גמרא
פירוש
וְרָבָא אָמַר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
רבא אמר א״כ אין נדרים נשאלין לחכם – פי׳ שכיון שיהא פתחו שאלה אחת לכל הנדרים לפתוח בכבוד המקום ויהא כל אדם ראוי להתירם אתו לזלזולי בהו ואין נשאלין עליהם ופרכינן בגמרא מסיפא דמודים חכמים לרבי אליעזר בדברים שבינו לבין אביו ואמו שפותחין לו בכבוד אביו ואמו בשלמא לאביי דאמר אין נדרים ניתרין יפה הכא כיון דאחצפה הא אחצפה כלומר מכיון שהעיז בו פניו לנדור כנגדו שוב אין חוששין עליו שיהא חמוד עליו איום כבודם ולא יהא משקר אלא לרבא דאמר א״כ אין נדרים נשאלין לחכם הכא אמאי פותחין ופרקינן אמרי כיון דכל נדר דעלמא דלא אפשר בהאי שאלה לא סגי בלא חכם הכא נמי פותחין ולא חיישינן לזלזול נדרים. ירושלמי הכל מודים בכבוד רבו שאינו מעמיד דתנינן ומורא רבך כמורא שמים. פירוש דודאי חמור עליו איום כבוד רבו שמוראו כמורא שמים ויבא לשקר שלא יעמיד עצמו כנגדו כשאומרים לו זה גנאי לרבו שאומרים עליו שהעמיד תלמיד שאינו הגון ולפיכך אפילו לרבי אליעזר אין פותחין בו. גרסינן בפרק ד׳ נדרים בר ברתיה דר׳ ינאי סבא אתא לקמיה דר׳ ינאי רבה א״ל אילו הות ידעת דהוו פתחין בשמיא פנקסך וממשמשין עובדך. פי׳ בסבת נדר שנדרת מי נדרת ואמר לא ושרייה ואמרינן מאי קרא פי׳ דמאן דנדר פותחין פנקסיה בשמיא דכתיב ואחר נדרים לבקר כלומר שמבקרין מעשיו בשמים כשהוא נודר והלכתא דלא פתחין בהדה ולא בהדא אחרנייתא דפתח רשב״ג לההוא גברא יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא כל הבוטה כלומר שמבטא בשפתיו נדר או שבועה ראוי לדקרו בחרב אלא שלשון חכמים מרפא פירוש שרפואתו בהתרת חכם שעוקר הנדר מעיקרו וכי פתח ליה דאילו ידע הכי מי נדר אמר ליה לא ושרייה ולא בהדא דתניא ר׳ נתן אומר כל הנודר פי׳ ונשאל עליו לאלתר שלא נתקיימו מעשיו כאילו בנה במה פי׳ להקריב עליה ולא הקריב וכל המקיימו כאילו הקריב עליה דהא אהני מעשיו וכי אמרי ליה אילו ידעת דר׳ נתן מי נדרת אע״ג דאמר [לא] לא שרינן ליה. בסיפא. פי׳ דהיינו כל המקיימו לא פתחין. ברישא. דהיינו כל הנודר כאילו בנה במה אביי אמר פתחין שאין זה איום גדול ורבא אמר לא פתחין והלכתא לא פתחין לא ברישא ולא בסיפא ולא פתחין בהדה דאמר שמואל כל הנודר אף על פי שמקיים נקרא רשע פי׳ דהשתא ודאי משקר דלא לישוי נפשיה רשע ויאמר שאילו היה יודע כן לא היה נודר. ירושלמי רבי ירמיה בעי את אמר פותחין לו בכבוד אביו ואמו בנדרים שבינו לבין אביו ואמו דברים שבינו לבין המקום מהו איזהו כבוד המקום כגון סוכה שאני עושה לולב שאני נוטל תפילין שאני מניח. פי׳ שהנדרים חלין על דבר מצוה באיסור קונם ומהדרינן משמע ליה דלנפשיה הוא דמהני כהדא אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח אם חטאת מה תפעל בו וכו׳ כלו׳ שאין פתח זה כבוד המקום אלא לכבודו ולהנאתו כדמוכח מהני קראי. מתני׳ ועוד אמר ר׳ אליעזר פותחין בנולד – פי׳ בדבר שלא בא לעולם כשנדר. וחכמים אוסרין – פירוש שאין פותחין לו אלא בדבר שבא לעולם בשעת הנדר אלא דלא אסקיה אדעתיה דמצי אמר אילו נתתי אל לבי שהוא כן לא הייתי נודר אבל בדבר הנולד לגמרי ליכא טעמא דאילו הייתי יודע שהוא כן שהרי לא היה כן כיצד אמר קונם שאני נהנה מאיש פלוני ונעשה סופר או מלמד תינוקות או שהיה משיא את בנו ואמר אילו הייתי יודע שנעשה סופר או שהיה משיא את בנו בקרוב לא הייתי נודר ואי קשיא לך הא דאמרינן במסכת כתובות (דף סג.) בעובדא דברתיה דכלבא שבוע בהדי ר׳ עקיבא דאמרי ליה לחמוה אילו ידעת דהוי חתנך צורבא מרבנן אדעתא דהכי מי נדרת וא״ל ואפילו פרק אחד או משנה א׳ ושרו ליה והא התם דלבתר דנדר נעשה ר״ע חכם ושרייה בהכי ואע״ג דהוה ליה נולד ויש לומר דכיון דגלי דעתיה דמשום פרק אחד או פסוק אחד לא היה נודר ור״ע חזי להכי לאו נולד הוא אלא כעין נדרי טעות ולהכי שרא ליה. [גמ׳] מ״ט דר׳ אליעזר דאמר רב חסדא דאמר קרא כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך – פי׳ דמשה נשבע ליתרו לשבת עמו כדכתיב ויואל משה לשבת את האיש ואין ויואל אלא לשון אלה ושבועה וכשאמר לו הקב״ה לך שוב מצרים בא להתיר שבועתו ואמר לו כי מתו כל האנשים. כלומר אילו ידעת שימותו מי נדרת וא״ל לא ושרייה והא מיתה נולד הוא אלא מכאן שפותחין בנולד ורבנן מאי טעמייהו אמר ר״ל מאי מתו שירדו מנכסיהם פירוש דלא מצינו למימר מתו ממש דהא אמר ר׳ שמעון בן יוחאי כל מקום שנאמר נצים ונצבים אינו אלא דתן ואבירם אלא ודאי שירדו מנכסיהם פי׳ וטעמא דרבנן שכבר הענו קודם לכן ולא הוה נולד ור׳ אליעזר סבר עניות נולד וקי״ל כרבנן והכי איתא בירושלמי דכתב רבינו ז״ל דפרכינן ולאו כנולד הוא פירוש בתמיה גם העניות נולד ומאי טעמא דרבנן א״ר ירמיה העניות מצויה פירוש שגלגל הוא שחוזר בעולם ועוד שאלו שם ותהות לאו כנולד הוא פירוש והיאך פותחין בחרטה א״ר אילא התהות מצויה פירוש דעביד אינש דמיפייס ומתחרט וכי תימא דדילמא דכי מתו כל האנשים היינו שנעשו סומין או שנצטרעו שהם חשובין כמתים והאי נולד הוא ויש לומר דהא ליתא שהרי אילו היה מצורעים לא היו במחנה לויה וסומין נמי לא הוו דהא כתיב בהו העיני האנשים ההם תנקר ומתני׳ נמי דייקא דלרבנן עניות לאו נולד הוא דקתני או שיהא עני ואין אתה יכול לפרנסו. כתב רבינו ז״ל והלכתא כרבנן דשטפוה נמי לר׳ אליעזר ואוקמוה בשטתייהו פירוש דהדר ביה ר׳ אליעזר. ר״ש ברבי הוה ליה נדרא למשרי אתא לקמייהו דרבנן אמרו ליה כמה זמנין אדעתא דהכי מי נדרת אמר להו אין – פירוש שפתחו לו כמה פתחים אם נדרת על דעת כן ולא הצילו הפתחים כלום דהוה אמר דאדעתא דכולהו נדר והוו מצטערי רבנן משמשא לטולא ומטולא לשמשא כדי למצוא פתח לנדרו דקי״ל כל המקיים נדרו כאילו הקטיר עליה א״ל בטנית (בר) בריה דאבא שאול בן בטנית אלו ידעת דהוו מצטערי רבנן כולי האי אנדרך מי נדרת א״ל לא ושריוה רבנן. רבי ישמעאל בר׳ יוסי וכו׳ עד שכיחי אפיקורי דמצטערי רבנן – כלומר מילתא דשכיחא דאפיקורסים ועמי הארץ מצערי רבנן ומוכן היה לכך ההוא קצרא אלא דלא אסיק אדעתיה האי נדר. דביתהו דאביי הויא לה ברתא מגברא אחרינא הוא אמר לקריבאי והיא אמרה לקריבאי אמר לה תיתסר הנאתך עלי אי (עבדת הכי אי) עברת על דעתאי – פירוש ובהאי גוונא חייל נדרא אע״ג דמשעבד לה לתשמיש שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו כדאיתא לעיל במכלתין (דף טו:) ואזלא ואינסבא לקריבאה אתא לקמיה דרב יוסף דלישרי ליה א״ל אילו הות ידעת דעברת על דעתך מי נדרת כלומר שסבור היית כי מפני הנדר היתה נמנעת ודרך קפידא נדר והיינו דלא חשיב נדרי זרוזין דכל מידי דקפיד עליה ודאי לאו נדרי זרוזין הוא כדפרישנא בדוכתה ולהכי אצטריך שאלה לחכם. [א״ל לא] ושרייה רב יוסף על ידי פתח זה ואתמהינן ומי שרי הכי אין והתניא. פי׳ בניחותא מעשה באדם אחד שהדיר את אשתו אם תעלה לרגל ועברה על דעתו ועלתה לרגל ובא לפני ר׳ יוסי וכו׳ והתירו רבי יוסי פירוש ולא נדר זרוזין הוא כדאמרי׳ והיינו דבעי התרה. גרסינן בפרק השולח איבעיא להו צריך לפרט את הנדר. פירוש שיספר צורת כל הנדר והגורם שגרם לו לנדור או אין צריך לפרט את הנדר אלא שיאמר דבר פלוני אסרתי עלי רב פפא אמר צריך לפרוט רב נחמן בר יצחק אמר אינו צריך לפרט דאי אמרת צריך זימנין דגייז ליה לדבוריה פירוש שלא יאמר ענייני הנדר וחכם מאי דשמע מיפר פירוש ושמא מה ששייר מעכב ורב פפא אמר צריך משום איסורא פירוש שמא תלה נדרו על דבר האסור ורוצה להתיר נדרו כדי שלא יתעכב מן הדבר האסור והלכתא כרב פפא ומשמע דדוקא לכתחלה אבל בדיעבד אם התירו בלא פרט הנדר מותר והכי משמע בפרק השולח. גרסינן בירושלמי חד בר נש נדר דלא מרווחא אתא לגבי ר׳ יודן בר׳ שלום פי׳ לישאל על שבועתו א״ל מאי אשבעת א״ל דלא מרווחנא א״ל וכן בר נש עביד פירוש וכי יש לך אדם שישבע שלא ירויח א״ל לקטוסטי פירוש שלא להרויח בקוביא הוא שנשבעתי אמר ברוך שבחר בדבריהם שאמרו צריך לפרט הנדר כלומר שאילו לא פרט נדרו היה מתירו ונמצא מתירו לדבר האסור. וגרסינן בגמרא דילן התם בפרק השולח אמר אמימר הלכתא אפילו למאן דאמר נדר שהודר ברבים יש לו הפרה על דעת רבים אין לו הפרה. פירוש ואפילו כשנשבע בדבר הרשות בדברים של עצמו לגמרי מדתניא בפרק אלו הן הלוקין (דף טו) אונס שגרש את אשתו הרי זה יחזיר ואם לא החזיר לוקה והוינן בה ואמאי לוקה והא בעמוד והחזר קאי וכיון דיכול לתקוני לאויה אמאי לקי ופרקינן דאדרה על דעת רבים דתו לא מצי מהדר לה והא הכא דלא לדבר מצוה נדר אלא לדבר הרשות וקאמר דכיון דעל דעת רבים הוה אין לו הפרה וכי תימא דמשום דבר ערוה אדרה דהוה דבר מצוה כדפרש״י ז״ל התם הא ליתא דאי קושטא הוה אמאי לוקה דהא מצוה לגרשה ואם נמצא שם רע שאינו שם רע שהוזמו העדים הוה ליה נדרי טעות ולא צריך הפרה אפילו הוה על דעת רבים ואפילו אדרה סתמא נמי ובפרק השולח ראיה נמי לדברינו כדכתיבנא התם ושלא כדברי רש״י ז״ל והראב״ד ז״ל שכתב דכי נדר במצוה הוא דאין לו הפרה דומיא דהא דתנן (גיטין דף לה. ובכורות סוף דף מה:) דכהן הנושא נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה ותני עלה נודר ועובד יורד ומגרש ואוקימנא דאדרה על דעת רבים אבל לדבר הרשות יש לה הפרה וליתא ומעשה בני ישראל ובני בנימין שלא נשאלו על נדרם לדבר מצוה כולהו הוו בעלי דבר ולא הוי מאן דשרי להו. והאי על דעת רבים דקאמרינן היינו שלשה בין שנשבע בפניהם ואמר על דעתכם אני נשבע ובין שנשבע שלא בפניהם ואפילו אמר סתם על דעת רבים שאין טעם בדבר מפני הסכמת דעתם לנדרו אלא משום דכי משתבע על דעת רבים אלימא מילתא למישלפה ואפילו כשנשבע בפניהם אין להם כח לגרוע ולהוסיף בנדרו כלום ולומר כך היה דעתי אלא אם כן בשבועת הדיינים לפי ההוא מעשה דקניא דרבא (נדרים דף כה.) ואין צריך לומר שאין להם להתיר נדרו משום דעת שהיה להם כדמוכח בכל דוכתא ומה שאמרו (נדרים דף עג: וכ״מ) כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת פירוש על רצון בעלה ואינו ענין אחד לדעת רבים האמור בכל מקום וזה דעת גדולי רבותינו ז״ל וכן נראה דעת הרי״ף ז״ל שלא כתב בהלכותיו הא דאמרינן אדר׳ יהודה שאמר נדר שהודר ברבים אין לו הפרה כמה רבים אמר ר״נ שלשה ר׳ יצחק אמר עשרה משום דהא קיימא לן נדר שהודר ברבים יש לו הפרה ועל דעת רבים דאין לו הפרה אין צריך לישבע בפניהם כדי שנדע מניינם ומכיון שנשבע על דעת רבים בהכי סגי וכ״כ הרמב״ם ז״ל ויש מרבותינו שסבורים שצריך הוא לישבע בפניהם ועל דעתם וקמא מסתבר טפי וכן דעת רבינו נר״ו וה״מ לדבר הרשות אבל לדבר מצוה יש לו הפרה וההוא מיקרי דרדקי (גיטין דף לו.) דאדריה רב אחא דהוה פשע בינוקי ואהדריה רבינא דלא אשכח דדייק כוותיה ור״ח ז״ל גריס דההוא מקרי דרדקי וכו׳ ודייק מינה ר״ח דדוקא לדבר מצוה כי הא דמקרי דרדקי דהוי ליה כעין נדרי טעות שהיו סבורים דלשכחו אחרינא דעדיף מיניה ומשום דאדרוה סתמא הוא דלא חשיב נדרי טעות ממש וצריך הפרה והפרה מיהא אית ליה אבל לדבר מצוה דעלמא ליכא הפרה והביא ראיה לדבריו מדאמרינן התם (שם דף מו.) דלר׳ יהודה נדר שהודר ברבים אין לו הפרה ומייתי ראיה מדכתיב ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה דקסבר ר׳ יהודה דמשום דהוה נדר ברבים אין לו הפרה והא התם דכי שרי נדרא איכא דבר מצוה לקיים בהם מה שאמר הכתוב לא תחיה כל נשמה אלא ודאי ש״מ דלר׳ יהודה נדר שהודר ברבים אין לו הפרה אפילו לדבר מצוה ומדר׳ יהודה בנדר שהודר ברבים נשמע לרבנן בנדר שהודר על דעת רבים ובתוספות דחו ראיה זו דגבי גבעונים ליכא דבר מצוה במיתתם דא״כ היכי חיילא שבועה מעיקרא אלא דגבעונים כיון שנתגיירו לית בהו משום לא תחיה כל נשמה כדתניא בספרי למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל התועבות הא אם עשו תשובה מקבלים אותם. ועוד אמרו שם (ירושלמי שביעית ג׳:א׳) שלשה פתקאות שלח יהושע כשנכנסו לארץ הרוצה להשלים ישלים לפנות יפנה לעשות מלחמה יעשה. שלשים ואחד מלכים עשו מלחמה ונפלו הגרגשי פנה ונתן לו הקב״ה ארץ טובה כארצו וזו היא אפריקי הגבעונים השלימו הרי שהתנה יהושע על כל המשלימים שיחיו והגבעונים השלימו ומה שהענישם יהושע וקללם היינו לפי שלא רצו להשלים מתחלה כששלח להם יהושע והיתה ידם של ישראל אז על העליונה לקבלם אם לאו והם עשו בערמה וקבלום הילכך ודאי לכל דבר מצוה יש לו הפרה ולאו משום שאין דעת רבים מסכמת לאותו דבר לאסרו דהא כתיבנא דלא בעינן דעתייהו ואפילו שלא בפניהם נמי אלא טעמא דמילתא דכי אלימא מילתא דעל דעת רבים דלא משתלפא הני מילי לדבר הרשות אבל לדבר מצוה לא אלימא והשתא אתי שפיר מאי דאמרינן בשבועות (דף כד:) דשבועה דאיתא בשאלה לא קתני דהא אפילו על דעת רבים אית לה שאלה על דבר מצוה וכן עיקר וכמו שפירשתי במקומה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush