×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא בכורות נ״ב:גמרא
;?!
אָ
לְאֵיתוֹיֵי שְׁבָחָא דְּמִמֵּילָא חֲפוּרָה וַהֲווֹ שׁוּבְלֵי שַׁלְפּוּפֵי וַהֲווֹ תַּמְרֵי.: וְלֹא בָּרָאוּי כְּבַמּוּחְזָק.: לְאֵיתוֹיֵי נִכְסֵי דַּאֲבִי אַבָּא.: מתני׳מַתְנִיתִין: וְאֵלּוּ שֶׁאֵין חוֹזְרִין בַּיּוֹבֵל אהַבְּכוֹרָה בוְהַיּוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ גוְהַמְיַיבֵּם אֶת אֵשֶׁת אָחִיו. וְהַמַּתָּנָה דִּבְרֵי ר״מרַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים דהַמַּתָּנָה כַּמֶּכֶר רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר כּוּלָּם חוֹזְרִין בַּיּוֹבֵל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר (אַף) הַיּוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ יַחְזִיר לִבְנֵי מִשְׁפָּחָה וִינַכֶּה מֵהֶן אֶת הַדָּמִים.: גמ׳גְּמָרָא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר מֶכֶר הוּא דְּאָמַר רַחֲמָנָא לֶיהְדַּר בַּיּוֹבֵל מַתָּנָה וִירוּשָּׁה לָא וְהָנֵי מִיְּרוּשָּׁה יְרוּשָּׁה דְּמַתָּנָה מַתָּנָה בְּכוֹר {דברים כ״א:י״ז} לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם מַתָּנָה קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא.: וְהַיּוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ.: יְרוּשַּׁת הַבַּעַל דְּאוֹרָיְיתָא.: וְהַמְיַיבֵּם אֶת אֵשֶׁת אָחִיו.: בְּכוֹר קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא.: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מַתָּנָה כְּמֶכֶר.: מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן {ויקרא כ״ה:י״ג} תָּשׁוּבוּ לְרַבּוֹת אֶת הַמַּתָּנָה. וְהָנֵי כּוּלְּהוּ יְרוּשָּׁה נִינְהוּ. בְּכוֹר אָמַר קְרָא לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם מַקִּישׁ חֵלֶק בְּכוֹרָה לְחֵלֶק פָּשׁוּט מָה חֵלֶק פָּשׁוּט יְרוּשָּׁה אַף חֵלֶק בְּכוֹרָה יְרוּשָּׁה.: רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר כּוּלָּם חוֹזְרִים בַּיּוֹבֵל.: סָבַר לַהּ כְּרַבָּנַן דְּאָמְרִי תָּשׁוּבוּ לְרַבּוֹת אֶת הַמַּתָּנָה וְהָנֵי כּוּלְּהוּ מַתָּנָה נִינְהוּ בְּכוֹר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם מַתָּנָה קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא. וְהַיּוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ יְרוּשַּׁת הַבַּעַל דְּרַבָּנַן וְהַמְיַיבֵּם אֶת אֵשֶׁת אָחִיו בְּכוֹר קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא. אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן ההָאַחִין שֶׁחָלְקוּ לָקוֹחוֹת הֵן וּמַחְזִירִין זֶה לָזֶה בַּיּוֹבֵל מוֹתֵיב רַב הוֹשַׁעְיָא וְאֵלּוּ שֶׁאֵין חוֹזְרִין בַּיּוֹבֵל הַבְּכוֹרָה. אֲמַר לֵיהּ ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר מַאי אֵין חוֹזְרִין ואֵין חוֹזְרִין לְבַטָּלָה מַתְקֵיף לַהּ רַב שֵׁשֶׁת מִכְּלָל דְּמַאן דְּאָמַר חוֹזְרִין חוֹזְרִין לְבַטָּלָה קָאָמַר. קָרֵי רַב חָמָא עֲלֵיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת {קהלת ז׳:י״א} טוֹבָה חׇכְמָה עִם נַחֲלָה וְלָא שְׁמִיעַ (לְהוּ) הָא דְּכִי אָתֵי רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְאָמְרִי לַהּ ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ מַאי חוֹזְרִין חוֹזְרִין לְבַטָּלָה.: ר״ירַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר (אַף) הַיּוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ יַחְזִיר לִבְנֵי וְכוּ׳.: מַאי קָסָבַר אִי קָסָבַר יְרוּשַּׁת הַבַּעַל דְּאוֹרָיְיתָא אַמַּאי יַחְזִיר לִבְנֵי מִשְׁפָּחָה וְאִי קָסָבַר יְרוּשַּׁת הַבַּעַל דְּרַבָּנַן דָּמִים מַאי עֲבִידְתַּיְיהוּ. לְעוֹלָם קָסָבַר יְרוּשַּׁת הַבַּעַל דאוריית׳דְּאוֹרָיְיתָא וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן זשֶׁהוֹרִישַׁתּוּ אִשְׁתּוֹ בֵּית הַקְּבָרוֹת וּמִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה אֲמוּר רַבָּנַן לִשְׁקוֹל דְּמֵי וְלַיהְדַּר. וְכִדְתַנְיָא הַמּוֹכֵר חקִבְרוֹ וְדֶרֶךְ קִבְרוֹ מְקוֹם מַעֲמָדוֹ וּבֵית הֶסְפֵּדוֹ בָּאִים בְּנֵי מִשְׁפָּחָה וְקוֹבְרִים אוֹתוֹ בְּעַל כׇּרְחוֹ מִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה וּמַאי יְנַכֶּה לָהֶם מִן הַדָּמִים דְּמֵי קֶבֶר אִשְׁתּוֹ.:

הדרן עלך יש בכור

מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
ומבארים שהלכה זו חוזרת ונשנית לאיתויי שבחא דממילא [להביא שבח שבא מעצמו], לאחר מות האב או הבעל, כגון שהיתה חפורה והוו שובלי [שחת, תבואה לא בשלה, בזמן שמת האב, ונעשתה שיבולים], או שלפופי והוו תמרי [פרחי הדקל ונעשו תמרים], לומר שלמרות שהנכסים השביחו מעצמם ושאר האחים לא טרחו בדבר — אין גובים מהשבח. ומה ששנינו שוב: וכולם לא נוטלים בראוי כבמוחזק, בא לאיתויי נכסי דאבי אבא [להביא נכסים של אבי האב] כשמת האב קודם לאביו, לומר שהבכור אינו נוטל בהם פי שנים (וכן האשה אינה נוטלת בכתובתה, והבנות במזונותיהן, והיבם), למרות שנכסים אלו עתידים בודאות ליפול לידי הבנים, מפני שגם נכסים אלו נחשבים ״ראוי״, ולא מוחזק. א משנה ואלו נכסים שאין חוזרין ביובל כמו המוכר את שדהו שחוזר אליו ביובל: חלק הבכורה, שאינו חוזר ומתחלק בין האחים ביובל, והיורש את אשתו, שאינו מחזיר את הקרקע למשפחתה, והמייבם את אשת אחיו, וזכה בחלקו בנכסי האב — אין חלק זה חוזר ומתחלק בין האחים, והמתנה שקיבל אדם שדה מחבירו — אלו דברי ר׳ מאיר. וחכמים אומרים: המתנה דינה כמכר, וחוזרת ביובל. ר׳ אלעזר אומר: כולם חוזרין ביובל. ר׳ יוחנן בן ברוקה אומר: היורש את אשתו יחזיר את הקרקע לבני משפחה, כלומר, למשפחת אביה, וינכה מהן את הדמים, דמי הקרקע. ב גמרא שואלים: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ מאיר שכל אלו חוזרים ביובל? ומשיבים: מכר הוא דאמר רחמנא ליהדר [שאמרה התורה שיחזור] ביובל (ויקרא כה, כז), אבל מתנה וירושה לא חוזרים, והני [ואותם] שבמשנתנו הלמדים מירושה דינם כירושה, ואותם שבמשנתנו הלמדים ממתנה דינם כמתנה. ומבארים: בבכור נאמר ״לתת לו פי שנים״ (דברים כא, יז), ואם כן, מתנה קרייה רחמנא [קראה אותו התורה] לחלק הבכורה, והיורש את אשתו אינו מחזיר ביובל, מפני שר׳ מאיר סבור שירושת הבעל דאורייתא [מן התורה היא], וירושה אינה חוזרת, והמייבם את אשת אחיו אינו מחזיר — מפני ש״בכור״ קרייה רחמנא [קראה לו התורה] ליבם, ור׳ מאיר לשיטתו, שחלק הבכורה אינו חוזר ביובל. ועוד שנינו במשנה: וחכמים אומרים מתנה כמכר, וחוזרת ביובל. ושואלים: מאי טעמייהו דרבנן [מה טעמם של חכמים] שהם חולקים על ר׳ מאיר דוקא בענין מתנה? ומשיבים: המלה ״תשבו״ (בשנת היובל הזאת תשבו איש אל אחזתו״, ויקרא כה, יג) מיותרת, שהרי כבר נאמר מתחילה: ״...יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו״ (ויקרא כה, י); והם סבורים שהיא באה לרבות את המתנה שחוזרת ביובל. והני [ואלה] האחרים שבמשנתנו כולהו [כולם] ירושה נינהו [הם], ולכן אינם חוזרים ביובל; לגבי ירושת הבעל — סבורים חכמים שהיא מן התורה; ובמה שנוטל היבם הוא נחשב כבכור, וב בכור אמר קרא [המקרא]: ״לתת לו פי שנים״. וחכמים חולקים על ר׳ מאיר הלמד מכתוב זה כי יש לבכורה דין מתנה, אלא לדעתם מקיש (משווה) הכתוב חלק בכורה לחלק שנוטל הבכור כאח פשוט, מה חלק פשוט הוא ירושה, ואינו חוזר ומתחלק בין האחים ביובל, אלא מה שקיבל כל אח הוא נחלתו, שנאמר: ״ביום הנחילו את בניו״ (דברים כא, טז), אף חלק בכורה הוא ירושה, ואינו חוזר ביובל. ועוד שנינו במשנתנו: ר׳ אלעזר אומר: כולם חוזרים ביובל. ומבארים: סבר לה כרבנן [סבור הוא כשיטת חכמים] דאמרי [שאומרים] ״תשבו״לרבות את המתנה שחוזרת ביובל, והני כולהו [ואלה כולם] שבמשנתנו, מתנה נינהו [הם]. ומבארים: בבכור נאמר ״לתת לו פי שנים״, הרי שמתנה קרייה רחמנא [קראה לו התורה] לחלק הבכורה, ובדין היורש את אשתו סבור ר׳ אלעזר שירושת הבעל דרבנן [מדברי חכמים] היא, ואין דינה כירושה שאינה חוזרת ביובל. והמייבם את אשת אחיו, חלק אחיו חוזר ביובל, שהרי ״בכור״ קרייה רחמנא [קראה אותו התורה], ולשיטתו חלק הבכורה חוזר ביובל. ג אמר ר׳ אסי אמר ר׳ יוחנן: האחין שחלקו ביניהם את נכסי האב — אין אומרים שהוברר הדבר שהגיע כל אחד לנחלתו, אלא כלקוחות הן, שקנו זה מזה את חלקו, ומחזירין זה לזה ביובל את החלקים שקיבלו. מותיב [מקשה] על כך רב הושעיא ממשנתנו: ואלו שאין חוזרין ביובלהבכורה! אמר ליה [לו] ר׳ אלעזר: מאי [מה פירוש] ״אין חוזרין״אין חוזרין לבטלה, שאין הבכור מפסיד את הבכורה, אלא לאחר שיחזרו ויחלקו ביניהם את הנכסים — יטול פי שנים. מתקיף לה [מקשה על כך] רב ששת: מכלל הדברים עולה דמאן דאמר [שמי שאומר] במשנתנו שחוזריןחוזרין לבטלה קאמר [הוא אומר], שהבכור שוב אינו נוטל פי שנים? ומדוע יפסיד את בכורתו? קרי [קרא] רב חמא עליה [עליו] על רב ששת פסוק זה: ״טובה חכמה עם נחלה״ (קהלת ז, יא), שלא די להיות בעל נחלת ברייתות, כרב ששת, שהיה בקיא בברייתות, אלא נצרכת גם בקיאות בדברי החכמה של האמוראים; ולא שמיע להו הא [ולא שמעו דבר זה] דכי אתי [שכאשר בא] רבין אמר בשם ר׳ יוחנן, ואמרי לה [ויש אומרים] שר׳ אלעזר אמר הלכה זו, משום (בשם) ר׳ אלעזר בן שמוע (שהוא התנא ר׳ אלעזר במשנתנו): מאי [מה פירוש] חוזרין ביובל — חוזרין לבטלה, ויפסידו מה שקיבלו. ד שנינו במשנתנו, ר׳ יוחנן בן ברוקה אומר: היורש את אשתו יחזיר לבני המשפחה וינכה מהן את הדמים. ושואלים: מאי קסבר [מה הוא סבור]? אי קסבר [אם סבור הוא] שירושת הבעל דאורייתא [מן התורה היא], אמאי [מדוע] יחזיר לבני משפחה? ואי קסבר [ואם סבור הוא] שירושת הבעל דרבנן [מדברי חכמים], אם כן הדמים שנוטל מבני משפחת אשתו מאי עבידתייהו [מה מעשיהם], מדוע לא יחזיר בחינם? ומשיבים: לעולם קסבר [סבור הוא] שירושת הבעל היא דאורייתא [מן התורה], ומעיקר הדין אינו צריך להחזיר. והכא במאי עסקינן [וכאן במה אנו עוסקים] — במקרה מיוחד, כגון שהורישתו אשתו בית הקברות של משפחתה, ומשום פגם משפחה, שלא יהיו קבורים בנחלה השייכת לאדם זר, אמור רבנן [אמרו חכמים]: לשקול דמי וליהדר [שיקח מעות ויחזיר להם אותה הקרקע]. וכדתניא [וכמו ששנינו בברייתא]: המוכר קברו או את הדרך לקברו, או את מקום מעמדו, שמתקבצים שם אנשים כדי לקונן ולנחם את האבלים לאחר הקבורה, או את בית הספדובאים בני משפחה וקוברים אותו, את המוכר, בקבר המשפחה, בעל כרחו של הקונה, ונותנים לו את דמי הקבר או דרך הקבר, משום שיש בזה פגם משפחה. ולפי זה, מאי [מה פירוש] ״ינכה להם מן הדמים״ שבמשנתנו? לא הדמים שנוטל מן המשפחה, אלא שינכה מהדמים שמקבל מהם את דמי קבר אשתו,מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144