גמרא
פירוש
תַּלְמִיד שֶׁנִּידָּה לִכְבוֹדוֹ נִדּוּיוֹ נִידּוּי דְּתַנְיָא מְנוּדֶּה לָרַב מְנוּדֶּה לַתַּלְמִיד מְנוּדֶּה לַתַּלְמִיד אֵינוֹ מְנוּדֶּה לָרַב לָרַב הוּא דְּאֵינוֹ מְנוּדֶּה הָא לְכוּלֵּי עָלְמָא מְנוּדֶּה.
לְמַאי אִי (א)בְּמִילֵּי דִשְׁמַיָּא {משלי כ״א:ל׳} אִין חׇכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה׳ אֶלָּא לָאו לִכְבוֹד עַצְמוֹ.
אָמַר רַב יוֹסֵף אצוּרְבָּא מֵרַבָּנַן עָבֵיד דִּינָא לְנַפְשֵׁיהּ בְּמִילְּתָא דִּפְסִיקָא לֵיהּ.
בהָהוּא צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן דַּהֲווֹ סְנוּ שׁוּמְעָנֵיהּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ב רמב״ם הלכות תלמוד תורה ו׳:י״ד
רמב״ם הלכות תלמוד תורה ז׳:א׳
טור יורה דעה של״ד:מ״ב
שולחן ערוך יורה דעה של״ד:מ״ב-מ״ג
רמב״ם הלכות תלמוד תורה ז׳:א׳
טור יורה דעה של״ד:מ״ב
שולחן ערוך יורה דעה של״ד:מ״ב-מ״ג
ג רמב״ם הלכות תלמוד תורה ו׳:י״ד
רמב״ם הלכות ממרים ו׳:ט׳
טור יורה דעה של״ד:מ״ג
שולחן ערוך יורה דעה של״ד:מ״ג
רמב״ם הלכות ממרים ו׳:ט׳
טור יורה דעה של״ד:מ״ג
שולחן ערוך יורה דעה של״ד:מ״ג
צורבא מרבנן עביד דינא לנפשיה – פי׳ אפילו צורבא מרבנן דבעי לאזדהורי טפי אבל ה״ה איניש בעלמ׳ וכ״ש הוא וכדאסיקנא בבבא קמא פ״ב דעביד איניש דינא לנפשיה אפילו במקום דליכא פסידא. דהוו שנו שומעניה – פי׳ שהיה פרוץ קצת באמה ולא היה שמועתו טובה כי היה מתיחד עם הפנויו׳ והיה כיעור גדול לצורבא מרבנן. אמר רב יהודה היכי נעביד נשמתיה צריכי ליה רבנן – פי׳ ואע״ג דקיימא לן שונה ושונין לו ה״מ ברחוק ארבע אמות וגנאי הדבר לתלמידים וזהו שנתרחקו תלמידיו של ר״א כדמוכח בסנהדרין ואמר להם עד עכשיו למה לא באתם ואמרו לו לא היה לנו פנאי כדי לחפו׳ על עצמן. לא משמתיה קא מתחיל שמא דשמיא – פי׳ לכסו׳ על עוברי עבירה: ועוד דאמרינן קא מחכי רבנן אהדדי. א״ל הכי א״ר יוחנן כי שפתי כהן וגו׳ כלומר הילכך משמתי׳ ליה ואע״ג דהא מצריכי ליה דהא אסור ללמוד תורה מפיו. ואתא איהו נמי בהדייהו – פי׳ בתוס׳ בריחוק ד׳ אמות. לאו בדרך בדחנא – פי׳ ונראה מכאן שמותר לדבר עם המנודה וכדכתבי׳ לעיל ואם פרשו ב״ד שלא לדבר עמו הכל כפי שפרשו כדכתיב׳ לעיל. גברא רבה כרב יהודה ליכא הכא דלשרי לך פירש ואנן בעי׳ שקיל כמותו. זיל לגבי נשיאה דלשרי לך – פי׳ כי הוא ובית דינו יכולין לשקול עצמן כנגדו ומכאן נלמד כי רב יהודה ורבי יהודה נשיאה בזמן אח׳ היו ויש לפרש דהיינו דאמרי׳ (לעיל) על רחב׳ דדייק וגמר שמעתתא משמיה דרבי׳ דאמר רב יהודה משום דמספקא ליה אי מרב יהודה אי מר׳ יהודה נשיאה ואף על פי שכבר פירשנו בה במקומה פירושי׳ אחרים. שפחה של בית ר׳ לא נהגו קלות בנדוייה ג׳ שנים שלא היה א׳ שירצה לשקול עצמו כמותה ואלו ר׳ לא היה קיים ונשיא שהוא מתיר את הספקות אבל הוראות שהוא מכיר אינו מתיר. טרקיא אאמתיה יש שפירשו על דרעיה ויש שפי׳ אמתיה ממש כשהיה נפנה מדה כנגד מדה. למערתא דדייני – פרש״י ז״ל ראשי ב״ד כלו׳ שעושין דבריהם בדין ובתוס׳ יש שפיר׳ מערת הנדונים שכבר קבלו דינם ונתמרקו עונם כך הגירסא דעבד כרבי אלעאי פי׳ לכך קבלוהו במערתא דדיני מפני שהתלמיד הזה כבר עושה כדברי רבי אלעאי אלא דלא הוה מצי כיף ליצריה וכיון שכן ונתנדה והוא אומר שמתנחם מחטאיו ראוי היה לקבלו וזה שנתעסקו בקבורתו ואלו לעיל אמרי׳ דמי שמת בנדויו ב״ד סוקלין את ארונו י״א דצורבא מרבנן שאני והנכון דהתם טלטול שזלזלו בנדויו ולא חשש לחזור בתשובה ולא לפייס שיתירוהו מה שאין כן בזה. ויעשה מה שלבו חפץ – כבר פירשתיה במקומות אחרים. כאלו דוחק רגלי השכינה – פרש״י ז״ל דכתיב לא יגורך רע והנכון שאומר אין יי׳ רואה. במכה בנו הגדול הכתוב – פי׳ אף בזה הכתוב מדבר אף על פי שמתכוין ליסרו. ונראי׳ דברים דלא גדול גדול ממש אלא הכל לפי טבעו שיש לחוש שיתרם כנגדו בדבור או במעשיו כי אפי׳ לא יהא בר מצוה אין ראוי להביאו לידי מכה או מקלל אביו שלא ישתדלנו בדברים ומשום דאורחא דמילתא דבגדול שכיח כי הוא נקט גדול. שלא נדוי שלך אינו נדוי – גרסי׳ בירוש׳ הדא אמר׳ המנדה את מי שאינו צריך נדוי ונדהו נדויו נדוי פי׳ של שני וגרסי׳ נמי התם הא דאמר העושה דבר שלא כשורה צריך נדוי ואיכא למידק והלא ריש לקיש כדין נדהו כיון שהיה אוכל פירותיו שלא כדין ואפי׳ בעי למיתן ליה דמי מ״מ חמסן הוא ופסול לעדות תירץ הראב״ד ז״ל כי הפירות הללו דרכן היה לעמוד למכירה בכל שנה ושנה א״נ כי בשנה זו לא היו עומדות למכיר׳ וריש לקיש הוה סבור שנוטל בתורת גזל ומ״מ לא היה לו לנדותו עד שיתרה בו שאינו רוצה שיטול מהם הא אלו התרה בו ולא נמנע חייב נדוי. הכבד ושב בביתך – פי׳ חוס על כבודך ושב בביתך ויש שפירשו לשון כבדות יהי ראשך כבד עליך ושב בביתך. מנדה לעצמו מפר לעצמו – כבר פירשתיו בפ״ק דנדרים. ומהניא בזה דטחיא דתנורא – פי׳ עושה בו רושם אף על פי שיתירוהו לסוף. שקול פתיתא עליה כלו׳ ויירא ממך – פי׳ קורין שטר השמת׳ קורין פתיתה לפי שעושין אותו בפתיחת הדין למאן דלא אתי לדינא וי״מ מלשון והמה פתיחות דמאי שמתא שם מיתה ונכון הוא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush