גמרא
פירוש
וְתִירוֹשׁ חַמְרָא הוּא וּכְתִיב וְאָכַלְתָּ.
וְדִלְמָא עַל יְדֵי אֲנִיגְרוֹן דְּאָמַר רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל אֲנִיגְרוֹן מַיָּא דְּסִילְקֵי אַכְּסִיגְרוֹן מַיָּא דְּכוּלְּהוּ סִילְקִי.
אֶלָּא אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב מֵהָכָא {דברים י״ד:כ״ו} וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר יַיִן חַמְרָא הוּא וּכְתִיב וְאָכַלְתָּ.
וְדִלְמָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
תירוש חמרא הוא – פירוש בלשון תורה דאלו בלשון בני אדם כבר שנינו הנודר מן התירוש אסור בכל מיני מתיקה כדאיתא במסכת נדרים. דאמר רבא אניגרון מייא דסלקא – פירוש ומברכין עליו בורא פרי האדמה כמייא דסלקי וש״מ דאניגרון עיקר ומש״ה קרי ליה אכילה. ודלמא דבילה קעילית וכו׳ אכל והא דלא פריך ודלמא יין קרוש הבא משניר אכל משום דההוא אין דרך לאוכלו אלא שממחין אותו במים ושותין אותו. גמר שכר שכר מנזיר וא״ת והא מ״ד אכל דבילה קעילית חייב לא יליף שכר שכר מנזיר י״ל ה״מ לגבי מקדש אבל לגבי הא דמעשר יליף ג״ש דשכר שכר מנזיר או משום האי דמעשר מופנה ולא מההוא דמקדש או משום דשאני מקדש דבטירוף הדעת תלא רחמנא כדכתיב ולהורות את בני ישראל והיינו נמי טעמא דהכא ילפינן שכר שכר מנזיר ולא ילפינן שכר שכר ממקדש. איצטריך לאשמועינן אכל ועשה מלאכה וא״ת ודלמא הא גופה קמ״ל שאין שתייה בכלל אכילה ולהכי קתני אכל ושתה אינו חייב אלא אחת ואפילו בשתי העלמות וי״ל דאם כן טפי הוה ליה למתני שבועה שלא אוכל ושתה פטור. שאמר שלא אשתה ושל אוכל וא״ת לרש״י ז״ל דאמר דשבועה סתם שלא אוכל חלה בכולל על הדברים המותרים ודברים האסורים ה״נ כיון דשתייה בכלל אכילה כי הדר משתבע שלא אוכל מגו דחיילא אאכילה שלא מושבע עליה חיילה אשתיה והוו שתי שבועות על השתיה ואם שתה ושתה אפי׳ בהעלם א׳ יהא חייב שתים דהשתא לא הוה ידעינן אכתי דכל היכא שאמר אשתה כי קאמר שאוכל אין דעתו על השתיה דבסמוך הוא דמתרצינן בה קושיא ותירצו דכי לא הוה ידעינן הכי היינו במי שנשבע בתחלה שלא יאכל אבל בנשבע בתחלה שלא אשתה פשיטא לן דכי הדר אמר שלא אוכל אין דעתו על השתיה שכבר אסרה בפירוש. דשתייה בכלל אכילה יש מסתפקין אם הוא כן לענין הנשבע שיאכל ושתה שהוא פטור ולפום פשטה דשמעתה משמע דל״ש בין מקרא בין מסברא דאמרינן לעיל וכן דעת הרא״ה ז״ל. אכילה בכלל שתייה לא אמרינן וא״ת והכתיב יין ושכר אל תשת ואמרינן שאם אכל דבילה קעילית חייב וי״ל דשאני התם דאל תשת אינו לשון שתיה ממש אלא כאלו אמר אל תשתכר דהא לטירוף דעת קפיד רחמנא ומשום יין וכיוצא בו דמשתכר נקט אל תשת. ודלמא למיפטר נפשיה וכו׳ – פירוש רש״י ז״ל דאלו אמר חטים ולא אמר פת היה מותר בפת ואסור לכוס ועכשיו שאמר פת הדבר בהפך שאסור בפת ומותר לכוס ויפה כיון וכן מוכח בפי׳ בפרק הנודר מן המבושל מעתה ל״ג בסמוך ודלמ׳ פת חטים לאכול שעורין וכוסמין אפילו לכוס אלא ה״ג שעורין וכוסמין לכוס ומאן דגריס אפילו טועה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush