו יש לחשוש מספק לזרע האב, ולכן אם היה אביה חמור ואמה סוסה — אינו יכול להרביע עליה סוס, בגלל זרע החמור שיש בה. ודוחים: יש לומר שמדובר במקרה דלא ידעינן מינא דאמה מאי ניהו [שאין אנו יודעים מין אמה מהו]. ומקשים: והא [והרי] בלשון ״אין מרביעין עליה אלא מינה״ קתני [הוא שונה], משמע שאנו יודעים מהו מינה! ומשיבים, הכי קאמר [כך אומר]: אין מרביעין עליה לא מין סוס ולא מין חמור, לפי שסתם פרדה שלפנינו אין אנו יודעין במינה של אמה. ושואלים: וכיצד ייתכן הדבר? וליבדוק [ושיבדוק] בסימנין שיש בגופה, שאמר אביי: עבי קליה [פרד שעבה קולו] — בר חמרא [בן חמורה] הוא, צניף קליה [דק קולו] — בר סוסיא [בן סוסה] הוא. וכן אמר רב פפא: רברבן אודניה וזוטרא גנובתיה [גדולות אוזניו וקטן זנבו] — בר חמרא [בן חמורה] הוא, זוטרן אודניה ורבה גנובתיה [קטנות אוזניו וגדול זנבו] — בר סוסיא [בן סוסה] הוא! ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]? בפרדה שהיא אלמת, שאין לה קול, והיא גידמת, שאזניה וזנבה קצוצים. ואין להוכיח מכאן את שיטתו של ר׳ יהודה. ושואלים: בסופו של דבר מאי הוי עלה [מה היה עליה]? כיצד נפתרה השאלה ביחס לשיטת ר׳ יהודה? ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לשאלה זו ממה שאמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: בענין הרבעה של פרד, הכל, ובכללם ר׳ יהודה, מודין בהרבעת פרי עם האם, כגון פרד בן חמור וסוסה, עם סוסה — שאסור; שמע מינה [למד מכאן] ספוקי מספקא ליה [שמסופק לו] לר׳ יהודה האם חוששים לזרע האב. שאם ודאי לו שאין חוששים לזרע האב — מותר היה הפרד במין אמו, שהרי אין חשיבות למין האב. ומסכמים: אכן שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא. ובענין זה מסופר, אמר ליה [לו] ר׳ אבא לשמעיה [לשמשו]: אי מעיילת לי כודנייתא בריספק [אם אתה מכניס לי פרדות בעגלה], עיין להנך דדמיין להדדי, ועייל לי [בדוק את אלה שדומות זו לזו בקולותיהן, וכן בגודל האזנים והזנב שלהן, והכנס לי], שלא אהיה נוהג בכלאיים. אלמא קסבר [מכאן שהוא סבור]: אין חוששין לזרע האב, שהרי כפי שנאמר לעיל, הסימנים הללו מורים על מין האם.מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
הערות
Gemara
Peirush