×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא ביצה ה׳:גמרא
;?!
אָ
וּבִקֵּשׁ לְהַפְקִירוֹ לָעֲנִיִּים. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: ״רִבִּי! כְּבָר נִמְנוּ עָלֶיךָ חֲבֵרֶיךָ וְהִתִּירוּהוּ״. מָאן חֲבֵרֶיךָ? רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי. טַעֲמָא דְּנִמְנוּ, הָא לֹא נִמְנוּ – לָא. מָאי ״וְאוֹמֵר״? ה״קהָכִי קָאָמַר: מִכְדִּי, כְּתִיב ״הֱיוּ נְכוֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים, אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה״ (שמות י״ט:ט״ו) ״לֵךְ אֱמוֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם״ (דברים ה׳:כ״ו) לָמָּה לִי? שְׁמַע מִינָּהּ, כָּל דָּבָר שֶׁבְּמִנְיָן – צָרִיךְ מִנְיָן אַחֵר לְהַתִּירוֹ. וְכִי תֵימָא לְמִצְוַת עוֹנָה הוּא דְאָתָא, ת״שתָּא שְׁמַע: ״בִּמְשׁוֹךְ הַיּוֹבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר״ (שמות י״ט:י״ג). מִכְדִי כְּתִיב ״גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל יִרְעוּ, אֶל מוּל הָהָר הַהוּא״ (שמות ל״ד:ג׳). ״בִּמְשׁוֹךְ הַיּוֹבֵל״ לָמָּה לִי? שְׁמַע מִינָּהּ דָּבָר שֶׁבְּמִנְיָן צָרִיךְ מִנְיָן אַחֵר לְהַתִּירוֹ. וְכִי תֵימָא הָנֵי מִילֵי בִּדְאוֹרַיְיתָא, אֲבָל בִּדְרַבָּנָן לָא. ת״שתָּא שְׁמַע: כֶּרֶם רְבַעֵי. וְהָא כֶּרֶם רְבַעֵי דְּרַבָּנָן, וְקָאַמְרֵי לֵיהּ כְּבָר נִמְנוּ עָלֶיךָ חֲבֵרֶיךָ וְהִתִּירוּהוּ. וְכִי תֵימָא בֵּיצָה נַמֵּי אִמְנוּ עֲלָהּ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְשַׁרְיוּהָ? כִּי אִמְנוּ אֲעֵדוּת, אַבֵּיצָה לֹא אִמְנוּ. א״לאֲמַר לֵיהּ אַבַּיֵּי אָטוּ בֵּיצָה בְּמִנְיָן מִי הָוַאי? בֵּיצָה בְּעֵדוּת תַּלְיָא מִלְתָּא, אִתְסַר עֵדוּת אִתְסַר בֵּיצָה, אִשְׁתָּרֵי עֵדוּת אִשְׁתָּרֵי בֵּיצָה. רַב אָדָא וְרַב שַׂלְמָן תַּרְוַיְיהוּ מִבֵּי כְלוֹחִית אָמְרֵי: אַף מִתַּקָּנַת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וָאֵילָךְ בֵּיצָה אֲסוּרָה. מ״טמַאי טַעֲמָא? מְהֵרָה יִבָּנֵה בֵית הַמִּקְדָּשׁ וְיֹאמְרוּ אִשְׁתְּקַד מִי לֹא אָכַלְנוּ בֵּיצָה בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי, הַשְׁתָּא נַמֵּי נִיכוּל. וְלָא יָדְעֵי דְּאִשְׁתְּקַד שְׁתֵּי קְדוּשׁוֹת הֵן וְהַשְׁתָּא קְדוּשָׁה אַחַת הִיא. אִי הָכִי עֵדוּת נַמֵּי לֹא נְקַבֵּל. מ״טמַאי טַעֲמָא? מְהֵרָה יִבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְיֹאמְרוּ אִשְׁתְּקַד מִי לֹא קִבַּלְנוּ עֵדוּת הַחֹדֶשׁ כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ הַשְׁתָּא נַמֵּי נְקַבֵּל. הָכִי הַשְׁתָּא הָתָם עֵדוּת מְסוּרָה לב״דלְבֵית דִּין, בֵּיצָה לַכֹּל מְסוּרָה. רָבָא אָמַר אַף מִתַּקָּנַת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וָאֵילָךְ בֵּיצָה אֲסוּרָה. מִי לֹא מוֹדֶה רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁאִם בָּאוּ עֵדִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה שֶׁנּוֹהָגִין אוֹתוֹ הַיּוֹם קֹדֶשׁ וּלְמָחָר קֹדֶשׁ. וְאָמַר רָבָא הִלְכְתָא כְּוָתֵיהּ דְּרַב בְּהָנֵי תְּלַת, בֵּין לְקוּלָּא בֵּין לְחוּמְרָא.מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
E/ע
הערותNotes
ובקש להפקירו לעניים שלהם יהא כדאי לטרוח ולהעלות את הפירות לירושלים ולאוכלם שם. אמרו לו תלמידיו: רבי אין אתה צריך לכך, כי כבר נמנו עליך חבריך והתירוהו שכבר נמנו חברי הסנהדרין בענין זה, והתירו לפדות כרם רבעי ולהעלות את דמיו לירושלים אפילו בסמוך לירושלים, משום שאחר חורבן הבית אין עוד טעם לתקנה זו, שהרי מאחר שחרבה שוב אין סיבה לעטר את שווקיה. ומסבירים: מאן [מי הם] חבריך אלה — הרי זה כינוי לרבן יוחנן בן זכאי. ונדקדק בלשון הברייתא: טעמא [הטעם, דווקא] שנמנו, כלומר, שהצביעו במפורש על כך, הא [הרי] אם לא נמנולא שאף שבטל הטעם אין התקנה בטלה מאליה, ויש צורך שתבוטל בהחלטה מפורשת. ואף כאן, איסור הביצה שנולדה לא בטל שהרי לא הותר במפורש. לפני שבאים לדון בענין לגופו, רוצים לברר תחילה את דברי רב יוסף, שהביא שני פסוקים להוכיח עקרון זה מן התורה, ושואלים: מאי [מה טעם] ״ואומר״ למה מביא הוא גם פסוק שני, ולא הסתפק בראיה מן הכתוב הראשון? ומסבירים: הכי קאמר [כך אמר], מכדי כתיב [הלא נאמר] ״היו נכנים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה״ (שמות יט, טו), אם כן הכתוב ״לך אמר להם שובו לכם לאהליכם״ (דברים ה, כז) למה לי, למה צריך אותו? הלא אחרי שלושה ימים יתבטל האיסור מעצמו! שמע מינה [למד מכאן] כי כל דבר שבמניןצריך מנין אחר להתירו. אולם, וכי תימא [ואם תאמר] ותפרש אחרת שהציווי ״שובו לכם לאהליכם״ לא נאמר כדי להתיר לאנשים לחזור הביתה לנשיהם, אלא למצות עונה הוא דאתא [שבא], שהיתה כאן מצווה מיוחדת חדשה לישראל שיפקדו את נשיהם כדי לקיים מצות עונה. על כן, כדי להוציא מדיעה זו, תא שמע [בוא ושמע] ראיה אחרת, והיא מה שנאמר בפסוק השני: ״במשך היבל המה יעלו בהר״ (שמות יט, יג), מכדי כתיב [הלא נאמר]: ״גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא״ (לד, ג) ונראה משם שאין האיסור חל אלא כשמתגלה כבוד ה׳ על ההר, ואחר כך — מותר מיד, אם כן ״במשך היבל״ למה לי, ומה טעם בסימן מיוחד לדבר? שמע מינה [למד מכאן] כי דבר שבמנין צריך מנין אחר כדי להתירו. וכי תימא [ואם תאמר] הני מילי בדאורייתא [דברים אלה אמורים בדברי תורה] שאין להם היתר אלא אם כן הותרו במפורש, אבל בדרבנן [בדברי סופרים] לאתא שמע [בוא ושמע] מן הברייתא לענין כרם רבעי, והא [והרי] כרם רבעי תקנה זו שיעלו את פירותיו ולא יחללום דרבנן [מדברי סופרים] היא, ובכל זאת קאמרי ליה [ואמרו לו] לר׳ אליעזר: כבר נמנו עליך חבריך והתירוהו. משמע, שבלא מנין לא היתה מותרת. וכי תימא [ואם תאמר]: על איסור ביצה נמי אמנו עלה [גם כן נמנו עליו] רבן יוחנן בן זכאי ושריוה [והתירוה] ומשיבים: כי אמנו [כאשר נמנו] — לענין עדות נמנו, אולם לבטל את דיני ביצה לא אמנו [נמנו]. אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף: אטו [וכי] ביצה במנין מי הואי [האם היתה] אסורה? וכי עשו הצבעה מיוחדת כדי לאסור ביצה שנולדה ביום טוב של ראש השנה? הלא ביצה בעדות תליא מלתא [תלוי הדבר]; כאשר אתסר [נאסרה] העדות שלאחר הצהרים — ממילא אתסר [נאסרה] גם אכילת הביצה שנולדה בראש השנה, וכאשר אשתרי [הותרה] עדות זו — ממילא אשתרי [הותרה] גם אכילת הביצה, ואין מקום לדברי רב יוסף. רב אדא ורב שלמן תרוייהו [שניהם] מהמקום הנקרא בי כלוחית אמרי [אמרו]: אף מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה אסורה, מאי טעמא [מה הטעם]מהרה יבנה בית המקדש ותחזור התקנה שאין מקבלים עדות העדים אלא עד המנחה, ויאמרו האנשים: אשתקד [בשנה שעברה] מי [האם] לא אכלנו ביצה שנולדה ביום טוב הראשון של ראש השנה, למחרת ביום טוב שני של ראש השנה? השתא נמי ניכול [עכשיו גם כן נאכל] כמו בשנה שעברה. ולא ידעי [ואין הם יודעים] שיש הבדל גדול בהלכה, משום דאשתקד [שבשנה שעברה] שתי קדושות הן, והשתא [ועכשיו] קדושה אחת ארוכה היא. ומקשים: אם לכך אנו חוששים, אי הכי [אם כך] עדות נמי [גם כן] לא נקבל בזמן הזה, מאי טעמא [מה הטעם]מהרה יבנה בית המקדש, ויאמרו: אשתקד מי [האם] לא קבלנו עדות החדש כל היום כולו, השתא נמי [עכשיו גם כן] נקבל עדות העדים אפילו לאחר זמן המנחה! את הקושיה הזו דוחים: הכי השתא [כיצד אתה משווה]! התם [שם] לענין עדות הלא עדות מסורה לבית דין, ובית דין יודעים להבחין בטעמן של תקנות. אבל ביצה הרי לכל היא מסורה, שהרי הדבר נתון בידי כל אדם, ולא כל אחד יבוא לשאול חכם, ויש איפוא מקום לחשוש לטעות. רבא אמר: אף מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה אסורה. כי מי [האם] לא מודה רבן יוחנן בן זכאי שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה אפילו לאחר החורבן שנוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש? ולא נשתנה על ידי התקנה אלא שבזמן הבית לא החשיבו כלל את העדות מן היום הראשון, והיו מתחילים למנות את השנה מן היום השני, ואילו בזמנו של רבן יוחנן התחילו למנות מן היום הראשון — אבל לענין קדושת יום טוב נהגו גם ביום השני קודש. ואם כן, כשהיו שני ימי ראש השנה אף בארץ המשיך הדבר להיות קדושה אחת, ולא שנים. ואמר רבא כסיכום: הלכתא כותיה [הלכה כשיטתו] של רב בהני תלת [בשלוש אלה] בין לקולא בין לחומרא [בין להקל בין להחמיר].מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144