×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא ערכין ב׳:גמרא
;?!
אָ
גּוֹי1 וַחֲבֵירוֹ מֵחַד קְרָא נָפְקִי אִיַּיתַּרִי לְהוּ תְּרֵי חַד קׇרְבָּנוֹ וְלֹא קׇרְבַּן אָבִיו וְאִידָּךְ לְרַבּוֹת כׇּל בַּעֲלֵי חוֹבְרִין לִסְמִיכָה. וְרַבִּי יְהוּדָה הַאי {ויקרא כ״ז:י׳,ל״ג} הָמֵר יָמִיר מַאי עָבֵיד לֵיהּ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְרַבּוֹת אֶת הָאִשָּׁה דְּתַנְיָא לְפִי שֶׁכׇּל הָעִנְיָן אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּלְשׁוֹן זָכָר מַה סּוֹפֵינוּ לְרַבּוֹת אֶת הָאִשָּׁה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר וְאִם הָמֵר יָמִיר. וְרַבָּנַן מִוְּאִם ור׳וְרַבִּי יְהוּדָה וְאִם לָא דָּרֵישׁ.: הַכֹּל חַיָּיבִין בְּסוּכָּה לְאֵיתוֹיֵי מַאי לְאֵיתוֹיֵי אקָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ דִּתְנַן קָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ חַיָּיב בְּסוּכָּה. הַכֹּל חַיָּיבִין בְּלוּלָב לְאֵיתוֹיֵי מַאי לְאֵיתוֹיֵי בקָטָן הַיּוֹדֵעַ לְנַעְנֵעַ דִּתְנַן קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְנַעְנֵעַ חַיָּיב בְּלוּלָב. הַכֹּל חַיָּיבִין בְּצִיצִית לְאֵיתוֹיֵי מַאי לְאֵיתוֹיֵי גקָטָן הַיּוֹדֵעַ לְהִתְעַטֵּף דְּתַנְיָא קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְהִתְעַטֵּף חַיָּיב בְּצִיצִית. הַכֹּל חַיָּיבִין בִּתְפִילִּין לְאֵיתוֹיֵי מַאי לְאֵיתוֹיֵי קָטָן הַיּוֹדֵעַ לִשְׁמוֹר תְּפִלִּין דְּתַנְיָא דקָטָן הַיּוֹדֵעַ לִשְׁמוֹר תְּפִלִּין אָבִיו לוֹקֵחַ לוֹ תְּפִלִּין. הַכֹּל חַיָּיבִין בִּרְאִיָּיה לְאֵיתוֹיֵי מַאי לְאֵיתוֹיֵי מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. וּלְרָבֵינָא דְּאָמַר המִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין פָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה לְאֵיתוֹיֵי חִיגֵּר בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְנִתְפַּשֵּׁט בְּיוֹם שֵׁנִי. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר כּוּלָּן תַּשְׁלוּמִין זֶה לָזֶה אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר כּוּלָּן תַּשְׁלוּמִין לָרִאשׁוֹן לְאֵיתוֹיֵי מַאי. לְאֵיתוֹיֵי סוּמָא בְּאַחַת מֵעֵינָיו וּדְלָא כִּי הַאי תַּנָּא. דְּתַנְיָא יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה וסוּמָא בְּאַחַת מֵעֵינָיו פָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה שֶׁנֶּאֱמַר {שמות כ״ג:י״ז} יִרְאֶה יֵרָאֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא לִרְאוֹת כָּךְ בָּא לֵירָאוֹת מַה לִּרְאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו אַף לֵירָאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו. וְאִיבָּעֵית אֵימָא לְעוֹלָם לְאֵיתוֹיֵי מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ דְּרָבִינָא לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּמִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה כָּאן בְּמִשְׁנָה אַחֲרוֹנָה. דִּתְנַן מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ יוֹם אֶחָד וְאֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד דִּבְרֵי ב״הבֵּית הִלֵּל. אָמְרוּ לָהֶם ב״שבֵּית שַׁמַּאי תִּיקַּנְתֶּם אֶת רַבּוֹ וְאֶת עַצְמוֹ לֹא תִּיקַּנְתֶּם לִישָּׂא שִׁפְחָה אֵינוֹ יָכוֹל בַּת חוֹרִין אֵינוֹ יָכוֹל יִבָּטֵל וַהֲלֹא לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו מ״ה:י״ח} לֹא תוֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ. זאֶלָּא מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין וְכוֹתֵב שְׁטָר עַל חֲצִי דָּמָיו וְחָזְרוּ בֵּית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי ב״שבֵּית שַׁמַּאי. הַכֹּל חַיָּיבִין בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר לְאֵיתוֹיֵי מַאי לְאֵיתוֹיֵי קָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְחִינּוּךְ דִּתְנַן חאֵין מְעַכְּבִין אֶת הַקָּטָן מִלִּתְקוֹעַ ביו״טבְּיוֹם טוֹב. טהַכֹּל חַיָּיבִין בְּמִקְרָא מְגִילָּה הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִקְרוֹת אֶת הַמְּגִילָּה לְאֵיתוֹיֵימהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
הדין שאין סומכים על קרבן גוי, והדין שאין סומכים על קרבן חבירו, מחד קרא [מכתוב אחד] של ״קרבנו״ נפקי [יוצאים, נלמדים], ואם כן אייתרי להו תרי [נתייתרו לו שני] ״קרבנו״, חד [אחד מהם] בא למעט: ״קרבנו״ולא קרבן אביו, שיורש אינו סומך, ואידך [והאחר]לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה, שכל בעלי הקרבן חייבים לסמוך. ושואלים: ור׳ יהודה, האי [כתוב זה] ״המר ימיר״ (ויקרא כז, י), משם למדו חכמים כי יורש ממיר קרבן של אביו, מאי עביד ליה [מה עושה הוא בו]? ומשיבים: מיבעי ליה [נצרך לו] לרבות את האשה, שאם המירה קרבן שלה בבהמת חולין — הרי זו תמורה. דתניא [ששנויה ברייתא]: לפי שכל הענין של תמורה האמור בכתוב אינו מדבר אלא בלשון זכר, מה סופינו כלומר, כיצד אנו מגיעים לבסוף לרבות את האשה? תלמוד לומר בלשון כפולה: ״ואם המר ימיר״, לרבות את האשה. ושואלים: ורבנן [וחכמים] מהיכן הם דורשים דין זה? ומשיבים: מהו׳ היתירה שבמילה ״ואם״. ואילו ר׳ יהודה, את תוספת הו׳ במילה ״ואם״ לא דריש [אינו דורש]. א ושואלים עוד: ״הכל חייבין בסוכה״ ששנינו בברייתא, לאיתויי מאי [להביא, להוסיף את מה] הוא בא? ומשיבים: לאיתויי [להביא] קטן שאינו צריך לאמו כשמתעורר בלילה משנתו, דתנן [ששנינו במשנה]: קטן שאינו צריך לאמוחייב בסוכה. ושואלים: ״הכל חייבין בלולב״ ששנינו בברייתא, לאיתויי מאי [להביא את מה] הוא בא? ומשיבים: לאיתויי [להביא, לרבות] קטן היודע לנענע בלולב, דתנן [ששנינו במשנה]: קטן היודע לנענעחייב בלולב. ושואלים: ״הכל חייבין בציצית״ ששנינו בברייתא, לאיתויי מאי [להביא את מה] הוא בא? ומשיבים: לאיתויי [להביא] קטן היודע להתעטף בטלית, דתניא [ששנויה ברייתא]: קטן היודע להתעטףחייב בציצית. ושואלים: ״הכל חייבין בתפילין״ ששנינו בברייתא, לאיתויי מאי [להביא את מה] הוא בא? ומשיבים: לאיתויי [להביא] קטן היודע לשמור תפלין כהלכה, דתניא [ששנויה ברייתא]: קטן היודע לשמור תפליןאביו לוקח (קונה) לו תפלין. ב ושואלים, מה ששנינו במשנה: ״הכל חייבין בראייה״ כלומר, להיראות לפני ה׳ במקדש ברגל, ולהביא עולת ראיה, לאיתויי מאי [להביא, להוסיף את מה] הוא בא? ומשיבים: לאיתויי [להביא] מי שחציו עבד וחציו בן חורין, כגון עבד כנעני של שני שותפים ששיחרר אותו אחד מהם. ולדעת רבינא שאמר: מי שחציו עבד וחציו בן חורין פטור מן הראייה, הרי זה בא לאיתויי [להביא] מי שהיה חיגר (פצוע ברגלו) ביום ראשון של החג, והיה פטור באותה שעה מן הראיה, ונתפשט (נתיישר, נתרפא) ביום שני של החג, ללמד שהוא חייב בראיה. ושואלים: הניחא למאן דאמר [זה נוח לשיטת מי שאומר]: כולן, כל ימי החג, הם תשלומין זה לזה, להביא את קרבנות החג, ולא רק תשלומים ליום הראשון, ולדעתו ייתכן שגם מי שהיה פטור ביום הראשון — יהיה חייב בשני. אלא למאן דאמר דעת מי שאומר]: כולן, כל ימי החג, הם רק תשלומין לראשון, ולפיכך, מי שהיה חיגר ביום הראשון ונפטר מן הראיה שוב אינו מתחייב בקרבן, אם כן הריבוי ״הכל חייבין בראיה״ לאיתויי מאי [להביא את מה] הוא בא? ומשיבים: לאיתויי [להביא] סומא באחת מעיניו, שאף הוא חייב לעלות לרגל, שלא כדין סומא בשתי עיניו. ומעירים: ודבר זה הוא שלא כי האי תנא שיטת תנא זה], דתניא [ששנויה ברייתא], יוחנן בן דהבאי אומר משום (משמו של) ר׳ יהודה: סומא באחת מעיניו פטור מן הראייה, שנאמר: ״שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדון ה׳⁠ ⁠⁠״ (שמות כג, יז), ולפי הכתיב ניתן לקרוא: ״יראה״, אבל הקריאה היא: ״יראה״, וכך דורשים: כדרך שבא לראות כך בא ליראות, מה לראות, אדם רואה בשתי עיניואף מה שציותה התורה ליראות לפני ה׳ הרי זה בשתי עיניו. זאת דרך אחת להסביר את הריבוי ״הכל חייבין בראיה״ לשיטת רבינא. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: לעולם בא הריבוי לאיתויי [להביא] מי שחציו עבד וחציו בן חורין. ודקא קשיא לך [ומה שהיה קשה לך] מדברי רבינא, שפוטר עבד כזה מן הראיה — לא קשיא [אין זה קשה]: כאן מדובר במשנה ראשונה, כאן מדובר במשנה אחרונה. דתנן כך שנינו במשנה]: מי שחציו עבד וחציו בן חורין, עובד את רבו יום אחד, שהרי חציו עבד, ואת עצמו יום אחד, שהרי חציו בן חורין, אלו דברי בית הלל. אמרו להם בית שמאי: תיקנתם בדרך זו את רבו, שהוא מקבל את המגיע לו בעבד זה, אבל את עצמו לא תיקנתם כראוי, שהרי לישא שפחה אינו יכול, משום שהוא חציו בן חורין, ובן חורין אסור בשפחה, וגם לישא בת חורין אינו יכול, משום שהוא חציו עבד שאסור בבת חורין, האם יבטל מלשאת אשה? והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר: ״כי כה אמר ה׳... יוצר הארץ ועושה הוא כוננה, לא תהו בראה לשבת יצרה״ (ישעיהו מה, יח)! אלא, מפני תיקון העולם, כדי שיוכל העבד לעסוק ביישובו של עולם, כופין את רבו ועושה אותו בן חורין, והואיל ואין לעבד ממון כדי לפדות עצמו כותב העבד שטר חוב על חצי דמיו, ונותן לאדון, ובמשך הזמן פורע את חובו. וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי שחובה לשחרר עבד כזה. ומשנתנו, המחייבת עבד כזה בראיה, הולכת לשיטה זאת המחייבת את רבו לשחררו. ומה שפטר רבינא עבד זה מן הראיה, הוא לפי משנה ראשונה ששנו בית הלל, שאין כופים את רבו לשחררו. ג ושואלים: ״הכל חייבין בתקיעת שופר״ ששנינו בברייתא, לאיתויי מאי [להביא את מה]? ומשיבים: לאיתויי [להביא] קטן שהגיע לחינוך, ועל קטן כזה הוא דתנן [ששנינו]: אין מעכבין את הקטן מלתקוע ביום טוב. ושואלים: ״הכל חייבין במקרא מגילה״ ששנינו בברייתא, ו״הכל כשרין לקרות את המגילה״ ששנינו במשנה, לאיתויי [להביא]מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144