גמרא
פירוש
אֲבָל אלִתְפִלָּה עַד שֶׁיְּכַסֶּה אֶת לִבּוֹ.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
מביא את הדרקוןא – פיר׳ אדא אנדפעת אלטביעה ואשרף אלתפל מן אמעא עלי כ׳רוג׳ ורג׳ע אל כ׳לף תולד, פי׳ גופה ריאח אלקולנג׳.ב סילון החוזר מביא את האדם לידי ירקאן, וכדלך אדא עדם אנסאנא יבול מא ירדה בעד אנדפעאה יולד אל ירקאן.ג
ריח רע (שאין) שיש לו עיקר – כלומ׳ בית הכסא או נבלה או משרה – פיר׳ שנתו לתוכן עורות כדי לעבדן כדרך שמעבדין בצואת כלבים.ד וקימ׳ לן כר׳ חסדא דתניא כותיה דהאי דאמ׳ רבא לית הילכתא כי הא מתניתא גבי צואת כלבים לחודה קאמ׳ אבל שאר מתניתא לא דחינן לה.ה
ריח רע שאין לו עיקר מהו – פיר׳ היוצא מן האדם. רחז״לו אומ׳ כגון אדם (ששליח) [ששולח] זמורה.ז
הני ציפי דבי רב – פיר׳ מחצלאות שיושבים עליהם הנערים ללמוד, דהני גאנו והני גרסי – פיר׳ אלו ישנים ואלו קורין ואי אפשר לישן בלא ריח רע כשיצא ממנו – פיר׳ ציפי, מחצלאות שהיו ישנים עליהם בני בי רב והיו שולחים זמורה ואחרים בני בי רב היו עסקין בדברי תורה. צואה עוברת – הילכ׳ כרבאח דאמ׳ אסור לקרות קרית שמע כנגדה, ולא דמיא לטמא עובר, דפשטינן התם בקביעותא תליא מילתא דכת׳ בדד ישב (בענן מן) [בעינן] ישיבה, אבל [הכא בעינן] והיה מחניך קדוש וליכא. וכן פי חזיר כצואה עוברת דאמי, ואפי׳ בעי[דנא] דלסליק מן נהרא. וספק צואהט או מי רגלים, קימ׳ לן כר׳ יהודה דאמ׳ ספק צואה בבית מותר ובאשפה אסור משום דמחז[ק]ינן הבית בנקיות ובאשפה בצואה, מי רגלים אפי׳ באשפה מותר וכן שכן בבית. וכר׳ יונתן דרמי כת׳ ויד תהיה לך מחוץ למחנה וכת׳ ויד תהיה לך והיה בשבתך וג׳, ומשנינן ויתד תהיה לך בצואה ויד תהיה לך במי רגלים. דלא אסרה תורה אלא כנגד סילון בעת שיוצא מן האמה כמן עמוד בלבד הא נפיל לארעא שרי, ורבנן גזרו בהן אע״פ שנפסקו מן האמה ונגלו לארץ אין קורין כנגדן. וכי גזרו בודאן גזרו, מי רגלים כל זמן שמטפיחין, אבל בספק מי רגלים לא גזרו. אמ׳ רבא, הילכ׳ צואה אפי׳ יבישה (באדם) [כחרס] אסור לקרות קרית שמע כנגדוי מי רגלים כל זמן שמטפיחין. ולא בע[י]נן נבלעו ואין רישומן ניכר, אלא אפי׳ רישומין ניכר שרי, ובלבד שלא יהיה בהן לחלוחית שאם יטפח ידו בהן תת[ל]חלח ידו מן מי רגלים שאלו נתן ידו על דבר אחר יראה בו לחלוחית, כך אסיקנא לא דכולי עלמ׳ כל זמן שמטפיחין הא רישומן ניכר שרי וטופח על מנת להטפיח (שרי) [אסור], ור׳ יוסי סבר כיון שמטפיחין אע״פ שאינן בטופח על מנת להטפיח אסור, וקימ׳ לן כתנא קמא דהא רבא אוקמה הכי לאשמעתיה.כ ובצואה יבישה, פירש ר׳ יוחנן כל זמן שזורקה ואינה נפרכת, (אלו) [איכא] דאמ׳ כל זמן שגוללה ואינה נפרכת. ורבאל אמ׳ ליה ר׳ ירמיה מדופתי כד תחזה צואה לכנגדו זיל חזי או קרמו פניה אי לא אי אפליא – פיר׳ אפליא נתפלחה ונתבקעה, מלשון כמו פלח ובקע בארץ וג׳.מ צואה כחרש – פיר׳ שירדה קוה אלטביעה.נ כל זמן שגוללה, מלשון וגללו את האבן.סמהדורת הרב מאיר דוד בן-שם, ירושלים תשי"ח, באדיבות משפחת המהדיר (כל הזכויות שמורות)
הני ציפי דבי רב – פיר׳ מחצלאות שיושבים עליהם הנערים ללמוד, דהני גאנו והני גרסי – פיר׳ אלו ישנים ואלו קורין ואי אפשר לישן בלא ריח רע כשיצא ממנו – פיר׳ ציפי, מחצלאות שהיו ישנים עליהם בני בי רב והיו שולחים זמורה ואחרים בני בי רב היו עסקין בדברי תורה. צואה עוברת – הילכ׳ כרבאח דאמ׳ אסור לקרות קרית שמע כנגדה, ולא דמיא לטמא עובר, דפשטינן התם בקביעותא תליא מילתא דכת׳ בדד ישב (בענן מן) [בעינן] ישיבה, אבל [הכא בעינן] והיה מחניך קדוש וליכא. וכן פי חזיר כצואה עוברת דאמי, ואפי׳ בעי[דנא] דלסליק מן נהרא. וספק צואהט או מי רגלים, קימ׳ לן כר׳ יהודה דאמ׳ ספק צואה בבית מותר ובאשפה אסור משום דמחז[ק]ינן הבית בנקיות ובאשפה בצואה, מי רגלים אפי׳ באשפה מותר וכן שכן בבית. וכר׳ יונתן דרמי כת׳ ויד תהיה לך מחוץ למחנה וכת׳ ויד תהיה לך והיה בשבתך וג׳, ומשנינן ויתד תהיה לך בצואה ויד תהיה לך במי רגלים. דלא אסרה תורה אלא כנגד סילון בעת שיוצא מן האמה כמן עמוד בלבד הא נפיל לארעא שרי, ורבנן גזרו בהן אע״פ שנפסקו מן האמה ונגלו לארץ אין קורין כנגדן. וכי גזרו בודאן גזרו, מי רגלים כל זמן שמטפיחין, אבל בספק מי רגלים לא גזרו. אמ׳ רבא, הילכ׳ צואה אפי׳ יבישה (באדם) [כחרס] אסור לקרות קרית שמע כנגדוי מי רגלים כל זמן שמטפיחין. ולא בע[י]נן נבלעו ואין רישומן ניכר, אלא אפי׳ רישומין ניכר שרי, ובלבד שלא יהיה בהן לחלוחית שאם יטפח ידו בהן תת[ל]חלח ידו מן מי רגלים שאלו נתן ידו על דבר אחר יראה בו לחלוחית, כך אסיקנא לא דכולי עלמ׳ כל זמן שמטפיחין הא רישומן ניכר שרי וטופח על מנת להטפיח (שרי) [אסור], ור׳ יוסי סבר כיון שמטפיחין אע״פ שאינן בטופח על מנת להטפיח אסור, וקימ׳ לן כתנא קמא דהא רבא אוקמה הכי לאשמעתיה.כ ובצואה יבישה, פירש ר׳ יוחנן כל זמן שזורקה ואינה נפרכת, (אלו) [איכא] דאמ׳ כל זמן שגוללה ואינה נפרכת. ורבאל אמ׳ ליה ר׳ ירמיה מדופתי כד תחזה צואה לכנגדו זיל חזי או קרמו פניה אי לא אי אפליא – פיר׳ אפליא נתפלחה ונתבקעה, מלשון כמו פלח ובקע בארץ וג׳.מ צואה כחרש – פיר׳ שירדה קוה אלטביעה.נ כל זמן שגוללה, מלשון וגללו את האבן.סמהדורת הרב מאיר דוד בן-שם, ירושלים תשי"ח, באדיבות משפחת המהדיר (כל הזכויות שמורות)
הערות
א לפנינו: ״מביא את האדם לידי הדרוקן״.
ב תרגומו: כשנדחק הטבע ועולה הפרש ממעים אל היציאה וחוזר לאחור יתהו׳ בבטנו גזים של הקוליק (=התקפת כאב במעים).
ג תרגומו: וכמו כן אם אדם יפסיק להשתין, מה שיחזירו אחרי הדחקותו יוליד הירקון. וראה להלן פרק ט׳ הערה 1.
ד ראה מאירי כאן: ״כגון צואה או נבלה וכיוצ״ב״.
ה כעי״ז באוצה״ג הפי׳ עמ׳ 31 בשם רה״ג וראה פיר״ח שם עמ׳ 27.
ו קטע זה לא הובא במקום אחר.
ז ראה יחזקאל ח׳ י״ז ופירש״י שם.
ח נראה שקטע זה וכן שלאחריו הם המשך מפיר״ח, וראה או״ז ח״א סי׳ קלא: ״ופיר״ח דהלכתא כרבא״.
ט מכאן עד ״וכ״ש בבית״ הובא גם באו״ז שם. (אוצה״ג פיר״ח עמ׳ 27).
י ראה הגירסא לפנינו.
כ כונתו דלרבא בעינן טופח ע״מ להטפיח, כת״ק דר׳ יוסי. וכ״כ הראבי״ה סי׳ ע״ה בשם ר״ח והרא״ש ורבינו ירוחם נ״ג ח״ד בשם גאון. וראה אוצה״ג פיר״ח עמ׳ 28.
ל לפנינו: ״אמר רבינא הוה קאימנא קמיה דרב יהודה וכו׳ עיין אי קרמו וכו׳ אי מפלאי אפלויי. וראה דק״ס מכתי״מ ומכתי״פ.
מ תהלים קמ״א ז.
נ תרגומו: כח הטבע.
ס בראשית כ״ט ג׳.
הערות
Gemara
Peirush