Sefer HaNer Shabbat 33a – ספר הנר שבת לג.‏ – Shas HaMeforash

דְּאׇכְלָן וְלָא עָבְדָן. וּכְתִיב: ״הִכֵּיתִי אֶתְכֶם בַּשִּׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן הַרְבּוֹת גַּנּוֹתֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם וּתְאֵנֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם יֹאכַל הַגָּזָם״ (עמוס ד׳:ט׳), וּכְתִיב: ״יֶתֶר הַגָּזָם אָכַל הָאַרְבֶּה וְיֶתֶר הָאַרְבֶּה אָכַל הַיָּלֶק וְיֶתֶר הַיֶּלֶק אָכַל הֶחָסִיל״ (יואל א׳:ד׳). וכתי׳וּכְתִיב: ״וַיִּגְזוֹר עַל יָמִין וְרָעֵב וַיֹּאכַל עַל שְׂמֹאל וְלֹא שָׂבֵעוּ אִישׁ בְּשַׂר זְרוֹעוֹ יֹאכֵלוּ״ (ישעיהו ט׳:י״ט) – אַל תִּקְרֵי ״בְּשַׂר זְרוֹעוֹ״ אֶלָּא ״בְּשַׂר זַרְעוֹ״.: בַּעֲוֹן עִינּוּי הַדִּין, וְעִיוּוּת הַדִּין, וְקִלְקוּל הַדִּין, וּבִיטּוּל תּוֹרָה – חֶרֶב וּבִיזָּה רָבָה, וְדֶבֶר וּבַצּוֹרֶת בָּא, וּבְנֵי אָדָם אוֹכְלִין וְאֵינָן שְׂבֵעִין, וְאוֹכְלִין לַחְמָם בְּמִשְׁקָל, דִּכְתִיב: ״וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נוֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית״ וְגוֹ׳ (ויקרא כ״ו:כ״ה), וְאֵין ״בְּרִית״ אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה״ וְגוֹ׳ (ירמיהו ל״ג:כ״ה), וּכְתִיב: ״בְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה לֶחֶם וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים״ וְגוֹ׳ (ויקרא כ״ו:כ״ו), וּכְתִיב: ״יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ״ (ויקרא כ״ו:מ״ג).: בַּעֲוֹן שְׁבוּעַת שָׁוְא, וּשְׁבוּעַת שֶׁקֶר, וְחִילּוּל הַשֵּׁם, וְחִילּוּל שַׁבָּת – חַיָּה רָעָה רָבָה, וּבְהֵמָה כָּלָה, וּבְנֵי אָדָם מִתְמַעֲטִין, וְהַדְּרָכִים מִשְׁתּוֹמְמִין, שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי״ (ויקרא כ״ו:כ״ג) – אַל תִּקְרֵי ״בְּאֵלֶּה״ אֶלָּא ״בְּאָלָה״, וּכְתִיב: ״וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה״ וְגוֹ׳; וּכְתִיב בִּשְׁבוּעַת שֶׁקֶר: ״וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ״ (ויקרא י״ט:י״ב), וּבְחִלּוּל הַשֵּׁם כְּתִיב: ״וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קׇדְשִׁי״ (ויקרא כ״ב:ל״ב), וּבְחִלּוּל שַׁבָּת כְּתִיב: ״מְחַלְּלֶיהָ מוֹת יוּמָת״ (שמות ל״א:י״ד), וְיָלֵיף ״חִילּוּל״ ״חִילּוּל״ מִשְּׁבוּעַת שֶׁקֶר.: בַּעֲוֹן שְׁפִיכוּת דָּמִים – בֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב, וּשְׁכִינָה מִסְתַּלֶּקֶת מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא תַחֲנִיפוּ וְגוֹ׳ וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יוֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שׁוֹכֵן בְּתוֹכָהּ״ (במדבר ל״ה:ל״ג) – הָא אַתֶּם מְטַמְּאִים אוֹתָהּ – אֵינְכֶם יוֹשְׁבִים בָּהּ וְאֵינִי שׁוֹכֵן בְּתוֹכָהּ.: בַּעֲוֹן גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וַעֲבוֹדָה זָרָה¹, וְהַשְׁמָטַת שְׁמִיטִּין וְיוֹבְלוֹת – גָּלוּת בָּא לָעוֹלָם, וּמַגְלִין אוֹתָן, וּבָאִין אֲחֵרִים וְיוֹשְׁבִין בִּמְקוֹמָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי אֶת כׇּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ״ וְגוֹ׳ (ויקרא י״ח:כ״ז), וּכְתִיב: ״וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקוֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ״ וְגוֹ׳, וּכְתִיב: ״וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אוֹתָהּ״ (ויקרא י״ח:כ״ח); וּבַעֲבוֹדָה זָרָה² כְּתִיב: ״וְנָתַתִּי אֶת פִּגְרֵיכֶם״ וְגוֹ׳ (ויקרא כ״ו:ל׳), וּכְתִיב: ״וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם וְגוֹ׳ וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם״ (ויקרא כ״ו:ל״א,ל״ג); בִּשְׁמִיטִּין וּבְיוֹבְלוֹת כְּתִיב: ״אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיכֶם״ וְגוֹ׳ (ויקרא כ״ו:ל״ד), וּכְתִיב: ״כׇּל יְמֵי הׇשַּׁמָּה תִּשְׁבּוֹת״ (ויקרא כ״ו:ל״ד,ל״ה).: בַּעֲוֹן נַבְלוּת פֶּה – צָרוֹת רַבּוֹת וּגְזֵירוֹת קָשׁוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת, וּבַחוּרֵי שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל מֵתִים, יְתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת צוֹעֲקִין וְאֵינָן נַעֲנִין, שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח ה׳ וְאֶת יְתוֹמָיו [וְאֶת] (וְ)⁠אַלְמְנוֹתָיו לֹא יְרַחֵם כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע וְכׇל פֶּה דּוֹבֵר נְבָלָה בְּכׇל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה״ (ישעיהו ט׳:ט״ז) – מַאי ״וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה״? א״ראָמַר רַבִּי חָנָן בַּר רָבָא: הַכֹּל יוֹדְעִין כַּלָּה לָמָּה נִכְנְסָה לַחוּפָּה, אֶלָּא כׇּל הַמְנַבֵּל פִּיו – אפי׳אֲפִילּוּ חוֹתְמִין עָלָיו גְּזַר דִּין שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה לְטוֹבָה – הוֹפְכִין עָלָיו לְרָעָה. אָמַר רַבָּה בַּר שֵׁילָא אָמַר רַב חִסְדָּא: כׇּל הַמְנַבֵּל אֶת פִּיו – מַעֲמִיקִין לוֹ גֵּיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׁוּחָה עֲמוּקָּה פִּי זָרוֹת״ (משלי כ״ב:י״ד). רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: אַף שׁוֹמֵעַ וְשׁוֹתֵק, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זְעוּם ה׳ יִפּוֹל שָׁם״ (משלי כ״ב:י״ד). אָמַר רַב אוֹשַׁעְיָא: כׇּל הַמְּמָרֵק עַצְמוֹ לַעֲבֵירָה – חַבּוּרוֹת וּפְצָעִין יוֹצְאִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״חַבּוּרוֹת פֶּצַע תַּמְרוּק בְּרָע״ (משלי כ׳:ל׳), וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּדּוֹן בְּהִדְרוֹקָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמַכּוֹת חַדְרֵי בָטֶן״ (משלי כ׳:ל׳). אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: סִימָן לַעֲבֵירָה הִדְרוֹקָן. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: ״ג׳שְׁלֹשָׁה מִינֵי הִדְרוֹקָן הֵן: שֶׁל עֲבֵירָה – עָבֶה, וְשֶׁל רָעָב – תָּפוּחַ, וְשֶׁל כְּשָׁפִים – דַּק.⁠״ שְׁמוּאֵל הַקָּטָן חָשׁ בֵּיהּ. אֲמַר: רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי מֵפִיס? אִיתַּסִּי. אַבָּיֵי חָשׁ בֵּיהּ. אֲמַר רָבָא: יָדַעְנָא בֵּיהּ בְּנַחֲמָנִי דְּמַכְפֵּין נַפְשֵׁיהּ. רָבָא חָשׁ בֵּיהּ. וְהָא רָבָא הוּא דְּאָמַר: נְפִישִׁי קְטִילֵי קְדָר מִנְּפִיחֵי כָפָן? שָׁאנֵי רָבָא דְּאׇנְסִי לֵיהּ רַבָּנַן בְּעִידָּנֵיהּ בְּעַל כּוּרְחֵיהּ. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: ״ד׳אַרְבָּעָה סִימָנִין הֵן: סִימָן לַעֲבֵירָה – הִדְרוֹקָן, סִימָן לְשִׂנְאַת חִנָּם – יֵרָקוֹן, סִימָן לְגַסּוּת הָרוּחַ – עֲנִיּוּת, סִימָן ללה״רלְלָשׁוֹן הָרָע – אַסְכָּרָה.⁠״ ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: ״אַסְכָּרָה בָּאָה לְעוֹלָםמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

¹ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״וַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״ועבודת כוכבים״.

² כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״וּבַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״ובעבודת כוכבים״.

E/ע

הערותNotes

עינוי^א הדין, פיר׳ (שמא הדין) [שמאחרין]⁠^ב הדינין^ג (מלדינן) [מלדונן]. ולא לשם שמים אלא (מאחר) [לאחר]⁠^ד (שהוא ברר) [שהוברר]⁠^ה להן^ו משהין אותו.
עוות הדין, פיר׳ (שמניו)⁠^ז [שמעוותין]⁠^ח (אותן) [אותו]⁠^ט מזידין.
קילקול הדין, פיר׳ שלא היו מתונין בו לעיין כל צרכו ונתקלקל מאליו.⁠^י
הכל יודעין למה^כ כלה נכנסת לחופה, פיר׳ ולא הוצרך אדם לפרש למה נכנסת.
שוחה עמוקה פי זרות, פיר׳ מוכנות לפי זרות כלומ׳ למי שפיו זרה.
זעום יו״י יפל שם, פיר׳ מפני שהוא^ל שוכן שם אצל פי זרות (היו שב) [היושב]⁠^מ אצלו ושומע⁠(/)⁠ו קרוי זעום יו״י.
הממרק עצמו, פיר׳ (מכנה) [מפנה] לבו מן שאר עסיקין להתעסק בעבירות.

{ספר הנר}
הדרקון, פיר׳ אל אסתסקאי [=מַיֶמֶת].
ירקון, אל ירקאן [=צהבת].
אסכרה, פיר׳ חולי המתחיל במעים וגומר בגרון.

{רי״ף יד. מערכין טז.}
יבוא דבר שבחשאי, פיר׳ דבר שבצנעה.

{רי״ף יד. מערכין טז:}
עשה מעשה פטיט, פיר׳ פיטפט והשמיע קולו בלשון הרע.
לפי׳ יביא קרבן פטיט, דהוא שתי צפרים שמשמיעין (קולו) [קולן] בכל שעה.מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות)

הערות

^א ג׳ הדיבורים הובאו בכ״י ב׳ בערך ען.

^ב ד׳

^ג =הדיינין. שבד׳

^ד ד׳

^ה ד׳

^ו יתכן דצריך להוסיף כד׳, הדין

^ז בכ״י ב׳, שמעו.

^ח ד׳

^ט ד׳

^י בכ״י ב׳, מאיליו.

^כ כ״ה בד״ס. ולפנינו, כלה למה נכנסה

^ל בד׳ במקום ב׳ המילים, זעם של הקב״ה הוא

^מ ד׳

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון