גמרא
פירוש
תָּנָא אשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בִּדְיוֹ (ושתי) אוֹתִיּוֹת בְּקוּלְמוֹס שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בְּקַלְמָרִין בָּעֵי רָבָא אוֹת אַחַת בִּדְיוֹ אוֹת אַחַת בְּקוּלְמוֹס אוֹת אַחַת בְּקַלְמָרִין מַהוּ תֵּיקוּ.
אָמַר רָבָא בהוֹצִיא שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת וּכְתָבָן כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ חַיָּיב כְּתִיבָתָן זוֹ הִיא הַנָּחָתָן וְאָמַר רָבָא גהוֹצִיא אוֹת אַחַת וּכְתָבָהּ וְחָזַר וְהוֹצִיא אוֹת אַחַת וּכְתָבָהּ פָּטוּר מַאי טַעְמָא בְּעִידָּנָא דְּאַפְּקַא לְבָתְרָיְיתָא חֲסַר לֵיהּ לשיעורא דְקַמַּיְיתָא.
וְאָמַר רָבָא דהוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת אַחַת וְהִנִּיחָה וְחָזַר וְהוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת אַחַת וְהִנִּיחָה רִאשׁוֹנָה נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁקְּלָטָהּ [כֶּלֶב] אוֹ שֶׁנִּשְׂרְפָה וּפָטוּר וְאַמַּאי הָא מַנְּחָה הָכִי קָאָמַר וְאִם קָדַם וְהִגְבִּיהַּ רִאשׁוֹנָה קוֹדֶם הַנָּחַת שְׁנִיָּיה נַעֲשֵׂית רִאשׁוֹנָה כְּמִי שֶׁנִּקְלְטָה אוֹ שֶׁנִּשְׂרְפָה וּפָטוּר וְאָמַר רָבָא ההוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת וְהִנִּיחָהּ וְחָזַר וְהוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת וְהֶעֱבִירָהּ דֶּרֶךְ עָלֶיהָ חַיָּיב וְאַמַּאי הָא לָא נָח כְּגוֹן שֶׁהֶעֱבִירָהּ תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה.
וְהָאָמַר רָבָא תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה לְרַבָּנַן צָרִיךְ הַנָּחָה עַל גַּבֵּי מַשֶּׁהוּ לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּזוֹרֵק כָּאן בְּמַעֲבִיר.
תָּנוּ רַבָּנַן הוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת וְחָזַר וְהוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת בְּהֶעְלֵם אֶחָד חַיָּיב בִּשְׁתֵּי הֶעְלֵמוֹת פָּטוּר רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר ובְּהֶעְלֵם אֶחָד לִרְשׁוּת אחד חַיָּיב לִשְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת פָּטוּר אָמַר רַבָּה זוְהוּא שֶׁיֵּשׁ חִיּוּב חַטָּאת בֵּינֵיהֶם אֲבָל כַּרְמְלִית לֹא.
אַבָּיֵי אָמַר אֲפִילּוּ כַּרְמְלִית אֲבָל פִּיסְלָא לֹא וְרָבָא אָמַר אֲפִילּוּ פִּיסְלָא וְאַזְדָּא רָבָא לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר רָבָא רְשׁוּת שַׁבָּת כִּרְשׁוּת גִּיטִּין דָּמְיָא.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
כוחלא כדי לכחול עין אחת, פיר׳ שהצנועות שהולכות (מטוטפת) [מעוטפות]ב ואין מגלות אלא עין אחת לראות וכוחלתג אותה. דבקד כדי ליתן בראש השבשבת,ה דבק בלשון ישמעאל נמי דבק, והוא צפה תמרה תכון (פינעץ) [פי בעץ]ו אל(א) [א]עשאב ולהאז גרי קוי מאסך שדידח אל קבץט למא (אל תצאק) [אלתצאק]י במאהא (הדא) [אדא] פתח גופה השבשבת [=[והוא]כ כעין פרי שיש במקצת העשבים, ויש לו דבק חזק שתופס בחזקה, תופס למה שנדבק במימיו כאשר נפתחל תוך השבשבת].מ רשצז״ל פיר׳:נ [ש]בראשס הקנה של צידין,ע מושיבין נסר קןפ בראש קנה ונותן עליה דבק וכשהעוף יושב עליו נדבק בו, וצריך שיתן שם הרבה כדי להדבקצ בו העוף. מקצת פיר׳: (זמורה, תרגום זמורות) [זמורות, תרגום זמורה]ק שבשאתה, והן הזמורות שנותנין בהן הדבק. [דף פ:] אדמה כחותם המרצפיןר רשצז״ל פיר׳: (נזקין) [שקין]ש גדוליםת העשויין מקליפת (עז ועושין) [עץ ונושאין] בהן פרקמטיא בספינות וחותמין אותם. מקצת פיר׳: אדמה כחותם המרצפין, יע׳ (כדלך) [בדלך] תראב אל טואבע מקדאר מא יטבע עלי ועא פיה בצאעה [=כוונתו בזה, עפר החותמות בשיעור כדי להחתים על הכלי שיש בו סחורה]. (כחותם) כחותם האיגרות, מקדאר מא יצלח רקאע [=בשיעור הראוי לאגרות]. [דף פ.] רחז״ל: דיו כדי לכתוב שתי אותיות, דיו הוא (הדין) [הדיו]א שכותבין בו, וכןב הכלי שמניחין בו (הדין) [הדיו]ג נקרא דיו. דתניא שתי אותיות [שאמרו ב׳ אותיות]ד בדיו שתי אותיות בקולמוס שתי אותיות (בקולמסין) [בקלמרין].ה קלמריןו בלשון יון הוא בית הדיו שכותבין ממנו הס[ו]פרים. פיר׳ ואו מפיק ליה (\בכלי) כדי לכתוב שתי אותיות בקולמוס חייב. ואו מפיק ליה בכלי באעי טפי דלאו כל הדיו דהוא (כתבא) [בתוכה] נפיק בקולמוס, הולכך צריך טפי כי היכי דליפוק כשיעור שתי אותיות. ומפרש כן בירושל׳ז דתניא אם בכלי צריך יותר. ומאן דמפיק דיו בכלי כדי לכתוב בו חייב על הדיו ואינו חייב על הכלי מפני שהכלי טפילה, ותנןח המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי שהכלי טפילה לו. המוציאט אוכלין כשיעור בכלי חייב באוכלין ופטור על הכלי. ועקירת זה ה[ד]יו מן הכלי ברשות היחיד והנחתו ברשות הרבים בנייר הויא עקירה והנחה, כדאמרי התםי ידו של אדם חשובה לו כד׳ על ד׳ (אמות) [טפחים], בכאן (בקולמרין) [בנייר] חשובין לו ד׳ על ד׳. פיר׳ קולמרין מחבורה [=קסת דיו] של סופרים והוא ידוע בארץ אדום. וה(ו)א דבעא רבא כשיעור אות אחת הוציא בקולמוס וכשיעור אות אחרתכ בכלי עלתה (כתיקון) [בתיקו]. עד הנה מדברי רחז״ל. [דף עח:] {ספר הנר}
חרסית כדי [לעשות]ל פי כור של צורפי זהב, פיר׳ (קור) [קדר] מא יעמל שיא יגטא בה פוקה פי כור אל ארץ [=בשיעור כדי לעשות דבר לכסות בו מעל פי כור של אדמה].מ סובין כדי ליתן [על]נ פי כור של צורפי זהב, פיר׳ בקדר מא יוכד באל מאשך נכאלה מן חגר אל כור אל פוקאני חתי יוצל אל אלדי פי [=בשיעור הנאחזס במלקחיים, [נוטלים] סובין מאבן הכור העליון כדי שיגיע אל שבתוכו].ע חרסית, פיר׳ טין יצלח (ללטמל בוקפוה) [ללעמל פיה בוק] אל צאגה [=טיט הראוי לעשות בו ארובתפ הצורפים]. פיטפוט, פיר׳ רגל, כאן אל כאנון לה ג׳ ארגל [=היה לתנור ג׳ רגלים]. [דף פ.] ר׳ האיי ז״ל:צ פיר׳ פטפוט, [גבשוש]ק או בנין בארץ (ששותפין) [ששופתין]ר עליו את הקדרה, וג׳ פטפוטין הן [ב]כירה.ש ויש שסומכין פטפוט לכותל ומניחין את הקדרה עליו וסומכין אותו לכותל.ת ומקשינן כי מיכדי (כשיעורי) [בשיעורי]א שבת קא חזינן דר׳ יהודה קא(מ׳) [מ]חייבב אשיעורי דמעיטיג מן שיעורי רבנן, דהא לענין גמי לרבנן לא מחייבי אלא בכדי לעשות תלוי לנפה [ו]לכברה,ד ולר׳ יהודה מחייב (אטו) [אפי׳]ה על מה שנוטלין [ממנו] (מ)מדתו מנעל לקטן. ומ[ו]קמי[נן]ז ליה להאי פטפוט לכירה קטנה,ח [והוא]ט בציר מן פי כור של צורפי זהב.מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות)
חרסית כדי [לעשות]ל פי כור של צורפי זהב, פיר׳ (קור) [קדר] מא יעמל שיא יגטא בה פוקה פי כור אל ארץ [=בשיעור כדי לעשות דבר לכסות בו מעל פי כור של אדמה].מ סובין כדי ליתן [על]נ פי כור של צורפי זהב, פיר׳ בקדר מא יוכד באל מאשך נכאלה מן חגר אל כור אל פוקאני חתי יוצל אל אלדי פי [=בשיעור הנאחזס במלקחיים, [נוטלים] סובין מאבן הכור העליון כדי שיגיע אל שבתוכו].ע חרסית, פיר׳ טין יצלח (ללטמל בוקפוה) [ללעמל פיה בוק] אל צאגה [=טיט הראוי לעשות בו ארובתפ הצורפים]. פיטפוט, פיר׳ רגל, כאן אל כאנון לה ג׳ ארגל [=היה לתנור ג׳ רגלים]. [דף פ.] ר׳ האיי ז״ל:צ פיר׳ פטפוט, [גבשוש]ק או בנין בארץ (ששותפין) [ששופתין]ר עליו את הקדרה, וג׳ פטפוטין הן [ב]כירה.ש ויש שסומכין פטפוט לכותל ומניחין את הקדרה עליו וסומכין אותו לכותל.ת ומקשינן כי מיכדי (כשיעורי) [בשיעורי]א שבת קא חזינן דר׳ יהודה קא(מ׳) [מ]חייבב אשיעורי דמעיטיג מן שיעורי רבנן, דהא לענין גמי לרבנן לא מחייבי אלא בכדי לעשות תלוי לנפה [ו]לכברה,ד ולר׳ יהודה מחייב (אטו) [אפי׳]ה על מה שנוטלין [ממנו] (מ)מדתו מנעל לקטן. ומ[ו]קמי[נן]ז ליה להאי פטפוט לכירה קטנה,ח [והוא]ט בציר מן פי כור של צורפי זהב.מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות)
הערות
א כ״ה במשנה בד״ס אות ג׳. ולפנינו, כחול.
ב רש״י.
ג יתכן דצ״ל כרש״י, וכוחלות.
ד דיבור זה והבא הובאו בכ״י ב׳ בערך דבק.
ה כ״ה בד״ס אות ג׳. ובכ״י ב׳, העיבשבת.
ו בכ״י ב׳, בפה תמרק תבון פי בעץ.
ז בכ״י ב׳, להא.
ח בכ״י ב׳, שריר.
ט בכ״י ב׳, קבא.
י בכ״י ב׳, אל ולצאק.
כ מפרש ענין הדבק.
ל הפרי.
מ משמע שיש לשבשבת תוך, ושמא הכוונה ׳על׳. כוונת הענין- שלוקחים נוזל פרי העשבים שמאד דביק, ונותנים אותו על השבשבת.
נ בכ״י ב׳, ורבי׳ שלמ׳ צרפ׳ ז״ל פירש.
ס ד׳.
ע בד׳, ציידין.
פ בכ״י ב׳, נשר קטן.
צ נדצ״ל, להדביק.
ק יחזקאל ט״ו ב׳. ושם, הזמורה. ובתרגום שם, שבשתא.
ר לפנינו, המרצופין.
ש ד׳.
ת כ״ה בנ״י. ובד׳ ליתא ומוסיף אחרי עץ, גדול.
א יתכן דמיותר וכד׳.
ב בד׳, ועוד.
ג ד׳.
ד ד׳.
ה ד׳.
ו מכאן עד סופו מופיע בד׳ בנ״א.
ז ה״ג.
ח צג:.
ט ברייתא שם.
י ה..
כ נדצ״ל, אחת.
ל לפנינו.
מ ר״ל שהכור של צורפי הזהב עשוי מאדמה.
נ לפנינו.
ס שמא יש לתרגם, הנשרף.
ע לכאורה כוונתו שעל אבן זה מניח הסובין, וכשיש מקום בכור שאין בו אש נוטל הסובין במלקיים ומניחם שם.
פ פתח בצורת משפך.
צ פתח ברה״ג וחתם בר״ח. ובהשואה לר״ח שבד׳ נראה שהוא לרה״ג. אמנם רובו מופיע בד׳ בלשונו.
ק ד׳.
ר ד׳.
ש בד׳ ליתא.
ת אין דבריו ברורים. ולכאורה כוונתו לפרש שמעמיד הקדירה קרוי פטפוט בין שמונח על הארץ ובין שמונח על הכירה. ועי׳ בערוך ערך פטפוט.
א בד׳, בשיעורא. ואח״כ גורס, דשבת.
ב ד׳.
ג בד׳, וממעט. ול״ג, אשיעורי.
ד ד׳.
ה כד׳.
ו ד׳.
ז ד׳.
ח יתכן דצריך להוסיף כד׳, קאמר. ומבואר שלא גרס כלפנינו, ׳לסוד׳ פיטפוט כירה קטנה.
ט שמא צ״ל כד׳, קאמר והוא.
הערות
Gemara
Peirush