גמרא
פירוש
שִׁיעוּרָן כְּרִמּוֹנִים. ״אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן״, אָמַר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
מאן יהיב לן ניגרי דפרזלא ונשמעינך – רבסז״ל מי יתן לי שוק ברזל שלא ייגעו מלשמש מלפניך כדי שאהנה מחכמתך. רשצז״ל:א ניגרי דפרזלא – פיר׳ (נקבים) [רגלים] של ברזל, ונשמעינך – פיר׳ ונשמשינך. כלומר שהלכותיו טובים ומדוייקים. הביאו לפניוב תאנים וענבים בתוך הסעודה וכו׳ – רבסז״ל: שאין לך דבר הבא בתוך הסעודהג שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו אלא פת הבאה בכיסנין פי אל מתל אל אסנבוסך ואל מחשואת גמיעה כללם ואל חלאוה וגיר דלך.ד והא דתני רבנןה ופליגא דר׳ חייה דאמר פת פוטרת כל מיני מאכל ויין פוטר כל מיני משקה. אמר ר׳ פפא הילכ׳ דברים הבאים מחמת הסעודה – פיר׳ו מיני כיסנין ואטריה והריס ורוז וכאמך ובקל מאירהז וכל הפירות שדרכן לבוא מחמת סעודה (למדין) [למזון] ולתקן ולקבקץח ולקנח אבל ללפות לא צריכה למימר דטפל אין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם. ושלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה – פיר׳ כגון שיש להן יין ומביאין אותו [וכן] תמרי ופירי שאין דרכן לבוא מחמת הסעודה, וקליות וכיוצא בהן, טעונין לפניהם ולא לאחריהם. וכלל הדבר (דמנהג) [דתלוי במנהג] המקומות להביא מחמת הסעודה. שלא מחמת סעודה [לאחר הסעודה]ט – פיר׳ אע״ג שלא נטלו ידיהם,י טעונין ברכה בין לפניהם בין לאחריהם. ותניא בתוספתא:כ בא להם מתיקה בתוך המזון מברך על המזון ופטר את המתיקה. ר׳ מינא משום ר׳ יהודה פת הבאה בכיסנין אחר המזון טעונה ברכה לפניה ולאחריה. שאלו את בן זומא וכו׳, הואיל ופת פוטרתן – פיר׳ אם ילפתו עמה דהויא עיקרא.ל או הכי יין נמי נפטריה פת – פיר׳ ואמאי תנןמ בא להם יין בתוך המזון כל א׳ וא׳ מברך לעצמו, אמר להם יין הוא גורם ברכה לעצמו ראינו במקצת פיר׳: גורם ברכה לעצמו, שיש מקומות שאין אוכלין ואין שותין ומברכין על היין כגון ברכת מילה ואירוסין ונישואין דאפילו מתענה מברך על היין.נ רשצז״ל:ס גורם ברכה לעצמו – פיר׳ בכמה מקומות הוא בא ומברכין עליו ואע״פ שלא היו צריכין לשתותו. בדברי ר׳ שמע׳ ז״לע בהלכות שחיבר:פ דברים [הבאים] מחמת סעודה בתוך הסעודה. כגון בשרא או כוארי וכל מיני בישול [ד]דרכיה למיכל ביה ריפתא ירקא ובוצינא, אין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם. דברים הבאים שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה, כגון חביצה ודיסה, טעונין ברכה לפניהם ואין טעונין ברכה לאחריהם, מה טעם, דכל מקדמין מזון מיפטר בברכת המזון.צ דברים הבאים לאחר הסעודה ונאכלין בתוךק הסעודה, מברכין בין לפניהם בין לאחריהם. רבי׳ האיי ז״ל:ר הביאו לפניהם תאנים וענבים בתוך הסעודה, אמר ר׳ הונא טעונין ברכה לפניהם ואין טעונין ברכה לאחריהם. ור׳ ששת מצריך לפניהם ולאחריהם – ופליגא דר׳ חייה דאמר פת פוטרת כל מיני מאכל ויין פוטר כל מיני משקה, דאלמא הני תאנים וענבים שבאו בתוך הסעודה לא צריכי לא לפניהם ולא לאחריהם, ור׳ פפא קא פסק. ודקא אמר ר׳ פפאש דברים הבאים מחמת הסעודה, קא מפרשי לה תרין פירושי. איכא דמפרשי לה: דברים שהביאום מחמת סעודה, ואיכא דמפרשי לה: דברים שדרכן לבוא מחמת סעודה. ודקא אמר נמי מתוך סעודה ולאחר סעודה, [הכין נמי מפרשי הדין תרי פירושי. חד: אם הביאום בתוך הסעודה ולאחר הסעודה],ת וחד שדרכן להיות מביאין בתוך סעודה ושדרכן להיות מביאין לאחר הסעודה, ולעולם אם הביאו בתוך סעודה קאמר. וכמה שקלי רבנן וטרו באילין, שכמה דברים יש בין פיר׳ זה לפיר׳ זה. לאחד פירושא: דברים שהביאום מחמת סעודה בתוך הסעודה אין מברכין לא לפניהם ולא לאחריהם ופת פוטרתן מזה ומזה, ולדברים אלו אפי׳ תאנים וענבים אם נתכוין אדם לוכל בהן פתו, שהרבה עושין כך, נפטרו בפת. ודברים שהביאו בתוך סעודה שלא מחמת סעודה (שלא מחמת סעודה) טעונין ברכה לפניהם ואין טעונין ברכה לאחריהם, כגון תאנים וענבים שהביאו בתוך סעודה שלא לוכל בהן הפת אלא שיאכלום אדם לתאותו לבדם. ואם לאחר סעודה הביאו [טעונין ברכה] לפניהם ולאחריהם. ולאחד פירושא: דברים שדרכן לבוא מחמת הסעודה כגון כל מיני ליפתן ומכשירין, פת פוטרתן ואינן צריכין לא לפניהם ולא לאחריהם, ודברים שדרכן לבוא בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה, כגון חביצא ופאלודג וכיוצא בהן, שהביאו למתיקה ולא ללפות בהן את הפת, וכגון דייסא שאינו חשוב לפתן, דאמר ר׳ זורא בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא,א טעונין ברכה לפניהם ואין טעונין ברכה לאחריהן. אבל דברים שאין דרכן להיות באין מחמת סעודה ואף אין מביאין אותן בתוך הסעודה, כגון תאנים וענבים, אם הביאן אדם בתוך הסעודה טעונין ברכה לפניהם.ב לפי פיר׳ ראשון (ו)ליתא לר׳ ששת כל עיקר, אבל ר׳ חייה איתה בבבא ראשון דר׳ פפא, ודר׳ הונא איתה בבא שיני. ולפי פיר׳ שיני, דר׳ הונא ליתה כל עיקר וכל שכן דר׳ חייה. [וכיון דאמרי ופליגא דר׳ חזייה]ג אדרב הונא ור׳ ששת, איתא לר׳ חייה בתאנים וענבים, וקאמר שהפת פוטרתן, ודר׳ ששת איתה בבבא ג׳ וקא חזינא דקא מסתייע פיר׳ ראשון כדר׳ חייה דגמרא קאמר,ד דהא ר׳ חייה מקיים לה לעניין הביאו לפניהם תאנים וענבים בתוך הסעודה,ה מחמת הסעודה היא, וטעמיה שהפת פוטרתן. ולפי הפיר׳ הראשון הוו תאנים וענבים באין מחמת סעודה בתוך סעודה, ולפי הפיר׳ השני לא היו. פת הבאה בכיסנין – רבי׳ האיי ז״ל נמי אמר פיר׳ו שעושין כעכין יבשין בין מעיסה מתובלת [ובין שאינה מתובלת],ז וכוססין אותה בני אדם בבית המשתה ושלא בבית המשתה, ומנהג בני אדם שאוכלין ממנה (קימאה) [קימעא], וכיון שראה ר׳ נחמן שאכל ר׳ הונא הרבה, אמר עדי כפין הוא – פיר׳ זה רעב הוא ולרעבו אכל פת זה לשבוע ממנה ולא בתורת כיסנין וצריך הוא לברך (הוא) [אחריה]ח – פיר׳ (עדיין)ט כמאן דאמר האדין.י ובכמה מקומות יש בלשון הזה בתלמוד בסוף כל הגטכ עדי (בודאי) [סוראי] הוא – כלומר: זה. ובהשלח גטל נמי במעשה דבנתיה דרב נחמן: עדי גברין ונהרדעא גברין – כלומר אלה אנשים ואלה אנשים. עד הנה דברי רבינו האיי ז״ל.מהדורת הרב מאיר דוד בן-שם, ירושלים תשי"ח, באדיבות משפחת המהדיר (כל הזכויות שמורות)
הערות
א ראה רש״י כאן. וסוף הקטע ״כלומר וכו׳ ״ אינו לפנינו.
ב לפנינו: ״לפניהם״. וראה דק״ס בהגהות אות ז׳.
ג כפי׳ התוס׳ ד״ה אלא, וכ״כ רוב הראשונים.
ד תרגומו: בכגון הכיסנים והמלואים כולם והחלוה (=המתיקה) וזולת זה.
ה אולי הכוונה כמ״ש בתר״י כאן: ״שאע״פ שהאמוראים אינם חולקים עם התנאים בא להשמיענו כאן שאינם סוברים דברי ר׳ חייא בזה והפת אינה פוטרת כל מיני מאכל כדחזינן הכא שצריך לברך לפניו בפת הבאה בכיסנין״. וכוונתו, שהדין של פת הבאה בכיסנין היה מקובל מהתנאים.
ו כפי׳ התוס׳ כאן ושאר ראשונים וראה להלן מפי׳ רה״ג.
ז תרגומו: ודיסא וארז ורטב של חמץ וירקות של שלחן.
ח אולי צ״ל ״ולקבץ״ והוא ענין סתימה, ראה ערוך ע׳ קפץ.
ט כן הגירסא גם בפיר״ח, ראה אוצה״ג פיר״ח עמ׳ 50.
י כ״ה גם בפיר״ח שם, וראה תוס׳ ד״ה לאחר.
כ ברכות פ״ה הי״ב.
ל פירוש זה מתאים לכאורה רק לפירש״י, ואולי גם לפי׳ התוס׳ י״ל הכוונה כמ״ש בשטמ״ק: ״משום דפת הוא עיקר ופת חשוב והוא כדאי לפטור את כולן כשבאין מחמת סעודה דאע״ג דלאו טפילה עשאוהו כטפילה״.
מ להלן מ״ב ב׳.
נ ראה רש״י כאן ובתוס׳ ד״ה אי הכי.
ס ראה רש״י כאן.
ע הוא ר׳ שמעון קיירא בעל הלכות גדולות (ראה מבוא פרק ג׳ בערכו).
פ כ״ה בהלכות גדולות הל׳ ברכות עמ׳ 14 והובא בספר האורה עמ׳ 24. וראה ספר הפרדס עמ׳ קפ״ג ובאוצה״ג התשובות עמ׳ 93.
צ בה״ג שם אין ״מה טעם וכו׳ ״.
ק בה״ג שם: ״לאחר הסעודה״.
ר קטע זה מפירה״ג עד ״ודקא אמר ר׳ פפא״ לא נודע לנו ממקום אחד.
ש מכאן עד סוף הקטע הובא בהאשכול עמ׳ 69 בקצת שינויים, ראה אוצה״ג הפי׳ עמ׳ 59. התשובות שם עמ׳ 93 ופיר״ח עמ׳ 50. וע״ע גנזי שכטר ח״ב עמ׳ 30.
ת כ״ה באשכול שם ובכת״י הושמט כנראה ע״י הדומות.
א ביצה ט״ז א׳.
ב בהאשכול שם: ״בין לפניהם בין לאחריהם״.
ג כ״ה שם ובכת״י חסר.
ד ראה אוצה״ג הפי׳ עמ׳ 59 הערה ה׳.
ה בהאשכול שם נוסף: ״ומפרש בן זומא דמאי דקא מפטר דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה טעמיה שהפת וכו׳ ״.
ו כ״ה בערוך ע׳ כסן, בשמו. ראה אוצה״ג הפי׳ עמ׳ 60. וע״ע פי׳ רה״ג בתשובות הגאונים מתוך הגניזה (אסף, תרפ״ט) עמ׳ 181.
ז כ״ה בערוך שם.
ח ע׳ ״כ בערוך שם. וראה רש״י כאן בשם רה״ג ובהאשכול עמ׳ 71. וע״ע אוצה״ג פי׳ עמ׳ 59 והתשובות עמ׳ 94.
ט כן הגירסא ברי״ף ובבית-נתן, ולפנינו: ״עדי״. וראה פי׳ הרא״ה על הרי״ף.
י כעי״ז בהאשכול שם בשמו. וע״ע פי׳ המיוחס לרס״ג עמ׳ ס׳ ובערוך ע׳ עד.
כ גיטין ל״א ב׳.
ל שם מ״ה א.
הערות
Gemara
Peirush