גמרא
פירוש
וּמָה לפנים וּמָה לְאָחוֹר הדרן עלך הקורא עומד
פרק ד – בני העיר
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״המערערים״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
3 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״דַּעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״דעבודת כוכבים״.
4 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובד כוכבים״.
5 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
מהו דתימא ניחוש דלמא עבדי מיראה – פי׳ שלא יכוונו לבם לשמים כלל אבל במכוין לבו לשמים צדיק גמור כדמפרש בכמה דוכתין שזה אפילו לא יסורין לא יקרא תגר ומתוך שלא לשמה בא לשמה והכי איתמר בפ״ק דר״ה גבי האומר סלע זה לצדקה בשביל שיהיו בני.
מה שכעס ר׳ אליעזר על אותו שהפטיר בהודע את ירושלם אף על גב דהוה עביד כרבנן לפי שבמקומו של ר׳ אליעזר היה לו ליזהר לשאול את פיו במה יפטיר ומי שאינו חולק כבוד לחכמים פיסול יש בו ולפיכך בדקו אחריו ונעשה בו כן מפי מורי נר״ו.
אל תתרגם אלא אחרון – פירש רש״י ז״ל לפי שיש בו פ׳ קרי ליה אחרון.
מעשה העגל הב׳ נקרא ולא מתרגם – משום דכתיב ביה ואשליכהו באש ויצא העגל הזה כאלו יוצא מעצמו ויש בו כח ואלו היה מתרגם כל השאר כ״ש שהיו מעיינים מה שלא תרגם בזה וזה טעם בברכת כהנים שאין מתרגמין ממנו כלום דכתיב ישאלחודיה.
כל ליצנותא אסיר בר מליצנותא דע״ז דשריא – דקרא נמי אליץ בה.
אמר רב אשי האי מאן דסני שומעניה שרי לבזויי בג׳ וש׳ – וי״א בן גויה ושפחה ומאן דשפיר שומעניה ינוחו לו ברכות על ראשו.
סליק פרקא בסייעתא דשמיא.
פרק בני העיר בס״ד בני העיר שמכרו רחובה של עיר לוקחין בדמיו בית הכנסת וכו׳ – השתא לא איירי תנא בענין המכירה היאך נמכור ובענין הלוקח היאך ישתמש בדברים אלו ואלו בתורה וספרים וכל תשמיש קדושה פשיטא ליה מילתא שאין הלוקח משתמש בהן אלא בקדושתם דהא קדושת הגוף נינהו ואין להם פדיון וחלול לקדושתן לעולם ואלו בית הכנסת ורחבה לקמן מיירי בענין מכירתו באידך מתניתין בפלוגתא דר״מ ור״י ורבנן ופשיטא מילתא דאין להם לבני העיר למכור לכתחלה בית הכנסת ושאר דברים אלו אלא בשאינם צריכי׳ להם כגון דאית להו אחריני וכדאמרי׳ לקמן לא ליסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריני משום פשיעותא וכ״ש דלית להו לזבונה בכדי ולא למזבן אחריתי כלל אלא היכא דזבינו או בנו בי כנישתא אחריתי דתו ליכא משום פשיעותא דהשתא מצי סתרי להא או לזבונה והכי דייק לישנא דלבתר דבנו בי כנישתא אחריתי מצו סתרי לאידך דתו ליכא משום פשיעותא כיון דהא אית להו כנישתא אחריתי ולגבי ספר תורה איבעיא לן לקמן מהו למכור ספר תורה ישן ליקח חדש אפילו היכא דליכא משום פשיעותא כגון דכתוב ומנח לאפרוקי ומשום דליכא לעלויי אבל בבית הכנסת דלית בה משום קדושה ממש שאינה קדושת הגוף אלא שהוא תשמישי מצוה כגון שופר וסוכה ולולב דינה כמותם דכל שאין צריכים לה כלל רשאין למוכרה ולהפקיע קדושתה כדין תשמישי מצוה שהם נזרקים מיהו תנא פתח מעקרא דבר שבקדושה דהיינו בעלויא דדמים מקמי דאיירי בענין מכירתו ואלולי כדי שלא לפתוח בנביאים והיינו נמי דלא קתני בני העיר שמוכרין בית הכנסת לוקחין כך וכך משום דלאו לישנא מעליא הוא אי נמי דלא נשמע דלא אפשר לזבונה אלא לעלויא ולהכי סתם לה סתימי ונקטה בדיעבד והיינו דבגמ׳ איבעיא לן מהו למכור ספר תורה חדש ליקח בו ישן אתינן למפשטיה דשרי מדקתני סיפא אם מכרו תורה לא יקחו ספרים ספרים הוא דלא אבל תורה בתורה שפיר דמי דקס״ד דכי קתני מכרו בדיעבד לאו דוקא אלא ה״ה לכתחלה דומיא דמכרו רחבה של עיר ובית הכנסת דלכולי עלמא אפילו לכתחלה שרי כיון דמעלי ליה ולא צריך ותני ליה בדיעבד מטעמי דכתיבנא וה״ה למוכרו דסיפא ואפ״ה דחינן לה דדלמא סיפא דבעי למתני מכרו בדיעבד דוקא הוא דקתני וסיפ׳ דוקא ורישא לאו דוקא.
והא דקתני דלענין פירושא פרישנא בגמ׳ דדוקא כשמכרו ז׳ טובי העיר שלא במעמד אנשי העיר אפילו למשתי ביה שפיר דמי ובודאי דאכולא מתניתין קיימי ואפילו אספר תורה ותשמישיו וסיפא דקתני אכולהו וכן במותריהן פרישנא בגמרא שאם התנו ז׳ טובי העיר אפילו לדוכסוסיא דמת׳ נמי שארי ואכולה מתני׳ קאי והשתא בעו רבנן ז״ל במתניתין ושמעתא דעלה מ״ט לעילוי דמים אלו דאי למימרא דהוי מדין פדיון וכאלו נתפס קדושתה אדמים ומשום מעלין בקדש בעי׳ לעיולינהו א״כ כי מכרו ז׳ טובי העיר במעמד בני העיר היכי שתו בהו שכרא ויהבי להו לדוכסוסיא דמת׳ ותו דבשלמא בית הכנסת ורחבה דנפקי לחולין ביד לוקח אי׳ למימר דחיילא קדושת׳ אדמים אלא ספרים ושאר תשמישי קדושה ע״כ בקדושתן עומדין בכל מקום שהם וכשיכלו נגנזין ומה היא הקדושה שחלה על הדמים לא מצינו דבר שתופס דמיו ואינו יוצא לחולין אלא ע״ז ושביעית והוו להו נמי ב׳ כתובים הבאים כא׳ כדאיתא בכמה דוכתי ותו כיון שראוים לענינם היאך נפדין לא מצינו במוקדשין דבר הראוי לגופו ממש שיהא נפדה וקדשי בדק הבית אינם ראויין לגופן ואין קדושתן מתחלה גם כן אלא לדמיהן וכל שראויין לגופן כיון דקדוש קדושת הגוף שוב אין להם פדיון כדתניא בתוספתא אבני היכל ועזרות שנפגמו ושנגממו אין להם פדיון ותו דהא במתנה איכא מאן דשרי לכתחלה משום דה״ל הנאה מינה ולא מצינו פדיון אלא דבר המוקף העומד בעין בשעת פדיון והאי הנאה כבר אכלוה ואומ׳ מורי רבינו נר״ו בשם רבו רבינו הגדול ז״ל דהכא לאו מדין פדיון הוא כלל אלא כך טעם הדבר שאלו במשנתינו יש קדושה ותשמישא בתורה וספרים ומטפחות ותיבה ויש בה גם כן תשמיש מצוה כגון בית הכנסת ורחבה ומה שהזכירו בגמרא גבי בית הכנסת לשון קדושה בקדושתה קיימא במאי תפקע קדושתה לאו משום שיש קדושה שבגופה אלא לפי שראוי לנהוג בה קדושה כל זמן שהיא ראויה ועומדת למצוותיה וכמ״ש אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה ואקשו עלה וכי נר חנוכה קדו׳ יש בו ואסיקנא דאסיר ודאי משום בזוי מצוה שאסור לנהוג בתשמישי מצוה מנהג בזיון בעוד שראויין ועומדין למצוותן ואמרינן נמי התם דנויי סוכה אסור להסתפק מהם כל ז׳ משום בזוי מצוה מיהו כל שעבר זמן מצותן או שאינו צריך להם כלל למצוותן עושה בהם צרכיו ונזרקין שמותר לעשות כל צרכיו בנר ושמן של חנוכה לאחר שהדליק כמצוותן ועבר שעורא או אם כבתה תוך זמנה וכן בנויי סוכה לאחר ז׳ וזה אותה שאמרו שצוה אבא שאול את בניו בשעת פטירתו התירו תכלת מאפילוני ואמר עליה וחכמים אומרים אין בהם משום קדושה דאבא שאול סבר שיש משום בזויי מצוה לגנוז עמו צצית שנשתמש בה מחיים כיון שעדיין ראויה למצותה להשתמש בה אחרים והיה מצוה שיוציאוה מטלתו ויתנו שם אחרת שלא נשתמשו בה בקדושה מעולם כמאן דסבר שמטילין צצית בטלתו של מת או שמא סובר גם כן שאינו צריך לכך בדעת מקצת חכמים ז״ל.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
סליק פרקא בסייעתא דשמיא.
פרק בני העיר בס״ד בני העיר שמכרו רחובה של עיר לוקחין בדמיו בית הכנסת וכו׳ – השתא לא איירי תנא בענין המכירה היאך נמכור ובענין הלוקח היאך ישתמש בדברים אלו ואלו בתורה וספרים וכל תשמיש קדושה פשיטא ליה מילתא שאין הלוקח משתמש בהן אלא בקדושתם דהא קדושת הגוף נינהו ואין להם פדיון וחלול לקדושתן לעולם ואלו בית הכנסת ורחבה לקמן מיירי בענין מכירתו באידך מתניתין בפלוגתא דר״מ ור״י ורבנן ופשיטא מילתא דאין להם לבני העיר למכור לכתחלה בית הכנסת ושאר דברים אלו אלא בשאינם צריכי׳ להם כגון דאית להו אחריני וכדאמרי׳ לקמן לא ליסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריני משום פשיעותא וכ״ש דלית להו לזבונה בכדי ולא למזבן אחריתי כלל אלא היכא דזבינו או בנו בי כנישתא אחריתי דתו ליכא משום פשיעותא דהשתא מצי סתרי להא או לזבונה והכי דייק לישנא דלבתר דבנו בי כנישתא אחריתי מצו סתרי לאידך דתו ליכא משום פשיעותא כיון דהא אית להו כנישתא אחריתי ולגבי ספר תורה איבעיא לן לקמן מהו למכור ספר תורה ישן ליקח חדש אפילו היכא דליכא משום פשיעותא כגון דכתוב ומנח לאפרוקי ומשום דליכא לעלויי אבל בבית הכנסת דלית בה משום קדושה ממש שאינה קדושת הגוף אלא שהוא תשמישי מצוה כגון שופר וסוכה ולולב דינה כמותם דכל שאין צריכים לה כלל רשאין למוכרה ולהפקיע קדושתה כדין תשמישי מצוה שהם נזרקים מיהו תנא פתח מעקרא דבר שבקדושה דהיינו בעלויא דדמים מקמי דאיירי בענין מכירתו ואלולי כדי שלא לפתוח בנביאים והיינו נמי דלא קתני בני העיר שמוכרין בית הכנסת לוקחין כך וכך משום דלאו לישנא מעליא הוא אי נמי דלא נשמע דלא אפשר לזבונה אלא לעלויא ולהכי סתם לה סתימי ונקטה בדיעבד והיינו דבגמ׳ איבעיא לן מהו למכור ספר תורה חדש ליקח בו ישן אתינן למפשטיה דשרי מדקתני סיפא אם מכרו תורה לא יקחו ספרים ספרים הוא דלא אבל תורה בתורה שפיר דמי דקס״ד דכי קתני מכרו בדיעבד לאו דוקא אלא ה״ה לכתחלה דומיא דמכרו רחבה של עיר ובית הכנסת דלכולי עלמא אפילו לכתחלה שרי כיון דמעלי ליה ולא צריך ותני ליה בדיעבד מטעמי דכתיבנא וה״ה למוכרו דסיפא ואפ״ה דחינן לה דדלמא סיפא דבעי למתני מכרו בדיעבד דוקא הוא דקתני וסיפ׳ דוקא ורישא לאו דוקא.
והא דקתני דלענין פירושא פרישנא בגמ׳ דדוקא כשמכרו ז׳ טובי העיר שלא במעמד אנשי העיר אפילו למשתי ביה שפיר דמי ובודאי דאכולא מתניתין קיימי ואפילו אספר תורה ותשמישיו וסיפא דקתני אכולהו וכן במותריהן פרישנא בגמרא שאם התנו ז׳ טובי העיר אפילו לדוכסוסיא דמת׳ נמי שארי ואכולה מתני׳ קאי והשתא בעו רבנן ז״ל במתניתין ושמעתא דעלה מ״ט לעילוי דמים אלו דאי למימרא דהוי מדין פדיון וכאלו נתפס קדושתה אדמים ומשום מעלין בקדש בעי׳ לעיולינהו א״כ כי מכרו ז׳ טובי העיר במעמד בני העיר היכי שתו בהו שכרא ויהבי להו לדוכסוסיא דמת׳ ותו דבשלמא בית הכנסת ורחבה דנפקי לחולין ביד לוקח אי׳ למימר דחיילא קדושת׳ אדמים אלא ספרים ושאר תשמישי קדושה ע״כ בקדושתן עומדין בכל מקום שהם וכשיכלו נגנזין ומה היא הקדושה שחלה על הדמים לא מצינו דבר שתופס דמיו ואינו יוצא לחולין אלא ע״ז ושביעית והוו להו נמי ב׳ כתובים הבאים כא׳ כדאיתא בכמה דוכתי ותו כיון שראוים לענינם היאך נפדין לא מצינו במוקדשין דבר הראוי לגופו ממש שיהא נפדה וקדשי בדק הבית אינם ראויין לגופן ואין קדושתן מתחלה גם כן אלא לדמיהן וכל שראויין לגופן כיון דקדוש קדושת הגוף שוב אין להם פדיון כדתניא בתוספתא אבני היכל ועזרות שנפגמו ושנגממו אין להם פדיון ותו דהא במתנה איכא מאן דשרי לכתחלה משום דה״ל הנאה מינה ולא מצינו פדיון אלא דבר המוקף העומד בעין בשעת פדיון והאי הנאה כבר אכלוה ואומ׳ מורי רבינו נר״ו בשם רבו רבינו הגדול ז״ל דהכא לאו מדין פדיון הוא כלל אלא כך טעם הדבר שאלו במשנתינו יש קדושה ותשמישא בתורה וספרים ומטפחות ותיבה ויש בה גם כן תשמיש מצוה כגון בית הכנסת ורחבה ומה שהזכירו בגמרא גבי בית הכנסת לשון קדושה בקדושתה קיימא במאי תפקע קדושתה לאו משום שיש קדושה שבגופה אלא לפי שראוי לנהוג בה קדושה כל זמן שהיא ראויה ועומדת למצוותיה וכמ״ש אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה ואקשו עלה וכי נר חנוכה קדו׳ יש בו ואסיקנא דאסיר ודאי משום בזוי מצוה שאסור לנהוג בתשמישי מצוה מנהג בזיון בעוד שראויין ועומדין למצוותן ואמרינן נמי התם דנויי סוכה אסור להסתפק מהם כל ז׳ משום בזוי מצוה מיהו כל שעבר זמן מצותן או שאינו צריך להם כלל למצוותן עושה בהם צרכיו ונזרקין שמותר לעשות כל צרכיו בנר ושמן של חנוכה לאחר שהדליק כמצוותן ועבר שעורא או אם כבתה תוך זמנה וכן בנויי סוכה לאחר ז׳ וזה אותה שאמרו שצוה אבא שאול את בניו בשעת פטירתו התירו תכלת מאפילוני ואמר עליה וחכמים אומרים אין בהם משום קדושה דאבא שאול סבר שיש משום בזויי מצוה לגנוז עמו צצית שנשתמש בה מחיים כיון שעדיין ראויה למצותה להשתמש בה אחרים והיה מצוה שיוציאוה מטלתו ויתנו שם אחרת שלא נשתמשו בה בקדושה מעולם כמאן דסבר שמטילין צצית בטלתו של מת או שמא סובר גם כן שאינו צריך לכך בדעת מקצת חכמים ז״ל.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush