×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא ברכות כ״ו.גמרא
;?!
אָ
אַקַּמְטְרָא – אכִּכְלִי בְּתוֹךְ כְּלִי דָּמֵי.. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: ס״תסֵפֶר תּוֹרָה – צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לוֹ מְחִיצָּה עֲשָׂרָה. מָר זוּטְרָא אִיקְּלַע לְבֵי רַב אָשֵׁי, חַזְיֵיהּ לְדוּכְתֵּיהּ דְּמָר בַּר רַב אָשֵׁי דְּמַנַּח בֵּיהּ סֵפֶר תּוֹרָה וַעֲבֵיד לֵיהּ מְחִיצָה עֲשָׂרָה. אֲמַר לֵיהּ: כְּמַאן? כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי? באֵימַר דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּלֵית לֵיהּ בֵּיתָא אַחֲרִינָא, מָר הָא אִית לֵיהּ בֵּיתָא אַחֲרִינָא? אֲמַר לֵיהּ: לָאו אַדַּעְתַּאי.: כַּמָּה יַרְחִיק מֵהֶן וּמִן הַצּוֹאָה – אַרְבַּע אַמּוֹת.: אָמַר רָבָא אָמַר רַב סְחוֹרָה אָמַר רַב הוּנָא: גלֹא שָׁנוּ אֶלָּא לַאֲחוֹרָיו, אֲבָל לְפָנָיו – מַרְחִיק מְלֹא עֵינָיו, וְכֵן לִתְפִלָּה. אִינִי?! וְהָא אָמַר רַפְרָם בַּר פָּפָּא אָמַר רַב חִסְדָּא: עוֹמֵד אָדָם כְּנֶגֶד בֵּית הַכִּסֵּא וּמִתְפַּלֵּל! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? בְּבֵית הַכִּסֵּא שֶׁאֵין בּוֹ צוֹאָה. אִינִי?! וְהָאָמַר רַב יוֹסֵף בַּר חֲנִינָא: דבֵּית הַכִּסֵּא שֶׁאָמְרוּ אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ צוֹאָה וּבֵית הַמֶּרְחָץ שֶׁאָמְרוּ, אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ אָדָם! אֶלָּא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בְּחַדְתֵי. וְהָא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְרָבִינָא: ההִזְמִינוֹ לְבֵית הַכִּסֵּא, מַהוּ? יֵשׁ זִימּוּן, אוֹ אֵין זִימּוּן? כִּי קָא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְרָבִינָא: לְמֵיקַם עֲלֵיהּ לְצַלּוֹיֵי בְּגַוֵּיהּ אֲבָל כְּנֶגְדּוֹ – לָא. אָמַר רָבָא: והָנֵי בָּתֵּי כִּסָּאֵי דְּפָרְסָאֵי אע״גאַף עַל גַּב דְּאִית בְּהוּ צוֹאָה – כִּסְתוּמִין דָּמוּ.: מתני׳מַתְנִיתִין: זזָב שֶׁרָאָה קֶרִי, וְנִדָּה שֶׁפָּלְטָה שִׁכְבַת זֶרַע, וְהַמְשַׁמֶּשֶׁת שֶׁרָאֲתָה נִדָּה – צְרִיכִין טְבִילָה. וְרַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר.: גמ׳גְּמָרָא: אִיבַּעְיָא לְהוּ: בַּעַל קֶרִי, שֶׁרָאָה זִיבָה לר׳לְרַבִּי יְהוּדָה מַהוּ? כִּי פָּטַר רַבִּי יְהוּדָה הָתָם בְּזָב שֶׁרָאָה קֶרִי, דְּמֵעִיקָּרָא לָאו בַּר טְבִילָה הוּא. אֲבָל בַּעַל קֶרִי שֶׁרָאָה זִיבָה, דְּמֵעִיקָּרָא בַּר טְבִילָה הוּא מְחַיַּיב, אוֹ דִילְמָא לָא שְׁנָא. תָּא שְׁמַע הַמְשַׁמֶּשֶׁת וְרָאֲתָה נִדָּה צְרִיכָה טְבִילָה, וְרַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר. וְהָא מְשַׁמֶּשֶׁת וְרָאֲתָה נִדָּה כְּבַעַל קֶרִי שֶׁרָאָה זִיבָה דָּמְיָא, וְקָא פָּטַר רַבִּי יְהוּדָה, ש״משְׁמַע מִינַּהּ. תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא בְּהֶדְיָא: בַּעַל קֶרִי שֶׁרָאָה זִיבָה צָרִיךְ טְבִילָה, וְרַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר.:
פרק ד – תפלת השחר
מתני׳מַתְנִיתִין: תְּפִלַּת הַשַּׁחַר עַד חֲצוֹת; ר׳רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חעַד ד׳אַרְבַּע שָׁעוֹת. תְּפִלַּת הַמִּנְחָה עַד הָעֶרֶב; רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד פֶּלֶג הַמִּנְחָה.
תְּפִלַּת הָעֶרֶב אֵין לָהּ קֶבַע, וְשֶׁל מוּסָפִים כָּל הַיּוֹם; (ר׳רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד ז׳שֶׁבַע שָׁעוֹת).: גמ׳גְּמָרָא: וּרְמִינְהוּ: טמִצְוָתָהּ עִם הָנֵץ הַחַמָּה, כְּדֵי שֶׁיִּסְמוֹךְ גְּאוּלָּה לַתְּפִלָּה וְנִמְצָא מִתְפַּלֵּל בַּיּוֹם. כִּי תַּנְיָא הַהִיא, לַוַּתִּיקִין, דא״רדַּאֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן: וַתִּיקִין הָיוּ גּוֹמְרִים אוֹתָהּ עִם הָנֵץ הַחַמָּה. וכ״עוְכוּלֵּי עָלְמָא עַד חֲצוֹת וְתוּ לָא! וְהָאֲמַר רַב מָרִי בְּרֵיהּ דְּרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דר׳דְּרִבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן: יטָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל עַרְבִית, מִתְפַּלֵּל בַּשַּׁחֲרִית שְׁתַּיִם; כשַׁחֲרִית, מִתְפַּלֵּל בַּמִּנְחָה שְׁתַּיִם. כּוּלֵּי יוֹמָא מְצַלֵּי וְאָזֵיל! עַד חֲצוֹת יָהֲבִי לֵיהּ שְׂכַר תְּפִלָּה בִּזְמַנָּהּ, מִכָּאן וְאֵילָךְ, לשְׂכַר תְּפִלָּה יָהֲבִי לֵיהּ, שְׂכַר תְּפִלָּה בִּזְמַנָּהּ, לָא יָהֲבִי לֵיהּ. אִיבַּעְיָא לְהוּ: טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה, מַהוּ שֶׁיִּתְפַּלֵּל עַרְבִית ב׳שְׁתַּיִם? את״לאִם תִּמְצֵא לוֹמַר טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל עַרְבִית, מִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית ב׳שְׁתַּיִם, מִשּׁוּם דְּחַד יוֹמָא הוּא, דִּכְתִיב: ״וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד״ (בראשית א׳:ה׳). אֲבָל הָכָא תְּפִלָּה בִּמְקוֹם קָרְבָּן הִיא, וְכֵיוָן דְּעָבַר יוֹמוֹ בָּטֵל קָרְבָּנוֹ, אוֹ דִּילְמָא, כֵּיוָן דִּצְלוֹתָא רַחֲמֵי הִיא, כָּל אֵימַת דְּבָעֵי, מְצַלֵּי וְאָזֵיל? ת״שתָּא שְׁמַע, דַּאֲמַר רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה א״ראָמַר רִבִּי יִצְחָק א״ראֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן: מטָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה, מִתְפַּלֵּל עַרְבִית ב׳שְׁתַּיִם, וְאֵין בַּזֶּה מִשּׁוּם דְּעָבַר יוֹמוֹ בָּטֵל קָרְבָּנוֹ. מֵיתִיבֵי: נ״מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקוֹן, וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת״ (קהלת א׳:ט״ו). מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקוֹן, זֶה שֶׁבִּטֵּל ק״שקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית וק״שוּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית, אוֹ תְּפִלָּה שֶׁל עַרְבִית, אוֹ תְּפִלָּה שֶׁל שַׁחֲרִית; וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת, זֶה שֶׁנִּמְנוּ חֲבֵירָיו לִדְבַר מִצְוָה וְלֹא נִמְנָה עִמָּהֶם. א״ראָמַר רִבִּי יִצְחָק א״ראֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? סשֶׁבִּטֵּל בְּמֵזִיד. אֲמַר רַב אָשֵׁי: דַּיְקָא נַמֵי דְּקָתָנֵי בִּטֵּל וְלָא קָתָנֵי טָעָה. ש״משְׁמַע מִינַּהּ.:מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
E/ע
הערותNotes
אמ׳ רבא הני בתי כסאות דפרסאי אע״ג דאית בהו צואה כסתומות דמיאן – רבסז״ל: פיר׳ בית הכסא זה כך צורתו, חופרין חפירה עמוקה ובסופה עושין אמה א׳ מכסין פי החפירה ולרחוק ממנה עושין אצטבע וחורצין בה חריץ רחבו בטפח ותחתיהן מדרון. בשעה שנופל שם שום דבר אינו נתפש אלא מתגלגל והולך לו, כגון זה מותר לקרות קרית שמע כנגדו. ויש אומ׳ כי כגון זה לא בציר מגרף של רעי, וזה שאמ׳ רבא, כגון אותן שנותנין בתוך החריץ עמוד ברזל דק על ראשו לוח ברזל או נחושת וכיוצא בזה שעומד למטה משפת המושב במשקל ואומנות, ומשנופל שם אפי׳ כל שהוא נוטה הלוח ונפתח מקום ל⁠[י]⁠רידתו ליריד לו וחוזר לו. והני מילי דליכא ריחא אבל איכא ריחא בעי לאיתרחוקי ממקום שכלה הריח ד׳ אמות.⁠א
רשצז״ל:⁠ב הני בתי כסא דפרסאי – שהם חופרין חפירה באלכסון כלפי חוץ והכסוי של חפירה כלפי פנים וכשנפנה מתגלגל הפרש ונופל כלפי חוץ, דכבית הכסא חדתא שאין בו צואה דאמי ומותר לקרות קרית שמע כנגדו דכסתומין דאמי.
מתני׳ זב שראה קרי וכו׳ – ר׳ דאמ׳ ז״ל:⁠ג זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע, תני מי שבאה טומאה קלה אחר חמורה, והמשמשת וראתה דם נדה טומאה חמורה אחר קלה. וגמרינן מינה בעל קרי שראה זב בכולהו סבירא ליה לר׳ יהודה דאמ׳ אין צריכין טבילה דקא מיטמא טומאה חמורה ורבנן סברי מצוה היא אע״פ שאינה מביאה לידי טהרה, והילכ׳ כרבנן. וגמרי׳ מינה דאע״פ שאנו טמאין עכשיו בגלות צריכין אנו טבילה או רחיצה מטומאה שהן קלות ממנה משום דמצוה היא.
רחז״ל:⁠ד זב שראה קרי וכו׳. זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע – שהן יושבין בטומאה חמורה (ואי דיני) [ואירע] טומאה קלה, והמשמשת שראת נדה – יושבת בטומאה קלה, צריכין טבילה ור׳ יהודה פוטר. וכן תני ר׳ חייא בעל קרי שראה זב צריך טבילה ור׳ יהודה פוטר. וקימא לןה כרבנן דמצטרכי טבילה בטומאה קלה ואע״ג דטומאה חמורה השתא אינו עולה לטהרה אפי׳ הכי מצוה קא עביד, שמ׳ מינ׳ דהאידנא אע״ג דאנן בארץ טמאה ואין לנו טהרה לגמרי צריכין אנו טבילה מכל טומאה דמצוה היא.

פרק רביעי
תפלת השחר וכו׳. כי תניא ההיא לותיקין – פיר׳ ותיקין המקדימין למצות ומחזירין לעשות דבר בזמנו.⁠ו
ירושל׳:⁠ז כתי׳ לאהבה את יו׳י אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם, וכי יש עבודה בלב אלא אי זו זו, זו תפלה. וכן בדניאל הוא אומ׳ אלהך די אנת פלך ליה בתדירא, (וכן) [וכי] יש פולחן בבבל, אי זו זו, זו תפלה, כדכ׳ וזמנין תלתא ביומא הוא בריך על ברכוהי וג׳. יכול לא יהא מתפלל אלא ביום וכו׳.
מהדורת הרב מאיר דוד בן-שם, ירושלים תשי"ח, באדיבות משפחת המהדיר (כל הזכויות שמורות)
הערות
א ראה תוס׳ כ״ה א׳ ד״ה ריח, שכנראה חולקים על זה. וע״ע טוש״ע או״ח סי׳ ס״ג סעיף ד.
ב ראה רש״י שלפנינו. וע״ע או״ז סי׳ קל״ה בשם ר״ח, ערוך ע׳ בית כסא, אוצה״ג פיר״ח עמ׳ 30 וגנזי שכטר ח״ב עמ׳ 374.
ג ראה מבוא. ודבריו דומים לפיר״ח שהובא להלן.
ד קטע זה לא הובא במקום אחר. וראה אוצה״ג התשובות עמ׳ 59. ופיר״⁠ ⁠׳ח עמ׳ 30.
ה מכאן עד סוף הקטע הובא בראבי״ה סי׳ פ״א בשם ר״ח בקצת שינויים ושם מסיים: ״דמצות עשה היא דכתיב ורחץ במים״.
ו ראה רש״י כאן.
ז בפרקין, עי״ש, וראה גמ׳ להלן ל״א א׳, תוספתא פ״ג ה״ו וספרי פ׳ עקב מ״א. וע״ע ״פירושים וחידושים בירושלמי״ לגינזבורג, ח״ג עמ׳ 3.
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×