גמרא
פירוש
מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָזֵיל בָּתַר לְקִיטָה כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
בעא מיניה ר׳ יוחנן מר׳ ינאי אתרוג ר״ה שלו אימת א״ל שבט כאילן – א״ל שבט דחדשים או שבט דתקופה. כלומר דימות החמה ולסוף שלשים של התקופה נכנס שבט דחמה וקמבעיא ליה הא משום דמסתמא עד שבט דתקופה שדינן לה שנכנס הרבה מן התקופה ועברו רוב גשמי שנה. ואפ״ה א״ל שבט דחדשים של לבנה שהוא שבט ממש.
היתה שנה מעוברת מהו – פי׳ אימתי חשוב שבט לאילנות שבט ממש או אדר ראשון שהוא במקום שבט וקמבעיא ליה משום דבשנה מעוברת על הרוב אף הזמנים וסדרי בראשית משתנים על הרוב וגם חנטת האילנות ואפ״ה א״ל שהולכין אחר רוב שנים וכן הלכה.
אמר רבה אתרוג בת שישית הנכנסת לשביעית פטורה מן המעשר ומן הביעור ובת שביעית שביעית הנכנסת לשמינית פטורה מן המעשר וחייבת בביעור כך הגרסא במקצת ספרים והיא גרש״י ז״ל. א״ל אביי בשלמא סיפא לחומרא וכו׳ – והכי פירושו לפי גרסא זו בשלמא הא דאמרת בסיפא חייבת בביעור אפילו מספקא לך אי אזלינן בה לשביעית בתר חנטה כר״ג ור״א או בתר לקיטה (ורבותינו) [כרבותינו] שבאושא דלקמן אפ״ה אזלת בה לחומרא לענין שביעית דאורייתא ומחייבת לה בביעור וכיון דמחייבת לה בביעור מספק לא סגיא דלא פטרת לה ממעשר דהא הפקר הוא והפקר פטור מן המעשר הילכך אזלת לענין שביעית דאורייתא לחומרא ואע״ג דאתי לידי קולא דפטרת ליה ממעשר לית לן בה דהא מעשר דרבנן ואע״ג דברישא נמי אזלת לקולא ופטרת ליה ממעשר לא קשיא דהתם נמי מספיקא משוית ליה פירות שביעית למיזל בתר לקיטה ופטורין מן המעשר אבל מאי דאמרת ברישא פטורה מן הביעור דקא מקילת בדינא דאורייתא הא קשיא לי דאלמא קים לך דבתר חנטא אזלינן ומאי דמחייבת בסיפא בביעור ופטרת מן המעשר לאו מספיקא הוא אלא מדינא וא״כ ברישא אמאי פטרת לה מן המעשר דהא אפי׳ לר״ג דאזיל לענין מעשר בתר לקיטה כירק התם הוא לענין שניה ושלישית אבל פירות שישית הנכנסת לשביעית כיון דבתר חנטה אזלינן בהו לענין שביעית ודהיתרא נינהו אף הם חייבים במעשר דהא לא פטרה תורה פירות שביעית ממעשר אלא מדין הפקר וכדדרשינן ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה מה חיה אוכלת ופטורה מן המעשר אף אביוני עמך אוכלין ופטורין מן המעשר וא״כ אמאי פטורין מן המעשר ופריק יד הכל ממשמשין בה ואת אמרת מחייבי במעשר כלומר שאין פירות אלו הפקר מן הדין וגם אין הבעלים מפקירים אותן בדעת מ״מ כיון שהוא צריך (לפרק) [להפקיר] שדהו מחמת פירות שביעית שבו ומתוך כך יד הכל ממשמשין גם באלו ה״ל הפקר ופטורין ממעשר כאלו היו פירות שביעית. ורב המנונא – סבר דלעולם אזלינן בתר חנטה ולפיכך בת שישית הנכנסת לשביעית דין שישית יש לה לכל דבר ופטורין מן הביעור ומינה דחייבין במעשר משום טענה דיד הכל ממשמשין לא יהבינן לה דין הפקר לפוטרן מן המעשר. ובת שביעית הנכנסת לח׳ פטורה מן המעשר וחייבת בביעור דאזלינן בהו בתר חנטה דאפי׳ לר״ג דאזיל בתר לקיטה למעשר ה״מ לענין שניה ושלישית לדין מעשר שני ומעשר עני אבל לענין חיוב מעשר כיון דפירות שביעית נינהו לא סגיא דלא לפטרו ממעשר ואתיא דרב המנונא כרבה ממש אלא דרבה פוטר ברישא מן המעשה מטענה דיד הכל ממשמשין ורב המנונא לא חייש לההיא טענה ומחייב במעשר כדיניה ואותבינן עליהו מר׳ שמעון בן יהודה דאמר מש״ר שמעון ואוקימנא בפלוגתא דאבטולמוס ורבותינו שבאושא ואינהו דאמור כאבטולמוס דאמר אתרוג אחר לקיטה למעשר ואחר חנטה לשביעית והילכך בת שביעית הנכנסת לשמינית חייב בביעור כשעת חנטתו ומינה דפטורה מן (הביעור) [המעשר] דהא פירות שביעית נינהו דאפי׳ ר״ג לא אזיל בתר לקיטה למעשר אלא לענין שניה ושלישית דשאר שני שבוע ור״ש פליג בין בדרבותינו בין בדאבטולמוס ודעת שלישית היא ובבת שישית הנכנסת לשביעית בהא פליגי רבה ורב המנונא דרב המנונא סבר כיון דאזלינן בה בתר חנטה בין לשביעית בין למעשר א״כ זו פטורה מן הביעור וחייבת במעשר ולא פטרינן להו ממעשר (אלא) מטעמא דיד הכל ממשמשין בה ורבה סבר דאפ״ה לא סגיא דלא למפטרינהו ממעשר כיון דיד הכל ממשמשין בה ואף על פי שהוא אפקת שלא מדעת ומ״ש אבטולמוס דאזלינן בתר (חנטה) [לקיטתו] למעשר לענין שניה ושלישית היא ולא לענין שישית הנכנסת לשביעית והא דאוקימנא [אליביה] טעמא כדכתב הר״ז הלוי דכיון דקתני דהא שהעיד כן חשיב לה מלתא דסמכא ותו הא דאוקימנא לרבה ורב המנונא כאבטולמוס ה״ה דהמ״ל דאינהו דאמור כר״ג אלא דאפשר דהא דאבטולמוס עיקר ודר״ג מעדותו של אבטולמוס היא. והא דתני ר״ש שאין לך דבר שחייב בביעור אא״כ גדל בשביעית ונלקט בשביעית לאו כללא כייל לכלהו אילני דא״כ מאי מותבינן מיניהו לרבה ורב המנונא דהא כלהו תנאי פליגי עליה וכלהו ס״ל דאזלי׳ בתר חנטה לשביעית אלא ר״ש באתרוג דוקא קמיירי זהו פירוש שמועה זו לפי גרסא זו אבל יש ספרים שגורסין במימרא (דרבא) [דרבה] בסיפא בת שביעית הנכנסת לשמינית חייבת במעשר וחייבת בביעור וכן גורס הר״ז הלוי ועל גרסא זו סומך מורי הרב הלוי קרובו ז״ל ומפרש השמועה כן דלכאורה הא דרבה דינא קאמר ומשום דסבר כר״ג דאזיל בתר חנטה לשביעית ובתר לקיטה למעשר הילכך בת שישית הנכנסת לשביעית פטורין מן המעשר כשעת לקיטה וכפירות שביעית ופטורין מן הביעור כשעת חנטה וכפירות שישית ובת שביעית הנכנסת לשמינית חייבת בביעור כשעת חנטה כפירות שביעית וחייבת במעשר כשעת לקיטה כפירות שמינית. וא״ל אביי בשלמא סיפא לחומרא כלומר דסבר אביי דלעולם ענין שביעית וענין מעשר א״א לפטור שניהם ולא לחייב שניהם מן הדין דאי פירות שביעית הן ע״כ חייבין בביעור ופטורין מן המעשר שכן דין פירות שביעית ואי לאו פירות שביעית נינהו ודאי חייבין במעשר ופטורין מן הביעור ואף על גב דר״ג אזיל בתר לקיטה למעשר ה״מ לענין שניה ושלישית אבל לענין שנה שביעית כל שיש לו דין שביעית פטור ממעשר וכל שאין לו דין שביעית חייב במעשר ולהכי קאמר בשלמא סיפא אע״ג דדינא הוא דפטרת להו מן המעשר כי מחייבת להו לא קשיא לי כיון דאזלת בהא לחומרא לחייבו במעשר כשעת לקיטתו וכדינו של ר״ג בשאר שני שבוע דדילמא עבדת הכי לחומרא גזירה אטו שאר שני שבוע ואע״ג דהפקר נינהו ופטורין ממעשר דאוריתא קמחייבת להו במעשר דרבנן דהא (תלמוד) כל פירות אילן מעשר שלהן מדרבנן הוא אלא רישא פטורה מן הביעור אמאי משום דאזלת בהו אחר חנטה א״ה תתחייב במעשר כדין פירות שישית דאפילו ר״ג מודה דלענין זה בתר חנטה אזלינן אף למעשר ולא הלך הוא בתר לקיטה אלא לענין חדש וישן ולענין שניה ושלישית. ופריק יד הכל ממשמשין בו ואת אמרת תתחייב במעשר דכיון דבשעת לקיטה מופקרין לכל על כרחך של בעלים שא״א למחות ביד באי עולם א״א לחייבו במעשר משא״כ כשנלקטין בשמינית שאין יד הכל ממשמשין בהן ואפשר להחמיר ולחייבם במעשר.
ורב המנונא אמר וכו׳ – דסבר רב המנונא דודאי אדינא מוקמינן לה בתרויהו ומעשר בתר שביעית גרירא ובין למעשר דשביעית ובין לביעור בתר חנטה ומותבינן לתרויהו מדר״ש בן יהודא ואמרי רישא קשיא לרב המנונא דהא איהו דאמר חייבת במעשר ור״ש פוטר אף במעשר ואתיא כרבה וסיפא קשיא בין לרבה ובין לרב המנונא לרבה קשיא כלה דרבה מחייב בביעור ובמעשר ור״ש פוטר בשתיהן.
ולרב המנונא קשיא ביעור וכו׳ – וא״ת ומאי קושיא דהא רבה בשיטתיה דר״ג אזיל בתר לקיטה למעשר ובתר חנטה לשביעית ורב המנונא נמי ס״ל אלא שהוא סובר דאף ר״ג לא אזיל בתר לקיטה למעשר אלא בשאר שני שבוע אבל בהא מעשר בתר שביעית גרירא וכל שפטור מן הביעור א״א לפטרו ממעשר וכל שחייב בביעור א״א לחייבו במעשר וא״כ תנאי היא דהא ודאי ר״ש בן יהודא הוא פליג על ר״ג דלא בעי גדל בפטור ונלקט בפטור וי״ל דהא ליתא דאנן לא מוקמינן כתנאי אלא מהכריחא והכא ליכא הכריחא דר״ג דאמר כרבה ורב המנונא דלעולם אימא לך דר״ג כר״ש בן יהודה דהא אנן ע״כ לא שמעינן ליה לר״ג אלא דקאמר דאתרוג שוה לאילן לשביעית אבל דיניה דאילן גופיה לא קתני דניזל בתר חנטה לענין שביעית לגמרי ודילמא ס״ל דחנטה ולקיטה בחיוב בעינן לשביעית ובלאו הכי לא מחייב ומ״ה לא משנינן דאינהו דאמור כר״ג ואוקימנא כתנאי מדאבטולמוס בתר חנטה אזלינן לגמרי לת״ק ופליג אדר״ש בן יהודה ורבה ורב המנונא תרויהו כת״ק אלא דסבר רב המנונא דמעשר בתר שביעית גריר למעשר והשתא אפשר לומר דר״ג כאבטולמוס ס״ל וג׳ מחלוקת בדבר ר״ש בן יהודה ואבטולמוס משום ה׳ זקנים ורבותינו שבאושא ורבה ורב המנונא כאבטולמוס והלכה כותיה ואליבא דרב המנונא. ור׳ אליעזר דאמר לעיל אתרוג שוה לאילן לכל דבר אף הוא אפשר דסבר כאבטולמוס לענין שישית ושביעית ושמינית וכרב המנונא ומיהו לא אוקימנא לעיל לרב המנונא כר׳ אליעזר משום דלא אתפרש לן בהדיא סברת דר׳ אליעזר באילן וכדכתיב לעיל במאי דלא אוקימנא ליה כר״ג זהו פירוש שמועה זו למורי נ״ר והיא נוחה ומחוורת בעיני במה שהוספנו בה לקח וביאור והא דאמרינן שביעית מאן דכר שמיה חסורי מחסרא וכו׳ מסתברא דלאו דמחסרא ממש אלא לומר דה״ק אתרוג בתר לקיטה למעשר בלבד.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
אמר רבה אתרוג בת שישית הנכנסת לשביעית פטורה מן המעשר ומן הביעור ובת שביעית שביעית הנכנסת לשמינית פטורה מן המעשר וחייבת בביעור כך הגרסא במקצת ספרים והיא גרש״י ז״ל. א״ל אביי בשלמא סיפא לחומרא וכו׳ – והכי פירושו לפי גרסא זו בשלמא הא דאמרת בסיפא חייבת בביעור אפילו מספקא לך אי אזלינן בה לשביעית בתר חנטה כר״ג ור״א או בתר לקיטה (ורבותינו) [כרבותינו] שבאושא דלקמן אפ״ה אזלת בה לחומרא לענין שביעית דאורייתא ומחייבת לה בביעור וכיון דמחייבת לה בביעור מספק לא סגיא דלא פטרת לה ממעשר דהא הפקר הוא והפקר פטור מן המעשר הילכך אזלת לענין שביעית דאורייתא לחומרא ואע״ג דאתי לידי קולא דפטרת ליה ממעשר לית לן בה דהא מעשר דרבנן ואע״ג דברישא נמי אזלת לקולא ופטרת ליה ממעשר לא קשיא דהתם נמי מספיקא משוית ליה פירות שביעית למיזל בתר לקיטה ופטורין מן המעשר אבל מאי דאמרת ברישא פטורה מן הביעור דקא מקילת בדינא דאורייתא הא קשיא לי דאלמא קים לך דבתר חנטא אזלינן ומאי דמחייבת בסיפא בביעור ופטרת מן המעשר לאו מספיקא הוא אלא מדינא וא״כ ברישא אמאי פטרת לה מן המעשר דהא אפי׳ לר״ג דאזיל לענין מעשר בתר לקיטה כירק התם הוא לענין שניה ושלישית אבל פירות שישית הנכנסת לשביעית כיון דבתר חנטה אזלינן בהו לענין שביעית ודהיתרא נינהו אף הם חייבים במעשר דהא לא פטרה תורה פירות שביעית ממעשר אלא מדין הפקר וכדדרשינן ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה מה חיה אוכלת ופטורה מן המעשר אף אביוני עמך אוכלין ופטורין מן המעשר וא״כ אמאי פטורין מן המעשר ופריק יד הכל ממשמשין בה ואת אמרת מחייבי במעשר כלומר שאין פירות אלו הפקר מן הדין וגם אין הבעלים מפקירים אותן בדעת מ״מ כיון שהוא צריך (לפרק) [להפקיר] שדהו מחמת פירות שביעית שבו ומתוך כך יד הכל ממשמשין גם באלו ה״ל הפקר ופטורין ממעשר כאלו היו פירות שביעית. ורב המנונא – סבר דלעולם אזלינן בתר חנטה ולפיכך בת שישית הנכנסת לשביעית דין שישית יש לה לכל דבר ופטורין מן הביעור ומינה דחייבין במעשר משום טענה דיד הכל ממשמשין לא יהבינן לה דין הפקר לפוטרן מן המעשר. ובת שביעית הנכנסת לח׳ פטורה מן המעשר וחייבת בביעור דאזלינן בהו בתר חנטה דאפי׳ לר״ג דאזיל בתר לקיטה למעשר ה״מ לענין שניה ושלישית לדין מעשר שני ומעשר עני אבל לענין חיוב מעשר כיון דפירות שביעית נינהו לא סגיא דלא לפטרו ממעשר ואתיא דרב המנונא כרבה ממש אלא דרבה פוטר ברישא מן המעשה מטענה דיד הכל ממשמשין ורב המנונא לא חייש לההיא טענה ומחייב במעשר כדיניה ואותבינן עליהו מר׳ שמעון בן יהודה דאמר מש״ר שמעון ואוקימנא בפלוגתא דאבטולמוס ורבותינו שבאושא ואינהו דאמור כאבטולמוס דאמר אתרוג אחר לקיטה למעשר ואחר חנטה לשביעית והילכך בת שביעית הנכנסת לשמינית חייב בביעור כשעת חנטתו ומינה דפטורה מן (הביעור) [המעשר] דהא פירות שביעית נינהו דאפי׳ ר״ג לא אזיל בתר לקיטה למעשר אלא לענין שניה ושלישית דשאר שני שבוע ור״ש פליג בין בדרבותינו בין בדאבטולמוס ודעת שלישית היא ובבת שישית הנכנסת לשביעית בהא פליגי רבה ורב המנונא דרב המנונא סבר כיון דאזלינן בה בתר חנטה בין לשביעית בין למעשר א״כ זו פטורה מן הביעור וחייבת במעשר ולא פטרינן להו ממעשר (אלא) מטעמא דיד הכל ממשמשין בה ורבה סבר דאפ״ה לא סגיא דלא למפטרינהו ממעשר כיון דיד הכל ממשמשין בה ואף על פי שהוא אפקת שלא מדעת ומ״ש אבטולמוס דאזלינן בתר (חנטה) [לקיטתו] למעשר לענין שניה ושלישית היא ולא לענין שישית הנכנסת לשביעית והא דאוקימנא [אליביה] טעמא כדכתב הר״ז הלוי דכיון דקתני דהא שהעיד כן חשיב לה מלתא דסמכא ותו הא דאוקימנא לרבה ורב המנונא כאבטולמוס ה״ה דהמ״ל דאינהו דאמור כר״ג אלא דאפשר דהא דאבטולמוס עיקר ודר״ג מעדותו של אבטולמוס היא. והא דתני ר״ש שאין לך דבר שחייב בביעור אא״כ גדל בשביעית ונלקט בשביעית לאו כללא כייל לכלהו אילני דא״כ מאי מותבינן מיניהו לרבה ורב המנונא דהא כלהו תנאי פליגי עליה וכלהו ס״ל דאזלי׳ בתר חנטה לשביעית אלא ר״ש באתרוג דוקא קמיירי זהו פירוש שמועה זו לפי גרסא זו אבל יש ספרים שגורסין במימרא (דרבא) [דרבה] בסיפא בת שביעית הנכנסת לשמינית חייבת במעשר וחייבת בביעור וכן גורס הר״ז הלוי ועל גרסא זו סומך מורי הרב הלוי קרובו ז״ל ומפרש השמועה כן דלכאורה הא דרבה דינא קאמר ומשום דסבר כר״ג דאזיל בתר חנטה לשביעית ובתר לקיטה למעשר הילכך בת שישית הנכנסת לשביעית פטורין מן המעשר כשעת לקיטה וכפירות שביעית ופטורין מן הביעור כשעת חנטה וכפירות שישית ובת שביעית הנכנסת לשמינית חייבת בביעור כשעת חנטה כפירות שביעית וחייבת במעשר כשעת לקיטה כפירות שמינית. וא״ל אביי בשלמא סיפא לחומרא כלומר דסבר אביי דלעולם ענין שביעית וענין מעשר א״א לפטור שניהם ולא לחייב שניהם מן הדין דאי פירות שביעית הן ע״כ חייבין בביעור ופטורין מן המעשר שכן דין פירות שביעית ואי לאו פירות שביעית נינהו ודאי חייבין במעשר ופטורין מן הביעור ואף על גב דר״ג אזיל בתר לקיטה למעשר ה״מ לענין שניה ושלישית אבל לענין שנה שביעית כל שיש לו דין שביעית פטור ממעשר וכל שאין לו דין שביעית חייב במעשר ולהכי קאמר בשלמא סיפא אע״ג דדינא הוא דפטרת להו מן המעשר כי מחייבת להו לא קשיא לי כיון דאזלת בהא לחומרא לחייבו במעשר כשעת לקיטתו וכדינו של ר״ג בשאר שני שבוע דדילמא עבדת הכי לחומרא גזירה אטו שאר שני שבוע ואע״ג דהפקר נינהו ופטורין ממעשר דאוריתא קמחייבת להו במעשר דרבנן דהא (תלמוד) כל פירות אילן מעשר שלהן מדרבנן הוא אלא רישא פטורה מן הביעור אמאי משום דאזלת בהו אחר חנטה א״ה תתחייב במעשר כדין פירות שישית דאפילו ר״ג מודה דלענין זה בתר חנטה אזלינן אף למעשר ולא הלך הוא בתר לקיטה אלא לענין חדש וישן ולענין שניה ושלישית. ופריק יד הכל ממשמשין בו ואת אמרת תתחייב במעשר דכיון דבשעת לקיטה מופקרין לכל על כרחך של בעלים שא״א למחות ביד באי עולם א״א לחייבו במעשר משא״כ כשנלקטין בשמינית שאין יד הכל ממשמשין בהן ואפשר להחמיר ולחייבם במעשר.
ורב המנונא אמר וכו׳ – דסבר רב המנונא דודאי אדינא מוקמינן לה בתרויהו ומעשר בתר שביעית גרירא ובין למעשר דשביעית ובין לביעור בתר חנטה ומותבינן לתרויהו מדר״ש בן יהודא ואמרי רישא קשיא לרב המנונא דהא איהו דאמר חייבת במעשר ור״ש פוטר אף במעשר ואתיא כרבה וסיפא קשיא בין לרבה ובין לרב המנונא לרבה קשיא כלה דרבה מחייב בביעור ובמעשר ור״ש פוטר בשתיהן.
ולרב המנונא קשיא ביעור וכו׳ – וא״ת ומאי קושיא דהא רבה בשיטתיה דר״ג אזיל בתר לקיטה למעשר ובתר חנטה לשביעית ורב המנונא נמי ס״ל אלא שהוא סובר דאף ר״ג לא אזיל בתר לקיטה למעשר אלא בשאר שני שבוע אבל בהא מעשר בתר שביעית גרירא וכל שפטור מן הביעור א״א לפטרו ממעשר וכל שחייב בביעור א״א לחייבו במעשר וא״כ תנאי היא דהא ודאי ר״ש בן יהודא הוא פליג על ר״ג דלא בעי גדל בפטור ונלקט בפטור וי״ל דהא ליתא דאנן לא מוקמינן כתנאי אלא מהכריחא והכא ליכא הכריחא דר״ג דאמר כרבה ורב המנונא דלעולם אימא לך דר״ג כר״ש בן יהודה דהא אנן ע״כ לא שמעינן ליה לר״ג אלא דקאמר דאתרוג שוה לאילן לשביעית אבל דיניה דאילן גופיה לא קתני דניזל בתר חנטה לענין שביעית לגמרי ודילמא ס״ל דחנטה ולקיטה בחיוב בעינן לשביעית ובלאו הכי לא מחייב ומ״ה לא משנינן דאינהו דאמור כר״ג ואוקימנא כתנאי מדאבטולמוס בתר חנטה אזלינן לגמרי לת״ק ופליג אדר״ש בן יהודה ורבה ורב המנונא תרויהו כת״ק אלא דסבר רב המנונא דמעשר בתר שביעית גריר למעשר והשתא אפשר לומר דר״ג כאבטולמוס ס״ל וג׳ מחלוקת בדבר ר״ש בן יהודה ואבטולמוס משום ה׳ זקנים ורבותינו שבאושא ורבה ורב המנונא כאבטולמוס והלכה כותיה ואליבא דרב המנונא. ור׳ אליעזר דאמר לעיל אתרוג שוה לאילן לכל דבר אף הוא אפשר דסבר כאבטולמוס לענין שישית ושביעית ושמינית וכרב המנונא ומיהו לא אוקימנא לעיל לרב המנונא כר׳ אליעזר משום דלא אתפרש לן בהדיא סברת דר׳ אליעזר באילן וכדכתיב לעיל במאי דלא אוקימנא ליה כר״ג זהו פירוש שמועה זו למורי נ״ר והיא נוחה ומחוורת בעיני במה שהוספנו בה לקח וביאור והא דאמרינן שביעית מאן דכר שמיה חסורי מחסרא וכו׳ מסתברא דלאו דמחסרא ממש אלא לומר דה״ק אתרוג בתר לקיטה למעשר בלבד.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush