Steinsaltz Commentary Bekhorot 60a – ביאור שטיינזלץ בכורות ס.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

לֹא יֹאמַר אֶבְרוֹר עֲשָׂרָה וְאֶטּוֹל מֵהֶן אֶחָד וְהַשְּׁאָר פְּטוּרִים אֶלָּא כּוֹנְסָן לַדִּיר וּמוֹצִיא עֲשָׂרָה וְנוֹטֵל מֵהֶן אֶחָד וְהַשְּׁאָר מִצְטָרְפִין לְגוֹרֶן אַחֵר. וְהָתַנְיָא תִּשְׁעָה עָשָׂר טְלָאִים לֹא יֹאמַר אֶבְרוֹר עֲשָׂרָה וְאֶטּוֹל מֵהֶן אֶחָד וְהַשְּׁאָר פְּטוּרִין אֶלָּא כּוֹנְסָן לַדִּיר וּמוֹצִיא עֲשָׂרָה וְנוֹטֵל מֵהֶן אֶחָד וְהַשְּׁאָר פְּטוּרִין. תַּרְגְּמַהּ רַב הוּנָא בַּר סְחוֹרָה קַמֵּיהּ דְּרָבָא בְּרִיגְלָא ^אבְּדִיר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי פְתָחִים עָסְקִינַן וְיָצְאוּ ט׳תִּשְׁעָה בְּפֶתַח זֶה וט׳וְתִשְׁעָה בְּפֶתַח זֶה דְּהַאיְךְ חַד חָזֵי לְהָכָא וּלְהָכָא. וְלִישַׁנֵּי לֵיהּ כְּגוֹן שֶׁמָּנָה תִּשְׁעָה וְכִי מְטָא עֲשָׂרָה קָרֵי חַד מֵרֵישָׁא קָסָבַר עֲשִׂירִי מֵאֵלָיו קָדוֹשׁ. וְלִישַׁנֵּי לֵיהּ בְּגוֹרֶן וּמְנָאָן זוּגוֹת זוּגוֹת קָסָבַר עֲשִׂירִי לְמִנְיָן בְּהֵמוֹת הוּא קָדוֹשׁ. אר״נאָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק זְכַאי אִימֵּיהּ דְּרַב הוּנָא בַּר סְחוֹרָה דְּשַׁנִּי לֵיהּ שְׁמַעְתָּא בְּרִיגְלָא כִּשְׁמַעְתֵּיהּ.: מתני׳מַתְנִיתִין: יָצְאוּ שְׁנַיִם כְּאַחַת ^במוֹנֶה אוֹתָם שְׁנַיִם שְׁנַיִם מְנָאָן אֶחָד תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי מְקוּלְקָלִין. קָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי וְלָעֲשִׂירִי תְּשִׁיעִי וְלָאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי שְׁלָשְׁתָּן מְקוּדָּשִׁין הַתְּשִׁיעִי נֶאֱכָל בְּמוּמוֹ וְהָעֲשִׂירִי מַעֲשֵׂר וְאַחַד עָשָׂר קָרֵב שְׁלָמִים וְעוֹשֶׂה תְּמוּרָה דִּבְרֵי ר׳רַבִּי מֵאִיר. א״ראָמַר רַבִּי יְהוּדָה וְכִי יֵשׁ תְּמוּרָה עוֹשָׂה תְּמוּרָה אָמְרוּ מִשּׁוּם ר״מרַבִּי מֵאִיר אִילּוּ הָיָה תְּמוּרָה לֹא הָיָה קָרֵב קָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי וְלָעֲשִׂירִי עֲשִׂירִי וְלָאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי אֵין אַחַד עָשָׂר מְקוּדָּשׁ זֶה ^גהַכְּלָל כֹּל שֶׁלֹּא נֶעֱקַר שֵׁם עֲשִׂירִי מִמֶּנּוּ אֵין אַחַד עָשָׂר מְקוּדָּשׁ.: גמ׳גְּמָרָא: אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן ^דמְנָאָן זוּגוֹת זוּגוֹת קִינְטָרִן קִינְטָרִן עֲשִׂירִי לְמִנְיָנוֹ הוּא קָדוֹשׁ. לְמִנְיָנוֹ מַאי רַב מָארִי אָמַר ^הלַמִּנְיָן שֶׁלּוֹ הוּא קָדוֹשׁ רַב כָּהֲנָא אָמַר לְמִנְיַן בְּהֵמוֹת הוּא קָדוֹשׁ. תְּנַן יָצְאוּ שְׁנַיִם כְּאַחַת מוֹנֶה אוֹתָן שְׁנַיִם שְׁנַיִם מְנָאָן אֶחָד תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי מְקוּלְקָלִין. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לַמִּנְיָן שֶׁלּוֹ הוּא קָדוֹשׁ מִשּׁוּם הָכִי הָווּ תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי מְקוּלְקָלִין וְלָעֲשִׂירִי קָא קָרֵי לֵיהּ תְּשִׁיעִי וְלָאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לְמִנְיַן בְּהֵמוֹת הוּא קָדוֹשׁ לַתְּשִׁיעִי תְּשִׁיעִי קָא קָרֵי לֵיהּ וְלָעֲשִׂירִי עֲשִׂירִי קָא קָרֵי לֵיהּ. אָמַר לָךְ רַבִּי יוֹחָנָן כִּי אָמֵינָא אֲנָא הֵיכִי דְּאִיכַּוֵּין לְאַפּוֹקֵי זוּגוֹת זוּגוֹת הֵיכָא דִּנְפַק מִמֵּילָא לָא. תָּא שְׁמַע ^ומְנָאָן לְמַפְרֵעַ עֲשִׂירִי שֶׁבְּמִנְיָן הוּא קָדוֹשׁ בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לְמִנְיַן בְּהֵמוֹת הוּא קָדוֹשׁ שַׁפִּיר אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר לַמִּנְיָן שֶׁלּוֹ הוּא קָדוֹשׁ עֲשִׂירִי חַד קָרֵי לֵיהּ. אָמַר רָבָא הוֹאִיל וְאִיתֵיהּ בְּמִנְיָנָא פָּרְסָאָה דְּקָרוּ לְעַשְׂרָה חַד.:מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות בכורות ח׳:י״א

^ב רמב״ם הלכות בכורות ח׳:ה׳
סמ״ג מצוות עשה רי״ב

^ג רמב״ם הלכות בכורות ח׳:ג׳

^ד רמב״ם הלכות בכורות ח׳:ה׳

^ה רמב״ם הלכות בכורות ח׳:ה׳

^ו רמב״ם הלכות בכורות ח׳:ז׳

לא יאמר: אברור עשרה ואטול מהן אחד, ובכך אצא ידי חובת המעשר בגורן זה, והשאר יהיו פטורים מלהתעשר. אלא כונסן כולם לדיר, ומוציא עשרה ונוטל מהן אחד, והשאר, שנותרו בדיר — מצטרפין להתעשר בגורן אחר. ומקשים: כיצד אמר רבא שהשאר חייבים ומצטרפים לגורן אחר? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: היו לו תשעה עשר טלאים, לא יאמר: אברור עשרה ואטול מהן אחד, והשאר פטורין. אלא כונסן לדיר, ומוציא עשרה ונוטל מהן אחד, והשאר פטורין לגמרי! תרגמה [תרגם, הסביר אותה] רב הונא בר סחורה קמיה [לפני] רבא בריגלא [בזמן דרשת הרגל]: בדיר שיש לו שני פתחים עסקינן [עוסקים אנו], ויצאו תשעה בפתח זה ותשעה בפתח זה, שהרי האיך חד [אותו אחד] שנותר חזי להכא ולהכא [ראוי היה כעשירי לכאן ולכאן], כלומר, להשלים פתח זה או פתח זה לעשרה. וכך נפטרו התשעה שיצאו בכל אחד מן הפתחים, שהרי נפטרו במנין הראוי לעשרה. ושואלים: ולישני ליה [ושיתרץ לו] באופן אחר: כגון שמנה תשעה, ונפטרו במנין הראוי לעשרה, וכי מטא עשרה [וכאשר הגיע העשירי] לא קרא לו ״עשירי״, אלא קרי ״חד״ מרישא [קרא לו ״אחד״ מההתחלה], ולאחד עשר קרא ״שנים״, והמשיך למנותם, וקידש את האחרון לעשירי! ומשיבים: קסבר [סבור הוא] רבא: עשירי מאליו קדוש, למרות שקרא לו בשם אחר. ונמצא שהתשעה האחרונים לא נפטרו, שהרי לא היה בהם מנין הראוי. ועוד שואלים: ולישני ליה [ושיתרץ לו] שמדובר בגורן שיש בה רק פתח אחד, ומנאן [ומנה אותם] זוגות זוגות, והטלה התשעה עשר הריהו מעשר ופוטר כולם! ומשיבים: קסבר [סבור הוא] רבא: עשירי למנין בהמות הוא קדוש, ולפיכך אחד מן הטלאים שיצאו בזוג החמישי הריהו מעשר, וכך התשעה שנותרו לא נפטרו מן המעשר. בעקבות דברים אלו אמר רב נחמן בר יצחק: זכאי אימיה [זכאית אימו] של רב הונא בר סחורה, שילדה בן כמותו, דשני ליה שמעתא בריגלא כשמעתיה [שתירץ לו לרבא שמועה בדרשת הרגל כשמועתו] לפי דרכו של רבא עצמו, שאמר שמנין הראוי פוטר, ושעשירי קדוש מאליו. א משנה היה מעביר את צאנו בפתח כדי לעשרם, ויצאו שנים כאחת — מונה אותם שנים שנים, כאילו יצאו בזה אחר זה. ואם טעה ומנאן אחד, והמשיך במניינו — נמצא שתשיעי ועשירי שלפי מניינו מקולקלין. שקרא לעשירי ״תשיעי״, ולאחד עשר קרא ״עשירי״. טעה וקרא לתשיעי ״עשירי״ ולעשירי ״תשיעי״, ולאחד עשר ״עשירי״ — שלשתן מקודשין במידה מסויימת, אך לכל אחד מהם דין שונה: התשיעי אינו קרב ונאכל לבעליו במומו (לאחר שנופל בו מום), והעשירי — מעשר ממש, שקרב במקדש, ונאכל על ידי הבעלים. והאחד עשר יש בו קדושה שהוא קרב שלמים, שצריך לתת מהם חזה ושוק לכהנים. ועושה תמורה, שאם אמר על בהמת חולין שתהא תמורתו — הרי היא מתקדשת, ומקריב אותה כקרבן שלמים, אלו דברי ר׳ מאיר. אמר ר׳ יהודה: והלוא אחד עשר זה שקראו ״עשירי״ הריהו תמורת מעשר. וכי יש תמורה עושה תמורה? והלא אין מי שחולק על כך שאין תמורה עושה תמורה! אמרו משום (בשם) ר׳ מאיר: האחד עשר אינו נחשב תמורת מעשר, לפי שאילו היה תמורה — לא היה קרב בעצמו, שאין תמורת מעשר קרבה. קרא לתשיעי ״עשירי״, וגם לעשירי קרא ״עשירי״, וגם לאחד עשר קרא ״עשירי״ — אין אחד עשר מקודש. זה הכלל: כל שלא נעקר שם עשירי ממנו, מן העשירי — אין אחד עשר מקודש. ב גמרא אמר ר׳ יוחנן: מנאן את הבהמות זוגות זוגות, לזוג הראשון קרא ״אחד״, לזוג השני קרא ״שנים״ וכו׳, או שמנאם קינטרן קינטרן (מאות מאות) — עשירי למנינו הוא קדוש. ושואלים: ״למנינו״ מאי [מהו], כלומר, לאיזה מנין? רב מארי אמר: העשירי למנין שלו הוא קדוש, כלומר, כל אלו שקרא להם ״עשירי״ — כגון הזוג העשירי (הטלה התשעה עשר והטלה העשרים), או המאה העשירית. רב כהנא אמר: העשירי למנין בהמות הוא קדוש, ודוקא בהמה שיצאה עשירית הריהי קדושה. ומנסים להביא ראיה, תנן [שנינו במשנה]: יצאו שנים כאחת — מונה אותן שנים שנים. מנאן אחד, והמשיך למנות לפי טעותו — תשיעי ועשירי מקולקלין, שקרא לעשירי ״תשיעי״, ולאחד עשר ״עשירי״, ודינם כפי שנתבאר במשנה, שהעשירי מעשר, והאחד עשר — שלמים. ומעתה, בשלמא למאן דאמר [נניח לשיטת מי שאומר]: למנין שלו הוא קדוש, משום הכי הוו [משום כך נעשו] תשיעי ועשירי מקולקלין — שהרי יש חשיבות לדרך קריאתו, ולעשירי קא קרי ליה [הוא קורא לו] ״תשיעי״, ולאחד עשר הוא קורא ״עשירי״. אלא למאן דאמר [לשיטת מי שאומר]: למנין בהמות הוא קדוש, ואין חשיבות למה שמנה בפיו, מדוע הם מקולקלים? הרי לתשיעי נחשב כאילו ״תשיעי״ קא קרי ליה [קורא לו], ולעשירי נחשב כאילו ״עשירי״ קא קרי ליה [קורא הוא לו]! ומשיבים לשיטת רב כהנא, אמר לך [יכול לומר לך] ר׳ יוחנן: כי אמינא אנא [כאשר אומר אני] שהולכים לפי מנין הבהמות, הרי זה היכי דאיכוין לאפוקי [במקום שהוא עצמו התכוון להוציא] אותם זוגות זוגות, ולא טעה, שאז בטל דיבורו, והם מתקדשים לפי סדר יציאתם. אבל היכא דנפק ממילא [במקום שהם יוצאים מעצמם], אך טעה במניינו — לא, שכן יש ריבוי מיוחד בתורה, שהם מתקדשים גם לפי טעותו. ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה נוספת ממה ששנינו בברייתא: אם יצאו ומנאן למפרע: עשרה, תשעה, שמונה וכו׳ — עשירי שבמנין, שקרא לו ״אחד״ הוא קדוש. ואומרים: בשלמא למאן דאמר [נניח לדעת מי שאומר] למנין בהמות הוא קדוש — שפיר [יפה], שהרי זה הטלה העשירי. אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] שגם למנין שלו הוא קדוש, ויש חשיבות לדרך שקרא להם בפיו, הלא לעשירי הזה ״חד״ קרי ליה [״אחד״ הוא קורא לו]! אמר רבא: הואיל ואיתיה במנינא פרסאה [וישנו הדבר במנין של הפרסים], דקרו לעשרה ״חד״ [שהם קוראים לעשירי בשפתם ״אחד״], ונמצא שבאופן זה אין סתירה בין מנין הבהמות למנין שלו.מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144

לא להציג שובDon't show again

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון