גמרא
פירוש
וְאַל יְשַׁנֶּה אָדָם מִפְּנֵי הַמַּחֲלוֹקֶת כַּיּוֹצֵא בּוֹ אהַמּוֹלִיךְ פֵּירוֹת שְׁבִיעִית מִמָּקוֹם שֶׁכָּלוּ לִמְקוֹם שֶׁלֹּא כָּלוּ אוֹ מִמָּקוֹם שֶׁלֹּא כָּלוּ לְמָקוֹם שֶׁכָּלוּ חַיָּיב לְבַעֵר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ג רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ח׳:י״ז
רמב״ם הלכות תלמוד תורה ו׳:י״ד
טור אורח חיים תס״ח:א׳
טור יורה דעה של״ד:מ״ג
שולחן ערוך אורח חיים תס״ח:א׳
שולחן ערוך יורה דעה של״ד:מ״ג
רמב״ם הלכות תלמוד תורה ו׳:י״ד
טור אורח חיים תס״ח:א׳
טור יורה דעה של״ד:מ״ג
שולחן ערוך אורח חיים תס״ח:א׳
שולחן ערוך יורה דעה של״ד:מ״ג
ד רמב״ם הלכות שביתת יום טוב ח׳:י״ז
רמב״ם הלכות תלמוד תורה ו׳:י״ד
טור אורח חיים תס״ח:א׳
טור יורה דעה של״ד:מ״ג
שולחן ערוך אורח חיים תס״ח:א׳
שולחן ערוך יורה דעה של״ד:מ״ג
רמב״ם הלכות תלמוד תורה ו׳:י״ד
טור אורח חיים תס״ח:א׳
טור יורה דעה של״ד:מ״ג
שולחן ערוך אורח חיים תס״ח:א׳
שולחן ערוך יורה דעה של״ד:מ״ג
גמרא מאי אריא ערבי פסחים אפי׳ ערבי שבתות וימים טובים נמי – פר״ש ז״ל דההוא דמתני׳ פרכינן דש״מ דאחר חצות אסור מן הדין. וכתב הרא״ה בשם רבו הרמב״ן ז״ל דהכי פרכינן דלעיל אין חוששין למנהג אלא במקום שיש אסור של תורה או של דבריהם ודאי (נ״ל דצ״ל ובאו, המעתיק) והוסיפו בדבר המנהג תופס הא לאו (נ״ל דצ״ל הא נהגו שלא לעשות מלאכה בא׳ מימי השבוע, המעתיק) נהגו שלא לעשות מלאכה כ״א מימי שבוע אין מנהג תופס כלל ולהכי פרכינן שפיר מאי אריא דקתני ערבי פסחים אי לא שמעינן דאית ביה איסורא אלא מנהגא אפי׳ בערבי שבתות וימים טובים נמי ואי משום דבעי לאשמעינן דבערבי פסחים תפיס מנהגא הא אפי׳ בערבי שבתות וערבי ימים טובים תפיס מנהגא דהא אית ביה איסורא בלא מנהגא כדתניא. והא מן המנחה ואילך קתני – כתב הרי״ט ז״ל מסתברא דממנחה קטנה קאמר דהיינו מתשע שעות ומחצה ולמעלה. גופא העושה מלאכה בערבי שבתות ובערבי ימים טובים ובמוצאי שבתות ובמוצאי ימים טובים – פי׳ בתוס׳ שאין זה אלא אחר שחשכה דמנינו עד שיצאו מבית הכנסת כדי להוסיף תוספת ניכר מחול על הקדש דאע״ג דסגי לן בתוס׳ כל שהוא כגון עד שיראו כוכבים קטנים אי נמי דמתחמי כולהי כוכבי כדמן חדא כוכבא כדאיתא בירושלמי שפיר דמי למיעבד תוס׳ היכר וכן אמרו בירושלמי נשיא דנהגי דלא למיעבד עבידתא באפקי שבתא אינו מנהג עד דתתפני תעניתא סדרא כמנהג פי׳ עד שיסיימו עניני תחנונים ובריש ירחא מנהג כי מפני כבוד ר״ח דאיקרי מועד עושין כן ובימי ישראל היו נוהגים אף האנשים לשבות קצת ממלאכה כדכתיב במסכת מגילה וברכות שם רש״י ז״ל ע״כ לרי״ט ז״ל: וכתב עוד ונראה שלא אמרו אלא מלאכה של רשות ושל קבע אבל להדליק את הנרות בין בביתו בין בבית הכנסת אינו בכלל סימן קללה דאין זה דבר ששייך ביה סימן ברכה ולפיכך כל שהבדיל בתפלה או על הכוס או שאמר המבדיל בין קדש לחול ועבר זמן תוספת מחול על הקדש דאורייתא מותר להדליק אבל קודם לכן אסור דקודם זמן התוס׳ אסור מן התורה ועובר בעשה ולאחר מיכן קודם שיבדיל אסור מדרבנן. והאידנא לא זהירי נשי בהא מילתא מיהו הא קיימא לן דאפי׳ בכי האי גונא מוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין כדאמרינן לענין תוספת יום הכיפורים דאכלו ושתו עד שחשיכה ולא אמרי להו ולא מידי והכין עיקר מסקנא דמסכת יו״ט אע״ג דבמסכת שבת מפלגי בין דאורייתא לדרבנן.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush