×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא בכורות כ״ג:גמרא
;?!
אָ
אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ עַד לְכֶלֶב הָא חַזְיָא לְכֶלֶב קַשְׁיָא. גּוּפָא בַּר פְּדָא אָמַר טוּמְאָה חֲמוּרָה עַד לְגֵר וְטוּמְאָה קַלָּה עַד לְכֶלֶב וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ עַד לְכֶלֶב מ״טמַאי טַעְמָא דְּבַר פְּדָא דִּכְתִיב {דברים י״ד:כ״א} לֹא תֹאכְלוּ כׇל נְבֵלָה לְגֵר וְגוֹ׳ הָרְאוּיָה לַגֵּר קְרוּיָה נְבֵילָה וְשֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לַגֵּר אֵינָהּ קְרוּיָה נְבֵילָה. וְאִידַּךְ לְמַעוֹטֵי הֵיכָא דְּהִסְרִיחָה מֵעִיקָּרָא וְאִידַּךְ הִסְרִיחָה מֵעִיקָּרָא לָא צְרִיכָא קְרָא לְמַעוֹטֵי עַפְרָא בְּעָלְמָא הוּא. תְּנַן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר בְּהֵמָה גַּסָּה שֶׁשָּׁפְעָה חֲרָרַת דָּם הֲרֵי זוֹ תִּקָּבֵר וְנִפְטֶרֶת מִן הַבְּכוֹרָה וְתָנֵי ר׳רַבִּי חִיָּיא אֵינָהּ מְטַמְּאָה לֹא בְּמַגָּע וְלֹא בְּמַשָּׂא וְאָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם בִּיטּוּל בְּרוֹב נָגְעוּ בָּהּ. מַאי אִירְיָא מִשּׁוּם בִּיטּוּל בְּרוֹב תִּיפּוֹק לִי דְּלָא אִיתְחֲזִי כְּלָל הָא נָמֵי אִיתְחֲזִי מֵעִיקָּרָא אַגַּב אִימֵּיהּ. תְּנַן הָתָם ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר אצִיר טָהוֹר שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ מַיִם כׇּל שֶׁהוּא טָמֵא אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ זֹאת אוֹמֶרֶת נֶחְשְׁדוּ עַמֵּי הָאָרֶץ לְעָרֵב מֶחֱצָה בַּצִּיר וּלְמָה לִי מֶחֱצָה אֲפִילּוּ בְּצִיר מִמֶּחֱצָה נָמֵי וְהָנֵי מַשֶּׁהוּ הָוֵה לֵיהּ פַּלְגָא וּפַלְגָא לָא בְּטִיל. אֵימָא עַד מֶחֱצָה אִיבָּעֵית אֵימָא טוּמְאַת עַם הָאָרֶץ דְּרַבָּנַן טוּמְאַת מַשְׁקִין דְּרַבָּנַן בְּרוּבָּא גְּזַרוּ רַבָּנַן בְּפַלְגָא וּפַלְגָא לָא גְּזַרוּ בַּהּ רַבָּנַן.: מתני׳מַתְנִיתִין: ברשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מְנִיקָה מִן הַגּוֹי1 אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל אַחֶרֶת הָיָה גנִכְנָס לְתוֹךְ עֶדְרוֹ וְרָאָה אֶת הַמַּבְכִּירוֹת מְנִיקוֹת וְשֶׁאֵינָן מַבְכִּירוֹת מְנִיקוֹת אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל זוֹ בָּא לוֹ אֵצֶל זוֹ אוֹ שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל זוֹ בָּא לוֹ אֵצֶל זוֹ.: גמ׳גְּמָרָא: אָמַר רַב נַחְמָן מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב הִלְכְתָא בְּכוּלֵּיהּ פִּירְקִין בַּר מִפְּלוּגְתָּא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת אָמֵינָא כִּי נָיֵים וְשָׁכֵיב רַב אָמַר לְהָא שְׁמַעְתָּא אַהֵיָיא אִילֵּימָא אַרֵישָׁא מפליגי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא. אֶלָּא אַדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב מִשְׁנַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב קַב וְנָקִי. אֶלָּא אַדְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מִפְלָג פְּלִיג בְּבָרַיְיתָא אֶלָּא אַדְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם הָא אָמַר רַב חֲדָא זִימְנָא דְּאָמַר רַב הִלְכְתָא כְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן הַמְשׁוּלָּם אֶלָּא אַשְּׂעַר בַּעַל מוּם מִיפְלָג פְּלִיגִי עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל וְרַבָּנַן. לְעוֹלָם אַדְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְהָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּבָרַיְיתָא לָא פְּלוּגְתָּא הִיא. וְכֵיוָן דְּאָמַר רַב הִלְכְתָא בְּכוּלֵּיהּ פִּירְקִין בַּר מִפְּלוּגְתָּאמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
אחת זו ואחת זו, גם טומאה חמורה וגם טומאה קלה יש בנבילה, עד שאינה ראויה לאכילת כלב, מדוע אין החררה מטמאת במשא? הא חזיא [הרי היא ראויה] לכלב! ואומרים: אכן קשיא [קשה] הדבר. א גופא [ודנים לגופה] של אותה מחלוקת שהבאנו, בר פדא אמר: טומאה חמורה, לטמא במשא ובמגע, יש בנבילה עד שלא תהיה ראויה עוד לאכילה לגר, וטומאה קלה, טומאת אוכלים — עד שלא תהיה ראויה לכלב. ור׳ יוחנן אמר: אחת זו ואחת זו יש בה עד שלא תהא ראויה לכלב. ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] של בר פדא? ומשיבים, דכתיב [שנאמר]: ״לא תאכלו כל נבלה, לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה״ (דברים יד, כא), ומכאן למדנו כי דווקא נבילה הראויה לאכילה לגר קרויה ״נבילה״ כלומר, יש לה דין נבילה, לענין איסור אכילה ולענין טומאה, ושאינה ראויה לגר אינה קרויה ״נבילה״. ושואלים: ואידך [והאחר, ר׳ יוחנן], שאינו למד כן, מה הוא למד מכאן? ומשיבים: לדעתו הוזכרה כאן אכילת הגר כדי למעוטי היכא דהסריחה מעיקרא [למעט מקום שהסריחה הנבילה מתחילה], שמעולם לא היתה ראויה למאכל הגר, שאין דין נבילה חל עליה. אבל אם היתה ראויה מתחילה לגר — אין טומאת נבילה מסתלקת ממנה עד שתיפסל מאכילת כלב. ושואלים: ואידך [והאחר, בר פדא], מדוע הוא אינו דורש כך כתוב זה? ומשיבים: לדעתו, נבילה שהסריחה מעיקרא [מתחילתה] לא צריכא קרא למעוטי [אינה צריכה כתוב למעט אותה], כי עפרא בעלמא הוא [עפר בלבד היא] ואינה נחשבת לכלום. וביחס למה שהסברנו, כי גם לדעת ר׳ יוחנן, נבילה שהיתה סרוחה מתחילה — לא חל עליה כלל דין נבילה, מקשים: תנן [שנינו במשנתנו], ר׳ אליעזר בן יעקב אומר: בהמה גסה ששפעה חררת דםהרי זו תקבר, ונפטרת מן הבכורה. ותני על כך שנה] ר׳ חייא בברייתא: אינה מטמאה לא במגע ולא במשא. ואמר ר׳ יוחנן: משום ביטול ברוב נגעו בה, שהולד שנימוק נתבטל בדם שבחררה, שהוא הרוב, ולכן אינו מטמא טומאת נבילה. ויש לשאול: מאי איריא [מה שייך, מדוע] הוצרך לנמק זאת משום ביטול ברוב? תיפוק לי [תצא לו] הלכה זו משום דלא איתחזי הולד שבחררה לא היה ראוי] כלל מתחילתו לאכילת אדם, ואם כן לא חלה עליו טומאה! ומשיבים: הא נמי איתחזי מעיקרא אגב אימיה [זה גם כן היה ראוי מתחילתו לאכילה אגב אמו, קודם שהפילה], ומשום כך לא נסתלקה טומאה ממנו גם לאחר מכן. ב ועוד בענין ביטול טומאה ברוב, תנן התם [שנינו שם], במשנה במסכת מכשירין, ר׳ אליעזר בן יעקב אומר: ציר (של דגים מלוחים שנכבשו במים), שנלקח מעם הארץ החשוד על הטומאה, אלא שידוע לנו שהוא טהור, משום שהמים שבו, שהם בחזקת טמאים, בטלים ברוב הציר, אם אירע שנפל לתוכו מים כל שהואטמא, לפי שעכשיו נמצא שיש בו רוב של מים טמאים. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה, זאת אומרת: נחשדו עמי הארץ לערב מחצה מים בציר, ולכן די במים מועטים שנוספו כדי להפוך את המים לרוב הציר. ושואלים: ולמה לי להסיק מכאן שנחשדו עמי הארץ לערב מחצה? אפילו היו המים בציר [פחות] ממחצה, נמי [גם כן] יהיה הציר טמא. שהרי המים שהם מעט פחות ממחצה, והני [ואותו] משהו מים שנפלו לציר, כשהם מצטרפים — הוה ליה פלגא [הרי זה מחצה] של הציר כולו, ופלגא לא בטיל [ומחצה לא בטל] במחצה! ומתקנים, אימא [אמור]: אין כוונת רב נחמן לומר שאינם מערבים פחות ממחצה, אלא: עד מחצה כלומר, קרוב למחצה. ומוסיפים, איבעית אימא [אם תרצה אמור]: יש לפרש את דברי רב נחמן כפשטם, שאם היו המים, עם המעט שנפל לתוכם, מחצה בציר — לא היה הציר טמא. וטעם הדבר הוא, כי טומאת עם הארץ, שכל היוצא מתחת ידו בחזקת טמא, אינה אלא דרבנן [מדברי חכמים], וכן טומאת משקין שהמים מטמאים — גם היא דרבנן [מדברי חכמים]. ולכן יש לומר כי ברובא [ברוב], כאשר המים מצטרפים לרוב — גזרו רבנן [חכמים] טומאה על הציר. אבל, בפלגא ופלגא [במחצה מים ומחצה ציר] לא גזרו בה רבנן [חכמים] טומאה. ג משנה רבן שמעון בן גמליאל אומר: הלוקח (הקונה) בהמה מניקה מן הגויאין חוששין שמא הולד שינק ממנה בנה של אחרת היה, והיא עצמה עדיין לא ילדה. אלא כל ולד הולך אחר אימו, ובודאי בנה הוא, ולכן כל שתלד מעתה בודאי אינו בכור. נכנס לתוך עדרו וראה את המבכירות, שילדו זה עתה בכור, מניקות, ואת שאינן מבכירות, כלומר, אלו שכבר ילדו יותר מולד אחד, מניקותאין חוששין שמא בנה של זו (המבכירה) בא לו אצל זו (שאינה מבכירה), או שמא בנה של זו בא לו אצל זו, ולכן כל אחד מן הולדות שבעדר הריהו ספק בכור. אלא אנו מניחים שכל ולד הולך אחר אימו, ולכן היונק מן המבכירה הריהו בכור ודאי, והיונק משאינה מבכירה — בודאי אינו בכור. ד גמרא אמר רב נחמן משמיה [משמו] של רב: הלכתא בכוליה פירקין [הלכה היא כמו שנאמר בכל המשניות של הפרק שלנו], וגם מה שלא נשנה בסתם, אלא בשמו של תנא מסויים, בר מפלוגתא [חוץ מאותם מקומות שיש בהם מחלוקת], ששם צריך להכריע באופן שונה בכל מקום. אמר רב ששת, אמינא: כי ניים ושכיב רב אמר להא שמעתא [אומר אני: כאשר נמנם ושכב רב אמר את השמועה הזו] שהובאה בשמו, כלומר, לא דקדק בדבר. שכן אהייא [על מה] הוצרך לומר כלל זה, שהלכה כמשניות שבפרקנו? אילימא ארישא [אם תאמר על המשנה הראשונה], במי שלוקח בהמה מן הגוי ואינו יודע אם ביכרה (לעיל יט, ב) — הרי מפליגי [חלוקים] בה ר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא! אלא על דברי ר׳ אליעזר בן יעקב, בענין בהמה גסה ששפעה חררת דם (לעיל כא, ב) — לא הוצרך לכך, שכן כלל בידינו הוא: משנת ר׳ אליעזר בן יעקב קב ונקי כלומר, מעט, אבל נקי וברור כסולת, והלכה כמותו! אלא אם על דברי רבן שמעון בן גמליאל במשנתנו הדברים אמורים — הלוא מפלג פליג [חולק התנא] בברייתא על הלכה זו! אלא תאמר שכוונת רב לר׳ יוסי בן המשולם במשנה הבאה (כד,ב) — הא [הרי] כבר אמר רב דבר זה חדא זימנא [פעם אחת], שאמר רב: הלכתא [הלכה] כר׳ יוסי בן המשולם! אלא תאמר שכוונתו למשנה בענין שער בכור בעל מום (להלן כה,ב) — הלוא מיפלג פליגי [חלוקים] בה עקביא בן מהללאל ורבנן [וחכמים]! ומשיבים: לעולם כוונתו של רב לדבריו של רבן שמעון בן גמליאל במשנתנו. והא קא משמע לן [ודבר זה משמיע לנו]: דברייתא לא פלוגתא היא מחלוקת שבברייתא לא נחשבת למחלוקת], ואין להתחשב בה. ושואלים: וכיון שאמר רב: הלכתא בכוליה פירקין בר מפלוגתא [הלכה בכל הפרק שלנו חוץ ממקום שיש בו מחלוקת],מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144