¹ כן נראה להשלים.

² רש״י ד״ה ומעמידי הקורה (בשינויים מעטים).

³ כן צריך להגיה עפ״י רש״י.

⁴ לפנינו (בגמ׳ ורי״ף): ׳ורב׳.

⁵ רש״י ד״ה אחד זה ואחד זה (בשינוי מועט).

⁶ כגי׳ בכ״י וד״ש (ראה דק״ס, א). ולפנינו ברש״י: ׳בעינן׳.

⁷ צ״ל: ׳דאריח׳ כל׳ רש״י.

⁸ כגי׳ הרי״ף. ובגמ׳: ׳בכותל זה׳.

⁹ כגי׳ הרי״ף. ובגמ׳: ׳מכותל׳ (ב״פ), וראה הגהות הב״ח על הרי״ף.

¹⁰ כגי׳ הרי״ף (ושם: ׳ואין מגיעין׳). ובגמ׳: ׳ואינן נוגעות זו בזו׳.

¹¹ כ״ה ברש״י ד״ה המתאימות. וברש״י סוכה (כב, ב ד״ה שתי קורות) הל׳: ׳זו בצד זו..׳. ובהמשך שם, בד״ה אם מקבלות אריח: ׳כשהן סמוכות זו לזו׳, ולא פירש עד כמה ׳הן סמוכות׳. וכתב המרדכי (סי׳ תפב וכן בהגהות מיימוניות הל׳ שבת יז): ׳נראה לרבינו מאיר, דוקא כשנוגעות זו בזו, אבל אין נוגעות זו בזו אפילו יש ביניהם פחות מג״ט אין מצטרפין, דהא דבעינן קורה טפח, היינו טעמא משום היכר׳ [וכשהקורות הקצרים מרוחקים מהדדי אינו היכר, הגהות בגדי ישע שם, אות כא]. ומסיים: ׳וכן פרש״י הכא, מתאימות כמו תאומים׳. אבל הרשב״א, ריטב״א, מאירי ור״י מלוניל סברו דאם אין ביניהם טפח כשר. ולדעת הר״ן בחידושיו, זו גם דעת רש״י. ו׳סמוכות׳ לאו סמוכות ממש. ואילו הראב״ד (בהל׳ שבת, שם) סבר דאף בטפח ומחצה מהני (ועי׳ בשפ״א מה שפי׳ בדבריו) והרמב״ם (שם) פסק דעד ג״ט מצטרפין שני חצאי הטפח (וכ״ד רחב״ש עי״ש הע׳ 33). והב״ח (סי׳ שסג סעי׳ כב) הביא דעת מהר״ם דהרמב״ם סבר כרש״י׳ דבעינן ׳סמוכי ממש (עיש״ב).

¹² כל׳ הרי״ף. ובגמ׳: ׳כדי לקבל׳ (ב״פ, וראה לעיל הע׳ 287).

¹³ כגי׳ ברי״ף כ״י נ״י, גמ׳ ורחב״ש. ולפנינו ברי״ף: ׳היתה אחת למטה ואחת למעלה׳.

¹⁴ פי׳, דאינן זו אצל זו בשורה אחת׳.

¹⁵ רש״י ד״ה אחת למעלה (ורבינו לא הביא מרד״ה: ׳ובין שתיהם כדי לקבל אריח זו אצל זו׳, וכן הגי׳ בד׳ פיזרו, ראה דק״ס, ג׳).

¹⁶ כן נראה להגיה (וכ״ה ברש״י שברי״ף). ולפנינו ברש״י: ׳מעמידים שלה׳.

¹⁷ כגי׳ ברי״ף כ״י נ״י ור״ח. ולפנינו (בגמ׳ וברי״ף): ׳עליונה׳, ׳ותחתונה׳.

¹⁸ פי׳ דאותו חלק של המבוי שהוא למעלה מעשרים כמאן דליתא. ורש״י ד״ה למעלה מעשרים אמה (המובא להלן) פי׳ ׳דאין שם הכשר קורה׳. ונראה דלרבינו הפסול הוא במבוי (ונפסל מה״ט גם כשאין בגבהו י׳ טפחים). וכבר הארכנו בזה בהערות לרחב״ש, עמ׳ ב הע׳ 6* ובעמ׳ ו הע׳ 20*, עי״ש. וראה גם דברינו לעיל למשנה א הע׳ 65 ו67 וכן להלן בהע׳ 317).

¹⁹ ראה לעיל הע׳ 50.

²⁰ נראה שבא לבאר, מדוע נקט כאן: ׳לא חשיב מבוי׳, ולעיל (בכ׳ אמה ולמעלה) הל׳: ׳יצא משיעור הכשר מבוי׳, ופירש דמעי״ז בגמ׳ ורש״י לעיל, ׳בריש מכילתין׳ (ה, א, ד״ה רב יוסף): דבפחות מעשרה ׳השתא הוא דמשוי ליה דופן׳ ואילו בלמעלה מעשרים, ׳איתיה לדופן ולמעוטי קאתי.

²¹ ד״ה למעלה מעשרים אמה.

²² ולעיל הפסול הוא ב׳הכשר המבוי׳ (עי״ש הע׳ 29). ונראה דהפי׳ שם הוא לרנ״ג (ראה מבוא).

²³ רש״י ד״ה ולא תחתונה.

²⁴ משנה בפנ״ע גם ברי״ף ד״ק וכ״י נ״י וכן בפי׳ רחב״ש. ולפנינו (בגמ׳ וברי״ף), המשך המשנה הקודמת.

²⁵ כגי׳ בד״ש (ראה דק״ס, ר) ורחב״ש. ולפנינו: ׳ושל קנים׳.

²⁶ כגי׳ במשניות שברי״ף, שבירושלמי, כ״י וד״י (ראה דק״ס, שם). ולפנינו: ׳כל שיש בהיקיפו ג׳ טפחים יש בו רוחב טפח׳.

²⁷ יד סע״א.

²⁸ כגי׳ ר״ח. ולפנינו: ׳אמר׳.

²⁹ דה״י ב ד, ב (ראה ההע׳ הבאה).

³⁰ כגי׳ בכ״י וד״י (דק״ס, ט) ור״ח. והוא לשון הכתוב בדה״י, שם. ולפנינו: ׳עד שפתו׳, כלשון הכתוב במלכים א ז, כג (וראה בדק״ס, שם שכתב: ׳ונוסח שלנו עדיף דמייתי מקרא דמלכים..׳).

³¹ רש״י סד״ה משפתו.

³² לפנינו בגמ׳ נוסף: ׳אמר רב פפא וכו׳.

³³ בגמ׳ ליתא תי׳ ׳שפת׳. ואיתא בספר מלכים שם, פסוק כו (ובדה״י שם פסוק ה), וכן הגיה הב״ח.

³⁴ רש״י ד״ה פרח.

³⁵ כן נראה להשלים.

³⁶ לשון הרי״ף. ובגמ׳: ׳דאמר׳.

³⁷ לפנינו בגמ׳: ׳ועקמומיתה, וברי״ף: ׳ועקמימותה׳.