×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא בבא מציעא ל״ז.גמרא
;?!
אָ
אַף בָּרִאשׁוֹנָה. הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ אוֹ אֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ? אֲמַר לֵיהּ: חָלוּק הָיָה ר׳רִבִּי יוֹסֵי אַף בָּרִאשׁוֹנָה, וַהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ אַף בָּרִאשׁוֹנָה. אִתְּמַר נַמֵי: אֲמַר ר׳רִבִּי אֶלְעָזָר: חָלוּק הָיָה ר׳רִבִּי יוֹסֵי אַף בָּרִאשׁוֹנָה, וַהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ אַף בָּרִאשׁוֹנָה. ור׳וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מוֹדֶה הָיָה ר׳רִבִּי יוֹסֵי בָּרִאשׁוֹנָה שֶׁכְּבָר שִׁילֵּם. שִׁילֵּם אִין, לֹא שִׁילֵּם לָא. וְהָאֲמַר ר׳רִבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא א״ראֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן: לֹא שִׁילֵּם, שִׁילֵּם מַמָּשׁ, אֵלָּא כֵּיוָן שֶׁאָמַר ״הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם״, אע״פאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁילֵּם. אֵימָא: מוֹדֶה הָיָה ר׳רִבִּי יוֹסֵי בָּרִאשׁוֹנָה, שֶׁכְּבָר אָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם.: מתני׳מַתְנִיתִין: אאָמַר לִשְׁנַיִם: ״גָּזַלְתִּי לְאֶחָד מִכֶּם מָנֶה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם״, אוֹ ״אָבִיו שֶׁל אֶחָד מִכֶּם הִפְקִיד לִי מָנֶה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה הוּא״, נוֹתֵן לַזֶּה מָנֶה וְלַזֶּה מָנֶה, שֶׁהוֹדָה מִפִּי עַצְמוֹ. בשְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ אֵצֶל אֶחָד זֶה מָנֶה וְזֶה מָאתַיִם, זֶה אוֹמֵר ״שֶׁלִּי מָאתַיִם״, וְזֶה אוֹמֵר ״שֶׁלִּי מָאתַיִם״, נוֹתֵן לַזֶּה מָנֶה וְלַזֶּה מָנֶה, וְהַשְּׁאָר יְהֶא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ. א״ראָמַר רִבִּי יוֹסֵי: א״כאִם כֵּן, מַה הִפְסִיד הָרַמַּאי? אֵלָּא הַכֹּל יְהֶא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ. גוְכֵן שְׁנֵי כֵלִים, אֶחָד יָפֶה מָנֶה וְאֶחָד יָפֶה אֶלֶף זוּז, זֶה אוֹמֵר ״יָפֶה שֶׁלִּי״, וְזֶה אוֹמֵר ״יָפֶה שֶׁלִּי״, נוֹתֵן אֶת הַקָּטָן לְאֶחָד מֵהֶן, וּמִתּוֹךְ הַגָּדוֹל נוֹתֵן דְּמֵי קָטָן לַשֵּׁנִי, וְהַשְּׁאָר יְהֶא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ. א״ראָמַר רִבִּי יוֹסֵי: א״כאִם כֵּן, מַה הִפְסִיד הָרַמַּאי? אֵלָּא הַכֹּל יְהֶא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ.: גמ׳גְּמָרָא: אַלְמָא מִסְּפֵיקָא מַפְּקִינַן מָמוֹנָא, וְלָא אָמְרִינַן אוֹקֵי מָמוֹנָא בְּחֶזְקַת מָרֵיהּ. וּרְמִינְהִי: שְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ אֵצֶל אֶחָד זֶה מָנֶה וְזֶה מָאתַיִם, זֶה אוֹמֵר ״שֶׁלִּי מָאתַיִם״ וְזֶה אוֹמֵר ״שֶׁלִּי מָאתַיִם״, נוֹתֵן לַזֶּה מָנֶה וְלַזֶּה מָנֶה, וְהַשְּׁאָר יְהֶא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ. א״לאֲמַר לֵיהּ: פִּקָּדוֹן אַגָּזֵל קָא רָמֵית! גָּזֵל, דַּעֲבַד אִיסּוּרָא, קְנָסוּהוּ רַבָּנַן; פִּקָּדוֹן, דְּלָא עֲבַד אִיסּוּרָא, לֹא קְנָסוּהוּ רַבָּנַן. וְרָמֵי פִּקָּדוֹן אַפִּקָּדוֹן וְרָמֵי גָּזֵל אַגָּזֵל: פִּקָּדוֹן אַפִּקָּדוֹן, דְּקָתָנֵי רֵישָׁא: אוֹ ״אָבִיו שֶׁל אֶחָד מִכֶּם הִפְקִיד אֶצְלִי מָנֶה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה הוּא״, נוֹתֵן לַזֶּה מָנֶה וְלַזֶּה מָנֶה. וּרְמִינְהִי: שְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ וְכוּ׳! אֲמַר רָבָא: דרֵישָׁא, נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁהִפְקִידוּ לוֹ בִּשְׁנֵי כְּרִיכוֹת, דַּהֲוָה לֵיהּ לְמֵידַק; הסֵיפָא, נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁהִפְקִידוּ לוֹ בִּכְרָךְ אֶחָד, דְּלָא הֲוָה לֵיהּ לְמֵידַק, כְּגוֹן דְּאַפְקִידוּ תַּרְוַיְיהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי בְּחַד זִימְנָא, דַּאֲמַר לְהוּ: ״אַנְתְּ גּוּפַיְיכוּ לָא קָפְדִיתוּ אַהֲדָדֵי, אֲנָא קָפֵידְנָא!⁠״ וְרָמֵי גָּזֵל אַגָּזֵל, קָתָנֵי הָכָא: אֲמַר לִשְׁנַיִם ״גָּזַלְתִּי לְאֶחָד מִכֶּם מָנֶה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם״, אוֹ ״אָבִיו שֶׁל אֶחָד מִכֶּם הִפְקִיד לִי מָנֶה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶהוּ״, נוֹתֵן לַזֶּה מָנֶה וְלַזֶּה מָנֶה. וּרְמִינְהִי: גָּזַל אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶן גָּזַל, זֶה אוֹמֵר ״אוֹתִי גָּזַל״ וְזֶה אוֹמֵר ״אוֹתִי גָּזַל״, מַנִּיחַ גְּזֵילָה בֵּינֵיהֶם וּמִסְתַּלֵּק. דִּבְרֵי ר״טרִבִּי טָרְפוֹן. אַלְמָא מִסְּפֵיקָא לֹא מַפְּקִינַן מָמוֹנָא, וְאָמְרִינַן ״אוֹקִים מָמוֹנָא בְּחֶזְקַת מָרֵיהּ״! וּמִמַּאי דמתני׳דְּמַתְנִיתִין דְּהָכָא ר״טרִבִּי טָרְפוֹן הִיא? דְּקָתָנֵי עֲלַהּ דְּהַהִיא: מוֹדֶה ר״טרִבִּי טָרְפוֹן בְּאוֹמֵר לִשְׁנַיִם: ״גָּזַלְתִּי לְאֶחָד מִכֶּם מָנֶה וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם״, שֶׁנּוֹתֵן לַזֶּה מָנֶה וְלַזֶּה מָנֶה.! הָתָם, דְּקָא תָּבְעִי לֵיהּ, הָכָא, ובְּבָא לָצֵאת יְדֵי שָׁמַיִם. דָּיְקָא נַמֵי דְּקָתָנֵי ״שֶׁהוֹדָה מִפִּי עַצְמוֹ״, שְׁמַע מִינַּהּ. אֲמַר מָר: הָתָם, דְּקָא תָּבְעִי לֵיהּ. וְהַלָּה מַה טּוֹעֵן? רַב יְהוּדָה אֲמַר רַב: הַלָּה שׁוֹתֵק. רַב מַתָּנָה אֲמַר רַב: הַלָּהמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
אף בראשונה, שלא רק על משנתנו זו חלק אלא גם על המשנה הראשונה בפרק כשהשומר שילם ולא רצה להישבע אין ר׳ יוסי מסכים שהשומר מקבל את הכפל, ומאחר שכן ברצוני לברר האם הלכה כמותו אף בראשונה או אין הלכה כמותו? אמר ליה [לו] חלוק היה ר׳ יוסי אף בראשונה, והלכה כמותו אף בראשונה. אתמר נמי [נאמר גם כן] שחלקו אמוראים בארץ ישראל בשאלה זו. אמר ר׳ אלעזר: חלוק היה ר׳ יוסי אף בראשונה והלכה כמותו אף בראשונה. ור׳ יוחנן אמר: מודה היה ר׳ יוסי בראשונה לפי שכבר שילם ונקנתה לו הבהמה. על לשונו של ר׳ יוחנן תוהים: שילםאין [כן] לא שילםלא? והאמר [והרי אמר] ר׳ חייא רב אבא שאמר ר׳ יוחנן עצמו: מה שנאמר במשנה שם ״שילם״, לא ״שילם״ שילם ממש, אלא כיון שאמר ״הריני משלם״, אף על פי שלא שילם. ואם כן לדעת ר׳ יוחנן אינו צריך לשלם ממש! ומשיבים: אימא [אמור] ותקן את הלשון שנאמר בשם ר׳ יוחנן כך: מודה היה ר׳ יוסי בראשונה שכבר אמר ״הריני משלם״. א משנה אמר לשנים: גזלתי לאחד מכם מנה (מאה דינרים) ואיני יודע מאיזה מכם גזלתי. או אמר לשניים: אביו של אחד מכם הפקיד לי מנה ואיני יודע איזה הוא — הרי זה נותן לזה מנה ולזה מנה, כיון שאין דרך לברר הדבר, והואיל שהודה מפי עצמו. ואולם אם אירע באופן אחר, וכגון בשנים שהפקידו כסף אצל אדם אחד, זה הפקיד מנה, וזה, האחר, הפקיד בידו מאתים. ואחר כך חזרו ובאו, זה אומר: שלי היו המאתים, וזה אומר שלי היו המאתים. מה יעשה? נותן לזה מנה ולזה מנה, והשאר, מנה ששניהם תובעים, יהא מונח עד שיבא אליהו ויברר האמת בנבואתו. אמר ר׳ יוסי: אם כן הוא עושה מה הפסיד הרמאי? וכיון שהרמאי אינו מפסיד דבר יבוא לטעון לממון חבירו שמא יקבל משהו, והוא לא יודה על האמת. אלא כך יעשה: הכל, כל סכום הפקדון כולו, יהא מונח עד שיבא אליהו, שכיון שמכחישים זה את זה ואין דרך לברר את האמת, שישאר הכל מונח, ומשום כך שמא יודה הרמאי כדי לקבל לפחות את שלו. וכן, אם הפקידו אצל אדם שני כלים, אחד יפה (שווה) מנה, ואחד יפה אלף זוז, זה אומר: יפה שלי, וזה אומר: יפה שלינותן את הקטן לאחד מהם, ומתוך הגדול נותן דמי קטן לשני, והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו. אף כאן אמר ר׳ יוסי: אם כן מה הפסיד הרמאי? אלא, הכל יהא מונח עד שיבא אליהו או שיודה אחד מהם. ב גמרא ממה שנאמר במשנה שנותן לזה מנה ולזה מנה, אלמא [מכאן כי] מספיקא מפקינן ממונא [מספק מוציאים אנו ממון], ולא אמרינן אוקי ממונא בחזקת מריה [ואין אנו אומרים: העמד את הממון בחזקת בעליו] הראשונים, ולא יתן עד שיוכיחו לו למי חייב. ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] שהרי שנינו בהמשך: שנים שהפקידו אצל אחד, זה מנה וזה מאתים, זה אומר ״שלי מאתים״ וזה אומר ״שלי מאתים״נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו. אמרו לו לשואל: מפקדון על גזל קא רמית [אתה משליך, מקשה], אין הדברים דומים; בענין גזל דעבד איסורא [שעשה איסור]קנסוהו רבנן [חכמים] שיתן לכל אחד, בפקדון שלא עבד איסורא [עשה איסור]לא קנסוהו רבנן [כחמים]. ורמי [משליכים, ומראים סתירה] מדין פקדון לפקדון, ורמי [משליכים, ומראים סתירה] מדין גזל לגזל, פקדון על פקדון, דקתני רישא — [ששנינו בתחילת משנתנו:] או אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה, ואיני יודע איזה הואנותן לזה מנה ולזה מנה. ורמינהי [השלכנו והקשינו על כך] ממה שנאמר בסוף שנים שהפקידו אצל אחד נותן רק מנה לכל אחד מן התובעים! אמר רבא יש לתרץ כך: רישא [בתחילה] נעשה, הרי זה במקרה, כמי שהפקידו לו בשני כריכות, שכל אחד מפקיד בחבילה לעצמו, דהוה ליה למידק [משהיה לו למחזיק הפקדון לדקדק] מי נתן לו איזו חבילה, ואם התרשל ושכח — משלם הכל. וסיפא [וסופה] נעשה כמי שהפקידו לו שניהם בכרך (בחבילה) אחד. דלא הוה ליה למידק [שלא היה לו לדקדק בדבר], כגון דאפקידו תרוייהו בהדי הדדי בחד זימנא [כגון שהפקידו שניהם יחד בפעם אחת] דאמר להו [שאומר להם] מחזיק הפקדון: אנת גופייכו לא קפדיתו אהדדי, אנא קפידנא [אתם עצמכם אינכם מקפידים זה על זה, וכי אני אקפיד על כך]? ומשום כך אינו חייב לשלם יותר ממה שיכולים הצדדים להוציא בראיה. ומצד אחר רמי [משליך, מראים סתירה] בין גזל לגזל, קתני הכא [שנה פה]: אמר לשנים גזלתי לאחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם, או אביו של אחד מכם הפקיד לי מנה ואיני יודע איזה הואנותן לזה מנה ולזה מנה. ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו: גזל כסף מאיש אחד מתוך חמשה, ואינו יודע איזה מהן מן החמשה גזל, זה אומר: אותי גזל, וזה אומר: אותי גזל, מניח הגזילה ביניהם ומסתלק ושיסתדרו הם ביניהם, אלו דברי ר׳ טרפון. אלמא [מכאן כי] מספקא לא מפקינן ממונא [מספק אין אנו מוציאים ממון] מבעליו, ואמרינן [ואומרים אנו] ככלל: אוקים ממונא בחזקת מריה [העמד את הממון בחזקת בעליו]. לפני שבאים לישב את הסתירה שואלים לגבי עיקר הקושיה וממאי דמתניתין דהכא ר׳ טרפון היא [ומנין שמשנתנו כאן כשיטת ר׳ טרפון היא] שמא משנתנו כדעת ר׳ עקיבא החולק עליו שם! ומסבירים: דקתני עלה דההיא [ששנויה ברייתא נוספת על המשנה ההיא] מודה ר׳ טרפון באומר לשנים גזלתי לאחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכםשנותן לזה מנה ולזה מנה. ואם כן יש מפה לשם לכאורה סתירה! ומשיבים: התם דקא תבעי ליה [שם שמחזיר רק לאחד מחמישה מדובר כאשר הם תובעים אותו] ומצד הדין אינו צריך לתת אלא מנה אחד, לפי שעליהם חובת הראיה. אבל הכא [כאן] במשנתנו מדובר בבא לצאת ידי שמים שרצונו לחזור בתשובה לצאת גם ידי שמים, שתמחל לו הגזילה, ומשום כך נוהג לפנים משורת הדין כדי להיות בטוח שהחזיר לנגזל. ומעירים: דיקא נמי [מדוייק גם כן] מלשון המשנה, שכן נאמר פה בהסבר: שהודה מפי עצמו, ומסכמים: אכן, שמע מינה שכך יש להבין. ב בהמשך לבעיה לגבי מחזיר גזלה, מבררים, אמר מר [החכם]: התם דקא תבעי ליה [שם מדובר שתובעים אותו]. ושואלים: והלה הגזלן מה טוען על התביעות הללו? רב יהודה אמר בשם רב: הלה שותק לפי שאינו יודע. רב מתנה אמר בשם רב: הלהמהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144