גמרא
פירוש
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
[נ, ב, רי״ף שם] אמ׳1 ר׳ הונא בריה דרב יהושע לא שנו אלא באילן שיש תחתיו ח׳ אמות. פיר׳2, דאיכא למימר דהאי גיסא בחר או דהאי גיסא בחר, ולא הוי סיום. אבל שבע3 על כרחך מקצת ביתו ניכר. פיר׳4, באותה אמצעית, דאי איפשר שלא ביררה לו (דאו), דאי5 באמצע האילן בחר ליה ד׳ אמות הרי הוא מהן, הולכך (הנה) [קנה] שם בית, ומיהו בא למדוד [וכו׳]. תניא כוותיה דרב וכו׳. עד תהא6 שביתתי במקום פל׳ פיר׳7, שהוא מקום מוקף מחיצות וראוי להיות כולו כד׳ אמות. הולכך לא צריך לסיומי ביה ד׳ אמות, דכוליה כד׳ אמות. מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה. בד״א, פיר׳8 בד״א דמהלך את כולו9 וחוצה לו, במקום המסויים. פיר׳10, שמיוחד וחלוק משאר הבקעה, שיש לו מחיצות, והוא מד׳ אמות ועד בית סאתים. אבל מקום11 שאינו מסויים, פיר׳12, כלומ׳ שאינו כולו רשות אחת של ד׳ אמות, כגון שאין לו מחיצות או (שאינו) [שישנו] 13יותר על בית סאתים, אין לו14 (בתוכן) בתוכו אלא ד׳ אמות15. היו שנים וכו׳ עד מוסר למכיר, פיר׳16 אומ׳ שביתתי עמך, ומכיר17 אומ׳ וכו׳, עד בד״א בשסיים18 ד׳ אמות שקבע. פיר׳19 שקבע בו. שהיה לו בהן סימן, כגון אילן או אבן, ואמ׳ באותן ד׳ אמות תהא שביתתי. אבל לא סיים ד׳ אמות שקבע, לא יזוז ממקומו. פיר׳20, אפי׳ פסיעה אחת מד׳ אמות של מקום רגליו, [ד]אין21 לו שביתה לא לכאן ולא לכאן. דבמקום רגליו לא רצה לקנות, וכאן ש(י)רצה22 לא סיים. והיינו כרב. והילכ׳ כוותיה דרב,23 דכל רב ושמואל הילכ׳ כרב באיסורי. [נ, ב - נא, א, רי״ף שם] פיס׳, אמ׳24, שביתתי בעיקרו מהלך ממקום רגליו ועד עיקרו אלפים אמה. אמ׳ רבא והוא דכי רהיט25 מטי. פיר׳26 הא דקתני (מ)מתני׳27 דאם סיים קנה שביתה בעיקרו, הוא דכי הוי רהיט מאטי התם קודם שתחשך, התם מהניא אמירה, (ואו) ואי קני התם מצי למיזל לביתו. אמ׳ ליה אביי (והוא), והא חשיכה לו28 קתני. פיר׳29 חשיכה לו30, לילך אל ביתו אפי׳ במרוצה, אבל לעיקרו של אילן, פיר׳31 הוה מאטי (או) אי הוה ראהיט. איכא דאמרי32 חשיכה לו כד33 (מסגו) מסגי קלי קלי. פיר׳34 הולך מעט מעט, אבל כי35 רהיט מאטי. [מט, ב] משנה ד מתני׳36, אם אינו מכיר או אינו37 בקי בהלכה וכו׳. פיר׳ רשצז״ל38, אם אינו מכיר אילן39 ד׳ אמות40 ליוצא חוץ לתחום. ר׳ ניסים ז״ל, אם אינו מכיר41 אילן או גדר שיקבע שביתתו התם, (או) אי נמי מכיר אילן וגדר אבל אינו בקי בהלכה, שיודע42 שהיא רשות שיקבע שביתתו ברחוק מקום, ואמ׳ שביתתי במקומי, זכה לו מקומו אלפים אמה [לכל רוח] 43 עגולות, דברי ר׳ חנניה44 בן אנטיגנס. וחכמ׳ אומ׳ מרובעת45 כטבלה מרובעת, כדי שיהא נזכר46 את47 הזויות. רמז״ל פיר׳, קולה48 כטבלה מרובעת יע׳ כאלואח. מרבעה אלתי יקצר פיהא אל תרביע. וקולה49 נשכר את הזויות יע׳ אל ארבע זיאדאת אלתי יגיד אל מרבע עלי אל מדור אלתי (לפנינו: אלד׳י) פי דאכ׳לה ותלך אל זיאדאת היענד זואיא הואיא (לפנינו ליתא תי׳ ׳הואיא׳) אל מרבע ולדלך סמאהא זויות. והדה צורה דלך 
הערות
1 כגי׳ הרי״ף. ובגמ׳: ׳אלא אמר רב הונא.. באילן שתחתיו׳.
2 רש״י ד״ה ח׳ אמות.
3 רש״י ד״ה אבל ז׳ אמות (בשינוי מועט).
4 נראה כתוספת פי׳ ברש״י.
5 כהגהת הב״ח. ולפנינו (ברש״י): ׳ואי׳.
6 כגי׳ ברי״ף כ״י נ״י. ולפנינו (בגמ׳ וברי״ף) ליתא תי׳ ׳תהא׳ (וראה לעיל הע׳ 161).
7 רש״י ד״ה שביתתי במקום פלוני (בשינויים מעטים).
8 רש״י ד״ה בד״א.
9 לפנינו ברש״י: ׳לבד מאלפים שחוצה לו׳ .
10 רש״י ד״ה במקום המסויים.
11 כ״ה ברש״י (ראה ההע׳ הבאה) וברי״ף. ובגמ׳: ׳במקום׳.
12 רש״י ד״ה אבל מקום (בשינוי מועט).
13 כ״ה ברש״י.
14 רש״י רד״ה אין לו (בשינוי).
15 ברש״י שם נוסף: ׳לבד מאלפים משם והלאה..׳. וחסר גם בפי׳ רחב״ש.
16 רש״י להלן (נא, א) ד״ה מוסר שביתתו למכיר.
17 כגי׳ הרי״ף. ולפנינו בגמ׳: ׳והמכיר׳.
18 כגי׳ הראשונים (ראה רשב״א, ריטב״א, מאירי ור״י מלוניל). ולפנינו בגמ׳: ׳כשסיים׳. וברי״ף: ׳שסיים׳.
19 רש״י ד״ה במסיים ד״א (בשינוי מועט).
20 רש״י ד״ה לא יזוז ממקומו.
21 נראה דכצ״ל, וכן הוא ברש״י (בשינוי מועט).
22 כ״ה ברש״י.
23 כגי׳ ברי״ף כ״י (ראה דק״ס, ג). ולפנינו ברי״ף: ׳ואע״ג דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי, בהא הילכתא כשמואל דהא תניא כותיה..׳. ומסתבר ששתי הגירסאות מקורן ברי״ף עצמו ולא טעות של מעתיק. דכתב בספר העתים (סימן נב): ׳ופסק הגאון ר׳ יצחק בהלכות דידי׳ דהלכתא כוותי׳ דרב, ..ובתר דכתבינן הא, חזינן דכתב הגאון ר׳ יצחק בדוכתא אחרינא, והדר בי׳ ממה דפסק בהלכות דילי׳. ואלו תורף דבריו, ומה שתמצא בפרק מי שהוציאוהו... תמחוק משם מה שפסקתי הלכה כרב, ותכתוב שם הכי: תני׳ כוותי׳ דשמואל. ..אע״ג דקי״ל הלכתא כרב באיסורא הכא הלכתא כשמואל, דהאי תני׳ דאתי׳ כוותי׳ דשמואל שייכא בההיא תניא אחריתי. דת״ר שנים ששאלו חלוק ..ואם מיצעו עליו את התחום ה״ז לא יזיזוהו ממקומו, וקיי״ל דהילכתא היא, הלכך האי תני׳ דאתי׳ כוותי׳ דשמואל הלכה היא, דתרווי׳ חד טעמא נינהו׳. ורמז לזה גם המאירי (בחידושיו, עמ׳ שלח) שכתב: ׳ולענין פסק, הלכה כשמואל, ..ואע״פ שבמקצת הלכות נמצא להם שפסקו כרב, חזרו בהם לפסוק כשמואל..׳. מכ״ז נראה לכאורה לא הכיר את התיקון שהרי״ף עשה כאן בפסקיו. אך אפשר דס״ל כרחב״ש (עמ׳ שכג-ד) שכתב: ׳ולא איכא על רב מינה קושיא אלא בדוחק׳, דמשיג בזה על מסקנת הרי״ף שבמהד׳ בתרא, וסבר דיש לפסוק כרב, כמו בכל איסורי, כמובא כאן (ולא כמוש״כ שם בהע׳ 124. וראה מבוא).
24 כ״ה בגמ׳. והרי״ף לא הביא הציטוט מן המשנה: ׳שביתתי בעיקרו וכו׳ ׳.
25 כגי׳ הרי״ף ורש״י (ראה הע׳ הבאה). ובגמ׳: ׳רהיט לעיקרו׳.
26 רש״י ד״ה והוא דכי רהיט מטי (בשינוי מועט).
27 כן הוא ברש״י.
28 כ״ה לפנינו בגמ׳ וברי״ף (ועי׳ לעיל הע׳ 158).
29 רש״י ד״ה חשכה לו (בשינויים מעטים).
30 פי׳ כן את קושיית הגמ׳. ד׳חשכה לו׳ משמע דאינו יכול להגיע לביתו אפילו ׳כי רהיט׳. אבל בעל מסורת הש״ס גרס: ׳חשכה לביתו׳, וברש״י שברי״ף: ׳חשכה לו לביתו׳. ולדידהו דברי רש״י מבארים את תשובת הגמ׳: ׳חשכה לביתו, אבל לעיקרו של אילן מצי אזיל׳ (וראה הע׳ הבאה דרבינו מחלק ברש״י לקושיא ותירוץ).
31 נראה כד״ה בפנ״ע (ועובר לפרש את תשובת הגמ׳). ולפנינו ברש״י, המשך הפי׳ לתשובת הגמ׳ (וראה הע׳ קודמת).
32 כגי׳ הרי״ף. ובגמ׳ נוסף: ׳אמר רבא׳.
33 לפנינו (בגמ׳ וברי״ף): ׳כי׳.
34 רש״י ד״ה מסגי קלי.
35 כגי׳ הרי״ף וכ״י (ראה דק״ס, ט). ולפנינו בגמ׳ ליתא תי׳ ׳כי׳.
36 כגי׳ במשניות שברי״ף כ״י נ״י, ריב״ח ורחב״ש. ולפנינו, המשך המשנה הקודמת.
37 לפנינו: ׳שאינו׳.
38 ד״ה ואם אינו מכיר.
39 לפנינו ברש״י: ׳אילן או גדר׳ (דקאי ארישא דמתני׳: ׳והיה מכיר אילן או גדר׳).
40 נקט לשון רש״י לקמן (נא, א) ד״ה אלו ד׳ אמות. ושם בברייתא: ׳שבו איש תחתיו, אלו ד״א׳. ואפשר דר״ל, דמחמת הד״א קונים שביתה כדי לצאת. וראה בגמ׳ להלן (נב, א): ׳..הרי אמרו, שבת יש לו ד״א, הנותן את עירובו יש לו ד״א, או לא. והבעיא לא איפשיטא. ופסקו הראשונים (רא״ש סי׳ ט״ו ורמב״ם הל׳ עירובין, ו, יא) דיש לו ד״א. ושמא ס״ל לרבינו בדעת רש״י דה״ה באומר שביתתי במקום פלוני. וכ״כ התוספות רי״ד שם: ..׳מדאמרן לעיל אמר תהא שביתתי במקום פלוני, אמרי׳ כמאן דקאי התם דמי וקנה שם ד״א, כשאמר שביתתי במקומי לא כ״ש דקנה סביב סביב לרגליו ד״א. והנותן את עירובו מבעיא ליה לרמי אם יש לו ד״א סמוך לעירובו ואם לאו. דמי אמרי׳ דוקא כששבת ברגליו יש לו ד״א כדילפי׳ משבו איש תחתיו אבל הנותן עירובו בפת ע״י שליח שלא עמד שם ברגליו יש לומר לא קנה שביתה אלא במקום עירובו. ורנ״ג המובא להלן, דלא הזכיר ד״א, אפשר דחולק (וראה ההע׳ הבאה).
41 כעי״ז בפי׳ ריב״ח (: ׳אם אינו מכיר, זה שבא בדרך, לא אילן ולא גדר כדי שיקנה שם שביתה׳). ורחב״ש (׳פי׳ אם אינו מכיר אילן כדי שיאמר שביתתי בעיקרו ולא גדר ..׳).
42 ר״ל ׳שאינו יודע׳. וכעי״ז בפי׳ ריב״ח (:׳או אינו יודע שיכול לקנות שביתה בריחוק מקום׳), ריב״ח (עמ׳ שכה: ׳ ׳אבל לא היה יודע..׳) ופיה״מ לרמב״ם (: ׳אם אינו יודע שאפשר לאדם לקבוע מקום שביתתו במקום רחוק׳).
43 כ״ה בגמ׳ לקמן (נא, א) ובמדרש שכל טוב (פרשת בשלח פט״ז). ובמשנה לפנינו: ׳אלפים אמה לכל רוח׳.
44 כגי׳ בכ״י, במשבי״ר (ראה שנויי נוסחאות למשנה) ובמדרש שכל טוב (שם). ולפנינו: ׳רבי חנינא בן אנטיגנוס׳.
45 כגי׳ בספר העתים (סי׳ סה ד״ה ת״ר המרבע) לפנינו במשנה: ׳מרובעות׳.
46 לפנינו במשנה: ׳נשכר׳.
47 כגי׳ בכ״י מינכן (דק״ס, מ) ובמשניות שברי״ף. ולפנינו: ׳לזויות׳.
48 תרגום: ׳אמרו כטבלה מרובעת כלומר, כמו הלוחות המרובעים שמתכונים לרבען׳ (ורבינו קיצר. וברמב״ם שם: ׳כטבלה מרובעת, לפי שאי אפשר למעשה לעשות רבוע מדויק, לפיכך השמיעך שמספיק אם יראה מרובע כפי יכולת האדם, כמו לוחות המרובעים שמתכונים לרבען עד כמה שאפשר׳).
49 תרגום (של הרב קאפח): ׳אמרו, נשכר את הזויות. כלומר ארבע התוספות שנוסף המרובע על העגול שבתוכו, ואותן התוספות הן בקרנות שבזוית המרובע, ולפיכך קראן זויות. וזו צורתו. והלכה כחכמים׳.
50 הציור בפיה״מ שלפנינו שונה.
הערות
Gemara
Peirush