×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא בכורות ח׳:גמרא
;?!
אָ
מִי כְּתִיב מִכׇּל הַחַיָּה וּמִכׇּל הַבְּהֵמָה מִכׇּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל הַחַיָּה כְּתִיב אָרוּר הוּא מִבְּהֵמָה שֶׁנִּתְקַלְּלָה מֵחַיָּה. וְאֵימָא כְּשֵׁם שֶׁנִּתְקַלְּלָה בְּהֵמָה מֵחַיָּה אֶחָד לְשָׁלֹשׁ וּמַאי נִיהוּ עֵז מֵחָתוּל כָּךְ נִתְקַלֵּל הוּא מִבְּהֵמָה אֶחָד לְשָׁלֹשׁ דְּהָוֵה לֵיהּ חֲמֵיסַר יַרְחֵי. אִיבָּעֵית אֵימָא מִכׇּל הַבְּהֵמָה כְּתִיב אִי בָּעֵית אֵימָא קְלָלָה הוּא קְלָלָה שְׁדִי עִילָּוֵיהּ. א״לאֲמַר לֵיהּ קֵיסָר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה נָחָשׁ לְכַמָּה מִיעַבַּר וּמוֹלֵיד א״לאֲמַר לֵיהּ לְשַׁב שְׁנֵי וְהָא סָבֵי דְּבֵי אַתּוּנָא אַרְבְּעִינְהוּ וְאוֹלִיד לִתְלָת הָנְהוּ מִיעַבְּרִי הֲווֹ מֵעִיקָּרָא ד׳אַרְבַּע [שנין] וְהָא קָמְשַׁמְּשִׁי שַׁמּוֹשֵׁי אִינְהוּ נָמֵי מְשַׁמְּשִׁי כְּאָדָם. וְהָא חַכִּימֵי אִינְהוּ אֲנַן חֲכִימִינַן מִינַּיְיהוּ אִי חֲכִימַתְּ זִיל זַכִּינְהוּ וְאַיְתִינְהוּ לִי אֲמַר לֵיהּ כַּמָּה הָווּ שִׁיתִּין גַּבְרֵי. אֲמַר לֵיהּ עֲבֵיד לִי סְפִינְתָּא דְּאִית בַּהּ שִׁיתִּין בָּתֵּי וְכֹל בֵּיתָא אִית בַּהּ שִׁיתִּין בִּיסְתַּרְקֵי עֲבַד לֵיהּ כִּי מְטָא לְהָתָם [על] לְבֵי טַבָּחָא אַשְׁכְּחֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא דְּקָא פָשֵׁיט חֵיוְתָא א״לאֲמַר לֵיהּ רֵישָׁךְ לְזַבּוֹנֵי א״לאֲמַר לֵיהּ אִין א״לאֲמַר לֵיהּ בְּכַמָּה א״לאֲמַר לֵיהּ בְּפַלְגָא דְּזוּזָא יְהַב לֵיהּ. לְסוֹף א״לאֲמַר לֵיהּ אֲנָא רֵישָׁא דְּחֵיוְתָא אֲמַרִי לָךְ אֲמַר לֵיהּ אִי בָּעֵית דאישבקך סַגִּי אַחְוִי לִי פִּיתְחָא דְּבֵי אַתּוּנָא א״לאֲמַר לֵיהּ מִסְתְּפֵינָא דְּכֹל דְּמַחְוֵי קָטְלִי לֵיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ דְּרִי כְּרִיכָא דִּקְנֵיא וְכִי מָטֵית לְהָתָם זִקְפֵהּ כְּמַאן דְּקָא מִתְּפַח. אזל אַשְׁכַּח דַּרְבְּנָאֵי מִגַּוַּאי וְדַרְבְּנָאֵי מִבָּרַאי דְּאִי חָזוּ כַּרְעָא דְּעָיְילָא קָטְלִי לְהוּ לְבָרַאי וּדְנָפְקָא קָטְלִי לְהוּ לְגַוַּאי. אַפְכֵהּ לְסַנְדָּלֵיהּ קָטְלִי לְהוּ לְגַוָּאֵי אַפְכֵהּ לְסַנְדָּלֵיהּ קָטְלִי לְהוּ לְכוּלְּהוּ. [אזל] אַשְׁכַּח יָנוֹקֵי מִלְּעֵיל סָבֵי מִלְּתַחַת אֲמַר אִי יָהֵיבְנָא שְׁלָמָא לְהָנֵי קָטְלִי לִי הָנֵי סָבְרִי אֲנַן עֲדִיפִינַן דַּאֲנַן קַשִּׁינַן טְפֵי וְאִינְהוּ דַּרְדַּקֵּי. אֲמַר שְׁלָמָא לְכוּ אֲמַרוּ לֵיהּ מַאי עֲבִידְתָּיךְ אֲמַר לְהוּ (אֲנָא) חַכִּימָא דִיהוּדָאֵי אֲנָא בָּעֵינָא לְמִיגְמַר חֻכְמְתָא מִינַּיְיכוּ אִי הָכִי נִיבְעֵי לָךְ אֲמַר לְהוּ לְחַיֵּי אִי זָכֵיתוּ [לי] כֹּל דְּבָעֵיתוּ עֲבִידוּ בִּי וְאִי זָכֵינָא בְּכוּ אִיכְלוּ גַּבַּאי בִּסְפִינְתָּא. א״לאֲמַרוּ לֵיהּ הַהוּא גַּבְרָא דְּאָזֵיל וּבָעֵי אִתְּתָא וְלָא יָהֲבוּ לֵיהּ מַאי חֲזֵי לֵיהּ דְּאָזֵיל הֵיכָא דְּמִדְּלוּ מִינָּיהּ שְׁקַל סִיכְּתָא דָּצַהּ לְתַתַּאי לָא עָאל לְעִילַּאי עָאל אֲמַר הַאי נָמֵי מִיתְרְמֵי בַּת מַזָּלֵיהּ. גַּבְרָא דְּאוֹזֵיף וְטָרֵיף מַאי חֲזָא דַּהֲדַר אוֹזֵיף אֲמַר לְהוּ גַּבְרָא אֲזַל לְאַגְמָא קְטַל קַמָּא טוּנָא וְלָא מָצֵי בֵּיהּ קָטֵיל וּמַנַּח עִילָּוֵיהּ עַד דְּאִיתְרְמִי אִינִישׁ מַדְלֵי לֵיהּ. אֲמַרוּ לֵיהּ אֵימָא לַן מִילֵּי דִּבְדִיאִי אֲמַר לְהוּ הֲוָה הַהִוא כּוּדַנְיְתָא דִּילִידָא וַהֲוָה תְּלֵי לֵיהּ פִּיתְקָא וּכְתַב בֵּיהּ דְּמַסֵּיק בְּבֵי אַבָּא מְאָה אַלְפָּא זוּזֵי אֲמַרוּ לֵיהּ וְכוּדַנְיְתָא מִי יָלְדָה אֲמַר לְהוּ הֵי ניהו מילי דִבְדִיאִי. מִילְחָא כִּי סָרְיָא בְּמַאי מָלְחִי לַהּ אֲמַר לְהוּ בְּסִילְתָּא דְכוּדַנְיְתָא וּמִי אִיכָּא סִילְתָּא לְכוּדַנְתָּא וּמִילְחָא מִי סְרֵי. בְּנִי לַן בֵּיתָא בַּאֲוִירָא דְּעָלְמָא אָמַר שֵׁם תְּלָא בֵּין רְקִיעָא לְאַרְעָא אֲמַר לְהוּ אַסִּיקוּ לִי לִיבְנֵי וְטִינָא מְצִיעֲתֵיהּ דְּעָלְמָא הֵיכָא זַקְפַהּ לְאֶצְבַּעְתֵּיהּ אֲמַר לְהוּ הָכָא א״לאֲמַרוּ לֵיהּ וּמִי יֵימַר אַיְיתוֹ אַשְׁלֵי וּמְשַׁחוּ. אִית לַן בֵּירָא בְּדַבְרָא עַיְילֵאּ לְמָתָא א״לאֲמַר לְהוּ אַפְשִׁילוּ לִי חַבְלֵי מִפָּארֵי וַאֲעַיְּילֵיהּ אִית לַן רִיחְיָא דִּתְבִירָא חַיְּיטַיהּ אֲמַר כְּרוּכוּ לִי מִינַּיהּ גַּרְדֵי וואיחייטיה. מְשָׁרָא דְּסַכִּינֵי בְּמַאי קָטְלִי בְּקַרְנָא דַּחֲמָרָא וּמִי אִיכָּא קַרְנָא לַחֲמָרָא וּמִי אִיכָּא מְשָׁרָא דְּסַכִּינֵי. אַיְיתוֹ לֵיהּ תְּרֵי בֵּיעֵי א״לאֲמַרוּ לֵיהּ הֵי דְּזַגְתָּא אוּכַּמְתִּי וְהֵי דְּזַגְתָּא חִיוַּורְתִּי אַיְיתִי לְהוּ אִיהוּ תְּרֵי גְּבִינֵי אֲמַר לְהוּ הֵי דְּעִיזָּא אוּכַּמְתִּי וְהֵי דְּעִיזָּא חִיוַּורְתִּי. וַרְצוּצָא דְּמִית מֵהֵיכָא נָפֵיק רוּחֵיהּ מֵהֵיכָא דְּעָל נְפַק אַחְוִי לַן מָנָא דְּלָא שָׁוֵי חֲבִילֵיהּ אייתו (כֹּל חַד וְחַד) בּוּדְיָא פשטוה לָא הֲוָה עָיֵיל בְּתַרְעָא אֲמַר לְהוּ אַיְיתוֹ מָרֵי סִיתְרוּהּ הַיְינוּ מָנָא דְּלָא שוו חֲבִילֵיהּ. אַיְתִינְהוּ כֹּל חַד וְחַד כִּי חָזֵי שִׁיתִּין בִּיסְתַּרְקֵי אָמַר כּוּלְּהוּ חַבְרַאי לְהָכָא אָתוּ אֲמַר לֵיהּ לְסָפוֹנָא שְׁרִי סְפִינְתָּךְ בַּהֲדֵי דְּקָאָתוּ שְׁקַל עַפְרָא מֵעַפְרַיְיהוּמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
E/ע
הערותNotes
ודוחים: מי כתיב [האם נאמר] ״ארור אתה מכל החיה ומכל הבהמה״? ״מכל הבהמה ומכל החיה״ כתיב [נאמר], כלומר, ארור הוא מבהמה שנתקללה מחיה. ומקשים עוד, ומדוע לפרש שנתקלל מחמור, כשם שנתקלל החמור מחתול? ואימא [ואמור] כך: כשם שנתקללה בהמה מחיה אחד לשלש, ומאי ניהו [ומה הוא]? עז מחתול, שחתול מוליד לחמישים ושנים יום, ועז לחמישה חדשים — כך נתקלל הוא, הנחש, מבהמה זו, כלומר, מעז, אחד לשלש, דהוה ליה חמיסר ירחי [שהריהם חמישה עשר חדשים]! ומשיבים: איבעית אימא [אם תרצה אמור]: ״ארור אתה מכל הבהמה״ כתיב [נאמר], וגם מזו המקוללת ביותר. אי בעית אימא [אם תרצה אמור]: הלוא קללה הוא שנתקלל הנחש בפסוק זה, ואם כן, כל קללה שאתה יכול למצוא בכתוב זה שדי עילויה [הטל עליו]. א ובענין זמן עיבורו של הנחש, מסופר: אמר ליה [לו] קיסר לר׳ יהושע בן חנניה: נחש לכמה מיעבר [מתעבר] ומוליד? אמר ליה [לו]: לשב שני [לשבע שנים]. אמר לו: והא סבי דבי אתונא ארבעינהו, ואוליד לתלת [והרי הזקנים, החכמים של בית חכמי אתונה הרביעו אותם, והוליד לשלוש שנים]? השיב לו: הנהו מיעברי הוו מעיקרא [אלו מעוברים היו מתחילה] כבר ארבע שנים. שאלו הקיסר: והא קמשמשי שמושי [והרי היו משמשים, מזדווגים], ובעל חיים אינו משמש אלא כדי להוליד, ולא כשהוא מעובר! ענה לו: אינהו נמי משמשי [הם, הנחשים, גם כן משמשים] כאדם, ולא להולדה דווקא. אמר לו: כיצד יכול אתה לחלוק על זקני אתונה? והא חכימי אינהו [והרי חכמים הם]! אמר לו ר׳ יהושע: אנן חכימינן מינייהו [אנו חכמים יותר מהם]. אמר לו: אי חכימת, זיל זכינהו ואיתינהו לי [אם חכם אתה מהם, לך נצח אותם והבא אותם אלי]! אמר ליה [לו] ר׳ יהושע: כמה הוו [הם]? אמר לו: שיתין גברי [שישים איש]. אמר ליה [לו]: עביד לי ספינתא דאית בה שיתין בתי [עשה לי ספינה שיש בה שישים בתים, חדרים], וכל ביתא אית בה שיתין ביסתרקי [וכל בית יש בו שישים מצעות]. עבד ליה [עשה לו] הקיסר כן. הפליג ר׳ יהושע עם הספינה לאתונה. כי מטא להתם לבי טבחא [כאשר הגיע לשם, לבית הטבח, הקצב], אשכחיה לההוא גברא דקא פשיט חיותא [מצאו לאותו אדם, את הקצב, שהיה פושט עור בהמה], אמר ליה [לו]: רישך לזבוני [ראשך למכירה]? אמר ליה [לו]: אין [כן]. אמר ליה [לו] ר׳ יהושע: בכמה? אמר ליה [לו]: בפלגא דזוזא [בחצי זוז]. יהב ליה [נתן לו]. לסוף, לאחר ששילם לו, אמר ליה [לו] ר׳ יהושע: אנא רישא דחיותא אמרי [אני את ראש הבהמה אמרתי] לך? על ראשך שלך דיברתי, וצריך אתה לעמוד בדיבורך. אמר ליה [לו] ר׳ יהושע: אי בעית דאשבקך, סגי אחוי לי פיתחא דבי אתונא [אם אתה רוצה שאניח לך, לך והראה לי את הפתח של בית חכמי אתונה]! אמר ליה [לו]: מסתפינא, דכל דמחוי קטלי ליה [מתיירא אני, לפי שכל שמראה את מקומם הורגים הם אותו]. אמר ליה [לו]: דרי כריכא דקניא [קח חבילת קנים], וכי מטית להתם זקפה כמאן דקא מתפח [וכאשר תגיע לשם זקוף, העמד אותה כמי שנח]. עשה כן, וכך הגיע ר׳ יהושע אל המקום. אשכח דרבנאי מגואי ודרבנאי מבראי [מצא שומרים מבחוץ ושומרים מבפנים], לשמור שלא ייכנס לשם אדם ולא יצא משם אדם. ופיזרו הממונים חול בכניסה, כדי לגלות עקבות נכנסים ויוצאים, דאי חזו כרעא דעיילא קטלי להו לבראי [שאם היו הממונים רואים עקבות רגל שנכנסתהורגים את השוטרים שבחוץ], על שנתנו לאדם להיכנס, ודנפקא קטלי להו לגואי כשרואים רגל שיוצאת הורגים את השומרים שבפנים], על שנתנו לאדם לצאת משם. אפכה לסנדליה [הפך את סנדלו] ודרך על החול כאילו יצא מן המקום, והתחמק. וכשראו הממונים את העקבות קטלי להו לגואי [הרגו את הפנימים], לאחר מכן שוב אפכה לסנדליה [הפך את סנדלו] חזרה והשאיר עקבות של כניסה, וכך קטלי להו לכולהו [הרגו את כולם], גם את החיצונים. בין כך ובין כך הצליח ר׳ יהושע להיכנס פנימה. אשכח ינוקי מלעיל סבי מלתחת [מצא את הצעירים יושבים מלמעלה במקום המכובד יותר, ואת הזקנים מלמטה], אמר לעצמו: צריך אני להקדים שלום ליושבים למעלה מן האחרים, והם הצעירים. ואולם אי יהיבנא שלמא להני קטלי לי הני [אם אתן תחילה שלום לאלה, הצעירים, יהרגו אותי אלה, הזקנים], סברי [כסבורים הם] אנן עדיפינן דאנן קשינן טפי ואינהו דרדקי [אנו עדיפים, שאנו זקנים יותר והם צעירים]. אמר: שלמא לכו [שלום לכם]! ולא פנה לקבוצה מסויימת. אמרו ליה [לו]: מאי עבידתיך [מה מעשיך כאן]? אמר להו [להם]: אנא חכימא דיהודאי אנא [אני חכם היהודים אני], בעינא למיגמר חכמתא מינייכו [רוצה אני ללמוד חכמה מכם]. אמרו לו: אי הכי, ניבעי לך [אם כך, נשאל אותך שאלות], ונראה אם ראוי אתה לכך. אמר להו [להם]: לחיי [בסדר], אי זכיתו [אם תנצחו]כל דבעיתו עבידו בי [כל שתרצו עשו בי], ואי זכינא בכו [ואם אני אנצח אתכם]איכלו גבאי בספינתא [איכלו בספינה שלי]. ב אמרו ליה [לו]: ההוא גברא דאזיל ובעי אתתא ולא יהבו ליה [אדם זה שהולך ומבקש אישה ממשפחה אחת ולא נתנו לו], מאי חזי ליה דאזיל היכא דמדלו מיניה [מה הוא רואה לו, מה הוא סבור, שהוא הולך למקום שהוא גבוה ממנו], למשפחה חשובה ומיוחסת מזו הראשונה? שקל סיכתא [לקח יתד], דצה לתתאי לא עאל [נעץ אותה למטה בקיר ולא נכנסה], לעילאיעאל [נעץ אותה למעלהנכנסה] שהיה שם חור, אמר להם: האי נמי מיתרמי בת מזליה [זה גם כן, הולך לחפש במקום גבוה יותר, שמא תזדמן לו שם בת מזלו]. ועוד שאלוהו: גברא דאוזיף [אדם שמלוה לחבירו] לצורך עיסקה, ואין הלה פורע את חובו, וטריף המלוה טורף, נוטל את קרקעותיו] כדי לגבות את חובו, ויש בכך טורח גדול, מאי חזא דהדר אוזיף [מה ראה שהוא חוזר ומלוה] לאנשים אחרים? אמר להו [להם]: כן דרכם של אנשים, גברא אזל לאגמא, קטל קמא טונא ולא מצי ביה [אדם הולך לאגם, חותך בתחילה משא של קנים ולא יכול להרים אותו], אינו מפסיק לחתוך קנים, אלא קטיל ומנח עילויה, עד דאיתרמי איניש מדלי ליה [חותך עוד ומניח עליו, עד שיזדמן אדם שירים אותו] על כתפיו, והוא נושאו לביתו. כך אדם ממשיך להלוות מתוך הנחה שבסופו של דבר יזדמן לידיו לווה הגון. אמרו ליה [לו]: אימא לן מילי דבדיאי [אמור לנו דברי כזב]! אמר להו [להם]: הוה ההוא כודניתא דילידא [היתה פרדה אחת שילדה], והוה תלי ליה פיתקא [והיה תלוי לו, לולד, פתק על צוארו], וכתב ביה דמסיק בבי אבא מאה אלפא זוזי [וכתוב בו שהוא נושה, שחייבים לו בבית אביו מאה אלף זוז]. אמרו ליה [לו]: וכודניתא מי ילדה [ופירדה האם היא יולדת]? אמר להו [להם]: הי ניהו מילי דבדיאי [הם אלו דברי כזב], שדבר זה לא ייתכן כלל. ועוד שאלו אותו: מילחא כי סריא, במאי מלחי לה [מלח כאשר הוא מסריח, במה מולחים אותו]? אמר להו [להם]: בסילתא דכודניתא [בשיליה של פירדה]. אמרו לו: לא ייתכן הדבר, ומי איכא סילתא לכודנתא [והאם יש שיליה לפירדה]? אמר להם: גם מה ששאלתם לא ייתכן, ומילחא מי סרי כי מלח האם הוא מסריח]? אמרו לו: בני לן ביתא באוירא דעלמא [בנה לנו בית באויר העולם]! אמר שם משמותיו של הקדוש ברוך הוא, תלא בין רקיעא לארעא [ונתלה בין השמים לארץ], אמר להו [להם]: אסיקו לי ליבני וטינא [העלו לי אתם לבנים וטיט], ואבנה לכם בית. שאלו אותו: מציעתיה דעלמא היכא [אמצעו של העולם היכן]? זקפה לאצבעתיה אמר להו [זקף את אצבעו ואמר להם]: הכא [כאן]. אמרו ליה [לו]: ומי יימר [ומי יאמר] מניין שדבריך נכונים? אמר להם: אייתו אשלי ומשחו [הביאו חבלים ומדדו]! אמרו לו: אית לן בירא בדברא, עיילא למתא [יש לנו בור בשדה, הכנס אותו לעיר]! אמר להו [להם]: אפשילו לי חבלי מפארי ואעייליה [הפשילו, עשו לי חבלים עשויים מסובין ואכניס לעיר אותו] בעזרתם. ועוד אמרו לו: אית לן ריחיא דתבירא, חייטיה [יש לנו ריחיים שנשברו, תפור אותם]! אמר: כרוכו לי מיניה גרדי ואיחייטיה [עשו לי ממנה חוטים ואתפור אותם]. שאלו אותו: משרא דסכיני במאי קטלי [שדה של סכינים במה קוצרים אותה]? אמר להם: בקרנא דחמרא [בקרן של חמור]. אמרו לו: ומי איכא קרנא לחמרא [והאם יש קרן לחמור]? אמר להם: ומי איכא משרא דסכיני [והאם יש שדה של סכינים]? אייתו ליה תרי ביעי [הביאו לו שתי ביצים], אמרו ליה [לו]: הי דזגתא אוכמתי והי דזגתא חיוורתי [איזו היא של תרנגולת שחורה ואיזו של תרנגולת לבנה]? אייתי להו איהו תרי גביני [הביא להם הוא שתי גבינות], אמר להו [להם]: הי דעיזא אוכמתי והי דעיזא חיוורתי [איזו מהם של עז שחורה ואיזו של עז לבנה]? שאלו אותו: ורצוצא דמית, מהיכא נפיק רוחיה [ואפרוח שמת בביצה, מהיכן יוצאת רוחו]? אמר להם: מהיכא דעל נפק [ממקום שהיא נכנסת משם יוצאת]. אמרו לו: אחוי לן מנא דלא שוי חביליה [הראה לנו כלי שאינו שווה את נזקו שהוא גורם]! אמר להם: אייתו בודיא, פשטוה [הביאו מחצלת, פרשו אותה], לא הוה עייל בתרעא [לא נכנסה בשער], אמר להו [להם]: אייתו מרי סיתרוה [הביאו מעדרים ושברו אותו את השער], כדי שתוכלו להכניס אותה; היינו מנא דלא שוו חביליה [זהו כלי שאינו שווה את נזקו]. ג משניצח ר׳ יהושע את חכמי אתונה, איתינהו [הביא אותם] לספינה שהכין, כפי שהתנה עמם מתחילה, והכניס כל אחד מהם לחדר אחר. כל חד וחד כי חזי שיתין ביסתרקי [כל אחד ואחד מהם כאשר ראה שישים מצעות] בחדרו, אמר: כולהו חבראי להכא אתו [כל חבירי לכאן הם באים], והמתין להם, וכך לא יצא אף אחד מחדרו. בינתיים אמר ליה [לו] ר׳ יהושע לספונא [לספן]: שרי [התר את] ספינתך והפלג. בהדי דקאתו שקל עפרא מעפרייהו [בזמן שבאו איתו לספינה לקח עפר מעפרם], מאתונה,מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144