גמרא
פירוש
״טָמֵא יִהְיֶה״, כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
לרבות מחוסר כפורים – פירוש: שאף על פי שטבל והעריב שמשו אם נכנס למקדש קודם שיביא כפרתו באותן שהן מחוסרין כפרה כזב וכזבה ויולדת ומצורע חייב כרת ובודאי מיניה שמעינן לטבול יום שלא העריב שמשו שאינו מחוסר אלא הערב שמש בלבד דההוא לא חשיב טהור והאי חשיב טהור כדכתיב ובא השמש וטהר. ואיכא מאן דאמר טהר גברא אלא כיון דלשון סתום הוא אי לא כתב אלא חדא ייתורא הוא מוקמינן לה בטבול יום דוקא. אנא מעוד קאמינא – פירושו אנא מעו׳ קאמינא דנפיק מת מצוה ולרווחא דמילתא נקט טמא יהי׳ והכי אורחא דתלמוד׳ למנקט חד קרא במקום קרא אחרינא כל שכן בזה שהכל מקרא אחד ותפס ראשו. ויש לפרש עוד אנא מעוד קאמינא לה לההיא דטבול יום ומחוסר כפורי׳ והא דפרכינן לעיל ממת מצוה ה״ה דמצי למיפרך מטומאת קרובים למאן דסבר לה יטמא מצוה דמצו׳ להטמא לקרובים אלא דניחא ליה למנקט מת מצוה שהיא לדברי הכל דנפקא לן מולאחותו. אין צריך לומר חריש של שביעית וכו׳ – פירוש: קרא כתיב ששת ימי׳ תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות בחריש ובקציר תשבו׳ ולא משמע ליה לרבי עקיבא לפרושי בחריש ובקציר תשבות בענין שבת כפשוטו דאמאי נקיט קרא חריש וקצי׳ יותר משאר מלאכות דהא בכולהו איכא עשה ולא תעשה וכרת וסקילה וליכא למימר שבא לחלק לחייב על כל מלאכה ומלאכה דההיא נפקא לן או מלא תבערו למאן דאמר הבערה לחלק יצאתה או מאחת מהנה כדאיתא בפרק כלל גדול וליכא למימר נמי דאתי לאוקמי בעשה בלחוד שכבר יצא לא תבערו ללמד על כולן שהן במיתה הלכך ליכא לאוקומי בשבת בראשי׳ וכיון דכן מוקמינן ליה לשבת של שביעי׳ דקרייה רחמנא נמי שבת. ואין זה מדרש העוקם את המקרא דהא איכא לפרושי קרא כדפירש רש״י ז״ל דה״ק ששת ימים תעשה מעשיך בחול וביום השביעי ממש תשבות ופעמים שאפילו בימי החול בחריש ובקציר תשבות וזה בשבת של שמיטה. ור״מ הלוי ז״ל מפרש דכולה קרא נדרש בימי שמיטה וימים האמורי׳ כאן שנים הם. ואין זה נכון בעיני דאף על גב דכתב קרא ימים במקום שנה כדכתיב ימים תהיה גאולתו ימים או עשור אבל כשיש שם מנין כך וכך או ביום כך וכך לא קרי להו ימי׳ ולא קאמר יום פלוני במקום שנה פלו׳ ולסתום חזון אמר המלאך לדניאל ימים אלף למאן דמפרש דבעי לומר שנים. ואין לנו בזה אלא פירוש רש״י ז״ל. שהרי כבר נאמר שדך לא תזרע – וליכא למימר דאתא הא לאוקמי גם בעשה כדי שיהא בו עשה ול״ת כמו בשבת וי״ט דהא בר מהא איכא עשה מדכתיב ושבתה הארץ שבת שבתון יהיה לארץ ולא מוקמינן טפי בעש׳ יתירי כיון דאיכא למידרשי׳ בער׳ שביעית ולרבותא נקט הכא דלא מיבעיא דלא צריכין לעשה דהא אפילו ל״ת אית ביה דכתיב שדך לא תזרע. יצא קצירת עומר שהיא מצוה – פירוש: ודוחה שבת ומאן דלא דריש הכי או סבירא ליה דקצירת העומר אינ׳ דוחה שבת דהא פלוגתא היא במנחו׳ או דסבירא ליה דהלכה למשה מסיני הוא וכדאיתא נמי בפ״ק דמועד קטן וכדכתיבנ׳ התם בסנהדרין. שוליא דנגרי חיותא היא – פירוש: ומצוה נמי איכא ללמדו אומנו׳ ופריק דגמיר אומנת׳ אחריתי דאי׳ ביה לחיותיה. ורמינהי מכה נפש פרט למכה אביו – פירוש: קס״ד דבעי לומר פרט להורג אביו וקרא הכי מידרש כל מכה נפש דוקא שאין בזדונו מיתה אלא בהריגת נפש יהיה גולה פרט להורג אביו שבלא הריג׳ יש בזדונו מית׳ בחבל׳ בעלמ׳. לר״ש דאמ׳ חנק חמור מסייף שגגת סייף ניתנה לכפרה ושגגת חנק לא נתנה לכפרה – פירוש: שההורג את אביו יש בו שתי מיתו׳ חנק משום חובל וסייף משום רוצח וקי״ל דכל שנתחייב שתי מיתות נדון בחמור׳ הלכך לר״ש נדון זדונו בחנק החמור הלכך אין בשגגתו גלות דשגגת סייף הקל יש לו כפרה ולא שגגת חנק החמור אבל לרבנן נדון בסייף החמור׳ הלכך יש לשגגתו כפרה בגלו׳. רבא אמר פרט לעושה חבורה באביו – פירוש: דלעולם אפילו בריית׳ אתיא אף לרבנן וה״ק פרט לעושה חבורה באביו בשוגג שאינו גולה כיון שלא הרגו והשתא אתי קרא שפיר כל מכה נפש דהיינו הורג שהיא מכת נפש הוא גולה ולא החובל באביו שאין בו מכת נפש. סד״א כיון דמזיד בר קטלא הוא בשוגג נמי ליגלי – פירוש: דאף על גב דאמרינן לעיל דשגגת חנק לא נתנה לכפרה ה״מ לר״ש דסבר שחנק חמור ואין למדין חמור מקל אבל לרבנן דסבירא להו דסייף חמור כיון דסייף חמור יש כפרה לשגגתו בגלו׳ כל שכן חנק הקל. ה״ג במתני׳: הכל גולין ע״י ישראל וישראל גולה על ידם חוץ מגר תושב – וכן גרס רש״י ז״ל והרמב״ן והר״ז הלוי ז״ל וכן הגיה הראב״ד ז״ל ולא גריס חוץ מע״י גר תוש׳ דהוא לישראל משמ׳ שהנהרג הוא גר תוש׳ ובגמרא אוקימנ׳ למתני׳ בהדיא בגר תוש׳ שהרג את ישראל. אמאי קרי ביה ונשיא בעמך לא תאור בעשה מעשה עמך – פירוש: ונשיא לאו דוקא אלא ה״ה למקלל חבירו דנפקא לן מנשיא וחרש במה הצד כדאיתא בדוכתא בעינן בעושה מעשה עמך ועב׳ וכותי לאו עושה מעש׳ עמך הם דכותי אפילו למאן דאמר כותים גירי אמת הם דהיינו ר״מ דסתם מתני׳ כותיה מ״מ כבר קלקלו מעשיהם כדאיתא בב״ק ועבד נמי אף על גב דהוי בכלל עמך לענין חיו׳ מצות כנשים מ״מ אין ראוי לבא בקהל למה יהא בכלל עמך סתם ועוד דלאו עושה מעש׳ עמך הוא דסתם עבדים פריצים. כגון שהכהו הכאה שאין בה שוה פרוטה – פירוש: שאין בה דין ממון דאלו הוה בה שוה פרוט׳ נותן ה׳ דברים ואינו לוקה שאין אדם לוקה ומשלם ובפירוש רבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין ולא למלקות כל היכא דאית ביה תשלומין דשוה פרוטה כדאיתא בפרק אלו נערות (כתובות לב).רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush