Steinsaltz Commentary Arakhin 19b – ביאור שטיינזלץ ערכין יט:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

רוֹחְבּוֹ מַהוּ יְשִׁיבָתוֹ מַהוּ עוֹבְיוֹ מַהוּ הִיקִּיפוּ מַהוּ ^אתֵּיקוּ.: מִשְׁקַל יָדִי עָלַי וְכוּ׳.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן מִשְׁקָל יְדֵי וּמִשְׁקַל רַגְלֵי עָלַי רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מֵבִיא חָבִית וּמְמַלֵּא מַיִם וּמַכְנִיס בְּיַד עַד הָאַצִּיל וּבָרֶגֶל עַד הָאַרְכּוּבָּה. וְשׁוֹקֵל בְּשַׂר חֲמוֹר גִּידִים וַעֲצָמוֹת וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא ואע״פוְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לְדָבָר זֵכֶר לַדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר {יחזקאל כ״ג:כ׳} אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם. א״לאָמַר לוֹ ר׳רַבִּי יוֹסֵי הֵיאַךְ אֶפְשָׁר לְכַוֵּין בָּשָׂר כְּנֶגֶד בְּשַׂר גִּידִים כְּנֶגֶד גִּידִים עֲצָמוֹת כְּנֶגֶד עֲצָמוֹת א״לאָמַר לוֹ ^בר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמְדִין א״לאָמַר לוֹ ר׳רַבִּי יוֹסֵי עַד שֶׁאוֹמְדִין יָמוֹדּוּ אֶת הַיָּד ור׳וְרַבִּי יְהוּדָה כַּמָּה דְּאֶפְשָׁר עָבְדִינַן. בַּיָּד עַד הָאַצִּיל וּרְמִינְהוּ ^גקִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם בְּמִקְדָּשׁ עַד הַפֶּרֶק. דְּאוֹרָיְיתָא עַד הַפֶּרֶק בִּנְדָרִים הַלֵּךְ אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם וּדְאוֹרָיְיתָא עַד הַפֶּרֶק וְהָא גַּבֵּי תְּפִילִּין דִּכְתִיב {שמות י״ג:ט״ז} יָדְךָ וְתַנָּא דְבֵי מְנַשֶּׁה ^דיָדְךָ זוֹ קִיבּוֹרִית. דְּאוֹרָיְיתָא קִיבּוּרִית כּוּלַּהּ בִּנְדָרִים הַלֵּךְ אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם וְקִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ הִילְכְתָא גְּמִירִי לַהּ. בָּרֶגֶל עַד הָאַרְכּוּבָּה וּרְמִינְהוּ רְגָלִים ^הפְּרָט לְבַעֲלֵי קַבִּין. בִּנְדָרִים הַלֵּךְ אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם וּדְאוֹרָיְיתָא פְּרָט לְבַעֲלֵי קַבִּין. וְהָא גַּבֵּי חֲלִיצָה דִּכְתִיב {דברים כ״ה:ט׳} רַגְלוֹ וְתָנָא ^וחָלְצָה מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַטָּה חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא מֵעַל רַגְלוֹ אִי הָכִי לְמַעְלָה מֵהָאַרְכּוּבָּה נָמֵי מָעַל וְלֹא מָעַל דְּמֵעַל. אָמַר רַב פָּפָּא ש״משְׁמַע מִינַּהּ הַאי אִיסְתְּוֵירָא עַד אַרְעָא נָחֵית דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מִיפְסָק פְּסֵיק הֲוָה לֵיהּ אִיסְתְּוֵירָא מֵעַל וְשָׁקָא מֵעַל דְּמֵעַל רַב אָשֵׁי אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא מִיפְסָק פְּסֵיק כֹּל דְּבַהֲדֵי כַּרְעָא כְּכַרְעָא דָּמֵי.: מתני׳מַתְנִיתִין: ^זדָּמֵי יְדֵי עָלַי שָׁמִין אוֹתוֹ כַּמָּה הוּא שָׁוָה בַּיָּד וּבְלֹא יָד זֶה חוֹמֶר בַּנְּדָרִים מִבַּעֲרָכִין.: גמ׳גְּמָרָא: הֵיכִי שָׁיְימִינַן לֵיהּ אָמַר רָבָא אוֹמְדִין אוֹתוֹ אוֹמֶד שֶׁל נִזָּקִין. א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי מִי דָּמֵי הָתָם גַּבְרָא זִילָא הוּא הָכָא גַּבְרָא שְׁבִיחַ הוּא. אָמַר אַבָּיֵי אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִיתֵּן בְּעֶבֶד הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיָדוֹ אַחַת לָעוֹשֶׂה בִּשְׁתֵּי יָדָיו יָדוֹ אַחַת מַאי נִיהוּ וְאִידַּךְ פְּסִיקָא הַיְינוּ הָךְ אֶלָּא יָדוֹ מוּכְתֶּבֶת לְרַבּוֹ רִאשׁוֹן. בָּעֵי רָבָא אֲמָדוּהוּ אוֹמֶד שֶׁל נִזָּקִין וְאָמַר דְּמֵי עָלַי מַהוּ מִי אָמַר הָא אֲמָדוּהוּ חֲדָא זִימְנָא אוֹ דִילְמָא שָׁאנֵי אוּמְדָּנָא דְּבֵי עַשְׂרָה מֵאוּמְדָּנָא דְּבֵי תְלָתָא. אִם תִּמְצָא לוֹמַר שָׁאנֵי אוּמְדָּנָא דְּבֵי עֲשָׂרָה מֵאוּמְדָּנָא דְּבֵי תְּלָתָא אָמַר דְּמֵי עָלַי וַאֲמָדוּהוּ וְחָזַר וְאָמַר דְּמֵי עָלַי מַהוּ הָכָא וַדַּאי אֲמָדוּהוּ בֵּי עֲשָׂרָה אוֹ דִילְמָא שָׁבַח בֵּינֵי וּבֵינֵי. אָמַר דְּמֵי עָלַי וְלֹא אֲמָדוּהוּ וְחָזַר וְאָמַר דְּמֵי עָלַי מַהוּ הָכָא וַדַּאימהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות ערכים וחרמים ב׳:ח׳

^ב רמב״ם הלכות ערכים וחרמים ב׳:ה׳

^ג רמב״ם הלכות ברכות ו׳:ד׳
טור אורח חיים קס״ב:א׳
שולחן ערוך אורח חיים קס״ב:א׳

^ד רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ד׳:ב׳
טור אורח חיים כ״ז:א׳
שולחן ערוך אורח חיים כ״ז:א׳

^ה רמב״ם הלכות חגיגה ב׳:א׳

^ו רמב״ם הלכות יבום וחליצה ד׳:ט״ז
טור אבן העזר קס״ט:ל״ה
שולחן ערוך אבן העזר קס״ט:ל״ה

^ז רמב״ם הלכות ערכים וחרמים ב׳:ג׳

״רוחבו של פלוני עלי״, מהו? ״ישיבתו״, מהו? ״עוביו״, מהו? ״היקיפו״, מהו? מה התכוון לתת בכל אחד מאלה? שאלות אלה לא נפתרו ונשארו בתיקו [תעמוד] השאלה במקומה. א שנינו במשנה מחלוקת בענין האומר: ״משקל ידי עלי״, כיצד אומדים את משקל היד. ומחלוקת זו מובאת בהרחבה בברייתא, שכך תנו רבנן [שנו חכמים]: האומר ״משקל ידי או משקל רגלי עלי״, ר׳ יהודה אומר: מביא חבית וממלא מים, ומכניס ביד עד האציל (המרפק), וברגל עד הארכובה (הברך), ושוקל בשר חמור גידים ועצמות בכמות היחסית שיש בידו של אדם, ונותן לתוכה עד שתתמלא בשנית. ואף על פי שאין ראיה לדבר שבשר חמור שוקל כבשר אדם — זכר לדבר, שנאמר: ״אשר בשר חמורים בשרם״ (יחזקאל כג, כ). אמר לו ר׳ יוסי: היאך אפשר לכוין בדיוק כמות של בשר החמור כנגד בשר שביד, וגידים של חמור כנגד הגידים שביד, ועצמות החמור כנגד העצמות שביד? אמר לו ר׳ יהודה: אומדין (משערים) דברים אלו. אמר לו ר׳ יוסי: עד שאומדין באופן זה, ימודו (יאמדו) ישירות את משקל היד. עד כאן הדיון שבברייתא. ומוסיפים: ור׳ יהודה מה הוא עונה לכך? הוא סבור כי כמה שאפשר לדייק עבדינן [עושים אנו]. נאמר בברייתא שכשאמר ״משקל ידי ורגלי עלי״, ביד מודדים עד האציל (המרפק), ומכאן עולה כי זו היא הגדרת ״יד״. ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה לכך] ממה ששנינו בברייתא אחרת: קידוש ידים ורגלים במקדש (שציותה עליו התורה: ״ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם״, שמות ל, יט) — עד הפרק, מקום חיבור הכף והזרוע! ומשיבים: דאורייתא [בלשון של תורה] משמעות ״יד״ היא עד הפרק, אבל בנדרים (״משקל ידי עלי״) — הלך אחר לשון בני אדם, ושם המשמעות היא עד האציל. ושואלים: ודאורייתא [ובלשון של תורה] משמעות ״יד״ עד הפרק בלבד? והא גבי [והרי אצל] תפילין אין אומרים כן, דכתיב [שנאמר]: ״והיה לך לאות על ידך״ (שם יג, ט), ותנא דבי [ושנה החכם מבית מדרשו] של מנשה: ״ידך״ — זו קיבורית (הבשר התפוח שבין המרפק לכתף)! אלא: דאורייתא [בלשון של תורה] קיבורית כולה נכללת גם היא בשם ״יד״, בנדרים הלך אחר לשון בני אדם, ובלשונם ״יד״ היא עד המרפק, וקידוש ידים ורגלים במקדש — הילכתא גמירי לה [הלכה למשה מסיני לומדים אותה] שמצוה לקדש עד הפרק בלבד. ועוד שנינו בברייתא כי ברגל, כשאומר ״משקל רגלי עלי״ — מודדים עד הארכובה (הברך), ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו בברייתא אחרת: מה שנאמר בתורה בחובת עליה לרגל ״שלש רגלים תחג לי בשנה״ (שם כג, יד), ולא ״שלש פעמים״, בא ללמדנו — פרט לבעלי קבין, כלומר, מי שנקטעה כף רגלו ונותן את הגדם בתוך קב (תותב), שהוא פטור מלעלות לרגל, מפני שאין לו רגל. והלא לפי הברייתא, מי שלא נקטעה רגלו עד הברך עדיין יש לו רגל! ומשיבים: אף שמן התורה ״רגל״ היא כף הרגל עד הקרסול, בנדרים (״משקל רגלי עלי״) הלך אחר לשון בני אדם, והם קוראים ״רגל״ עד הברך. ושואלים: ודאורייתא [ובלשון של תורה] ״רגל״ משמעה פרט לבעלי קבין ולא עד הברך? והא גבי [והרי אצל] חליצה אין אומרים כן, דכתיב [שנאמר]: ״ונגשה יבמתו... וחלצה נעלו מעל רגלו״ (דברים כה, ט), ותנא [ושנה החכם בברייתא]: יבם גידם, אם חלצה נעלו מן הארכובה (הברך) ולמטה — חליצתה כשרה! ומשיבים: ״רגל״ שבתורה היא אמנם רק עד הקרסול, ואולם שאני התם [שונה שם] לענין חליצה, דאמר קרא [שאמר הכתוב]: ״מעל רגלו״ (ולא ״מרגלו״), ולשון זו מכשירה גם מה שלמעלה מ״רגלו״. ושואלים: אי הכי [אם כך], אם חלצה למעלה מהארכובה (מהברך) נמי [גם כן] תהא חליצתה כשרה! ומשיבים: נאמר ״מעל״, כלומר, מה שמעל כף הרגל, ולא מעל של מעל. אמר רב פפא, שמע מינה [למד מכאן]: האי איסתוירא [עצם הקרסול] עד ארעא נחית [עד הארץ הוא יורד], ואינו מופסק לעצמו מכף הרגל, דאי סלקא דעתך מיפסק פסיק [שאם עולה על דעתך שהוא מופסק] מכף הרגל, הוה ליה איסתוירא [נמצא הקרסול] מעל הרגל, ושקא [והשוק], החלק שמעל הקרסול, היא מעל של מעל, ולא היו מכשירים חליצה משם. רב אשי אמר: אפילו תימא מיפסק פסיק [אפילו תאמר שהקרסול נפרד] מכף הרגל לא היו קוראים לו ״מעל הרגל״, מפני שכל דבהדי כרעא ככרעא דמי [כל שסמוך לכף הרגל ככף רגל הוא נחשב]. ב משנה האומר: ״דמי ידי עלי״ — שמין (אומדים) אותו כמה הוא שוה ביד ובלא יד, ויתן את ההפרש. זה חומר בנדרים מבערכין, שאילו אמר: ״ערך ידי עלי״ — פטור. ג גמרא ושואלים: היכי שיימינן ליה [כיצד אומדים אותו]? אמר רבא: אומדין אותו אומד של תשלומי נזקין, כפי ששמים אדם שנקטעה ידו, כמה היה שווה מתחילה כעבד, וכמה עכשיו, והמזיק משלם את ההפרש. אמר ליה [לו] אביי: מי דמי [האם דומים הדברים]? התם [שם, בנזיקין] כיון שנקטעה ידו גברא זילא [אדם מזולזל] הוא, והשומה של הנזק גדולה יותר מאשר חוסר האפשרות לעבוד ביד זו. הכא גברא שביח [כאן, שאמר ״דמי ידי עלי״, אדם משובח] הוא, ואם נאמוד אותו אומד של נזיקין נמצא חייב להקדש יותר ממה שנדר! אלא אמר אביי: אומדין כמה אדם רוצה ליתן בעבד העושה מלאכה רק בידו אחת לבין עבד העושה בשתי ידיו. ושואלים: בידו אחת מאי ניהו [מה היא] מציאות זו, ואידך פסיקא [והאחרת חתוכה]? היינו הך [הרי זה אותו דבר] כמו שאמר רבא! אלא אומדים כמה אדם רוצה ליתן בעבד שידו מוכתבת לרבו ראשון, כלומר, שנכתב בשטר מכירתו שביד זו יעשה מלאכה רק לרבו הקודם. ד ודנים בשאלות עקרוניות הנוגעות לאומדן של מי שנדר דמיו להקדש, ושנינו במשנה (סנהדרין ב,א) כי אומדן זה נעשה על פי עשרה אנשים ואחד מהם כהן. וכך בעי [שאל] רבא: אמדוהו אומד של נזקין, כגון שחבל בו חבירו ואמדוהו כמה הוא שווה כעת, ואמר: ״דמי עלי״, מהו דינו? מי אמר: הא אמדוהו חדא זימנא [האם נאמר: הרי כבר אמדנו אותו פעם אחת], ויתן סכום זה, או דילמא שאני אומדנא דבי עשרה מאומדנא דבי תלתא [שמא שונה אומדן של עשרה שנעשה להקדשות, מאומדן של שלושה, שנעשה לצורך נזקים]? אם תמצא לומר: שאני אומדנא דבי עשרה מאומדנא דבי תלתא [שונה אומדן של עשרה מאומדן של שלושה], וצריך לחזור ולאמוד אותו בעשרה, אם אמר: ״דמי עלי״ ואמדוהו, וחזר ואמר בשנית: ״דמי עלי״, מהו? האם נאמר כי הכא [כאן] ודאי כבר אמדוהו בי עשרה [עשרה אנשים], ואינו צריך אומדן נוסף. או יש לחשוש דילמא שבח ביני וביני [שמא השביח ועלה ערכו בינתיים]? ואם תאמר שצריך לחזור ולאמוד אותו, אמר: ״דמי עלי״ ולא אמדוהו, וחזר ואמר: ״דמי עלי״, מהו דינו? הכא [כאן], האם נאמר כי ודאימהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון