Steinsaltz Commentary Beitzah 35b – ביאור שטיינזלץ ביצה לה:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

חָצֵר לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי יַעֲקֹב דִּתְנַן הַמַּעֲבִיר תְּאֵנִים בַּחֲצֵרוֹ לְקַצּוֹת בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ אוֹכְלִין מֵהֶן עֲרַאי וּפְטוּרִים מִן הַמַּעֲשֵׂר וְתָנֵי עֲלַהּ רַבִּי יַעֲקֹב מְחַיֵּיב ור׳וְרַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר. תְּרוּמָה לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דִּתְנַן פֵּירוֹת שֶׁתְּרָמָן עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר לֶאֱכוֹל מֵהֶן עֲרַאי וַחֲכָמִים מַתִּירִין. מִקָּח (כְּדִתְנַן) הַלּוֹקֵחַ תְּאֵנִים מֵעַם הָאָרֶץ בִּמְקוֹם שֶׁרוֹב בְּנֵי אָדָם דּוֹרְסִין אוֹכֵל מֵהֶן עֲרַאי וּמְעַשְּׂרָן דְּמַאי. שְׁמַע מִינַּהּ תְּלָת ש״משְׁמַע מִינַּהּ מִקָּח אֵינָהּ קוֹבַעַת אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ וש״מוּשְׁמַע מִינַּהּ רוֹב עַמֵּי הָאָרֶץ מְעַשְּׂרִין הֵן וש״מוּשְׁמַע מִינַּהּ מְעַשְּׂרִין דְּמַאי מֵעַמֵּי הָאָרֶץ אפי׳אֲפִילּוּ בְּדָבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ. וּלְאַפּוֹקֵי מֵהָא דִּתְנַן הַמַּחֲלִיף פֵּירוֹת עִם חֲבֵירוֹ זֶה לֶאֱכוֹל וְזֶה לֶאֱכוֹל זֶה לְקַצּוֹת וְזֶה לְקַצּוֹת זֶה לֶאֱכוֹל וְזֶה לְקַצּוֹת חַיָּיב רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֶאֱכוֹל חַיָּיב לְקַצּוֹת ^אפָּטוּר.:

הדרן עלך המביא
פרק ה – משילין

מתני׳מַתְנִיתִין: ^במַשִּׁילִין פֵּירוֹת דֶּרֶךְ אֲרוּבָּה ביו״טבְּיוֹם טוֹב ^גאֲבָל לֹא בְּשַׁבָּת ^דוּמְכַסִּים פֵּירוֹת בְּכֵלִים מִפְּנֵי הַדֶּלֶף וְכֵן כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן ^הוְנוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַדֶּלֶף בְּשַׁבָּת.: גמ׳גְּמָרָא: אִתְּמַר רַב יְהוּדָה וְרַב נָתָן חַד תָּנֵי מַשִּׁילִין וְחַד תָּנֵי מַשְׁחִילִין. אָמַר מָר זוּטְרָא מַאן דְּתָנֵי מַשִּׁילִין לָא מִשְׁתַּבַּשׁ וּמַאן דְּתָנֵי מַשְׁחִילִין לָא מִשְׁתַּבַּשׁ מַאן דְּתָנֵי מַשִּׁילִין לָא מִשְׁתַּבַּשׁ דִּכְתִיב {דברים כ״ח:מ׳} כִּי יִשַּׁל זֵיתֶךָ וּמַאן דְּתָנֵי מַשְׁחִילִין לָא מִשְׁתַּבַּשׁ דִּתְנַן ^והַשָּׁחוּל וְהַכָּסוּל שָׁחוּל שֶׁנִּשְׁמְטָה יְרֵכוֹ כָּסוּל שֶׁאֶחָד מִיַּרְכוֹתָיו גְּבוֹהָה מֵחֲבֶרְתָּהּ. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מַאן דְּתָנֵי מַשִּׁירִין לָא מִשְׁתַּבַּשׁ וּמַאן דְּתָנֵי מַשְׁחִירִין לָא מִשְׁתַּבַּשׁ וּמַאן דְּתָנֵי מַנְשִׁירִין לָא מִשְׁתַּבַּשׁ. מַאן דְּתָנֵי מַשִּׁירִין לָא מִשְׁתַּבַּשׁ דִּתְנַן רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר ^זנָזִיר לֹא יָחוֹף רֹאשׁוֹ בַּאֲדָמָה מִפְּנֵי שֶׁמַּשִּׁיר אֶת הַשֵּׂעָר וּמַאן דְּתָנֵי מַשְׁחִירִין לָא מִשְׁתַּבַּשׁ דִּתְנַן ^חהַשְּׁחוֹר וְהַזּוּג שֶׁל סַפָּרִים אע״פאַף עַל פִּי שֶׁנֶּחְלְקוּ טְמֵאִין. וּמַאן דְּתָנֵי מַנְשִׁירִין לָא מִשְׁתַּבַּשׁ דִּתְנַן ^טמִי שֶׁנָּשְׁרוּ כֵּלָיו בַּמַּיִם מְהַלֵּךְ בָּהֶם וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ אִי נָמֵי מֵהָא דִּתְנַן ^יאֵיזֶהוּ לֶקֶט הַנּוֹשֵׁר בִּשְׁעַת קְצִירָה.: תְּנַן מַשִּׁילִין פֵּירוֹת דֶּרֶךְ אֲרוּבָּה ביו״טבְּיוֹם טוֹב עַד כַּמָּה א״ראָמַר רַבִּי זֵירָא א״ראָמַר רַבִּי אַסִּי וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי אַסִּי א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּאוֹתָהּ שֶׁשָּׁנִינוּ ^כמְפַנִּין אַרְבַּע וְחָמֵשׁ קוּפּוֹת שֶׁל תֶּבֶן וְשֶׁל תְּבוּאָה מִפְּנֵי הָאוֹרְחִים וּמִפְּנֵי בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ. וְדִלְמָא שָׁאנֵי הָתָם דְּאִיכָּא בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ אֲבָל הָכָא דְּלֵיכָּא בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ לָא א״נאִי נָמֵי הָתָם הַיְינוּ טַעְמָא דְּאַרְבַּע וְחָמֵשׁ קוּפּוֹת שְׁרֵי מִשּׁוּם שַׁבָּת דַּחֲמִירָא וְלָא אָתֵי לְזַלְזוֹלֵי בַּיהּ אֲבָל יו״טיוֹם טוֹב דְּקִיל וְאָתֵי לְזַלְזוֹלֵי בֵּיהּ כְּלָל כְּלָל לָא. אִי נָמֵי לְאִידַּךְ גִּיסָא הָתָם הַיְינוּ טַעְמָא דְּלֵיכָּא הֶפְסֵד מָמוֹן אֲבָל הָכָא דְּאִיכָּא הֶפְסֵד מָמוֹן אֲפִילּוּ טוּבָא נָמֵימהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות מעשר ה׳:ד׳

^ב רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ה׳:ה׳
טור אורח חיים תקכ״א:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תקכ״א:א׳

^ג טור אורח חיים של״ח:ז׳
שולחן ערוך אורח חיים של״ח:ז׳

^ד רמב״ם הלכות שבת כ״ה:כ״ג
טור אורח חיים של״ח:ח׳
טור אורח חיים תקכ״א:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים של״ח:ח׳
שולחן ערוך אורח חיים תקכ״א:ב׳

^ה רמב״ם הלכות שבת כ״ה:כ״ד
טור אורח חיים של״ח:ח׳
טור אורח חיים תקכ״א:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים של״ח:ח׳
שולחן ערוך אורח חיים תקכ״א:ג׳

^ו רמב״ם הלכות ביאת המקדש ז׳:ט׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ש״ח

^ז רמב״ם הלכות נזירות ה׳:י״ד

^ח רמב״ם הלכות כלים י״א:ח׳

^ט רמב״ם הלכות שבת כ״ב:כ׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ה
טור אורח חיים ש״א:מ״ה
שולחן ערוך אורח חיים ש״א:מ״ה

^י רמב״ם הלכות מתנות עניים ד׳:א׳

^כ רמב״ם הלכות שבת כ״א:ב׳
רמב״ם הלכות שבת כ״ו:ט״ו
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ה
טור אורח חיים של״ג:א׳
שולחן ערוך אורח חיים של״ג:א׳

מה שאמר חצר שאינה קובעת למעשר בלא שנגמרה מלאכתם של הפירות, הרי זה לאפוקי [להוציא] מדברי ר׳ יעקב. דתנן [שכן שנינו במשנה]: המעביר תאנים בחצרו לקצות (לעשות מהן קציעות – תאנים מיובשות) — בניו ובני ביתו אוכלין מהן באופן עראי, ופטורים מן המעשר. ותני עלה [ושנויה ברייתא עליה] בהקשר למשנה זו: ר׳ יעקב מחייב, ור׳ יוסי בר׳ יהודה פוטר. ובא ר׳ יוחנן להשמיענו שאין הלכה כר׳ יעקב. מה שאמר שהרמת תרומה גדולה מן הפירות אינה קובעת למעשר — לאפוקי [להוציא] מדברי ר׳ אליעזר. דתנן [שכן שנינו במשנה]: פירות שתרמן (הרים מהם תרומה גדולה) עד שלא נגמרה מלאכתן, ר׳ אליעזר אוסר לאכול מהן עראי, וחכמים מתירין. ומה שאמר שמקח (קניית פירות) אינה קובעת אותם למעשר — כדתניא [כפי ששנינו בברייתא]: הלוקח תאנים מעם הארץ, במקום שרוב בני אדם דורסין, כלומר: שהם מייבשים את התאנים ועושים מהן דבילה, הרי במקום כזה לא נגמרה מלאכת התאנים לפני כן, ולכן אוכל מהן עראי, ומעשרן כשנגמרה מלאכתם רק דמאי, ככל דבר הנקנה מעם הארץ שמעשרים אותו מספק בלבד. ומעירים: שמע מינה תלת [למד ממנה מברייתא זו שלושה דברים בהלכה]; שמע מינה [למד מכאן]: כי מקח אינה קובעת אלא בדבר שנגמרה מלאכתו, וכל שלא נגמרה מלאכתו, אפילו מכרו — אין המכר מחייבו במעשר. ושמע מינה [ולמד מכאן]: שרוב עמי הארץ מעשרין הן, ולכן אינו מעשר ודאי כי אם דמאי. ושמע מינה [ולמד מכאן] דבר אחר: כי מעשרין דמאי מעמי הארץ אפילו בדבר שלא נגמרה מלאכתו. ופסק ר׳ יוחנן כשיטה זו, ולאפוקי מהא דתנן [ולהוציא מזה ששנינו במשנה]: המחליף פירות עם חבירו שדבר זה דינו כמקח, אם הכוונה היא זה לאכול וזה לאכול, זה לקצות וזה לקצות, או זה לאכול וזה לקצות — חייב. ואילו ר׳ יהודה אומר: זה שנטל לאכול — חייב שהרי עבורו נגמרה המלאכה, זה שנטל לקצות — פטור שהרי עבורו עדיין לא נגמרה מלאכתם ויכול לאכול מהם עראי. ופסק ר׳ יוחנן שלא כדעת תנא קמא, שעצם המקח אינו מחייב במעשר עד שתגמר מלאכתו.

פרק ה

א משנה משילין (משליכים) פירות שהיו מונחים על גג בית לייבוש דרך הארובה ביום טוב, אם הוצרך להורידם משם מפני הגשם וכיוצא בכך, משום שאין בכך טירחה יתירה, אבל לא עושים כן בשבת. ומכסים פירות בכלים מפני הדלף מי גשמים הנוטפים מן הגג ומקלקלים אותם, וכן מכסים כדי יין וכדי שמן מאותו טעם. ונותנין כלי תחת הדלף בשבת כדי לקלוט את המים בתוכו ולא יתקלקל הבית. ב גמרא תחילה דנים בכמה צדדים לשוניים. אתמר [נאמר] שחלקו בכך רב יהודה ורב נתן, חד תני [אחד מהם שונה] כפי שאנו שונים ״משילין״, וחד תני [ואחד מהם שונה] ״משחילין״. אמר מר זוטרא: מאן דתני [מי ששונה] לשון ״משילין״ לא משתבש [טועה] שיש סמוכין לדבר, ומאן דתני [ומי ששונה] לשון ״משחילין״ לא משתבש [טועה], שיש לכך ראיה. והוא מסביר: מאן דתני [מי ששונה] לשון ״משילין״ לא משתבש [טועה], דכתיב [שכן נאמר]: ״כי ישל זיתך״ (דברים כח, מ), כלומר: יפול. ומאן דתני [ומי ששונה] לשון ״משחילין״ לא משתבש [טועה], דתנן [שכן שנינו במשנה] המביאה את רשימת המומים הפוסלים בבכור: השחול והכסול. ומסבירים: שחול — שנשמטה ירכו, כסול — שאחד מירכותיו גבוהה מחברתה. נמצא שמובן שורש האותיות ש.ח.ל מורה על היות הדבר מושלך או שמוט. אמר רב נחמן בר יצחק: מאן דתני [מי ששונה במשנתנו] לא ״משילין״ אלא ״משירין״ לא משתבש [טועה], ומאן דתני [ומי ששונה] לשון ״משחירין״ לא משתבש [טועה]. ומאן דתני [ומי ששונה] לשון ״מנשירין״ לא משתבש [טועה]. ומסביר: מאן דתני [מי ששונה] לשון ״משירין״ לא משתבש [טועה], דתנן [שכן שנינו במשנה], ר׳ ישמעאל אומר: נזיר לא יחוף [ירחץ] את ראשו בסיוע אדמה (המשמשת כעין סבון) מפני שמשיר על ידי כך את השער, והנזיר הלא צווה לגדל פרע שער ראשו. הרי ש״משיר״ משמעו לשון נפילה. ומאן דתני [ומי ששנה] לשון ״משחירין״ אף הוא לא משתבש [טועה]. דתנן [שכן שנינו במשנה]: השחור שהוא סוג של תער וכן הזוג (מהמספריים) של ספרים, אף על פי שנחלקו שהרי הם מורכבים משני סכינים צמודים — טמאין. ולענייננו נלמד ש״שחור״ לשון חיתוך והפלה הוא. ומאן דתני [ומי ששונה], לשון ״מנשירין״ לא משתבש [טועה] אף הוא, דתנן [שכן שנינו במשנה]: מי שנשרו כליו במים בשבת — מהלך בהם ויתייבשו מאליהם ואינו חושש לכך שעשויים אנשים לחשוד שכיבסם בשבת. אי נמי [או גם כן] מהא דתנן [מזו ששנינו במשנה]: איזהו לקט — הנושר בשעת קצירה. הרי שלשון ״נושר״, משמעות נפילה לה. ג ולבירור עצם הדברים. תנן [ שנינו במשנה]: משילין פירות דרך ארובה ביום טוב. ושואלים: היות וטעם ההיתר הוא משום שאין בפעולה זו טירחה יתירה, מסתבר איפוא שאין הדבר בלתי מוגבל, ואם כן עד כמה? מה כמות הפירות שמותר להעביר כך? אמר ר׳ זירא אמר רב אסי, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת ר׳ אסי אמר ר׳ יוחנן: כאותה כמות ששנינו בנושא אחר: מפנין בשבת ארבע וחמש קופות (סלים) של תבן ושל תבואה מן המחסן מפני האורחים שיוכלו לשבת שם, ומפני בטול בית המדרש אם אין די מקום ישיבה לתלמידים. את הראיה הזו דוחים: ודלמא שאני התם [ושמא שונה שם] דאיכא [שיש] בכך בטול בית המדרש, אבל הכא דליכא [אבל כאן שאין] בטול בית המדרש — לא יתירו לטלטל כמות רבה כל כך. ומצד אחר, אי נמי: התם היינו טעמא [או גם כן זהו הטעם]: שארבע וחמש קופות שרי [מותר] — משום שבת דחמירא [שהיא חמורה] ולא אתי לזלזולי ביה [יבואו לזלזל בה], אבל יום טוב דקיל [שהוא קל] ואתי לזלזולי ביה [ויבואו לזלזל בו] — כלל כלל לא. אי נמי לאידך גיסא [או גם כן אפשר לטעון לצד אחר]: התם היינו טעמא [שם זהו הטעם] שמותר רק ארבע וחמש קופות, משום דליכא [שאין] הפסד ממון בכך, אבל הכא דאיכא [כאן שיש] הפסד ממון, בכך, שהרי אם לא כן יתקלקלו הפירות, אם כן אפילו טובא נמי [הרבה גם כן] מותר לטלטל.מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144

לא להציג שובDon't show again

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון