גמרא
פירוש
מָר בַּר רַב אָשֵׁי אָמַר כֵּיוָן דְּזִיגִי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
מר בר רב אשי אמר: כיון דזיגי [שהם שקופים], אף על גב דלא חוורי [אף על פי שאינם לבנים] ממש, הרי זה מקום צומת הגידים. א ובשאלה מה נחשבת נטילה של צומת הגידים, שעושה טריפה, אמר אמימר משמיה [משמו] של רב זביד: תלתא חוטי הוו [שלושה חוטים, גידים הם], חד אלימא ותרי קטיני [אחד עבה ושנים דקים]; איפסיק אלימא [נפסק, נחתך החוט העבה] — אזדא [הלך] רוב הבנין של צומת הגידים, שהעבה — עבה משני הדקים יחדיו, ודין רובו ככולו; איפסיק קטיני [נפסקו הדקים] — אזדא [הלך] רוב מנין הגידים, וגם בזה דין רובו ככולו. ואילו מר בר רב אשי מתני לקולא [היה שונה אותו דבר אבל להקל]: איפסיק אלימא [נפסק העבה] — האיכא [הרי יש] עדיין רוב מנין, ואינו טריפה, וכן איפסיק קטיני [נפסקו הדקים] — האיכא [הרי יש] עדיין רוב בנין. וממשיכה הגמרא: וכל זה הוא בבהמה, אבל בעופות שיתסר חוטי הוו [שישה עשר חוטים הם], אי פסיק חד מינייהו [אם נפסק אחד מהם] — הרי זו טרפה. אמר מר בר רב אשי: הוה קאימנא קמיה [הייתי עומד לפני] אבא, רב אשי, ואייתו לקמיה עופא [והביאו לפניו עוף], ובדק ואשכח ביה חמיסר [ובדק ומצא בו חמישה עשר חוטים], הוה חד דהוה שני מחבריה [היה אחד מהם שהיה שונה מחבריו], נפציה ואשכח תרי [ניפץ, פירק אותו ונמצא שהיה מורכב משני חוטים] דבוקים זה לזה. ושבים לדין צומת הגידים שבבהמה. אמר רב יהודה אמר רב: צומת הגידין שאמרו שאם ניטל הרי זו טריפה — ברובו; והוסיף: מאי [ומה פירוש] רובו? אם נחתך רוב אחד מהן מן הגידים. והוסיף רב יהודה כי אמריתה קמיה [כאשר אמרתי הלכה זו בשם רב לפני] שמואל, אמר לי: מכדי תלתא הוו [הואיל ושלושה גידים הם], כי מיפסיק חד מינייהו [כאשר נפסק אחד מהם] לגמרי, הא איכא תרי [הרי יש עדיין שנים], ורובו של צומת הגידים קיים! ומדייקים מדברי שמואל: טעמא [הטעם, דווקא] דאיכא תרי [כשיש שנים] הרי זו כשרה, הא ליכא תרי [הרי כשאין אפילו שנים] — לא, אלא טריפה היא, למרות שהגיד שנותר שלם. ומעירים: ופליגא [וחלוק הדבר הזה] על מה שאמר רבנאי משמו, שאמר רבנאי אמר שמואל: צומת הגידים, אפילו לא נשתייר בה אלא גיד אחד שעוביו כחוט הסרבל — הרי זו כשרה. ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] מסורת אחרת בענין זה. שרב יהודה אמר בשם רב: צומת הגידים שאמרו שאם ניטל עושה טריפה — ברובו, מאי [מה פירוש] רובו? שנחתך רוב של כל אחד ואחד. והוסיף רב יהודה: כי אמריתה קמיה [כאשר אמרתי הלכה זו לפני] שמואל, אמר לי: מכדי תלתא הוו [הואיל ושלושה גידים הם], האיכא תלתא דכל חד וחד [הרי עדיין יש שליש של כל אחד ואחד], ודי בכך! ומעירים: דבר זה שאמר רב יהודה בשם שמואל מסייע ליה [לו] לרבנאי, שאמר רבנאי אמר שמואל: צומת הגידין שאמרו, אפילו לא נשתייר בה בכל אחד משלושת הגידים אלא כחוט הסרבל — כשרה. ב שנינו במשנה: נשבר העצם של רגל הבהמה האחורית, אם רוב הבשר שם קיים — שחיטתו מטהרתו, ואם לאו — אין שחיטתו מטהרתו, והוא אסור באכילה כדין אבר המדולדל העומד ליפול. ובענין זה אמר רב: נשבר העצם למעלה מן הארכובה, אם רוב הבשר קיים במקום השבר — זה וזה מותר, כלומר, גם הבהמה מותרת — שאינה נעשית טריפה בכך, וגם האבר — שאינו נחשב כאבר מדולדל, אלא ניתר בשחיטת הבהמה. ואם לאו [לא], שאין רוב הבשר קיים במקום השבר — זה וזה אסור. אבל אם נשבר העצם למטה מן הארכובה, אם רוב הבשר קיים — זה וזה מותר, אם לאו [לא] — אבר עצמו אסור (ממקום השבר ולמטה), שאינו ניתר בשחיטת הבהמה, ובהמה עצמה מותרת. ושמואל אמר: בין נשבר למעלה מן הארכובה בין למטה ממנה, אם רוב הבשר קיים — זה וזה, האבר והבהמה, מותר, אם לאו [לא] נשתייר רוב הבשר — האבר אסור, ובהמה עצמה מותרת, שאינה נעשית טריפה (אפילו נשברה הרגל למעלה מן הארכובה) עד שתיחתך הרגל לגמרי. מתקיף לה [מקשה על כך] רב נחמן: לשיטת שמואל, כשנשברה העצם למעלה מן הארכובה (ורוב הבשר אינו קיים), שהאבר אסור והבהמה מותרת — יאמרו אנשים בתמיהה: אבר ממנה מן הבהמה מוטל באשפה, שנאסר באכילה, והיא עצמה מותרת? אמר ליה [לו] רב אחא בר רב הונא לרב נחמן: לשיטת רב נמי [גם כן], כשנשברה העצם למטה מן הארכובה, ואין רוב הבשר קיים — גם כן יאמרו: אבר ממנה מוטל באשפה ומותרת! אמר ליה [לו] רב נחמן, הכי קאמינא [כך אני אומר]: לשיטת שמואל, האומר דין זה בעצם שנשברה למעלה מן הארכובה, יאמרו: אבר שבהמה זו חיה ממנה, שאם נחתכה שם הריהי נעשית טריפה — מוטל באשפה, והיא מותרת? אבל דברי רב נאמרו כשנשבר העצם מן הארכובה ולמטה, והוא מקום שאינו עושה טריפה. בפסיקת ההלכה בענין זה, שלחו מתם [משם], מארץ ישראל: הלכתא כוותיה [הלכה כשיטתו] של רב, ואם נשברה העצם למעלה מן הארכובה ואין בשר קיים — גם האבר וגם הבהמה אסורים, שטריפה היא. הדור [חזרו] ושלחו: הלכה כוותיה [כשיטתו] של שמואל, שרק האבר אסור. הדור חזרו ושלחו: הלכה כוותיה [כשיטתו] של רב, שהבהמה טריפה, ואמרו: ואבר עצמו אינו נטהר בשחיטתה, אלא מטמא במשא כדין אבר מן החי. שהוא נחשב כאילו נפל ממנה, ואין שחיטתה מטהרת אותו, כפי שהיא מטהרת את הבהמה עצמה מטומאת נבילה. מתיב [מקשה] על כך רב חסדא ממה ששנינו בברייתא: לא, אם טיהרה שחיטת טרפה אותה ואת האבר המדולדל בה — דבר שגופה, תטהר את העובר — דבר שאינו גופה? הרי שהאבר המדולדל של טריפה נטהר בשחיטה, ואינו נחשב כאבר מן החי! אמר ליה [לו] רבה: הדורי אפירכי [לחזר אחר פירכות, קושיות] מברייתות שאינן ידועות לכל למה לך? אותיב ממתניתין [תקשה ממשנה מפורשת] ששנינו להלן (קכז,ב) ביחס לאבר ובשר המדולדלים: נשחטה בהמה — הוכשרו בדמיה לקבל טומאת אוכלים, דברי ר׳ מאיר, ר׳ שמעון אומר: לא הוכשרו. הרי שדין אוכלים יש להם, שאם תיגע בהם טומאה ייטמאו, ואין להם דין אבר מן החי, שמטמא כבר עכשיו, ואינו צריך הכשר במשא! אמר ליה [לו]: מתניתין איכא לדחויי כדדחינן [את משנתנו אפשר לדחות כמו שדחינו] לעיל (עג,ב), ש״הוכשרו״ אינו מתייחס לאבר המדולדל, שהוא טמא כאבר מן החי, אלא דווקא לבשר הפורש מן החי, שהוא אינו מטמא במשא. מסופר כי סליק [כאשר עלה] ר׳ זירא לארץ ישראל אשכחיה [מצא אותו] את רב ירמיה דיתיב וקאמר לה להא שמעתא [שיושב ואומר את ההלכה הזו], שנאמרה לעיל בשם רב, שאם נשבר העצם למעלה מן הארכובה ואין הבשר קיים — הרי זו טריפה. אמר ליה [לו]: יישר [יפה], וכן תרגמה [תרגם, הסביר אותה] את משנתנו, אריוך בבבל. ושואלים: אריוך מנו [מי הוא]? כינויו של מי הוא? של שמואל, והא מיפלג פליג [והרי חולק הוא], כפי שנאמר לעיל! ומשיבים: הדר ביה [חזר בו] שמואל לגביה [לשיטתו] של רב. ג ועוד בביאור משנתנו, מביאים מה שתנו רבנן [שנו חכמים]: נשבר העצם ויצא לחוץ, אם עור ובשר חופין (מכסים) את רובו של העצם — מותר, אם לאו [לא] — אסור. ושואלים: וכמה הוא רובו של עצם? כי אתא [כאשר בא] רב דימי אמר בשם ר׳ יוחנן: רוב עוביו, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר: רוב הקיפו. אמר רב פפא: הלכך [משום כך], שאין לנו הלכה ברורה, בעינן [צריכים אנו] שיהיה מחופה ברוב עוביו, ובעינן [וצריכים אנו] שיהיה מחופה גם רוב הקיפו. אמר עולא אמר רבי יוחנן: עור הרי הוא כבשר לענין זה, שאם ניטל הבשר, והעור חופה את רוב העצם — הרי זה מותר. אמר ליה [לו] רב נחמן לעולא: ולימא מר [ושיאמר אדוני] עור מצרף [מצטרף] לבשר, שאם בשר ועור יחד חופים את רוב העצם הרי זה כשר, דהא [שהרי] ״עור ובשר״ קתני [התנא שונה] בברייתא לעיל, אבל עור לבדו אינו מועיל! אמר ליה [לו]: אנן [אנחנו] ״עור או בשר״ תנינן [שונים אנו]. איכא דאמרי [יש שאומרים] נוסח אחר לדברים אלו, אמר עולא אמר ר׳ יוחנן: עור מצטרף לבשר. אמר ליה [לו] רב נחמן לעולא: ולימא מר [ושיאמר אדוני]: עור משלים לבשר, והוא לחומרא [להחמיר], שאם רוב העצם מחופה ברובו בבשר, ובמיעוטו בעור — הרי זה כשר, אבל מחצה למחצה אינו מצטרף! אמר ליה [לו]: אנא עובדא ידענא [אני מעשה יודע אני], דההוא בר גוזלא דהוה בי [של אותו גוזל שהיה בביתו] של רבי יצחק, ונשברה רגלו, ועור מצרף [מצטרף] לבשר הוה [היה], ואתא לקמיה [ובא לפני] ר׳ יוחנן, ואכשריה [והכשיר אותו]. אמר ליה [לו] רב נחמן: בר גוזלא קאמרת [בן גוזל אומר אתה]? בר גוזלא דרכיך שאני [עורו של בן גוזל שהוא רך שונה], שהוא נחשב כבשר! מסופר, הנהו [אותם] גידין רכין שהיו מצטרפים לבשר לכסות את רוב העצם שנשברה דאתו לקמיה [שבאו לפני] רבה, אמר רבה: למאי ליחוש להו [למה נחשוש להם]? חדא [אחת], שאמר ר׳ יוחנן, גידין שסופן להקשותמהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
הערות
Gemara
Peirush