גמרא
פירוש
מוּתָּרִין בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית אֵימַת אִילֵּימָא בְּנֵי חֲמֵיסַר וְקָא קָרוּ לֵיהּ בְּאַרְבֵּיסַר וּמִי שְׁרֵי.
וְהָכְתִיב בִּמְגִילַּת תַּעֲנִית יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וְיוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ יוֹמֵי פּוּרַיָּא אִינּוּן דְּלָא לְמִיסְפַּד בְּהוֹן וְאָמַר רָבָא אלֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לֶאֱסוֹר אֶת שֶׁל זֶה בָּזֶה וְאֶת שֶׁל זֶה בָּזֶה.
וְאֶלָּא בְּנֵי אַרְבֵּיסַר וְקָא קָרֵי לֵיהּ בִּתְלֵיסַר יוֹם נִיקָנוֹר הוּא וְאֶלָּא בְּנֵי אַרְבֵּיסַר וְקָא קָרֵי לֵיהּ בִּתְרֵיסַר יוֹם טוּרְיָינוֹס הוּא.
אֶלָּא לָאו דְּקָא קָרוּ לֵיהּ בַּחֲדֵיסַר וְקָתָנֵי מוּתָּר בְּהֶסְפֵּד וּבְתַעֲנִית.
לָא בְּנֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר וְקָא קָרוּ לֵיהּ בִּתְרֵיסַר וּדְקָאָמְרַתְּ יוֹם טֻרְיָינוֹס הוּא יוֹם טֻרְיָינוֹס גּוּפֵיהּ בַּטּוֹלֵי בטלוהו הוֹאִיל וְנֶהֶרְגוּ בּוֹ שְׁמַעְיָה וַאֲחִיָּה אֶחָיו כִּי הָא דְּרַב נַחְמָן גְּזַר תַּעֲנִיתָא בִּתְרֵיסַר אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן יוֹם טוּרְיָינוֹס הוּא אֲמַר לְהוּ יוֹם טוּרְיָינוֹס גּוּפֵיהּ בַּטּוֹלֵי בטלוהו הוֹאִיל וְנֶהֶרְגוּ בּוֹ שְׁמַעְיָה וַאֲחִיָּה אָחִיו.
וְתִיפּוֹק לֵיהּ דְּהָוֵה לֵיהּ יוֹם שֶׁלִּפְנֵי נִיקָנוֹר אָמַר רַב אָשֵׁי הַשְׁתָּא אִיהוּ גּוּפֵיהּ בטלוהו מִשּׁוּם יוֹם נִיקָנוֹר נֵיקוּם וְנִגְזֹר.
מַאי נִיקָנוֹר וּמַאי טוּרְיָינוֹס דְּתַנְיָא נִיקָנוֹר אֶחָד מֵאִפַּרְכֵי יְוָונִים הָיָה וּבְכׇל יוֹם וָיוֹם הָיָה מֵנִיף יָדוֹ עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלַיִם וְאוֹמֵר אֵימָתַי תִּפּוֹל בְּיָדִי וְאֶרְמְסֶנָּה וּכְשֶׁגָּבְרָה מַלְכוּת בֵּית חַשְׁמוֹנַאי וְנִצְּחוּם קָצְצוּ בְּהוֹנוֹת יָדָיו וְרַגְלָיו וּתְלָאוּם בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם וְאָמְרוּ פֶּה שֶׁהָיָה מְדַבֵּר בְּגַאֲוָה וְיָדַיִם שֶׁהָיוּ מְנִיפוֹת עַל יְרוּשָׁלַיִם תֵּעָשֶׂה בָּהֶם נְקָמָה.
מַאי טוּרְיָינוֹס אָמְרוּ כְּשֶׁבִּקֵּשׁ טוּרְיָינוֹס לַהֲרוֹג אֶת לוּלְיָנוּס וּפַפּוּס אָחִיו בְּלוּדְקִיָּא אָמַר לָהֶם אִם מֵעַמּוֹ שֶׁל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה אַתֶּם יָבֹא אֱלֹהֵיכֶם וְיַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדִי כְּדֶרֶךְ שֶׁהִצִּיל אֶת חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מִיַּד נבוכד נצר אָמְרוּ לוֹ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה צַדִּיקִים גְּמוּרִין הָיוּ וּרְאוּיִין הָיוּ לֵיעָשׂוֹת לָהֶם נֵס ונבוכד נצר מֶלֶךְ הָגוּן הָיָה וְרָאוּי ליעשות נֵס עַל יָדוֹ.
וְאוֹתוֹ רָשָׁע הֶדְיוֹט הוּא וְאֵינוֹ רָאוּי ליעשות נֵס עַל יָדוֹ וְאָנוּ נִתְחַיַּיבְנוּ כְּלָיָה לַמָּקוֹם וְאִם אֵין אַתָּה הוֹרְגֵנוּ הַרְבֵּה הוֹרְגִים יֵשׁ לוֹ לַמָּקוֹם וְהַרְבֵּה דּוּבִּין וַאֲרָיוֹת יֵשׁ לוֹ לַמָּקוֹם בְּעוֹלָמוֹ שֶׁפּוֹגְעִין בָּנוּ וְהוֹרְגִין אוֹתָנוּ אֶלָּא לֹא מְסָרָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיָדְךָ אֶלָּא שֶׁעָתִיד לִיפָּרַע דָּמֵינוּ מִיָּדֶךָ.
הדרן עלך סדר תענית כיצד
פרק ג – סדר תעניות אלו
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
כמה הוא ההתחלה ר׳ אחא אומר ג׳ – פירש ג׳ תעני׳ רבי יוסי אומר אחת תענית אפילו תעני׳ אחד והלכתא כרבי יוסי ולרמב״ם ז״ל ראיתי שכתב בפירש המשנה שלו אם התחילו אין מפסיקין שאם התחילו אפילו שעה א׳ אין מפסיקין התעניו׳ אלא משלימין נראה שהוא מפרש אחת וג׳ האמורים כאן שעות שאף על פי שלא היה להם לגזור בהם תעניו׳ אם התחילו להתענו׳ אפילו שעה אחת אין מפסיקין ואינו נכון שאם בגזרת ב״ד התחילו להתענו׳ במזיד או בטעות מה ענין להפריש בין ג׳ או ד׳ הא ודאי לא עבר רובו של יום בקדושה כדי שלא יחזרו מטעותם וכ״ש אם נתענו שלא בגזרה שאינו כלום. ובחבורו לא כתב כן אלא אם התחילו להתענו׳ אפילו יום אחד ופגע בהן ר״ח או חנוכה ופורים מתענין ומשלימין היו בתעני׳ ונראה ודאי כי מה שכתוב בפי׳ המשנה טעות ידי סופר הוא והיה לו לכתוב תעני׳ א׳ תדע עוד דשעות מאו דכר שמיה דלימא סתם שלא ואחת אלא ודאי תעניו׳ נינהו ואמתני׳ קאי דקתני אין גוזרין תעניו׳ ועוד היכי הוה ליה למיתני ואם גזרו והתחילו אין מפסיקין כלומר אם טעו וגזרו הן בטעות הוראה או כסבורים שאינו ר״א וגם התחילו לעשות בהודאה להתענו׳ אין מפסיקין ובהכי סליק פרקא. פרק שלישי סדר תעניות האלו
האמור ברבועה ראשונה אבל צמחים ששנו מתריעין עליהן מיד דעת הראב״ד ז״ל כשכל מקום ששנינו מתריעים סתם היינו התריעה בשופר בלא תעני׳ ולפי דעתו אין בשנוי הצמחים לקות גדולה שיבא ממנה מכת רעב אלא שהתבואה נפסד׳ קצת עד כעין מכת בצור׳ ודי שיתריעו עליה בשופר ויש סעד לדבריו ממה שאמרו שאם פסקו בין גשם לגשם מ׳ יום שמתריעים עליהם מיד ואלו היתה התרעה בתעני׳ היאך אפשר שיחמרו בזה שאינה אלא מכת בצורת יותר משלא ירדו גשמים כל עיקר שהיא מכת רעב של מהומה דאלו מכת בצורת קלה ממכ׳ שהרי מקצתן רעבים ומקצתן שבעים ומצינו מחמירין יותר על הפסד קצת התבואה יותר ממה שאנו מחמירי׳ על הפסד כלם וכן כשירדנו לצמחים ולא לאילן או לאילן ולא לצמחים ששנינו מתריעין עליהן מיד ואם התרעה היא התרעה בתעני׳ היאך נחמיר בזה שירדו למקצתן מהיכן שלא ירדו כל עיקר אלא ודאי מתני׳ להקל שאין לנו סדר תעניות אלא על שלא ירדו גשמים כלל ברביעה ראשונה אבל באלו שבמשנתי׳ מתריעין בשופר בלבד וכן בכל מקום שלא שנינו בו אלא מתריעים התרעה בלא תעני׳ היא. ואין שיטה זו נכונה כלל מכמה טעמים חדא שאם בא התנא להקל על אלו דסגי להו בהתרעה לא היה לו לתפוס לשון זה אלא כך היה לו לומר אבל צמחים ששנו מתריעי׳ עליהם בלבד. ועוד שלא מצינו התרעה אלא על סדר ברכות שהן בתעניות ואם בא התנא לחדש התרעה אחרת היה לו לפר׳ ועוד דבפרקי׳ דלעיל קתני התרעה לחומרה ולבסו׳ בקשת רחמים ואמר שאינה אלא באחרונו׳ ולא בתעניו׳ הראשונו׳ ואמצעיו׳ שאינה אלא בשעה שהצרה דוחקת ועכשיו בא לדונה בקולא שתהא בדברים אלו הקלים שאינן ראויין לתעני׳. ועוד שהרי על מה שאמרו במשנתי׳ שמתריעין אמרו בברייתא התרעה שלהם ב׳ וה׳ אלא לתעני׳ ועוד שודאי שנו הצמחים בחסרון הגשמים מודה הוא על הפסד התבוא׳ לגמרי ומבי׳ ליה רעב בעציר׳ הגשמים ולא אמר התנא מכ׳ בצור׳ אלא כשפסקו גשמים בין גשם לגשם על זו מכ׳ רעב חשיב ליה. לכך מפ׳ רבי׳ הגדול ז״ל שכל מקום ששנינו התרע׳ סתם אינו אלא התרעה ע״י תענית בז׳ אחרונות ובלבד בהתרעה שהיא בשופר ולאפוקי התרעה שאמרו על עיר שהקיפוה עובדי כוכבים ומזלות לית בה תענית דהא מתריעי׳ בשבת קתני ובשבת ליכא תעני׳ וההיא לא קשיא לן משום דהתם התרע׳ וצעקה בפה וכדאמרי׳ עלה בפרקים דלעיל ואי בשופרו׳ שופרות בשבת מי איכא ועכשיו עולה משנתי׳ יפה. סדר תעניו׳ אלו האומר שלא התריעו בהן עד האחרונו׳ ברביע׳ הראשונ׳ כי אף על פי שכיון שהגיע מרחשון בא זמן הגשמים אין השעה עובר׳ להיות צרה דחוקה וגם אין לראו׳ נפשינו בגזרת שמים שדרך רביעה להתאחר קצת עד ז׳ אחרונו׳ שעוברת זמנה של רביעה לגמרי ולפיכך לא נחמיר בתעניו׳ להתריע עד אותה שעה כי ההתרעה סוף בקשת רחמים כמו שכתוב שתורה וכי תבואו מלחמ׳ בארצכם וכו׳ אבל אחר שצמחו הצמחי׳ והגיע הרביע׳ האחר׳ שהיא לגדלם ולהולידם לצמחים ונמנעו הצמחים עד שהתחילו הצמחים לשנו׳ זה סוף צרה ושעה עוברת להפסדם ולפי׳ מתריעין עליהם מיד כדין ז׳ אחרונו׳ וכל חומרותיו ותפלותיו כי תחלתה של זו כסופה של עצירת גשמים ברביעה הראשונה וכן מפורש בירושלמי כי פעמים שבג׳ ראשונות גוזרין בז׳ אחרונו׳ בכל חומרותיו ואמרו על דין עוברו׳ ומניקו׳ שאין מתענין בראשונות. אמר רב שמואל בר רב יצחק נראי׳ דברי׳ כשגזרו כב׳ שלא להפסיק מבעוד יום אבל אם גזרו מיד להפסיק מבעוד יום עוברו׳ ומציקו׳ מתענו׳ בהם ואתיא בצמחי׳ ששינו א״נ על שאר צרו׳ דחוקו׳ שבפ׳ זה וכן כשפסקו גשמים בין גשם לגשם יום אף על פי שזו מכת בצורת כלו׳ מכה המביא׳ לידי בצור׳ כמו שאמרו בש״ס ואינה רעה כ״כ כדעת רב שלעציר׳ גשמים מ״מ ראוי להחמיר בתחלתה מב׳ טעמים האחד כי כיון שעברו מ׳ יום ירידת רביעה ראשונ׳ לא סגי׳ שלא יגיע זמן רביעה אפילה שהיא ראיה לז׳ תעניו׳ החמורו׳ והיא שעה עוברת אלא שהוצרך התנא ללמדנו שלא נאמר אף על פי שהזמן עובר כיון שכבר ירדו גשמי׳ שוב אין כאן גזירה ורעה הראויה להתרע׳ שאין בזה מהומת רעב קמ״ל שאעפ״כ ראוי להתענו׳ עליה דגזירת שמו׳ היא כיון שמביא׳ לידי בצורת ועוד שלענין תעני׳ והתרע׳ אין הולכין אחר רבוי המכה וגודל הרע׳ אלא אחר שנוי הטבע ממנהגו של עול׳ ומה שנרא׳ בו מגזירת שמי׳ של עונש עונותיו וזהו כי כשיש עצירה בתחלת הרביע׳ אין זה ראיה לגזירת שמים כיון שדרך רביעה להתאחר עד האפילה אבל כשירדו גשמים בתחלתם ואחר פסקו זה בודאי גזירת ולפי׳ אפי׳ לא תגדל המכה בכך ראוי הוא להתענות בה מיד בהתרעה וזה הטעם כשירדו לאילן ולא לצמחי׳ כי אף על פי שאין המכ׳ גדולה כמו שהיה כשלא ירדו לא לזה ולא לזה ראי׳ היא שזו גזר׳ שמי׳ באותו מין שלא ירדו גשמים וראוי להתריע עלי׳ מיד כשעובר זמנה סד״א אין חומר תענית אלא כשהמכה בשניה קמ״ל ולענין ירדו לצמחים ולא לאילן אם משנתנו בארץ ישראל אין זה בזמן א׳ כי זמן הצמחי׳ ברביעה ראשונה ואין זמן האילנות עד פרס הפסח כדאיתא בבריית׳ אלא משנתינו במקו׳ שזמן א׳ ולפי הטעם שאמרו א״נ דמילתא בשני זמני׳ וירדו לצמחי׳ בזמנן של צמחי׳ ואלו אתיא מיא הוה מהניא לאילנות אעפ״כ אין זמנה עד פרס הפסח כדי שיתריעו עליהם אבל בזמנן יתריעו אף על פי שאינה מכה גדולה מאד שגזרה היא באילנות והיינו דקתני עלה וכן העיר שלא ירדו עליה גשמי׳ שאמרו אותה העיר מתענה ומתרע׳ ובודאי דמתניתין בפשוטה להתריע מיד ולא כמו שפירש רבים שאינו אלא בסדר תעניות ונקט לה משום דין סביבותינו דא״כ מאי וכן אלא ודאי דמתריעין מיד ואפי׳ ברביעה הבכירה והטע׳ דהת׳ מיירי כשירדו גשמי׳ קצת לסביבותיה והיינו דנקט תנא כדכתב והמטרתי על עיר אחת שאל״כ מה ענין לפסוק זה ולפי׳ כשירדו גשמי׳ לסביבותיה הסמוכות לה ולא ירדו עליה היא ראיה שאין זה איחור רביעה אלא סוף גזירה להם ודומה למה שאמרנו בירדו לאילן ולא לצמחים והיינו דקתני וכן וזה נכון וברור וכן פי׳ הרמב״ם ז״ל התרע׳ של משנתי׳ התרע׳ בתעני׳.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
האמור ברבועה ראשונה אבל צמחים ששנו מתריעין עליהן מיד דעת הראב״ד ז״ל כשכל מקום ששנינו מתריעים סתם היינו התריעה בשופר בלא תעני׳ ולפי דעתו אין בשנוי הצמחים לקות גדולה שיבא ממנה מכת רעב אלא שהתבואה נפסד׳ קצת עד כעין מכת בצור׳ ודי שיתריעו עליה בשופר ויש סעד לדבריו ממה שאמרו שאם פסקו בין גשם לגשם מ׳ יום שמתריעים עליהם מיד ואלו היתה התרעה בתעני׳ היאך אפשר שיחמרו בזה שאינה אלא מכת בצורת יותר משלא ירדו גשמים כל עיקר שהיא מכת רעב של מהומה דאלו מכת בצורת קלה ממכ׳ שהרי מקצתן רעבים ומקצתן שבעים ומצינו מחמירין יותר על הפסד קצת התבואה יותר ממה שאנו מחמירי׳ על הפסד כלם וכן כשירדנו לצמחים ולא לאילן או לאילן ולא לצמחים ששנינו מתריעין עליהן מיד ואם התרעה היא התרעה בתעני׳ היאך נחמיר בזה שירדו למקצתן מהיכן שלא ירדו כל עיקר אלא ודאי מתני׳ להקל שאין לנו סדר תעניות אלא על שלא ירדו גשמים כלל ברביעה ראשונה אבל באלו שבמשנתי׳ מתריעין בשופר בלבד וכן בכל מקום שלא שנינו בו אלא מתריעים התרעה בלא תעני׳ היא. ואין שיטה זו נכונה כלל מכמה טעמים חדא שאם בא התנא להקל על אלו דסגי להו בהתרעה לא היה לו לתפוס לשון זה אלא כך היה לו לומר אבל צמחים ששנו מתריעי׳ עליהם בלבד. ועוד שלא מצינו התרעה אלא על סדר ברכות שהן בתעניות ואם בא התנא לחדש התרעה אחרת היה לו לפר׳ ועוד דבפרקי׳ דלעיל קתני התרעה לחומרה ולבסו׳ בקשת רחמים ואמר שאינה אלא באחרונו׳ ולא בתעניו׳ הראשונו׳ ואמצעיו׳ שאינה אלא בשעה שהצרה דוחקת ועכשיו בא לדונה בקולא שתהא בדברים אלו הקלים שאינן ראויין לתעני׳. ועוד שהרי על מה שאמרו במשנתי׳ שמתריעין אמרו בברייתא התרעה שלהם ב׳ וה׳ אלא לתעני׳ ועוד שודאי שנו הצמחים בחסרון הגשמים מודה הוא על הפסד התבוא׳ לגמרי ומבי׳ ליה רעב בעציר׳ הגשמים ולא אמר התנא מכ׳ בצור׳ אלא כשפסקו גשמים בין גשם לגשם על זו מכ׳ רעב חשיב ליה. לכך מפ׳ רבי׳ הגדול ז״ל שכל מקום ששנינו התרע׳ סתם אינו אלא התרעה ע״י תענית בז׳ אחרונות ובלבד בהתרעה שהיא בשופר ולאפוקי התרעה שאמרו על עיר שהקיפוה עובדי כוכבים ומזלות לית בה תענית דהא מתריעי׳ בשבת קתני ובשבת ליכא תעני׳ וההיא לא קשיא לן משום דהתם התרע׳ וצעקה בפה וכדאמרי׳ עלה בפרקים דלעיל ואי בשופרו׳ שופרות בשבת מי איכא ועכשיו עולה משנתי׳ יפה. סדר תעניו׳ אלו האומר שלא התריעו בהן עד האחרונו׳ ברביע׳ הראשונ׳ כי אף על פי שכיון שהגיע מרחשון בא זמן הגשמים אין השעה עובר׳ להיות צרה דחוקה וגם אין לראו׳ נפשינו בגזרת שמים שדרך רביעה להתאחר קצת עד ז׳ אחרונו׳ שעוברת זמנה של רביעה לגמרי ולפיכך לא נחמיר בתעניו׳ להתריע עד אותה שעה כי ההתרעה סוף בקשת רחמים כמו שכתוב שתורה וכי תבואו מלחמ׳ בארצכם וכו׳ אבל אחר שצמחו הצמחי׳ והגיע הרביע׳ האחר׳ שהיא לגדלם ולהולידם לצמחים ונמנעו הצמחים עד שהתחילו הצמחים לשנו׳ זה סוף צרה ושעה עוברת להפסדם ולפי׳ מתריעין עליהם מיד כדין ז׳ אחרונו׳ וכל חומרותיו ותפלותיו כי תחלתה של זו כסופה של עצירת גשמים ברביעה הראשונה וכן מפורש בירושלמי כי פעמים שבג׳ ראשונות גוזרין בז׳ אחרונו׳ בכל חומרותיו ואמרו על דין עוברו׳ ומניקו׳ שאין מתענין בראשונות. אמר רב שמואל בר רב יצחק נראי׳ דברי׳ כשגזרו כב׳ שלא להפסיק מבעוד יום אבל אם גזרו מיד להפסיק מבעוד יום עוברו׳ ומציקו׳ מתענו׳ בהם ואתיא בצמחי׳ ששינו א״נ על שאר צרו׳ דחוקו׳ שבפ׳ זה וכן כשפסקו גשמים בין גשם לגשם יום אף על פי שזו מכת בצורת כלו׳ מכה המביא׳ לידי בצור׳ כמו שאמרו בש״ס ואינה רעה כ״כ כדעת רב שלעציר׳ גשמים מ״מ ראוי להחמיר בתחלתה מב׳ טעמים האחד כי כיון שעברו מ׳ יום ירידת רביעה ראשונ׳ לא סגי׳ שלא יגיע זמן רביעה אפילה שהיא ראיה לז׳ תעניו׳ החמורו׳ והיא שעה עוברת אלא שהוצרך התנא ללמדנו שלא נאמר אף על פי שהזמן עובר כיון שכבר ירדו גשמי׳ שוב אין כאן גזירה ורעה הראויה להתרע׳ שאין בזה מהומת רעב קמ״ל שאעפ״כ ראוי להתענו׳ עליה דגזירת שמו׳ היא כיון שמביא׳ לידי בצורת ועוד שלענין תעני׳ והתרע׳ אין הולכין אחר רבוי המכה וגודל הרע׳ אלא אחר שנוי הטבע ממנהגו של עול׳ ומה שנרא׳ בו מגזירת שמי׳ של עונש עונותיו וזהו כי כשיש עצירה בתחלת הרביע׳ אין זה ראיה לגזירת שמים כיון שדרך רביעה להתאחר עד האפילה אבל כשירדו גשמים בתחלתם ואחר פסקו זה בודאי גזירת ולפי׳ אפי׳ לא תגדל המכה בכך ראוי הוא להתענות בה מיד בהתרעה וזה הטעם כשירדו לאילן ולא לצמחי׳ כי אף על פי שאין המכ׳ גדולה כמו שהיה כשלא ירדו לא לזה ולא לזה ראי׳ היא שזו גזר׳ שמי׳ באותו מין שלא ירדו גשמים וראוי להתריע עלי׳ מיד כשעובר זמנה סד״א אין חומר תענית אלא כשהמכה בשניה קמ״ל ולענין ירדו לצמחים ולא לאילן אם משנתנו בארץ ישראל אין זה בזמן א׳ כי זמן הצמחי׳ ברביעה ראשונה ואין זמן האילנות עד פרס הפסח כדאיתא בבריית׳ אלא משנתינו במקו׳ שזמן א׳ ולפי הטעם שאמרו א״נ דמילתא בשני זמני׳ וירדו לצמחי׳ בזמנן של צמחי׳ ואלו אתיא מיא הוה מהניא לאילנות אעפ״כ אין זמנה עד פרס הפסח כדי שיתריעו עליהם אבל בזמנן יתריעו אף על פי שאינה מכה גדולה מאד שגזרה היא באילנות והיינו דקתני עלה וכן העיר שלא ירדו עליה גשמי׳ שאמרו אותה העיר מתענה ומתרע׳ ובודאי דמתניתין בפשוטה להתריע מיד ולא כמו שפירש רבים שאינו אלא בסדר תעניות ונקט לה משום דין סביבותינו דא״כ מאי וכן אלא ודאי דמתריעין מיד ואפי׳ ברביעה הבכירה והטע׳ דהת׳ מיירי כשירדו גשמי׳ קצת לסביבותיה והיינו דנקט תנא כדכתב והמטרתי על עיר אחת שאל״כ מה ענין לפסוק זה ולפי׳ כשירדו גשמי׳ לסביבותיה הסמוכות לה ולא ירדו עליה היא ראיה שאין זה איחור רביעה אלא סוף גזירה להם ודומה למה שאמרנו בירדו לאילן ולא לצמחים והיינו דקתני וכן וזה נכון וברור וכן פי׳ הרמב״ם ז״ל התרע׳ של משנתי׳ התרע׳ בתעני׳.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush