×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא ביצה ד׳:גמרא
;?!
אָ
אִיכּוּ הַשְׁתָּא אִשְׁתָּלָאי, וְאַמְרִי לָךְ: רַב וְרִבִּי יוֹחָנָן – הָלָכָה כר׳כְּרִבִּי יוֹחָנָן. הָא אָמַר רָבָא הִלְכְתָא כְּוָתֵיהּ דְּרַב בְּהָנֵי תְּלַת, בֵּין לְקוּלָּא בֵּין לְחוּמְרָא. אָמַר ר׳רִבִּי יוֹחָנָן: אעֵצִים שֶׁנָּשְׁרוּ מִן הַדֶּקֶל בְּשַׁבָּת – אָסוּר לְהַסִּיקָן בְּיוֹם טוֹב; וְאַל תְּשִׁיבֵנִי בֵּיצָה, מ״טמַאי טַעֲמָא בֵּיצָה? מִשּׁוּם דִּבְיוֹמָא נַמֵּי חַזְיָא לְגוֹמְעָהּ, וְלָא קָא שָׁרֵי לָהּ עַד לְמָחָר, מֵידָע יְדִיעַ דְּבַת יוֹמָא אֲסוּרָה;⁠1 עֵצִים דְּלָא חָזוּ לְיוֹמַיְיהוּ, אִי שָׁרֵי לְהוּ לְמָחָר אָתֵי לְמֵימַר: בְּיוֹמַיְיהוּ נַמֵּי שָׁרוּ, וְאֶתְמוֹל מִשּׁוּם שַׁבָּת הוּא דְּלָא חָזוּ לְהַסָּקָה. אָמַר רַב מַתָּנָה: בעֵצִים שֶׁנָּשְׁרוּ מִן הַדֶּקֶל לְתוֹךְ הַתַּנּוּר ביו״טבְּיוֹם טוֹב – מַרְבֶּה עֲלֵיהֶם עֵצִים מוּכָנִים וּמַסִּיקָן. וְהָא קָא מְהַפֵּךְ בְּאִיסוּרָא!? כֵּיוָן דְּרוּבָּא דְּהֵיתֵּרָא נִינְהוּ – כִּי קָא מְהַפֵּךְ, בְּהֵיתֵּרָא קָא מְהַפֵּךְ. וְהָא קָא מְבַטֵּל אִיסוּרָא לְכַתְּחִלָּה! וּתְנָן: גאֵין מְבַטְּלִין אִיסוּר לְכַתְּחִלָּה. דהָנֵי מִילֵי בִּדְאוֹרַיְיתָא, אֲבָל בִּדְרַבָּנָן מְבַטְּלִין. וּלְרָב אַשֵּׁי דְאָמַר: כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין, אֲפִילּוּ בִּדְרַבָּנָן לָא בָטִיל, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? ההָנֵי מִילֵי הֵיכָא דְאִיתֵיהּ לְאִיסוּרָא בְּעֵינֵיהּ; הָכָא מִקְלָא קָלֵי אִיסוּרָא. אִתְּמָר: שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל גָּלֻיּוֹת – רַב אָמַר: ונוֹלְדָה בָזֶה מוּתֶּרֶת בָּזֶה; וְרַב אָסֵי אָמַר: נוֹלְדָה בָזֶה אֲסוּרָה בָזֶה. לֵימָא קָא סָבַר רַב אָסֵי קְדוּשָׁה אַחַת הִיא. וְהָא רַב אָסֵי מַבְדִּיל מִיּוֹמָא טָבָא לְחַבְרֵיהּ! רַב אָסֵי סְפוּקֵי מְסַפְקָא לֵיהּ, וְעָבִיד הָכָא לְחוּמְרָא וְהָכָא לְחוּמְרָא. אָמַר ר׳רִבִּי זֵירָא: כְּוָתֵיהּ דְּרַב אָסֵי מִסְתַּבְרָא, דְּהָאִידְנָא יָדְעֵינָן בִּקְבִיעָא דְיַרְחָא וְקָא עַבְדֵינָן תְּרֵי יוֹמֵי. אָמַר אַבַּיֵי: כְּוָתֵיהּ דְּרָב מִסְתַּבְרָא, דִּתְנָן: ז״בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת. מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַכּוּתִים, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ שְׁלוּחִין יוֹצְאִין״, וְאִילּוּ בַטְלוּ כּוּתִים, עַבְדֵינָן חַד יוֹמָא. וְהֵיכָא דְמָטוּ שְׁלוּחִין עַבְדֵינָן חַד יוֹמָא. וְהַשְׁתָּא דְיַדְעֵינָן בִּקְבִיעָא דְיַרְחָא, מַאי טַעֲמָא עַבְדֵינָן תְּרֵי יוֹמֵי? מִשּׁוּם דְּשָׁלְחוּ מִתָּם: חהִזָּהֲרוּ בְּמִנְהָג אֲבוֹתֵיכֶם בִּידֵיכֶם. זִמְנִין דְּגָזְרוּ הַמַּלְכוּת גְּזֵרָה, וְאָתֵי לְאִקַּלְקוּלֵי. אִתְּמָר: שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל ר״הרֹאש הַשָּׁנָה – רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרֵי תַרְוַיְיהוּ: טנוֹלְדָה בָזֶה אֲסוּרָה בָזֶה. דִּתְנָן: י״בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ כָּל הַיּוֹם (כּוּלּוֹ). פַּעַם אַחַת, נִשְׁתָּהוּ הָעֵדִים לָבֹאמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בדפוס ונציה. בכ״י מינכן 5: ״אסירא״. בדפוס וילנא: ״אסרוה״.
E/ע
הערותNotes
איכו השתא [אילו הייתי מורה לך אז], אשתלאי [הייתי שוכח] ואמרי לך [והייתי אומר לך] על סמך הכלל המקובל: רב ור׳ יוחנןהלכה כר׳ יוחנן, והייתי מתיר לך. אולם הא [הרי] אמר רבא: הלכתא כותיה [הלכה כשיטתו] של רב בהני תלת [בשלושה דברים אלה], שאמר לענין קדושת ימים טובים שונים ושבת בין לקולא [להקל] בין לחומרא [להחמיר], ואף בזה הלכה למעשה כדעת רב. א אמר ר׳ יוחנן: עצים שנשרו מן הדקל בשבתאסור להסיקן ביום טוב שחל להיות אחר השבת. ואל תשיבני ביצה, כלומר, אל תדחה את דברי ותקשה מדוע בביצה מתיר אני לאוכלה למחרת, ומאי טעמא [מה אכן טעם ההבדל]? ביצה משום דביומא נמי חזי [ביום השבת עצמו גם כן ראויה היא] לגומעה, אילולי נולדה בשבת, ולא קא שרי לה [ואינו מתיר אותה] עד למחר, הרי מידע ידיע [ידוע] אז לאנשים שביצה בת בת יומא אסורה, אולם עצים דלא חזו ליומייהו [שאינם ראויים ביומם] ביום השבת להדלקה, ואם כן, אי שרי להו [אם יתיר אותם] למחראתי למימר [יבוא לומר]: ביומייהו נמי שרו [שביומם, ביום הראשון גם כן מותרים] ואתמול משום שבת הוא שלא השתמשו בהם משום דלא חזו [שאינם ראויים] להסקה משום שאסור להעלות אש בשבת. אמר רב מתנה: עצים שנשרו מן הדקל ישר לתוך התנור ביום טובמרבה עליהם עצים מוכנים שהוכנו מבעוד יום, שמותר להסיק בהם ומסיקן כולם יחד. ושואלים: והא [והרי] כשמטפל בעצים קא [הוא] מהפך ומנער את העצים באיסורא [האסורים]! ומשיבים: כיון דרובא דהיתרא נינהו [שרוב העצים של היתר הם], כי קא [כאשר הוא] מהפך — בהיתרא קא [בהיתר הוא] מהפך, ובטל האיסור ברוב. ומקשים: והא קא [והרי הוא נמצא] כמבטל איסורא [איסור] לכתחלה, שהרי העצים שנפלו לתנור אסורים, והוא מוסיף עליהם עצים מותרים כדי שיתבטלו, ותנן [ושנינו במשנה]: אין מבטלין איסור לכתחלה! ומשיבים, הני מילי [דברים אלה] שאין מבטלים, נאמרו דווקא בדאורייתא [בדברים האסורים מן התורה] אבל בדברים האסורים מדרבנן [מדברי סופרים], וכגון במקרה זה שהוא איסור מוקצה ואינו אסור אלא מדבריהם — מבטלין. ושואלים: ולדעת רב אשי שאמר: כל דבר שיש לו מתירין באופן כלשהו לאחר זמן, אפילו אם הוא בדרבנן [מדברי סופרים] לא בטיל [אינו בטל], אם כן מאי איכא למימר [מה יש לומר]? שהרי משעבר החג מותרים העצים הללו בהסקה! ומשיבים: הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה [דברים אלה אמורים דווקא במקום שישנו האיסור בעינו], אבל הכא [כאן] הרי מקלא קלי איסורא [נשרף האיסור], שהרי מתי מהפכים בעצים — בזמן שכבר נשרף גופם והפכו להיות גחלים, ונמצא שלא עשה מעשה באיסור כלל. ב אתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בענין שני ימים טובים של גליות כיצד דנים בהם לענין זה? רב אמר: ביצה שנולדה בזהמותרת בזה, ורב אסי אמר: נולדה בזהאסורה בזה. ושואלים: לימא קסבר [האם לומר שסבר] רב אסי כי קדושה אחת היא בשני הימים? והא [והרי] רב אסי עצמו היה מבדיל מיומא טבא לחבריה [מיום טוב אחד של גלויות לחבירו]! הרי שהיה סבור שיום ראשון הוא לבדו יום טוב באמת, והיום השני דינו כחול ולא נהגו בדורות מוקדמים לעשות יום טוב שני של גלויות אלא מפני שלא היו בקיאים בקביעות החודש, אבל אנו שבקיאים בחשבונות הללו, אין לנו לעשות יום טוב שני של גלויות, אלא משום מנהג אבות! ומשיבים: רב אסי ספוקי מספקא ליה [מסופק היה לו] אם מה שקבעו חכמים שיש לקדש אף את היום השני כחג, קבעו כן אף לדורות ואפילו לכשיידעו ויבינו בקביעות ראשי החודשים, או שמא לא קבעו כן אלא מחמת ספק היום ולפי זה היום השני הוא אכן חול גמור, ולכך עביד הכא [היה עושה כאן] לחומרא והכא [וכאן] לחומרא. אמר ר׳ זירא: כותיה [כשיטתו] של רב אסי מסתברא [מסתבר] לומר, ששני הימים החשיבום חכמים כיחידה אחת ולא מחמת הספק, דהאידנא ידעינן בקביעא דירחא [שהרי עכשיו יודעים אנו קביעות החודש] משום שנמסר לוח שנה מסודר הגלוי לכל ישראל וידועים התאריכים בדיוק, ואף על פי כן קא עבדינן תרי יומי [עושים אנו עדיין שני ימים טובים של גלויות] משמע שאין אנו חושבים את שני הימים כספק אלא רואים את הכל כתקנה של הארכת החג ביום נוסף. אמר אביי: להיפך, כותיה [כשיטתו] של רב מסתברא [מסתבר לומר], שלא קבעו חכמים לנהוג יום טוב גם בשני אלא מחמת הספק, דתנן [שכן שנינו במשנה]: בראשונה, לאחר שקידשו בית דין את החודש, היו משיאין משואות (מדליקים מדורות) בראשי ההרים מהר להר עד לגולה לסימן שנתקדש החודש. משקלקלו הכותים (השומרונים) והיו מדליקים משואות שלא בזמנם כדי לבלבל את ישראל, התקינו שיהו שלוחין יוצאין לגולה ומודיעים על קביעות החודש, וכיון שלא יכלו השליחים להגיע לכל מקום בגולה עד החג, לכך תיקנו מספק יום טוב נוסף. ואם כן ואילו בטלו הכותים ואינם מפריעים עוד, היו חוזרים לנוהג ראשון ועבדינן חד יומא [היינו עושים רק יום אחד בלבד] וכן והיכא דמטו [ובמקום שבאו] השלוחין מירושלים בזמנם, גם כן עבדינן חד יומא [היינו עושים רק יום טוב אחד] ולא שנים. ושואלים: אם כן, והשתא דידעינן בקביעא דירחא מאי טעמא עבדינן תרי יומי [ועכשיו שיודעים אנו בקביעות החודש, מה טעם עושים אנו שני ימים טובים של גלויות]? משום ששלחו מתם [משם, מארץ ישראל], למרות שקבעו את ראשי החדשים לפי לוח מסודר ואין עוד ספק, מכל מקום הזהרו במנהג אבותיכם בידיכם והמשיכו לנהוג בו, כי זמנין דגזרו שמדא ואתי לאקלקולי [פעמים שתגזור המלכות גזירת שמד ותתמעט התורה וישתכח הלוח הקבוע ויבואו להתקלקל] מחדש, על כן שמרו על מנהג האבות. אבל לעיקר הדין ששני ימים טובים נוהגים עתה בהם, הוא רק מחמת ספק וחשש. ג אתמר [נאמר] שנחלקו בבעיה דומה לזו, ביחס לשני ימים טובים של ראש השנה. רב ושמואל דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: ביצה שנולדה בזהאסורה בזה כי שני ימים טובים של ראש השנה יש בהם דין מיוחד, דתנן כן שנינו במשנה]: בראשונה היו מקבלין עדות החדש, כלומר, את עדות העדים שראו את מולד הירח, וקובעים לפי עדותם את ראש החודש וכן נהגו גם לגבי ראש השנה, שהוא ראש חודש תשרי, והיו מקבלים עדות זו כל היום השלושים של חודש אלול כולו. פעם אחת נשתהו העדים לבא עד לשעה מאוחרת.מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144