×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא בבא מציעא ל״ז.גמרא
;?!
אָ
אַף בָּרִאשׁוֹנָה. הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ אוֹ אֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ? אֲמַר לֵיהּ: חָלוּק הָיָה ר׳רִבִּי יוֹסֵי אַף בָּרִאשׁוֹנָה, וַהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ אַף בָּרִאשׁוֹנָה. אִתְּמַר נַמֵי: אֲמַר ר׳רִבִּי אֶלְעָזָר: חָלוּק הָיָה ר׳רִבִּי יוֹסֵי אַף בָּרִאשׁוֹנָה, וַהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ אַף בָּרִאשׁוֹנָה. ור׳וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מוֹדֶה הָיָה ר׳רִבִּי יוֹסֵי בָּרִאשׁוֹנָה שֶׁכְּבָר שִׁילֵּם. שִׁילֵּם אִין, לֹא שִׁילֵּם לָא. וְהָאֲמַר ר׳רִבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא א״ראֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן: לֹא שִׁילֵּם, שִׁילֵּם מַמָּשׁ, אֵלָּא כֵּיוָן שֶׁאָמַר ״הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם״, אע״פאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁילֵּם. אֵימָא: מוֹדֶה הָיָה ר׳רִבִּי יוֹסֵי בָּרִאשׁוֹנָה, שֶׁכְּבָר אָמַר הֲרֵינִי מְשַׁלֵּם.: מתני׳מַתְנִיתִין: אאָמַר לִשְׁנַיִם: ״גָּזַלְתִּי לְאֶחָד מִכֶּם מָנֶה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם״, אוֹ ״אָבִיו שֶׁל אֶחָד מִכֶּם הִפְקִיד לִי מָנֶה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה הוּא״, נוֹתֵן לַזֶּה מָנֶה וְלַזֶּה מָנֶה, שֶׁהוֹדָה מִפִּי עַצְמוֹ. בשְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ אֵצֶל אֶחָד זֶה מָנֶה וְזֶה מָאתַיִם, זֶה אוֹמֵר ״שֶׁלִּי מָאתַיִם״, וְזֶה אוֹמֵר ״שֶׁלִּי מָאתַיִם״, נוֹתֵן לַזֶּה מָנֶה וְלַזֶּה מָנֶה, וְהַשְּׁאָר יְהֶא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ. א״ראָמַר רִבִּי יוֹסֵי: א״כאִם כֵּן, מַה הִפְסִיד הָרַמַּאי? אֵלָּא הַכֹּל יְהֶא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ. גוְכֵן שְׁנֵי כֵלִים, אֶחָד יָפֶה מָנֶה וְאֶחָד יָפֶה אֶלֶף זוּז, זֶה אוֹמֵר ״יָפֶה שֶׁלִּי״, וְזֶה אוֹמֵר ״יָפֶה שֶׁלִּי״, נוֹתֵן אֶת הַקָּטָן לְאֶחָד מֵהֶן, וּמִתּוֹךְ הַגָּדוֹל נוֹתֵן דְּמֵי קָטָן לַשֵּׁנִי, וְהַשְּׁאָר יְהֶא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ. א״ראָמַר רִבִּי יוֹסֵי: א״כאִם כֵּן, מַה הִפְסִיד הָרַמַּאי? אֵלָּא הַכֹּל יְהֶא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ.: גמ׳גְּמָרָא: אַלְמָא מִסְּפֵיקָא מַפְּקִינַן מָמוֹנָא, וְלָא אָמְרִינַן אוֹקֵי מָמוֹנָא בְּחֶזְקַת מָרֵיהּ. וּרְמִינְהִי: שְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ אֵצֶל אֶחָד זֶה מָנֶה וְזֶה מָאתַיִם, זֶה אוֹמֵר ״שֶׁלִּי מָאתַיִם״ וְזֶה אוֹמֵר ״שֶׁלִּי מָאתַיִם״, נוֹתֵן לַזֶּה מָנֶה וְלַזֶּה מָנֶה, וְהַשְּׁאָר יְהֶא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ. א״לאֲמַר לֵיהּ: פִּקָּדוֹן אַגָּזֵל קָא רָמֵית! גָּזֵל, דַּעֲבַד אִיסּוּרָא, קְנָסוּהוּ רַבָּנַן; פִּקָּדוֹן, דְּלָא עֲבַד אִיסּוּרָא, לֹא קְנָסוּהוּ רַבָּנַן. וְרָמֵי פִּקָּדוֹן אַפִּקָּדוֹן וְרָמֵי גָּזֵל אַגָּזֵל: פִּקָּדוֹן אַפִּקָּדוֹן, דְּקָתָנֵי רֵישָׁא: אוֹ ״אָבִיו שֶׁל אֶחָד מִכֶּם הִפְקִיד אֶצְלִי מָנֶה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה הוּא״, נוֹתֵן לַזֶּה מָנֶה וְלַזֶּה מָנֶה. וּרְמִינְהִי: שְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ וְכוּ׳! אֲמַר רָבָא: דרֵישָׁא, נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁהִפְקִידוּ לוֹ בִּשְׁנֵי כְּרִיכוֹת, דַּהֲוָה לֵיהּ לְמֵידַק; הסֵיפָא, נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁהִפְקִידוּ לוֹ בִּכְרָךְ אֶחָד, דְּלָא הֲוָה לֵיהּ לְמֵידַק, כְּגוֹן דְּאַפְקִידוּ תַּרְוַיְיהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי בְּחַד זִימְנָא, דַּאֲמַר לְהוּ: ״אַנְתְּ גּוּפַיְיכוּ לָא קָפְדִיתוּ אַהֲדָדֵי, אֲנָא קָפֵידְנָא!⁠״ וְרָמֵי גָּזֵל אַגָּזֵל, קָתָנֵי הָכָא: אֲמַר לִשְׁנַיִם ״גָּזַלְתִּי לְאֶחָד מִכֶּם מָנֶה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם״, אוֹ ״אָבִיו שֶׁל אֶחָד מִכֶּם הִפְקִיד לִי מָנֶה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶהוּ״, נוֹתֵן לַזֶּה מָנֶה וְלַזֶּה מָנֶה. וּרְמִינְהִי: גָּזַל אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶן גָּזַל, זֶה אוֹמֵר ״אוֹתִי גָּזַל״ וְזֶה אוֹמֵר ״אוֹתִי גָּזַל״, מַנִּיחַ גְּזֵילָה בֵּינֵיהֶם וּמִסְתַּלֵּק. דִּבְרֵי ר״טרִבִּי טָרְפוֹן. אַלְמָא מִסְּפֵיקָא לֹא מַפְּקִינַן מָמוֹנָא, וְאָמְרִינַן ״אוֹקִים מָמוֹנָא בְּחֶזְקַת מָרֵיהּ״! וּמִמַּאי דמתני׳דְּמַתְנִיתִין דְּהָכָא ר״טרִבִּי טָרְפוֹן הִיא? דְּקָתָנֵי עֲלַהּ דְּהַהִיא: מוֹדֶה ר״טרִבִּי טָרְפוֹן בְּאוֹמֵר לִשְׁנַיִם: ״גָּזַלְתִּי לְאֶחָד מִכֶּם מָנֶה וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם״, שֶׁנּוֹתֵן לַזֶּה מָנֶה וְלַזֶּה מָנֶה.! הָתָם, דְּקָא תָּבְעִי לֵיהּ, הָכָא, ובְּבָא לָצֵאת יְדֵי שָׁמַיִם. דָּיְקָא נַמֵי דְּקָתָנֵי ״שֶׁהוֹדָה מִפִּי עַצְמוֹ״, שְׁמַע מִינַּהּ. אֲמַר מָר: הָתָם, דְּקָא תָּבְעִי לֵיהּ. וְהַלָּה מַה טּוֹעֵן? רַב יְהוּדָה אֲמַר רַב: הַלָּה שׁוֹתֵק. רַב מַתָּנָה אֲמַר רַב: הַלָּהמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
{רמב״ם}
מתני׳ אמר לשנים גזלתי את אחד מכם מנה וכול׳. רבי משה נר״ו בריה דרבי מימון ז״ל [בתרגום: זה אמור רק כשלא תבעוהו הם אלא רצה לצאת ידי שמיםא, אבל אם תבעוהו ואמר להם שהוא גזל אחד מהם, ישבע כל אחד מהם שבועת התורה שהוא הנגזל, ומשלם מנה לזה ומנה לזה, וזה קנס שעבר על דברי תורה וגזל. וכך גם אם אמר לו כל אחד מהם, אבי הוא אשר הפקיד אצלך, והוא אומר איני יודע אי זה מכםב,ישבע כל אחד מהם שבועת התורה שצוהו אביוג וישלם להם מנה בגלל פשיעתו, לפי שהיה לו לכתוב על אותו הדבר שהוא מופקד אצלו מפלוני].
{רי״צ גיאת}
רבי׳ יצחק בן יהודה ז״ל אוקימנה למשנתינו בשמא ושמא, דתני ר׳ חייא זה אומ׳ איני יודע וזה אומ׳ איני יודע, ובבא לצאת ידי שמים, דקתני שהודה מפי עצמו, דמדינא לא מפקינן ממונא מספיקא, אלא מוקמינן ליה בחזקת מריה, אבל אם היו תובעין אותו וכל אחד ואחד אומ׳ אותי גזל, והוא אינו יודע מאי זה מהן גזלה, דהכא בריא ושמא הוא, לר׳ טרפון מניח גזלה ביניהן ומסתלק, לר׳ עקיבא לא זו דרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד.
{רי״צ גיאת}
ופריק רבא האי דקתאני רישא נותן לזה מנה ולזה מנה וכול׳, פיר׳, משום דנעשה כמי שהפקידו אצלו בשתי כריכות, דהוה ליה למידק לומר כיון דחד הוא דאפקיד גביה, הוה ליה למידק ולמיקם עילויה עד דמהדרה ניהליה, ומיגו דלא דק איהו אפסיד נפשיה, ומיחייב לשלומי לכל חד וחד, ונעשה כשנים שהפקידו אצלו זה שלא בפני זהד ופשע ולא ידע הי ניהו פיקדון דמר ופיקדון דמר, דמיחייב לשלומי לכל חד וחד ק״ק דיליה, דהויא לה פשיעהה, וכל חד מיניהו שקיל בשבועהו. עד הנה מדברי רבי יצחק בן יהודה ז״ל.
{רבנו ברוך}
אמ׳ לשנים גזלתי אחד מכם וכול׳ רב״ס ז״ל דיקינן מינה, דמספיקא מפקינן ממונא, דהא אע״ג דלא ידעינן בהדיא אי גזל כל חד מיניהו אי לא, אפילו הכי יהיב לכל חד מיניהו מנה, ולא אמרינן אוקי ממונא בחזקת מריה. ורמינן עלה הא דתני סיפה שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וכול׳, הנהו מודה כי לאחד מהן ודאי מאתים והשתא יתן לזה מאתים ולזה מאתים. ודחינן, פיקדון אגזל קא רמית וכול׳, ורמי פיקדון אפיקדון דרישה, כי אמ׳ אביו של אחד מכם הפקיד אצלי מנה נותן לזה מנה ולזה מנה, והכא קתאני השאר יהא מונח עד שיבוא אליהו, ושני רבא, רישא נעשה כמי שהפקידו לו בשתי כריכות, דהוה ליה למידק, סיפה נעשה כמי שהפקידו אצלו בכרך אחד, דלא אחד בפני עצמו שידקדק, ויחזיר לכל אחד שנתן לו, ואם נתן לאחד של חבירו הוי פושע, וכשבאו אליו שניהם בכרך אחד והפקידוהו אצלו, שיש בו לזה מנה ולזה מאתים, ואמרו לו קח זה, לאחד ממנו יש בו מאה ולאחד מאתים, אין לו לדקדק, דהעלה על לבו ואמ׳ הואיל וביחד הביאו, שותפין הן או חברים שאינן מקפידין אם אתן של זה לזה דאינן מכחישין, ואמטול הכי לא מחייבי ליה למידק, ומשום הכי אמ׳ (העשה) [דנעשה], דרישא, הואיל ואדם אחד היה המפקיד היה לו לדקדק. פיר׳ בספריםז כגון דאפקידו תרויהו בהדי הדדי בחד זימנא, דאמ׳ להו אתו גופיכו לא קפדיתו אהדדי.
{רבנו ברוך}
ורמי גזל אגזל, דקתני הכא אמ׳ להם גזלתי אחד מכם וכול׳, דיקינן מינה דמספיקא מפקינן ממונא, והתם ביבמותח פרק האשה שהלכה היא ובעלה תנן גזל אחד מחמשה בני אדם ואינו יודע איזה מהן גזל, מניח גזלה ביניהן ומסתלק דברי ר׳ טרפון, אלמא לא מפקינן ממונא מספיקא, ומתניתין דהכא ממאי דר׳ טרפון היא, דקתאני עלה בסוף תוספת יבמותט מודה ר׳ טרפון באומר לשנים גזלתי וכול׳, פיר׳ דאי ר׳ עקיבא כדלא הודה מיחייב, השתא לא כל שכןי, ופרקינן, מתניתין דיבמות דקא תבעי ליה, הכא בבא לצאת ידי שמים, דיקא נמי דקתאני שהודה מפי עצמו, ולא תבעו אדם, שמע מינה. עד הנה מדברי רב״ס ז״ל.
{רב האיי גאון}
רבי׳ האיי זצ״ל הא דתנן והשאר יהא מונח עד שיבוא אליהו יש לו תקנה קודם ביאת אליהו, שאם רוצין שניהן אם לחלוקכ אם בדבר אחר, אבל כל זמן שלא רצו שניהם, יהא מונח לעולם עד שיבוא אליהו.
מהדורת הרב אריאל כהן, ירושלים תשע"ב, באדיבות המהדיר ומכון אוצר הפוסקים ירושלים (כל הזכויות שמורות)
הערות
א לקמן ע״ב.
ב חסר בנדפס בש״ס.
ג מהד״ב שאביו הוא שהפקיד.
ד רבנו ס״ל כדעת רש״י דגרס סיפא נעשה כמי שהפקידו בכרך אחד, ולכך דווקא חייב אם הפקידו זה שלא בפני זה, אבל שיטת הרשב״א בשם הגאונים והרמב״ם (פ״ה משאלה ה״ד) דאם הפקידו בשני כריכות אף אם הפקידו ביחד הוו״ל למידק וחייב.
ה עיין גם ברי״ף שכתב (על הרישא, ובאחד שהפקיד) נותן לזה מנה ולזה מנה שנמצא מפסיד מנה משלו משום פשיעותא דיליה הוא, דהוה ליה למכתב שמא דגברא דאפקיד גביה כי היכי דלא ליחליף ליה עכ״ל ומבואר מדבריהם דדין הו״ל למידק הוא חיוב מעיקר הדין וכן מבואר ברשב״א עיי״ש. וכמש״כ הרי״ף דהוה פשיעה שהי׳ לו לכתוב שם כל אחד כתב אף הרמב״ם (פ״ה שאלה ה״ד) וביאר באבן האזל (שם ובגזלה פ״ד ה״ט) דהשומר מחויב להחזיר הפקדון ליד הבעלים, וכיון דמחמת הספק אינו מחזיר לו, הוה פשיעה דהי׳ לו לשמור באופן שיוכל להחזיר לידו, אבל בספר התרומות (שער לט ח״ב) הביא תשובת הרמב״ן דהתשלום בהוה ליה למידק הוא משום קנס, דקנסינן ליה דעבד איסורא, דפשיעותא בממון אחרים איסורא הוא, וכן דייק האבן האזל מדברי הרמב״ן בסוגיין.
ו לכאורה בדין המשנה לא שייך שבועה דהא איירי בשמא ושמא, ואולי דברי רבנו קאי על הנעשה כשנים שהפקידו דהתם אפשר דאיירי בטוענים ברי וצריכים שבועה, וכמו שפסק הרמב״ם (שם), ועיי״ש במ״מ ובאבן האזל במש״כ על חיוב שבועה זו.
ז בדק״ס הביא גירסא שכתבה פיר׳ וא״כ זוהי תוספת מאוחרת לגמ׳ (והביאו האבן האזל הל׳ שאלה שם), וכ״כ ר״ח ורש״י ועיין רשב״א ור״ן, ב״י סי׳ ש׳ סק״א בשם תלמידי הרשב״א.
ח קיח, ב.
ט תוספתא יבמות פי״ד ה״ג.
י עיין תוס׳ (בע״ב) ד״ה וממאי.
כ וכ״כ הרמב״ם פ״ה משאלה ה״ד דבהפקידו בעדרו שלא מדעתו מניח הבהמה ביניהם ומסתלק ותהיה מונחת עד שיודה האחד לחבירו או עד שירצו לחלוק אותה, ועיין בספר המפתח (בהל׳ שאלה שם) שהביאו מתשובות ושב הכהן (סי׳ סא ד״ה והנה ראיתי בש״ך) שדין הרמב״ם הנ״ל קאי גם על מש״כ הרמב״ם מקודם בכרך אחד דהדין יהי׳ מונח וכדברי רה״ג, ועיין בלח״מ פ״ד מגזלה ה״י שכתב שדין הרמב״ם שיהי׳ מונח עד שירצו לחולקה קאי אף באמר לשנים גזלתי לאחד מכם דמדינא ל״צ לשלם לכל אחד.
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×