גמרא
פירוש
פרק א – מבוי שהוא גבוה
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
[ב, א, רי״ף סי׳ תקפב] פרק א, משנה א אחל לכתוב מסכת עירובין: מבוי שהיה1 גבוה2 מעשרים אמה וכול׳. רשצז״ל:3 מבוי שהיה גבוה, פיר׳, שהניחו את הקורה למעלה מעשרים אמה. וקורה זו להתיר לנו4 לטלטל לתוכה באה. דמדאוריתא איתסר [הוצאת]5 רשות הרבים בשבת. ומה היא רשות הרבים, סרטיא ופלטיא גדולה, כד אמרינן בפרק יציאות השבת,6 שדומין לדגלי מדבר. דכל מילי דשבת ממשכן גמרינן. ועגלות של לוים7 הרוחב שש עשרה אמ(רי)[ה]8 אזלי, כד אמרינן בהזורק.9 הולכך לא האוי רשות הרבים בציר מי״ו רוחב ומפולש משני ראשיו. אבל מבוי שהוא10 קצר ואינו רוחב שש עשרה אמה, (ואו) ואי נמי רחב הוא ואינו מפולש, אלא ראשו אחד פתוח לרשות הרבים11 וראשו אחד סתום, (דאו) דאי הוה מפולש לא הוה משתרי בקורה, כד אמרי׳ בגמ׳.12 וכיון דלא רשות הרבים הוא, שרי לטלטולי ביה מן התורה בלא שום תיקון. ורבנן (גמור) [גזור]13 עליה משום דאתי לאיחלופי ברשות הרבים.14 ושריוה בתקנתה דלחי או קורה דליהוי ביה הכירא15 ולא אתי למשרי רשות הרבים גמורה. ימעט, פיר׳16 ישפיל. ר׳ יהודה אומ׳ אינו צריך. פיר׳17 דקסבר ר׳ יהודה אפי׳ גבוה יותר מכ׳ אמה כשר הוא ולא צריך מיעוטא. והתם בסוכה18 פליג נמי ר׳ יהודה וקסבר אע״פ שהסוכה גבוהה מכ׳ אמה, כשרה (הוא) היא.19 והרחב מי׳ אמות ימעט פיר׳20 [דזהו]21 שיעור רוחב סתם פתחים. [ו]טפי22 מהכי לא מקרי פתח אלא פרצה, ואנן בעינן פתח. וצריך לנעוץ קנים למעט רוחב כניסתן להעמיד על עשר או על פחות. ואם יש לו צורת פתח23 וכו׳. פיר׳24 צורת הפתח, לחי מיכן ולחי מיכן וקורה על גביהן. כזה:25 
הערות
1 במשנה לפנינו: ׳שהוא׳.
2 כגי׳ בכ״י (ראה דק״ס, א), רי״ף, ר״ח, ר׳ נסים גאון ועו״ר. וכן הגי׳ בברייתא לקמן (בע״ב), וגם הגמ׳ בסוכה (ב, א) הביא כן ממשנתנו. ולפנינו: ׳למעלה׳ מעשרים. ובחידושי הריטב״א לסוכה (שם) ביאר (מ״ט ל״ג ׳למעלה׳ בעירובין כבסוכה): ׳..והא דלא קתני התם למעלה מעשרים, כדקתני גבי סוכה, אע״ג דשוו בדינייהו, דחלל מבוי תנן, משום דהכא איירינן בתיקון הסכך שהוא עיקר המצוה והוא עומד על החלל ושייך למתני ביה למעלה, אבל התם לא קתני קורת מבוי שהיא גבוהה אלא מבוי שהוא גבוה, דבתיקון מבוי והכשירו מיירי, וכיון שכן לא שייך למתני ביה הכי, שהמבוי הוא גובהו של חלל׳. ושמא מה״ט הביא רבינו בסמוך מפי׳ רש״י: ׳שהניחו את הקורה למעלה מעשרים׳, אף דלא גרס כן במשנה, כי ׳בקורה׳ שלא כ׳במבוי׳ אפשר לומר ׳למעלה׳ (אלא שלפי״ז להלן בדין הסוכה, ד״ה ר׳ יהודה, לא היה לו לכתב ׳למעלה׳). ועוי״ל דאין ניגוד בין שתי הגי׳, מהטעם שכתב שם הריטב״א בסיום: דגם הלשון ׳מעשרים׳ אתא ׳לאשמועינן דחלל מבוי תנן, וכאלו קתני שהוא גבוה יותר מעשרים׳ (וע״ע בגליון הש״ס וברש״ש).
3 ד״ה שהוא גבוה (בשינויים מעטים, וראה הע׳ קודמת).
4 כגי׳ בכ״י (ראה דק״ס, א). ולפנינו ליתא: ׳לנו׳.
5 כ״ה ברש״י.
6 שבת ו, ב.
7 .בכתה״י הלמ״ד נקודה בפת״ח והיו״ד בחירי״ק.
8 כ״ה ברש״י.
9 שם צט, א.
10 לפנינו ברש״י: ׳אבל מבוי קצר הוא ואינו רחב... אינו מפולש׳.
11 וכן בפתוח לכרמלית נמי הצריכו לחי או קורה כמוש״כ רבינו יהונתן, וכן משמע לקמן (סוף ז, א), שאמרו במבוי הפתוח מב׳ צדדיו לכרמלית ונסתם רוח אחד ע״י צורת הפתח, דנידון עי״ז כמבוי סתום כמוש״כ הט״ז (סי׳ שסד ס״ק א) ואפ״ה צריך לחי בצד האחר.
12 לקמן ו, ב.
13 הוגה עפ״י רש״י.
14 ל׳ רש״י שם. וכעי״ז כתב רבינו יהונתן: ׳דילמא אתי למיטעי ולמשרי רה״ר גמורה׳. ומובא שם פירוש נוסף: ׳אי נמי כי היכי דלא ליתו לטלטולי מרשות הרבים לתוכו׳. ובאמת שני הפי׳ של ריו״נ יסודם ברש״י. וכ״כ בספר פריו בעתו: ׳דאתי לאיחלופי ברה״ר׳, שיחליפו את רה״ר במבוי, לומר כשם שמותר להוציא מרה״י למבוי, או לטלטל בתוכו, כן מותר (א) להוציא ממבוי לרה״ר או להכניס מרה״ר למבוי, או (ב) לטלטל ברה״ר ד׳ אמות׳.
15 לשון רש״י שם. ובגליון הש״ס הקשה, דהא קימ״ל לחי העומד מאליו הוי לחי, דלחי משום מחיצה. ועיין רש״ש שכתב: ׳עי׳ גיליון הש״ס. וי״ל דליהוי היכרא לא קאי אלא אקורה דסליק מינה. אולם [את] לשונו בריש סוכה א״א ליישב כן׳. ונראה דכוונת הרש״ש למש״כ ברש״י סוכה (ב, א) סד״ה מבוי: ׳ולפי שאין לו מחיצה רביעית וקרוב הוא להיות דומה לרה״ר, הצריכו היכר.. או לחי זקוף או קורה׳. וכאן הרי פשוט דקאי נמי אלחי. ויש ליישב קצת, דהגם דעיקר טעמא דלחי לא הוי משום מחיצה, מ״מ אית ביה נמי טעמא דהיכר, וכדברי התוס׳ לקמן (ה, ב) ד״ה ארבע אמות (וכ״ה בסוכה כב, ב ד״ה אבל): ׳אפילו למ״ד לחי משום מחיצה.. מ״מ היכר קצת בעינן׳.
16 רש״י ד״ה ימעט.
17 כ״ה בפי׳ רבינו נסים גאון למסכת עירובין, שהועתק מכ״י אדלר. (הובא ע״י ר״ש אברמסון בספרו רנ״ג עמ׳ 105 ומשם ע״י הרב ד׳ מצגר בנספח לפי׳ ר״ח לעירובין, הוצאת מכון ׳לב שמח׳).
18 ב, א.
19 עד כאן מפי׳ רנ״ג.
20 רש״י ד״ה והרחב מעשר אמות ימעט (בשינויים מעטים).
21 הושלם עפ״י רש״י.
22 כ״ה ברש״י.
23 כגי׳ בכ״י מינכן (ראה דק״ס, ב). ולפנינו (וכן להלן): ׳הפתח׳.
24 רש״י ד״ה צורת הפתח.
25 נראה לכאורה דיש בציור לחיים, דלא כציור שלפנינו ברש״י (ועי׳ בפי׳ שבספר ׳פריו בעתו׳).
26 שם (וברי״ף ליתא).
27 לפנינו: ׳דתני׳ (ב״פ).
28 כ״ה בשינויי נוסחאות למשנה ריש סוכה. ולפנינו: ׳למעלה מכ׳ ׳ (וראה לעיל הע׳ 2).
29 רש״י ד״ה דתני תקנתא.
30 עפ״י רש״י ד״ה סוכה.
31 בגמ׳ ג, א (וברש״י הלשון: ׳התם׳, ומכוון לגמ׳ בסוכה ב, א).
32 ויקרא כג, מג.
33 רש״י ד״ה תני פסולה.
34 כ״ה בכ״י (דק״ס, ו). ולפנינו ברש״י: ׳ניתנה מדה זו, ובאו׳ חכמים.
35 ולא העתיק מה שנוסף שם ברש״י: ׳ואף על גב דמהניא בה תקנתא, כל כמה דלא מתקן לה איקריא פסולה׳, (וכן בסמוך בד״ה מבוי, החסיר מסד״ה: ׳ומאי פסול שייך למימר וכו׳ ׳) ונראה דרבינו הביא עיקר הפי׳, וכמוש״כ הר״ן. דלרש״י נחלקו שתי הלשונות שבגמ׳ מה עדיף, האם לכתוב פסול או צורת התיקון. ללישנא קמא עדיף בד״כ לכתוב ׳פסול׳, וכ״ה בסוכה. ׳אבל מבוי, דאכתי לא ידעינן דיניה, ורבנן הוא דתקון, לא שייך למיתני ביה פסולה׳. וללישנא בתרא, בעלמא עדיף לכתוב התיקון, כמו במבוי, אך בסוכה, בגלל ריבוי הדינים, כתב ׳פסול׳.
36 עפ״י רש״י ד״ה מבוי (וראה הע׳ קודמת).
37 מפי׳ רנ״ג למסכת עירובין (הובא ע״י ר״ש אברמסון ור״ד מצגר, שם).
38 בפי׳ רב נסים שם: ׳משום דסוכה נפישין מילה׳.
39 כ״ה בכ״י מינכן וד״י (דק״ס, ז). ולפנינו: ׳מיליה׳.
40 נמחק בכתה״י בהעברת קולמוס. (ובפי׳ רנ״ג שם נוספה כאן תי׳: ׳כמה׳).
41 עד כאן פי׳ רנ״ג, המובא שם.
42 רש״י ד״ה דנפישי.
43 ג״ז מפי׳ רנ״ג המובא שם.
44 רש״י ד״ה פסיק ותני (בשינויים מעטים).
45 פסחים ג, ב.
הערות
Gemara
Peirush