גמרא
פירוש
כְּנֶגְדּוֹ נָמֵי לָא בָּעֵי.
מַתְקֵיף לַהּ רָבָא וַהֲרֵי ״עוֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ״ (ירמיהו ז׳:כ״א) דְּלָא הָוְיִין עֶשְׂרִין וְחַד וְקָרֵינַן אשָׁאנֵי הָתָם דִּסְלֵיק עִנְיָינָא.
וְהֵיכָא דְּלָא סָלֵיק עִנְיָינָא לָא וְהָאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא זִמְנִין סַגִּיאִין הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
א״ר הונא הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור מתפללים אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש״ץ למודים יתחיל ואם לאו לא יתחיל (ברכות כ״א:) – פי׳ ואף על פי שאינו אומ׳ קדוש עם הציבור וכדאמרן וכולי עלמא מיפסק לא פסקי׳ ור׳ יהושע בן לוי אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש״ץ לקדוש יתפלל ואם לאו אל יתפלל כדי שיאמר קדושה עם הציבור ואמרינן במאי קא מפלגי מר סבר היחיד אומר קדוש ומר סבר אין היחיד אומ׳ קדוש דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל כל דבר שבקדושה אינו פחות מי׳ והשתא ניחזי אנן רב הונא דהוה אמורא היכי סבר דהיחיד אומר קדוש והלא משנה שלמה שנינו הבא שאין עוברי׳ בפני התיבה בפחות מי׳ והיינו משום קדושה דאית ביה וכדמפרשו בגמרא ולי׳ למי׳ בה נמי טעמא אחרינא אלא ודאי כדפירש רש״י ז״ל התם דרב הונה סבר כי היחיד המתפלל בתוך הציבור אומר קדוש׳ ואף על פי שאינו אומרו עמהם ולא עונים כלום ולא מצטרפין לו שהרי עסוקים בתפלתם לעצמם והיינו לישנא דהיחיד או׳ קדוש׳ שאלו היה או׳ בקול רם והקהל עונים אחריו או שותקין לאו יחיד הוא אלא ודאי הוא אומרה יחידי בתפלה והצבור עסוקים בתפלתם שהרי עדיין לא גמרו ואפ״ה סבר דכיון דבתוך י׳ הוא ששכינה ביניהם רשאי ולא נאמר ואין עוברין לפני התיבה בפחות מי׳ אלא לאפוקי יחיד המתפלל שלא בציבור וע״כ לא פליגי עליה דר״י אלא מטעמא דאין היחיד או׳ קדוש כשהוא ביחיד אפילו בתוך צבור הא כשאו׳ בתוך הציבור ועונין אחריו רשאי ואפילו הם קורין לעצמם בשליח עמהם שאומ׳ להם קדושה בפני עצמן ואף על פי שיש כאן ב׳ קדושות וכבר יצאו בראשונה ואי ס״ד דבעי׳ י׳ ממש לצירוף וז׳ שלא יצאו היכי טעי רב הונא כלי האי דיחיד לעצמו או׳ קדוש וכי תימא ולדברי רש״י ז״ל אפילו לר׳ יהושע למה אמר שאם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע ש״ץ לקדוש אל יתפלל יחיד יתפלל בלא קדושה וכשישלימו הציבור יפרוס עמהם על שמע הא בורכא דמ״ל דלינטרו ליה ציבורא בתר הכי כולי האי ועוד אפילו תימא דמנטרי ליה למה לי לאטרוחי ציבור כולי האי מסתייה דלינטר איהו השתא עד דמצלי צבורא בלחישה וכי מסדר שליחא דצבורא לצלותא ואפילו בהדה מילתא ואו׳ קדושה עם הציבור וכדכתבי רבנן ז״ל וכי תימא ודלמא פלוגתא דרב הונא ור״י לא שיתיר רב הונא ליחיד המתפלל בלחש לו׳ קדוש בתפלתו אלא שהיה סבור שלאחר שישלימו צבור תפלתם עומד היחיד ואומר קדוש בתוך הציבור ור״י סבר שאינו אומר כיון שכבר התפללו הציבור והלכתא כר׳ יהושע בן לוי הא נמי בורכא וסתרא כל מאי דפרישו רבנן ז״ל בהא דיחיד או׳ קדוש יחיד לגמרי בתפלתו משמע ועוד היכי תיסק אדעתין שעל סמך זה שימתינוהו צבור לאחר תפלתם יתיר רב הונא להתפלל ביחיד ושלא להמתין לש״ץ עד שיסדר תפלתו ויענה קדושתו עם הציבור ואם הוא יסמוך שימתינו לו גם כן למודים ולמה אמר שאם לא יוכל לגמור עד שלא יגיע ש״ץ למודים אל יתפלל הרי צבור שטרחו בשבילו עד קדושה אין תימה שיטרחו גם כן עד שיגיע למודים שהרי הוא גם כן יסיים את התפלה שלא יפסיק בסדר קדושה בלבד אף על פי שכבר התפלל שזה לא מצי׳ בכל מקום ובברכה של ק״ש הוא שאפשר לומר כן שהרי אינם מעכבות זו את זו כדאיתא בברכות בפ״ק אלא ודאי דהא ליכא למימר כלל כנ״ל ועלה בידינו כדברי רש״י ז״ל שאפילו ט׳ שכבר התפללו מצטרפים עם היחיד שלא התפלל כדי שיאמר קדושה וקדיש או ברכו. מכל מקום לענין פי׳ פורסין על שמע אינו שלשון פורסין אינו משמע לדלג הברכות ולומר מקצתם בלבד ועוד שהרי אמ׳ במשנתינו המפטיר בנביא הוא יפרוס על שמע או משום כבוד או משום אנצויי ואי פורס על שמע הוא כדאמרנא לא סגיא בלאו הכי עד דלימא הוא פורס על שמע והוא עובר לפני התיבה והא דמיא לא מתרמיא מלתא ותו מאי כבוד ומאי אינצויי אי׳ וכדאמרי׳ נמי איכא ביניהו דעביד הפורס על שמע בחנם דמשמע דזימנין דעביד בשכר וכי מלתא קביעא הוא שיטלו עליה שכר דמינצו עליה. לכך הנכון כמו שמפרש מורי רבי׳ נר״ו בשם רבי׳ הגדול ז״ל שפורסין על שמע כמו מברכין על שמע כלו׳ שמתחיל בקדיש וברכו וק״ש וברכותיה כלן וכדמתרגמינן כי הוא יברך הזבח הרי הוא פורס על מזונא לפי שהוא מברך והאחרים נפטרין ואף כאן לפי שש״ץ האומר ברכות של ק״ש בקול רם והם עונין אחריו אמן נפטרין בברכותיו ובלבד שיקראו את שמע כדי שישננו בפיהם כדאיתא בירושלמי הוה ס״ד דסגי כפחות מי׳ נמי קמ״ל דהא בהא נמי לא אפשר משום דכל בה״ג לא סגי בלא ברכות שאינו בפחות מי׳ וגם שיחיד אינו מוציא לחברו את הברכות של ק״ש אלא בציבור וכ״ש בברכות ק״ש של שחרית דאין קדושה. וראיה לפי׳ זה הא דגרסי׳ במסכת סוטה כיצד אמרו ישראל שירה על הים ר״ע אומר בגדול שקורא את ההלל ועונים אחריו מה שהוא או׳ ר׳ נחמיה אומר כפורס על שמע בבית הכנסת שהוא פותח תחלה והן אומרים את שמע בלחש וזה מסייע לפירושנו. והא דקתני בתר הכי אין עוברין לפני התיבה – היינו לסדר את התפלה שדרכם היה שלא לעבור לפני התיבה עד תפלת המנחה ופעמים שא׳ פורס על שמע וא׳ מסדר התפלה ולענין מה שנוהגין בקצת המקומות לומר ברכו אחר תפלה מפני שקצת בני אדם שלא היו שם בפתיחות ברכות אמר מורי רבי׳ נר״ו שהוא טעות שלא תקנו לומר ברכו אלא בראשי ברכות ובאומר ברכו אחריו להוציא לאחרים כעין זימון של ברכת המזון וכעין הקורא בתורה והמפטיר בנביא וכן מברך של ק״ש ומדברי רבותינו ז״ל למדנו שקדושת ברכה ראשונה של ק״ש שחרית אינה נאמרת אלא בי׳ והיחיד מדלג ואומר בשפה ברורה ובנעימה קדושה כלם כא׳ עונים באימה ואומרים ביראה קדושה והאופנים וכו׳ לעומתם משבחים לאל ברוך ונעימות יאמרו ויש מביאים ראיה לזה מהא דתנן אין פורסין על שמע בפחות מי׳ ואמרינן עלה בירוש׳ התחיל בי׳ לומר ברכו גומר מיהת הא לאו הכי לא ואינה ראיה דהא פרישנא דפורסין היינו לברך ברכות ק״ש להוציא אחרים ובעי׳ י׳ לפי שאין יחיד מוציא לאחרים מברכות ק״ש גם כן אלא בי׳ אף על פי כן אם התחילו בי׳ והלכו להם מקצתם גומר ומוציא וי״א דכיון שאין זו אלא ספור דברים היאך מלאכי עליון מקדישין אפילו יחיד גומר וכן דעת מורי נר״ו ובסדר קדושה של אחר כל התפלות והתחנונים לא מצי׳ שיהא צריך י׳ שאינו אלא כקורא בנביא ומתרגם וכן דעת מורי נר״ו. והקרקעות – פי׳ כשפודים אותם מן ההקדש ט׳ וכהן דעשרה כהנים כתובים בפרשה וכדאיתא בגמרא והקשו בתוספות נימא כיון דכתיב י׳ ואין בית דין שקול הוו להו י״א דבכל דיני ממונות בעי׳ שלא יהא בית דין שקול וכדאמרי׳ פרק ראוהו בית דין דבעי קדוש החדש ג׳ מדכתיב החדש הזה לכם ואין בית דין שקול כמשה ואהרן מוסיפין עוד א׳ והנכון דשאני הכא דפריט קרא בהדיא י׳ ולא יותר ואלו היה צריך עוד א׳ היה פורט אותו מש״כ התם שהדבור עם משה ואהרן ולא היה מקום להזכיר שלישי וסמך לדבר הידוע שאין בית דין שקול וטעם הדבר שהרי דבר של שומא הוא ולא שכיחא בה פלוגתא שלא יסכימו כולם או רובם לדעת א׳ ואם יחלקו או מוסיפין עליהם. ואדם כיוצא בהם – אוקי׳ באומר דמי עלי ששמין אותו כעבד ומכר הוקש לקרקע אבל אין מקדיש עצמו ולא אוקימנא במקדיש עבדו משום דלא מיקרי אדם סתם אלא בן חורין ובירוש׳ פי׳ שאין שמין עבד בי׳ דאוושא מילתא שמא ישמעו ויברחו. גמרא מנ׳ ה״מ וכו׳ – כלה סוגיא פשוטה וברכת רחבה וטעמא דבעי׳ פרשתי בפ״ק דכתובות והא דאקשי׳. ואימא ה׳ כהנים וה׳ ישראלים – י״מ משום דמסתמא דיו לבא מן הדין להיות כנדון ואחרים פירשו משום דכהן ראשון דוקא והב׳ מיעוט אחר מיעוט וכן כלם וכן פירש רש״י ז״ל.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush