×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא בבא מציעא כ״ח:גמרא
;?!
אָ
אָתְיָא לְאַחְלוֹפֵי בָּרִאשׁוֹן! הָא קָא אָתֵי רֶגֶל שְׁלִישִׁי. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: בָּרִאשׁוֹנָה, כָּל מִי שֶׁמָּצָא אֲבֵידָה, הָיָה מַכְרִיז עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה רְגָלִים, וְאַחַר רֶגֶל אַחֲרוֹן שִׁבְעַת יָמִים, כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ שְׁלֹשָׁה וְיַחְזוֹר שְׁלֹשָׁה וְיַכְרִיז יוֹם אֶחָד; אמִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מַכְרִיזִים בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת; וּמִשֶּׁרָבוּ הָאַנָּסִים, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מוֹדִיעִין לִשְׁכֵינָיו וְלִמְיוּדָּעָיו וְדַיּוֹ. מַאי מִשֶּׁרָבוּ הָאַנָּסִין? בדְּאָמְרִי אֲבֵידְתָא לְמַלְכָּא. רִבִּי אַמֵי אַשְׁכַּח אוּדְיָיא דְּדִינָרֵי; חַזְיֵיהּ הַהוּא רוֹמָאָה1 דְּקָא מִירְתַת, א״לאֲמַר לֵיהּ: זִיל שְׁקוֹל לְנַפְשָׁךְ, דְּלָאו פַּרְסַאֵי אֲנַן, דְּאָמְרִי: אֲבֵידְתָא לְמַלְכָּא. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: גאֶבֶן טוֹעֵן הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם; כָּל מִי שֶׁאָבְדָה לוֹ אֲבֵידָה, נִפְנָה לְשָׁם, וְכָל מִי שֶׁמּוֹצֵא אֲבֵידָה, נִפְנָה לְשָׁם. זֶה עוֹמֵד וּמַכְרִיז, וְזֶה עוֹמֵד וְנוֹתֵן סִימָנִין וְנוֹטְלָהּ. וְזוֹ הִיא שֶׁשָּׁנִינוּ: צְאוּ וּרְאוּ אִם נִמְחֵת אֶבֶן הַטּוֹעֵן.: מתני׳מַתְנִיתִין: דאָמַר אֶת הָאֲבֵידָה וְלֹא אָמַר סִימָנֶיהָ, לֹא יִתֵּן לוֹ. הוְהָרַמַּאי, אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר סִימָנֶיהָ, לֹא יִתֵּן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: {דברים כ״ב:ב׳} עַד דְּרוֹשׁ אָחִיךָ אוֹתוֹ, עַד שֶׁתִּדְרוֹשׁ אֶת אָחִיךָ, אִם רַמַּאי הוּא אִם אֵינוֹ רַמַּאי.: גמ׳גְּמָרָא: אִתְּמַר: רַב יְהוּדָה אָמַר: אֲבֵידְתָא מַכְרִיז. ור״נוְרַב נַחְמָן אָמַר: גְּלִימָא מַכְרִיז. רַב יְהוּדָה אָמַר אֲבֵידְתָא מַכְרִיז, דְּאִי אָמְרַתְּ גְּלִימָא מַכְרִיז, חָיְישִׁינַן לְרַמַּאי; ר״נרַב נַחְמָן אָמַר גְּלִימָא מַכְרִיז, לְרַמַּאי לָא חָיְישִׁינַן, דא״כדְּאִם כֵּן, אֵין לַדָּבָר סוֹף. תְּנַן: אָמַר אֶת הָאֲבֵידָה וְלָא אָמַר אֶת סִימָנֶיהָ, ה״זהֲרֵי זֶה לֹא יִתֵּן לוֹ. אִי אָמְרַתְּ, בִּשְׁלָמָא אֲבֵידְתָא מַכְרִיז, הָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן, אע״גאַף עַל גַּב דַּאֲמַר גְּלִימָא, כִּי לָא אֲמַר סִימָנִין לֹא מְהַדְּרִינַן לֵיהּ, אֵלָּא אִי אָמְרַתְּ, גְּלִימָא מַכְרִיז, אֲמַר אִיהוּ גְּלִימָא וַאֲמַר אִיהוּ גְּלִימָא, צְרִיכָא לְמֵימַר כִּי לָא אֲמַר סִימָנִין לֹא מְהַדְּרִינַן לֵיהּ! אֲמַר רַב סָפְרָא: לְעוֹלָם גְּלִימָא מַכְרִיז; אֲמַר אִיהוּ גְּלִימָא, וַאֲמַר אִיהוּ סִימָנִין; וּמַאי לֹא אָמַר אֶת סִימָנֶיהָ? ולָא אֲמַר סִימָנִין מוּבְהֲקִין דִּידַהּ.: וְהָרַמַּאי, אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר אֶת סִימָנֶיהָ, ה״זהֲרֵי זֶה לֹא יִתֵּן לוֹ.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: בָּרִאשׁוֹנָה, כָּל מִי שֶׁאָבְדָה לוֹ אֲבֵידָה, הָיָה נוֹתֵן סִימָנִין וְנוֹטְלָהּ; מִשֶּׁרָבוּ הָרַמָּאִין, זהִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִים לוֹ: צֵא וְהָבֵא עֵדִים דְּלָאו רַמַּאי אַתְּ, וְטוֹל. כִּי הָא דַּאֲבוּהּ דְּרַב פַּפָּא, אִירְכַס לֵיהּ חֲמָרָא וְאַשְׁכְּחוּהּ. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא. אֲמַר לֵיהּ: זִיל אַיְיתֵּי סָהֲדֵי דְּלָאו רַמַּאי אַתְּ, וְטוֹל. אֲזַל אַיְיתֵּי סָהֲדֵי. אֲמַר לְהוּ: יָדְעִיתוּן בֵּיהּ דְּרַמַּאי הוּא? אֲמַרוּ לֵיהּ: אִין. אֲמַר לְהוּ: אֲנָא, רַמָּאָה אֲנָא! אֲמַרוּ לֵיהּ: אֲנַן, לָאו רַמַּאי אַתְּ קָאָמְרִינַן! אֲמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: חמִסְתַּבְּרָא, לָא מַיְיתֵי אִינִישׁ חוֹבְתָא לְנַפְשֵׁיהּ.: מתני׳מַתְנִיתִין: טכָּל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה וְאוֹכֵל, יַעֲשֶׂה וְיֹאכַל; וְדָבָר שֶׁאֵין עוֹשֶׂה וְאוֹכֵל, יִמָּכֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: {דברים כ״ב:ב׳} וַהֲשֵׁבוֹתוֹ לוֹ, רְאֵה הֵיאָךְ תָּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. מַה יְהֶא בַּדָּמִים? ר״טרִבִּי טָרְפוֹן אוֹמֵר: ייִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ, כחַיָּיב בְּאַחֲרָיוּתָן; ר״ערִבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ, אֵין חַיָּיב בְּאַחֲרָיוּתָן.: גמ׳גְּמָרָא: וּלְעוֹלָם? אֲמַר רַב נַחְמָן אֲמַר שְׁמוּאֵל: עַד י״בשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. תַּנְיָא נַמֵי הָכִי: לכָּל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה וְאוֹכֵל, כְּגוֹן פָּרָה וַחֲמוֹר, מְטַפֵּל בָּהֶן עַד י״בשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ; מִכָּאן וְאֵילָךְ, שָׁם דְּמֵיהֶן וּמַנִּיחָן. מעֲגָלִים וּסְיָיחִין, מְטַפֵּל בָּהֶן שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים; מִכָּאן וְאֵילָךְ, שָׁם דְּמֵיהֶן וּמַנִּיחָן. אַוָּוזִין וְתַרְנְגוֹלִין, מְטַפֵּל בָּהֶם שְׁלֹשִׁים יוֹם; מִכָּאן וְאֵילָךְ, שָׁם דְּמֵיהֶן וּמַנִּיחָן. אֲמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: תַּרְנְגוֹלֶת כִּבְהֵמָה גַּסָּה. תַּנְיָא נַמֵי הָכִי: נתַּרְנְגוֹלֶת וּבְהֵמָה גַּסָּה, מְטַפֵּל בָּהֶן שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ; מִכָּאן וְאֵילָךְ, שָׁם דְּמֵיהֶן וּמַנִּיחָן. עֲגָלִים וּסְיָיחִין, מְטַפֵּל בָּהֶן ל׳שְׁלוֹשִׁים יוֹם; מִכָּאן וְאֵילָךְ, שָׁם דְּמֵיהֶן וּמַנִּיחָן. סאַוָּוזִין וְתַרְנְגוֹלִין, וְכָל דָּבָר שֶׁטִּיפּוּלוֹ מְרוּבֶּה מִשְּׂכָרוֹ, מְטַפֵּל בָּהֶן שְׁלֹשָׁה יָמִים; מִכָּאן וְאֵילָךְ, שָׁם דְּמֵיהֶן וּמַנִּיחָן. קַשְׁיָא עֲגָלִים וּסְיָיחִין אַעֲגָלִים וּסְיָיחִין, אַוָּוזִין וְתַרְנְגוֹלִין אַאַוָּוזִין וְתַרְנְגוֹלִין! עֲגָלִים וּסְיָיחִין אַעֲגָלִים וּסְיָיחִין לָא קַשְׁיָא: עהָא דְּרַעְיָא וְהָא דְּפִטּוּמָא. אַוָּוזִין וְתַרְנְגוֹלִין אָאַוָּוזִין וְתַרְנְגוֹלִין נַמֵי לָא קַשְׁיָא: פהָא בְּרַבְרְבֵי הָא בְּזוּטָרֵי.: וְשֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה וְאוֹכֵל.: תָּנוּ רַבָּנַן: וַהֲשֵׁבוֹתוֹ לוֹ, רְאֵה הֵיאָךְ תָּשִׁיבֶנּוּ לוֹ: שֶׁלֹּא יַאֲכִיל עֵגֶל לָעֲגָלִים, וְסִיָח לַסְּיָיחִין, אַוָּוזָא לָאַוָּוזִין, וְתַרְנְגוֹל לַתַּרְנְגוֹלִין.: מַה יְהֶא בַּדָּמִים? רִבִּי טָרְפוֹן אוֹמֵר: יִשְׁתַּמֵּשׁ וְכוּ׳.: עַד כָּאן לָא פְלִיגִימהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״בר נש״.
E/ע
הערותNotes
{רבנו חננאל}
מתני׳ אמר את האבדה ולא אמר את סימניה הרי זה לא יתן לו וכול׳. ר״ח ז״ל אמר את האבדה ולא אמר סימניה אוקמה רב ספרא אליבא דרב נחמן דאמר גלימא מכריז כדאמר האבדה וסימניה, ומאי לא אמר סימניה דקתני במתניתין, לא אמר סימנין מובהקין דידה. וסוגין בענן דיהיב סימנין מובהקיןא והוא דאית ליה סהדי דליתיה רמאיב. ופשיטנן ולא מייתי איניש חובה לנפשיה כדאבוה דרב פפא. תלמוד ארץ ישראלג שמע סימניה בהא כנישתא ואזל לכנישתא אחריתי יהיב סימניה זה הוא רמאי, וכן כיוצא בוד.
אמר רבה בר רב הונא מסתברא לא מיתי איניש חובתא לנפשיה פירוש ולדעת זכותו באו עמו, מסתברא דהכי אמרי׳ מרישא.
{רי״צ גיאות}
רבי יצחק בן יהודה ז״ל שמע מינה לא טרח איניש ומיתי חובה לנפשיה, ושמע מינה דכי משיילינן לסהדי לאו מידי דמזכי ליה לבר דינא משיילינן בהו, שמא נמצאת כמטעימן דברי זכותה, אלא איפכא משיילינן להו. ושמע מינה נמי דטעמא דלא מיתי איניש חובה לנפשיה הוא דכי הדרי בהו עדים בבי דינא מקבלינן מיניהו, הא לאו הכי לא מצו למהדר בהו.
{רבנו ברוך}
מתני׳ כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל וכול׳ רב״ס ז״ל פירוש אם היתה האבדה המצויה דבר שעושה מלאכה ואוכל יעשה ויאכל, ואפילו אחר ההכרזה של שלשה רגלים, דלעולם לא קני ליה כלל, כגון חמור ראוי למשאוי, ופרה ראויה לחרוש. כל דבר שאינו עושה ימכור וישמור הדמים, שנאמר והשבותו לו וגומ׳, ואתמהינן והאי דקתאני יעשה ויאכל ולעולם כלומר עד עולם יעשה ויאכל, אמר רב נחמן אמר שמואל כל שנים עשר חדש, תניא נמי הכי כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל, מפרש בתוספתאו ולא יעשה ביוםז יותר ממה שיאכל. כגוןח פרה וחמור. ונטפל בהן כל שנים עשר חדש מיכאן ואילך שם דמיהן ומניחן פירוש מניח הדמיםט. עגלים וסייחים פירוש [בתרגום: הנקבה של הסוס הקטן]. עד הנה מדברי רב״ס ז״ל.
{מקצת}
למקצת. הא דרעיא הא דפטמא פירוש שרועין העשבים, ואין לו מהן טורח הרבה מיטפל בהן שלשה חדשים. הא דפטמא פירוש שעומדין לפטמן, וצריכי טורח הרבהי. מיטפל בהן שלושים יום. שלא יאכיל עגל לעגלים פירוש שלא ימכור עגל אחד, ויוציא דמיו על שאר העגלים, שיש בדבר הפסד על בעל האבדה.
{רבנו חננאל}
ר״ח ז״ל פיר׳ לא תמכור עגל היום ותאכיל לנשארים דקא מיכליא קרנאכ אלא מכור הכל.
מהדורת הרב אריאל כהן, ירושלים תשע"ב, באדיבות המהדיר ומכון אוצר הפוסקים ירושלים (כל הזכויות שמורות)
הערות
א יש להסתפק אם כוונת ר״ח דלסוגיין סימן בינוני לא מהני, או שכוונתו כמש״כ השטמ״ק בשם הראב״ד דהיכא דיש סימן מובהק בעי לאותו סימן, וסימן בינוני מהני רק היכא דליכא סימן מובהק ועיין לעיל כז, ב תד״ה ואנא.
ב ומבואר דבעינן סימן מובהק וגם עדים שאינו רמאי, וכן דעת הראב״ד (לפי המ״מ) פי״ג מגזו״א ה״ג, דלרמאי לא מהני סימן מובהק. אבל ברא״ש כתב דלרמאי מחזירים בסימן מובהק, ובש״ך רסז סק״ב כתב דאף דעת הראב״ד הכי. ונחלקו בזה המחבר והרמ״א רסז, ו. וע״ע בטור רסז ס״ה, דרישה וב״ח שם ובפלפולא חריפתא, אבן האזל פי״ג ה״ג.
ג ירושלמי פ״ב ה״ז. והוא ההסבר השני בירושלמי עיי״ש.
ד הוא הוספת ר״ח ואינו בלשון הירושלמי.
ה עיין אבות פ״א מ״ט וברש״י ורבנו יונה שם.
ו פ״ב ה״ח.
ז לפנינו בתוספתא: לא יעשה בה יותר ממה שהן אוכלין ופירש החזון יחזקאל דאין עליו חוב להשכיר את הבהמה יותר ממה שהוא אוכל כדי שירויחו הבעלים, דאינו דומה לגיזת זנבו (לעיל כז, א). דהתם שהוא בגוף האבדה יש עליו חוב להרויח לבעלים, משא״כ בשכר שאינו בגוף הבהמה. ולפירוש החזו״י לגירסת רבנו בתוספתא ״ביום״ חידש לנו התוספתא שאף אין עליו חוב להשכיר היום כדי שלמחר יוכל להאכילה אם לא ימצא מחר להשכירה, דאם עבדה היום כדי אכילת היום אין עליו חיוב יותר להשכירה היום, אולם בספר משפט האבדה (רסז, סעיף כב) כתב דאפשר דצריך להשכיר אף בשביל רווח הבעלים עיי״ש במקורו מביאור הגר״א (שם ס״ק לא). אבל בחסדי דוד נראה שפירש בתוספתא שהמוצא לא יקח מהשכר יותר מאכילתו, והשכר היותר על אכילתן לבעלים ולפ״ז לכאורה אין מקום לגירסת רבנו.
ח הוא ריש התוספתא הנ״ל דדבר שעושה ואוכל כגון פרה וחמור.
ט הובא בשם רבנו באו״ז סוף אות עח עיי״ש. ובא רבנו להוציא ממש״כ השטמ״ק בשם תוס׳ שאנץ דמניחן קאי על הבהמה שמניחן אצלו ויהיו שלו, וע״ע במש״כ השטמ״ק בשם הרשב״א, ר״ן וגליון תוס׳, וברא״ש סי׳ טז.
י מבואר דהנ״מ הוא אם יש טורח הרבה וכמש״כ בשטמ״ק בשם רבנו יהונתן דברעיא אין טורח דהעגלים גדולים שרועין מאליהן ובזמן מרעה, ובפטומא יש טורח דאיירי בעגלים קטנים שצריכין לפטמן, או אף בגדולים ולא בזמן מרעה שאין הדשא מצוי, אבל ברש״י אף שנקט את ענין הטיפול מרובה סיים דבפטומא דמיה יקרים. ומבואר דחוץ מענין הטרחה יש גם את ענין יוקר האוכל שאוכלת.
כ אולי י״ל דפליגי ר״ח ופירוש המקצת הנ״ל דלר״ח מאי דלא יאכיל הוא משום דחסר במצות השבה וכמש״כ השטמ״ק בשם רבנו יהונתן: נמצא שלא החזיר לו אותו העגל, והוא נתחייב בכולם להשיבם עכ״ל אבל המקצת סברו כפירוש השני ברבנו יהונתן דמאי דלא יאכיל הוא משום הפסד, דהבעלים הי׳ מאכילם באופן אחר ולכן כתב: שיש בדבר הפסד על בעל האבדה.
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×