גמרא
פירוש
וְשִׁחְרוּר מַפְקִיעִין מִידֵי שִׁעְבּוּד.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
הכניסה לו ב׳ כלים וכו׳ – וכן הלכתא. זו שמעתי וזו לא שמעתי – פרש״י ז״ל זו שמעתי לאיסור וזו לא שמעתי לאיסו׳ אלא להתר ואינו מחוור דלא דייק לישנא הכי ועוד מדאמרי׳ בסמוך וזו לא שמעתי היא היא והאי לישנא לא משמע דשמע בפי׳ להתר אלא דמאידך שמע׳ לה וכדאמרי׳ בעלמא זאת אומרת היא היא ולא ה״ל לאורוכי כולי האי לתלמוד׳ אלא דליפרוך להא מדקאמר לא שמעתי לכך יש לפרש זו שמעתי בפי׳ לאיסו׳ וזו לא שמעתי לא לאיסור ולא להתר והיינו דפרכי׳ התם דאם איתא דטעמ׳ משום דילוד מאכיל מאי לא שמעתי היא היא והרי היא כאלו שמע כן בפי׳. זו דברי ר׳ יוסי – פי׳ דסבר דעובר יש לו זכיה בין לרב׳ בין לרב יוסף זו ולא סבירא ליה פי׳ דכל היכא דאמר שום אמורא זו דברי פי׳ אבל הוא לא סבירא ליה כההוא יחידאה דלהכי אוקמי יחיד אצל רבים מסתמא עד שיפרש התלמוד בהדיא דזו וסבירא ליה היא וכדחזינן זמנין מועטי׳ דפסקי אמוראי הלכה כיחיד במקום רבים. המזכה לעבור קנה – פי׳ אלמא במידי דזכיה דעלמא קנ׳ וכ״ש בירושה הבאה מאליה דעדיפא טפי כדאמר אביי בפרק יש נוחלין ירושה הבאה מאליה שאני ומיהו לית הלכתא כר׳ יוסי אלא כרבנן דהכי קי״ל דהמזכה לעובר דעלמא לא קנה כלל ואפילו לעובר בעצמו דאמרי׳ דקנה מפני שדעתו של אדם קרובה אצל בנו דהא פרישנא בדוכתא דההיא אינה אלא בש״מ כדי שלא תטרף דעתו עליו ומתקנתא דרבנן היא וכיון דהמזכה לעובר לא קנה ה״ה אפי׳ בירושה דאביי הוא דהוה מפליג התם בין ירושה להקנאה בעלמא אבל רבא לא מפליג בה בדברי ר׳ בפ׳ יש נוחלין והלכתא כרבא וכי היכא שאין זכיה לעובר במתנה וירושה כך אין משתעבדי׳ לו דשעבוד וזכיה בהא מילתא דינם שוה וכדמוכח בפ״ק דגיטין בשמעת׳ דמעמד שלשתן ומיהו יכול אדם לזכות לעובר בקנה ע״מ להקנות וכדאיתא בנדרים וכדכתיבנ׳ התם בס״ד. והודו לו – פי׳ שהודו לו חכמים חבריו לר׳ יוסי כשהעיד כן אלמ׳ לא פליג עליה. אמר רב אשי מי קתני קבלו ממנו הודו לו קתני אלא מסתבר טעמיה בהא – ומיהו הם היו מקובלים דעובר אין לו זכיה אלא שחזרו והודו לו מדקתני לישנא דהודאה כמודה לבעל דין חבירו בדבר שהיו חולקים ולעולם פלוגתא איכא במילתא ולא עוד אלא דאע״ג דהודו לו דמסתברא טעמיה לא הניחו קבלתם מדלא קתני וקבלו ממנו. ה״ג ברישא זכרים יאכלו נקבות כלן לא יאכלו – ול״ג כלם זכרים דכלן היכא דאיכא זכרים כלל יאכלו דלא חיישינן לחלקו של עובר כי אולי נקבה היא ואין כלום וכדאמ׳ בסמוך אבל כלן נקבות לא יאכלו מפני חלקו של עובר דכלהו תנאי אזלי בשיטת ר׳ יוסי שהעובר יש לו זכיה והיינו דלא מוכחין מהא מתניתין לעיל דפליגי רבנן עליה דר׳ יוסי ובשכל׳ נקבות ממ״נ יש לו לעובר זכיה כדמפרש בסמוך. חדא ועוד קאמר פי׳ אין זה כענין חדא ועוד דעלמא דאינין טעמא דפליגי דאלו חדא טעמא הוא לזכר ולנקבה ואינו אלא כעין בין כך בין כלומר דבין שימצא העובר נקבה בין שימצא זכר היא פוסל דממה נפשך יש לו זכיה והא דקאמר חדא ועוד ה״פ דכשאמר כלן נקבות יאכלו נקט טעמא דנקב׳ פסול׳ דהא גבי זכרים יאכלו טעמ׳ משום חשש נקבה וא״כ קתני נקבות כלן לא יאכלו משום דנקבה דלא פסלה בזכרים פסלה בנקבה שהיא יורשה כמותן והדר נקט טעמ׳ אחריני דדמי דלקמן דשמא ימצא עובר זכר ויהא הזכר ג״כ פוסל ואף על פי שלא ילדה זו אלא לעולם חוששים לזכר.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush