גמרא
פירוש
אַתְּרֵי גִישְׁרֵי דְרוֹגְנַג וְשָׁוַאר מֵהַאי לְהַאי וּמֵהַאי לְהַאי וְנָקֵיט תְּרֵי מִזְגֵי דְחַמְרָא בִּידֵיהּ וּמוֹרִיק מֵהַאי לְהַאי וּמֵהַאי לְהַאי וְלָא נָטְפָא נִיטּוּפְתָּא לְאַרְעָא וְאוֹתוֹ הַיּוֹם {תהלים ק״ז:כ״ו} יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת הֲוָה עַד דִּשְׁמַעוּ בֵּי מַלְכוּתָא וְקַטְלוּהוּ.
אָמַר רַבָּה לְדִידִי חֲזֵי לִי אוּרְזִילָא בַּר יוֹמֵיהּ דַּהֲוָה כְּהַר תָּבוֹר וְהַר תָּבוֹר כַּמָּה הָוֵי אַרְבַּע פַּרְסֵי וּמְשָׁאכָא דְצַוְּארֵיהּ תְּלָתָא פַּרְסֵי וּבֵי מַרְבַּעְתָּא דְרֵישֵׁיהּ פַּרְסָא וּפַלְגָא רְמָא כּוּפְתָּא וּסְכַר לֵיהּ לְיַרְדְּנָא.
וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה לְדִידִי חַזְיָא לִי הָהִיא אַקְרוּקְתָּא דְּהַוְיָא כִּי אַקְרָא דְהַגְרוּנְיָא וְאַקְרָא דְהַגְרוּנְיָא כַּמָּה הָוְיָא שִׁתִּין בָּתֵּי אֲתָא תַּנִּינָא בַּלְעַהּ אֲתָא פּוּשְׁקַנְצָא וּבַלְעַהּ לְתַנִּינָא וּסְלֵיק יְתֵיב בְּאִילָנָא תָּא חֲזִי כַּמָּה נְפִישׁ חֵילֵיהּ דְּאִילָנָא אָמַר רַב פָּפָּא בַּר שְׁמוּאֵל אִי לָא הֲוַאי הָתָם לָא הֵימַנִי.
וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה זִימְנָא חֲדָא הֲוָה קָא אָזְלִינַן בִּסְפִינְתָּא וַחֲזֵינַן הָהוּא כַּוְורָא דְּיָתְבָא לֵיהּ אָכְלָה טִינָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
אתרי גישרי [על שני הגשרים] של הנהר רוגנג, ושואר מהאי להאי ומהאי להאי [וקפץ מזה לזה ומזה לזה], ונקיט תרי מזגי דחמרא בידיה [והיה מחזיק שתי כוסות יין בידו], ומוריק מהאי להאי ומהאי להאי [ושופך מזו לזו ומזו לזו] ולא נטפא ניטופתא לארעא [נטפו נטפים לארץ], ואותו היום שאירע בו הדבר, יום סערה, כגון שנאמר ביורדי הים ביום שכזה: ״יעלו שמים ירדו תהומות״ (תהלים קז, כו) הוה [היה], עד ששמעו בי מלכותא וקטלוהו [בבית המלוכה והרגו אותו]. א אמר רבה: לדידי חזי לי אורזילא בר יומיה [אני ראיתי ראם בן יומו] דהוה [שהיה] גדול כהר תבור, והר תבור כמה הוי [הוא]? ארבע פרסי [פרסות]. ומשאכא דצואריה תלתא פרסי [ואורך צווארו שלוש פרסות], ובי מרבעתא דרישיה פרסא ופלגא [ומקום הנחת ראשו פרסה ומחצה]. רמא כופתא וסכר ליה לירדנא [הטיל גלל וסכר על ידו את הירדן]. ב ואמר רבה בר בר חנה: לדידי חזיא לי ההיא אקרוקתא דהויא כי אקרא [אני ראיתי צפרדע אחת שהיתה גדולה כמו מבצר] הגרוניא, ואקרא [המבצר] של הגרוניא כמה הויא [הוא]? שתין בתי [כשישים בתים]. אתא תנינא [בא תנין] בלעה את הצפרדע, אתא פושקנצא ובלעה לתנינא [בא עורב ובלע את התנין] וסליק יתיב באילנא [ועלה וישב באילן]. תא חזי [בוא וראה] כמה נפיש חיליה דאילנא [גדול כוחו של האילן] שיכול לשאת אותו. אמר רב פפא בר שמואל: אי [אם] לא הואי התם [הייתי שם] ורואה זאת, לא הימני [הייתי מאמין]. ג ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא [פעם אחת היינו הולכים בספינה], וחזינן ההוא כוורא דיתבא ליה אכלה טינא באוסייה [וראינו דג אחד שישבה לו אוכלת טיט, מין שרץ בנחיריו והרגתו], ואדחוהו מיא ושדיוהו לגודא [ודחו אותו המים את הדג, וזרקוהו לחוף]. וחרוב מיניה שתין מחוזי [ונחרבו ממנו, מאותו דג שהושלך, ששים מחוזות], ואכול מיניה שתין מחוזי [ואכלו ממנו, מבשרו, ששים מחוזות], ומלחו מיניה [ממנו] כדי לשמר את בשרו עוד שתין מחוזי [ששים מחוזות], ומלאו מחד גלגלא דעיניה תלת מאה גרבי משחא [ומילאו מגלגל אחד של עינו שלוש מאות נאדות שמן]. וכי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא [וכאשר חזרנו לשם לאחר שנים עשר חודשי שנה], חזינן דהוה קא מנסרי מגרמי מטללתא [ראינו שהיו מנסרים מעצמותיו קורות], ויתבי למבנינהו הנך מחוזי [ויושבים לבנות אותם המחוזות שנחרבו]. ד ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא [פעם אחת היינו הולכים בספינה], וחזינן ההוא כוורא דיתבא ליה חלתא אגביה וקדח אגמא עילויה [וראינו דג אחד שישב לו חול על גבו וצמח עשב עליו], סברינן יבשתא [חשבנו שיבשה] היא, וסלקינן ואפינן ובשלינן אגביה [ועלינו ואפינו ובישלנו על גבו], וכד חם גביה אתהפיך [וכאשר התחמם גבו התהפך], ואי לאו דהוה מקרבא ספינתא, הוה טבעינן [ואם לא שהיתה קרובה הספינה אלינו, היינו טובעים]. ה ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא [פעם אחת היינו הולכים בספינה], וסגאי ספינתא בין שיצא לשיצא דכוארא תלתא יומי ותלתא לילוותא [והלכה הספינה בין סנפיר לסנפיר, כלומר, לאורכו של דג אחד בין ראשו לזנבו שלושה ימים ושלושה לילות], והוא היה שט בכיוון הנגדי לספינה, כאשר איהו בזקיפא ואנן בשיפולא [הוא במעלה הים, כלומר, כנגד כיוון הרוח והגלים ואנו בירידה]. וכי תימא [ואם תאמר]: לא מסגיא ספינתא טובא [הלכה הספינה הרבה, מהר], ולכן הלכה הספינה שלושה ימים עד שחלפה על פני הדג, הרי כי אתא [כאשר בא] רב דימי אמר: ספינה זו, כמיחם קומקומא דמיא מסגיא שתין פרסי [כזמן הנדרש לחימום קומקום של מים, שהוא זמן קצר ביותר, הולכת הספינה ששים פרסות], ושאדי פרשא גירא וקדמה ליה [ויורה פרש חץ והיא קודמת לו לחץ] מרוב מהירותה. ואמר רב אשי: ההוא גילדנא דימא הואי, דאית ליה תרי שייצי [אותו דג גילדן הים היה, שיש לו שני סנפירים]. ו ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא [פעם אחת היינו הולכים בספינה], וחזינן ההוא ציפרא דקאים [וראינו ציפור אחת שעומדת] עד קרצוליה במיא [קרסוליה במים] ורישיה [וראשה] ברקיע, ואמרינן ליכא מיא, ובעינן לחות לאקורי נפשין [ואמרנו לעצמנו אין כאן מים עמוקים, ורצינו לרדת לקרר עצמנו], ונפק בת קלא ואמר לן [ויצאה בת קול ואמרה לנו]: לא תיחותו הכא [אל תרדו כאן], דנפלת ליה חציצא לבר נגרא הא שב שני [שנפל לו כאן גרזן לנגר זה שבע שנים] ועדיין לא קא מטיא אארעא [הגיע לקרקעית], ולאו [ולא] משום דנפישי מיא [שמרובים, עמוקים, המים] אלא משום דרדפי מיא [שסוערים המים]. אמר רב אשי: וההוא [אותו] עוף זיז שדי הוא, דכתיב [שנאמר]: ״ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי״ (תהלים נ, יא). ז ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא [פעם אחת היינו הולכים במדבר], וחזינן הנהו אווזי דשמטי גדפייהו משמנייהו [וראינו אווזים ששמוטות כנפיהם מרוב שומנם] וקא נגדי נחלי דמשחא מתותייהו [ויורדים נחלי שמן מתחתם]. אמינא להו [אמרתי להם]: אית לן בגוייכו חלקא לעלמא דאתי [יש לנו בכם חלק לעולם הבא]? חדא דלי גדפא, וחדא דלי אטמא [אחד הרים לי כנף, ואחד הרים לי רגל] כאומרים ״כן״. כי אתאי לקמיה [כאשר באתי לפני] ר׳ אלעזר, אמר לי: עתידין ישראל ליתן עליהן את הדין שאינם עושים תשובה, ואווזים אלה, העומדים וממתינים לינתן להם בשכרם, סובלים, משום שהם משמינים והולכים. ח (סימן לדברים שהראה ערבי אחד לרבה בר בר חנה: כעפרא דתכילתא טרקתיה עקרבא לסלתיה [כעפר של תכלת עקצו עקרב לסלו]). ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא [פעם אחת היינו הולכים במדבר], ואיתלוי בהדן ההוא טייעא [ונתלווה עמנו ערבי אחד] דהוה שקיל עפרא ומורח ליה ואמר [ושהיה לוקח עפר ומריח אותו ואומר]: הא אורחא לדוכתא פלן, והא אורחא לדוכתא פלן [זו הדרך למקום פלוני, וזו הדרך למקום פלוני] לפי ריח העפר, אמרינן ליה [אמרנו לו]: כמה מרחקינן ממיא [רחוקים אנו ממים]? ואמר לן [לנו]: הבו [תנו] לי עפרא [עפר] להריח, יהבינן ליה [נתנו לו], ואמר לן [לנו]: תמני פרסי [שמונה פרסות]. תנינן ויהבינן ליה [שנינו פעם שניה ונתנו לו שוב], ואמר לן [לנו] דמרחקינן תלתא פרסי [שאנו רחוקים שלוש פרסות]. אפכית ליה [הפכתי לו] את מיני העפר לנסותו, ולא יכילית ליה [יכולתי לו] שבאמת היה בקיא. אמר לי אותו ערבי: תא אחוי [בוא ואראה] לך את מתי מדבר, בני ישראל יוצאי מצרים, שמתו בשעתם במדבר. אזלי, חזיתינהו [הלכתי, ראיתי אותם] ודמו כמאן דמיבסמי [ונראים היו כמו שמשתכרים]מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
הערות
Gemara
Peirush