Steinsaltz Commentary Bekhorot 16b – ביאור שטיינזלץ בכורות טז:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

וַלְדוֹתֵיהֶן פְּטוּרִין וַלְדֵי וַלְדוֹתֵיהֶן חַיָּיבִין הֶעֱמִיד וַלְדוֹתֵיהֶן תַּחַת אִמּוֹתֵיהֶן וַלְדֵי וְלָדוֹת פְּטוּרִין וּוַלְדֵי וַולְדֵי וְולָדוֹת חַיָּיבִים רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֲפִילּוּ עַד עֲשָׂרָה פְּטוּרִים שֶׁאַחְרָיוּתָן לַנׇּכְרִי¹. ^ארָחֵל שֶׁיָּלְדָה מִין עֵז וְעֵז שֶׁיָּלְדָה מִין רָחֵל פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה וְאִם יֵשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנִין חַיָּיב.: גמ׳גְּמָרָא: לְמֵימְרָא דְּכֵיוָן דְּלָא נָקֵט מָרָא זוּזֵי בִּרְשׁוּתָא דְּמָרָא קָיְימָא. וּרְמִינְהוּ ^באֵין מְקַבְּלִין צֹאן בַּרְזֶל מִיִּשְׂרָאֵל מִפְּנֵי שֶׁהוּא רִבִּית אַלְמָא בִּרְשׁוּתָא דִּמְקַבֵּל קָיְימָא. אָמַר אַבָּיֵי לָא קַשְׁיָא הָא דְּקַבֵּיל עֲלֵיהּ אוּנְסָא וְזוֹלָא וְהָא דְּלָא קַבֵּיל עֲלֵיהּ אוּנְסָא וְזוֹלָא. אֲמַר לֵיהּ רָבָא דְּקַבֵּיל עֲלֵיהּ אוּנְסָא וְזוֹלָא צֹאן בַּרְזֶל קָרֵית לֵיהּ וְעוֹד מַאי פַּסְקָא. וְעוֹד אַדְּתָנֵי סֵיפָא אֲבָל מְקַבְּלִין צֹאן בַּרְזֶל מִן הַגּוֹי² לִיפְלוֹג וְלִיתְנֵי בְּדִידַהּ בד״אבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים דְּלָא קַבֵּיל עֲלֵיהּ אוּנְסָא וְזוֹלָא אֲבָל קַבֵּיל עֲלֵיהּ אוּנְסָא וְזוֹלָא שַׁפִּיר דָּמֵי. אֶלָּא אָמַר רָבָא אִידֵּי וְאִידֵּי דְּלָא קַבֵּיל עֲלֵיהּ אוּנְסָא וְזוֹלָא וְהָכָא גַּבֵּי בְּכוֹרָה הַיְינוּ טַעְמָא ^גדְּאִילּוּ אָתֵי גּוֹי³ בָּעֵי זוּזֵי וְלָא יָהֵיב לֵיהּ תָּפֵיס לַהּ לִבְהֵמָה וְאִי לָא מַשְׁכַּח לַהּ לִבְהֵמָה תָּפֵיס וְלָדוֹת דִּידַהּ וַהֲרֵי יַד גּוֹי⁴ בָּאֶמְצַע וְכֹל יַד גּוֹי⁵ בָּאֶמְצַע פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה.: הֶעֱמִיד וַלְדוֹתֵיהֶן תַּחַת אִמּוֹתֵיהֶן וַלְדֵי וְלָדוֹת פְּטוּרִים.: א״ראָמַר רַב הוּנָא וְלָדוֹת פְּטוּרִין וַולְדֵי ולדותיהן חַיָּיבִין וְרַב יְהוּדָה אָמַר וַלְדֵי וְלָדוֹת נָמֵי פְּטוּרִין וַולְדֵי וַלְדֵי וְלָדוֹת חַיָּיבִין. תְּנַן הֶעֱמִיד וְלָדוֹת תַּחַת אִמּוֹתֵיהֶן וַלְדֵי וְלָדוֹת פְּטוּרִין טַעְמָא דְּהֶעֱמִיד הָא לֹא הֶעֱמִיד לָא תְּיוּבְתָּא דְרַב יְהוּדָה. אָמַר לָךְ רַב יְהוּדָה הוּא הַדִּין אע״גאַף עַל גַּב דְּלֹא הֶעֱמִיד וְהָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן אֲפִילּוּ הֶעֱמִיד נָמֵי. דְּאוֹרְחֵיהּ דְּגוֹי⁶ לְמִיתְפַּס בְּנָהּ וְהָוֵי כְּמִי דְּלֹא הֶעֱמִיד וַלְדֵי וְלָדוֹת פְּטוּרִין וַולְדֵי וַלְדֵי וְלָדוֹת חַיָּיבִין. תְּנַן רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אפי׳אֲפִילּוּ עַד עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת פְּטוּרִין שֶׁאַחְרָיוּתָן לַנׇּכְרִי⁷ בִּשְׁלָמָא לְרַב יְהוּדָה דְּאָמַר נָחֵית תַּנָּא קַמָּא לְדָרֵימהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות בכורות ב׳:ו׳
סמ״ג מצוות עשה רי״א
טור יורה דעה שט״ו:ה׳
שולחן ערוך יורה דעה שט״ו:ה׳

^ב רמב״ם הלכות מלוה ולווה ח׳:י״ג
סמ״ג מצוות לא תעשה צ״ג
טור יורה דעה קע״ז:א׳
שולחן ערוך יורה דעה קע״ז:א׳

^ג רמב״ם הלכות בכורות ד׳:ד׳
טור יורה דעה ש״כ:ז׳
שולחן ערוך יורה דעה ש״כ:ז׳

¹ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובד כוכבים״.

² כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״העובד כוכבים״.

³ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.

⁴ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.

⁵ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.

⁶ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״דעובד כוכבים״.

⁷ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובד כוכבים״.

ולדותיהן פטורין מן הבכורה, שאם ולדות אלו ילדו זכר — אינו קדוש בבכורה, משום שיש לגוי חלק בהם. אבל ולדי ולדותיהן כשילדו זכר — חייבין. ואם העמיד ישראל ולדותיהן של צאן ברזל תחת אמותיהן לשם גביה, אם ימותו האמהות — גם ולדי ולדות פטורין מן הבכורה, וולדי וולדי וולדות — חייבים. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אפילו עד עשרה דורות פטורים, מפני שאחריותן לגוי, שאם לא יקבל את הדמים שנקצבו מתחילה עבור הצאן שנתן — הריהו גובה מכל מה שנולד מהן. רחל שילדה זכר הנראה כמין עז, ועז שילדה מין רחל — פטורה מן הבכורה, ומכל מקום, אם יש בו מקצת סימנין של אמו, שדומה לה במקצת — חייב. א גמרא שנינו במשנה שהמקבל צאן ברזל מן הגוי, ולדותיהם פטורים מן הבכורה. ומעירים: מכאן למימרא [יש לומר, להסיק] שכיון שעדיין לא נקט מרא זוזי [מחזיק הבעלים הגוי מעות] מישראל תמורת הבהמה שנתן — ברשותא דמרא קיימא [ברשות הבעלים, הגוי, הבהמה עומדת], ומשום כך ולדותיה פטורים מן הבכורה. ורמינהו [ומטילים, מראים סתירה] ממשנה אחרת, ששנינו בה: אין מקבלין צאן ברזל מישראל, מפני שהוא רבית, שתמורת המתנת התשלום עבור הבהמה — נוטל הנותן מחצית מן הולדות שנולדו למקבל. אלמא ברשותא דמקבל קיימא [מכאן שברשות המקבל עומדת] הבהמה. שהרי אם ברשות הנותן היא — אין זו ריבית, שהרי הולדות שלו הם! אמר אביי: לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה], במשנתינו, מדובר במקרה דקביל עליה אונסא וזולא [שקיבל עליו הגוי אונס וזול], שאם יארע אונס, כגון שוד, או שירד מחיר הבהמות — לא יצטרך הישראל לשלם את המחיר הקצוב. ולכן נחשבת הבהמה של הגוי, ומשום כך ולדותיה פטורים מן הבכורה. והא [וזה], בענין ריבית, מדובר במקרה דלא קביל עליה אונסא וזולא [שלא קיבל עליו הנותן אונס וזול], והואיל וכל האחריות על המקבל — הריהי נחשבת כשלו, ולכן הולדות שהוא נותן הריהם ריבית. אמר ליה [לו] רבא בתמיהה: דקביל עליה אונסא וזולא [במקרה שקיבל עליו הנותן אונס וזול], ״צאן ברזל״ קרית ליה [אתה קורא לו]? והרי אין הם קרויים כך אלא משום שכל אחריותם על המקבל, כאילו היו ברזל, שאינו יכול למות או להיחסר! ועוד, מאי פסקא [מהו חיתוך זה], שאתה מחלק בין שתי משניות שלשונן אחת? ועוד, אדתני סיפא [עד שהוא שונה בסופה] של המשנה בענין ריבית: אבל מקבלין צאן ברזל מן הגוי (מפני שאין איסור ריבית בהלוואה מן הגוי) — ליפלוג וליתני בדידה [שיחלק וישנה בהלכה זו עצמה] של המקבל צאן ברזל מישראל, חלוקה זו שאביי מחלק בה, וכך יאמר: במה דברים אמורים שאין מקבלים צאן ברזל — במקרה דלא קביל עליה אונסא וזולא [שלא קיבל עליו הנותן אונס וזול], אבל אם קביל עליה אונסא וזולא [קיבל עליו הנותן אונס וזול] והבהמה נחשבת כשלו — שפיר דמי [ראוי, מותר, הדבר], שאין זו ריבית! אלא אמר רבא: אידי ואידי [זה וזה], בין לענין ריבית ובין במשנתנו, מדובר במקרה דלא קביל עליה אונסא וזולא [שלא קיבל עליו הנותן אונס וזול], והבהמה נחשבת איפוא של המקבל. והכא גבי [וכאן אצל] בכורה היינו טעמא [זהו הטעם] שהולדות פטורים מן הבכורה, משום שאילו אתי [בא] הגוי בעי זוזי [ורוצה את המעות] בסוף הזמן הקצוב, ולא יהיב ליה [ואין הישראל נותן לו], הריהו תפיס לה [תופס אותה] את הבהמה תמורתם, ואי לא משכח לה [ואם איננו מוצא אותה] את הבהמה עצמה, כגון שמתה, הריהו תפיס [תופס] את הולדות דידה [שלה], ואם כן הרי יד גוי באמצע, כלומר, יש לו שייכות בולדות, וכל אופן שיד גוי באמצע — פטורה מן הבכורה. ב שנינו במשנה: המקבל צאן ברזל מן הגוי — ולדות פטורים מן הבכורה, ולדי ולדות חייבים. ואם העמיד ולדותיהן תחת אמותיהן — גם ולדי ולדות פטורים. אמר רב הונא: מה ששנינו בתחילת המשנה, שולדות פטורים — הרי זה כפשוטו, ולדות של צאן ברזל פטורין לכשיבכירו, ורק ולדי ולדותיהן — חייבין לכשיבכירו הם, ונמצא דור רביעי לצאן ברזל קדוש בבכורה. ורב יהודה אמר: ולדי ולדות של צאן ברזל נמי [גם כן] פטורין, ורק ולדי ולדי ולדות — חייבין לכשיבכירו, ונמצא דור חמישי לצאן ברזל קדוש בבכורה. ומציעים ראיה לענין זה, תנן [שנינו במשנה]: העמיד ולדות תחת אמותיהן — ולדי ולדות פטורין. ונדייק: טעמא [הטעם, דוקא] משום שהעמיד ולדות תחת אמותיהם, פטורים ולדי ולדות לכשיבכירו, הא [אבל] אם לא העמיד — לא, אלא רק ולדות פטורים, והרי זו תיובתא [קושיה חמורה] על דברי רב יהודה! ומשיבים, אמר [יכול לומר] לך רב יהודה: הוא הדין שולדי ולדות גם כן פטורים, אף על גב [אף על פי] שלא העמיד. ואם תאמר: אם כן, מה נתחדש במקרה שהעמיד? הא קא משמע לן [דבר זה משמיע לנו]: אפילו העמיד נמי [גם כן], רק ולדי ולדות פטורים, ולא מעבר לכך. והוצרך לכך משום דאורחיה [שדרכו] של הגוי למיתפס [לתפוס] במקרה זה לא רק את הולד שהעמיד תחת האם, אלא גם את בנה (ולדי ולדות), ואם כן יש לומר שגם ולדי ולדי הולדות יהיו פטורים. לכן משמיע לנו שאין זה כך, ודינו הוי [הריהו] כמי שלא העמיד, ולפיכך דוקא ולדי ולדות פטורין, ואולם ולדי ולדי ולדות חייבין. ועוד מציעים ראיה: תנן [שנינו במשנה], רבן שמעון בן גמליאל אומר: אפילו עד עשרה דורות פטורין, שאחריותן לנכרי. בשלמא [נניח] לדעת רב יהודה שאמר: נחית תנא קמא לדרי [ירד התנא הראשון לדורות], שדייק בפרטי דבריו לפטור מהבכורה דור של ולדות, ועוד דור נוסף (ולדי ולדות), ולאחר מכן חייב —מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144

לא להציג שובDon't show again

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון