גמרא
פירוש
יֶשְׁנוֹ בִּכְלַל מַלְקוּת אַרְבָּעִים. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
גמרא ר׳ יצחק אמר חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצתה כרת באחותו לדונה בכרת ולא במלקות – פירש רש״י ז״ל חייבי כריתות של עריות בכלל היו שנאמ׳ ונכרתו הנפשות העושות והרי אחותו בכלל ולמה יצתה כרת באחותו לעצמה בפרשת קדושים דכתיב ואיש אשר יקח את אחותו וכו׳ לומר שאין בה עונש אחר אלא כרת כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמ׳ על עצמו יצא אלא ללמ׳ על הכלל כולו יצא שהם בכרת ולא במלקות. ע״כ. והקשו עליו בתוספות חדא דהוה ליה למיתני בהדיא חייבי כריתות של עריות בכלל היו. ועו׳ מאי בכלל היו. דהא כרת של עריות כתיב ונכרתו הוא הוא הכלל עצמו שנאמר על אחותו עם כל העריות והכי הוה ליה למיתני אחותו בכלל היתה. לכך פי׳ בתוספות דה״ק חייבי כריתות שבכל התורה בכלל מלקות היו או מואם בן הכות הרשע או משום אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה אלא שלכך יצאת כרת אחותו מיותרת כדפרישית לעיל לדונה בכרת בלחוד ולא במלקות ולימדה גם כן על כל חייבי כריתות. ובודאי שלפי זה קשה קצת ולמה יצאת כרת באחותו דמשמע שיצתה בכלל כרת שאמרנו בתחלה חייבי כריתות בכלל היו דהיינו כלל של מלקות וזה אינו שלא אמרנו אלא שיצתה מכלל כרת של עריו׳ והאי ולמה יצתה תחלת ענין הוא לברר דיננו וכאלו אמרנו אבל לכך יצתה כרת ואינו מתחדש בלשון אם כן כדעבדינן בעלמא ואיצטרך ר׳ יצחק לומר חייבי כריתות בכלל חלקות היו דבעי לומר שיצא כרת באחותו להוציאו ממלקות ואלו לא קתני דחייבי כריתות בכלל מלקות היו היכי מפיק ליה לאחותו ממלקות אכתי לא עיילתיה אפיקתיה. וכן פי׳ רבינו מאיר הלוי ז״ל. אי הכי חייבי עשה נמי – פירוש: בשלמא לדידי מכותך אינו לשון מלקות אלא כמו מכות מצרים אבל לדבריך דמוקמית ליה במלקות חייבי עשה נמי דהא איתנהו בכלל דברי תורה ופרקינן תשמר כתיב ואמר מר השמר פן ואל פי׳ השמר לאו דוקא אלא כל לשון שמירה. השתא דאתינא להכי כולהו נמי – כלומר מהאי טעמא נמי מצית לתרוצי חייבי עשה לאו שאין בו מעש׳ דהא לא דמו ללאו דחסימה. וא״ת אף חייבי כריתות ממעיט דהא לא דמי ללאו דחסימה. י״ל שתי תשובות בדבר חדא דהא כתיב את כל דברי התורה הזאת שהוא מרבה וכיון דמקרא אחד מרבה ומקרא אחד ממעט מוקמינן ריבויא לחמורים ומיעוטא לקלים יותר מלאו דחסימה. ועוד דאטו משום דאית ביה בלאו חומרא דכרת מגרע גרע בחומר מלקות דהכי אמרינן לקמן גבי לאו שיש עמו עשה משום דאית ביה עשה לא גרע וזה ברור. ורבי עקיבא מאי טעמא כדי רשעתו וכו׳ ור׳ ישמעאל ה״מ מיתה וממון – פירוש: לאו דנפי׳ מיתה וממון מהאי קרא דכדי רשעתו דהא מלא יהי׳ אסון ענש יענש נפקא כדאיתא בפרק אלו נערות אלא דנקטינן ליה אגב אידך דמלקות וממון דנפי׳ מכדי רשעתו והכי פירושו ה״מ מיתה וממון דנפי׳ מלא יהיה אסון ומלקות וממון דנפי׳ מכדי רשעתו דהוו ודאי שתי רשעיות אבל מיתה ומלקות מיתה אריכתא היא ורשעה אחת חשיבא. גרסת הספרים ורבי עקיבא אי הכי חייבי כריתות נמי וכו׳ ומשמע דלאו אא״ב הוא דהא בלאו האי טעמ׳ דכדי רשעתו תיקשי גופא דמתני׳ היכי נקיט בטעמ׳ דחייבי כריתות ישנן בכלל מלקות לפי שאם עשו תשובה בית דין של מעלה מוחלין אותו דהא השתא מיהת לא עבי׳ תשובה. וכבר כתבתי בדוכתי אחריני דאשכחן לשון אי הכי דלא הוי אי אמרת בשלמא ואיכא דלא גריס אי הכי אבל רבינו הרמב״ן ז״ל פירש אותו בלשון אי אמרת בשלמא והכי פירושו דאנן הוה סבירא לן דטעמא דרבי עקיבא לאו משום דדריש כדי רשעתו אלא סברא בעלמא הוא דקאמר דחייבי מיתות כיון שאם עשו תשובה אין בית דין של מעלה מוחלין אותו שאין מלקין אותן דהא לעולם מקיימים בהן לאו שבהן במיתה ולא יבטל הלאו מעונש אבל חייבי כריתות הואיל ואם עשו תשובה בית דין של מעלה מוחלין להם מלקין אותן דהא אשתכח לאו ואי לא מלקינן להו לא מיקיים בההוא ההוא לאו אבל השתא דנקטת טעמא דרבי עקיבא משום כדי רשעתו אפילו חייבי כריתות נמי דהשתא בשעת החיוב תרי רשעיות איכא כיון דלא עביד תשובה. אמר ר׳ אבהו בפי׳ רבתה תורה חייבי כריתות למלקות דגמר לעיני מלעינך – פירוש: דכתיב ונכרתו לעיני בני עמם וההוא לעיני מופנה לגזירה שוה ובמופנה מצד אחד סגי בהא דלא הוי אלא גילויי מילתא בעלמא כל שכן הכא דלעינך נמי מופנה. וא״ת והיכי לא תני הכי במתניתא בטעמא דרבי עקיבא. וי״ל דתנא נקט טעמא דקרא שחלק בהאי גזירה שוה בין חייבי כריתות לחייבי מיתות בית דין. וא״ת ולמאי דאמרינן השתא בטעמא דרבי עקיבא מכדי רשעתו אין רבי עקיבא פוטר חייבי מיתו׳ בית דין ממלקות אלא היכא דאיכא מיתות בית דין אבל היכא דליכא מיתו׳ בית דין לא ואם כן היכי פסיק ותני סתם מתני׳ דאוקימנא כרבי עקיבא חייבי כריתו׳ בלחוד הא משכחת לה נמי בחייבי מיתות בית דין. וי״ל דקס״ד השתא דכיון דאיכא רובא דחייבי מיתו׳ בית דין דאיכא מיתה ולא לקי לא פסיקא ליה למיתני מיתת בית דין כלל. חייבי מיתות בית דין נמי ניגמור מלעינך – פירוש: דכתיב גבי מית׳ בית דין בפרשת עבודה זרה והיה אם מעיני העדה. וא״ת וההוא לגופיה דדרשינן ליה לענין סנהדרי שטעו בהוראת עבודה זרה וי״ל דכיון דלעינך מופנה בהכי סגי כדכתיב לעיל דהא גלויי מילתא בעלמא הוא ובמופנה מצד אחד סגי לדברי הכל. וא״ת ואי דיינינן גזירה שוה מלעינך אמאי אמרינן דעדים זוממין אינן לוקין היכא דאית בהו תור׳ הזמה דהא כתיב בהו לא תחוס עיניך וניגמור עיניך מלעינך למלקות. תירצו בתוספות דהא ליכא למימר דההוא קרא בעדים זוממין בממון משתעי כדכתיב יד ביד וגרסי׳ בפרק אלו נערות דריבה הכתוב בפי׳ עדים זוממין לתשלומין ולא למלקות ולא עוד אלא דכוליה קרא דעין בעין היינו דמי איברים שהוא ממון. והא דתני ר׳ ישמעאל זו היא שיבה זו היא ביאה וכו׳ – כבר פירשתיה בארוכה במסכת נדה ואקצר בה כאן דגבי נגעי בתים כתיב בשבועה של הסגר ראשון ושב הכהן ביום השביעי וראה והנה פשה הנגע בבית וצוה הכהן וחלצו את האבני׳ ואת הבית יקציע מבית לומר שיקלף העפר ועפר אחר יקח וטח את הבי׳ לומר שחולץ וקוצה וטח וכתיב בתר הכי ואם ישוב הנגע ופרח בבית אחר חלץ וגו׳ ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע בבית ונתץ את הבית. ותניא ופרח יכול אינו נותץ עד שיחזור ויפשה ת״ל צרע׳ ממארת לגזירה שוה מה צרעת ממאר׳ האמור׳ בנגעי בגדים טומאה חוזר אף על פי שלא פשה אף כאן ואמרינן ונתץ יכול חזר ופרח בו ביום יהא טמא כלומר ודאי נאמר ואם ישוב הנגע ונאמ׳ ושב הכהן מה להלן בסוף שבוע אף כאן בסוף שבוע למדנו שיתן לו שבוע אחר שחולץ וקוצה וטח ואם חזר נותצו ואם לאו מטהרו. ותניא אין לי שיהא חולץ קוצה וטח ונותן לו שבוע אלא בשפשה בסוף שבוע ראשון כדכתיב קרא מנין לנגע שעמד בעיניו בשבוע ראשון שלא פשה והכהן לא חלץ ולא קצע והמתין לשבוע שני דמסתמא צריך להמתין שמא יפשה ולסוף שבוע שני פשה מנין שהוא חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע שלישי לנתיצה אם חזר ת״ל ובא הכהן והנה פשה דאף על גב דההוא קרא בתר ואם ישוב הנגע ופרח כתיב דמשמע דבנגע החוזר קאי אי אפשר לומר כן שכבר למדנו דבנגע החוזר לא בעינן פשיון כדנפקא לן מגזירה שוה דצרעת ממארת וע״כ שלא במקומו נכתב ושדינן ליה קודם נתיצה ומוקמינן לה כשעמ׳ בראשון ופשה בשני דעבדי׳ גזירה שוה נאמר כאן ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע ונאמ׳ להלן בשבוע ראשון ושב הכהן ביום השביעי וראה והנה פשה הנגע מה להלן חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבועה לפריחה ונתיצה אף כאן כשעמ׳ בראשון ופשה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע שלישי ואז אם ישוב הנגע ופרח אפילו בלא פשיון נותץ והיינו דאמרינן בערכין אין בנגעי בתים יותר משלשה שבועו׳ דלבתר שלשה שבועות שלא פרח מטהרו הא שלשה שבועות יש והיינו כדאמרינן עלה מאי גזירה שוה דהכא כתיב ושב והכא כתיב ובא ואמרינן תנא דבי ר׳ ישמעאל זו היא שיבה זו היא ביאה ומינה הוא דפרכינן הכא ובכמה דוכתין מאי נפקא לן מינה והא תנא דבי ר׳ ישמעאל זו היא שיבה זו היא ביאה ומיהו הא לאו עיקר קושיא היא דהא מצי לשנויי דכיון דאיכא דדמי ליה טפי לדדמי ליה דיינינן ועיקר קושיין מועוד דנגמור מעיני מלעיני דהא דמי ליה וכן פי׳ בתוספות. קבלה מיניה רב שמואל בר רב יצחק – יש לפרש מיניה דר׳ אבא בר ממל לאתקפתיה ושני ליה ברשעה המסורה לבית דין הוא דדרשינן כדי רשעתו ועוד י״ל קבלה מיניה רב שמואל בר רב יצחק מיניה דר׳ אבהו האי תירוצא דבעינן לומר דברשעה המסורה לבית דין הכתוב מדבר. ולשון קבלה מיניה מורגל בתלמוד יותר כפי׳ הראשון ולשון קצר הוא אבל ר׳ מאיר הלוי ז״ל פירש כלשון אחרון משום דלא אמרינן ושני ליה כדי רשעתו וכו׳. ודוקא. ורבי עקיבא סבר אין לוקין עליו – פירש רש״י ז״ל: שלא נכתב זה הלאו כשאר לאוין למלקות שהרי הוצרך לכתבו לאזהרה למיתה והיינו דפרכינן דאם כן בחייבי כריתו׳ נמי נימא שהלאו שבו לאזהרת כרת נכתב ולא לאזהרת מלקות ופרכינן דלכרת דלגבי רחמנא הוא לא צריך אזהרה שהרי פסח ומילה עונש כרת אף על פי שלא הזהיר בלאו ופרכינן ודלמא לאו שנכתב בכריתו׳ לאזהרת קרבן נכתב שלא ענש הכתוב קרבן על שגגת כרת אלא בשיש בו אזהרת לאו דהא פסח ומילה אין בשגגתן קרבן ואף על פי שזדונם כרת מאי טעמא דהא כל שזדונו כרת שגגתו חטאת לאו משום דפסח ומילה ליכא אזהרת לאו ופרקי׳ דלקרבן ודאי לא בעינן אזהרת לאו ופסח ומילה דלאו בני קרבן נינהו אינו אלא משום דאיתקוש לקרבנות דעבודה זרה שהיא בלא תעשה לאפוקי פסח ומיל׳ דחייבי עשה נינהו. לאפוקי הני דקום עשה – ואקשו בתוספות אמאי לא שני ליה דבעינן דומיא דעבודה זרה ושאר חטא׳ דאית בהו מעשה ועשה מאחת מהנה מה שאין כן בכרת דפסח ומילה שאינם אלא שב ואל תעשה שעמד ולא עשה פסח או שעמ׳ ולא מלעצמו לאחר שהגדיל וכדאמרינן פ״ד מיתו׳ יצאו עדים זוממין שאין בהם מעשה. ולא עוד אלא דהכי משנינן לה להא דפסח ומילה בסיפרי. ותירצו דההוא שינוייא ליתיה אלא לרבנן דבעו מעשה כדאיתא בכריתות בפ״ד אבל רבי עקיבא לא בעי מעשה דהא מחייב קרבן במגדף ואף על גב דלית ביה מעשה כדאית׳ התם והכא עליה דרבי עקיבא קיימינן ולהאי אוקימנא דרבא האי דנקט רבי עקיבא במתניתא טעמא לפי שאם עשו תשובה מוחלין להם טעמא דקרא היא וכדכתיבנא לעיל.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush