גמרא
פירוש
{דברים כ״ג:ט״ז} לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדוֹנָיו רַבִּי אוֹמֵר בְּלוֹקֵחַ עֶבֶד עַל מְנָת לְשַׁחְרְרוֹ הַכָּתוּב מְדַבֵּר הֵיכִי דָּמֵי אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק כְּגוֹן דִּכְתַב לֵיהּ לִכְשֶׁאֶקָּחֲךָ הֲרֵי עַצְמְךָ קָנוּי לְךָ מֵעַכְשָׁיו.
רַבִּי מֵאִיר דְּתַנְיָא הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שֶׁאֶתְגַּיֵּיר לְאַחַר שֶׁתִּתְגַּיְּירִי לְאַחַר שֶׁאֶשְׁתַּחְרֵר לְאַחַר שֶׁתִּשְׁתַּחְרְרִי לְאַחַר שֶׁיָּמוּת בַּעְלִיךְ לְאַחַר שֶׁתָּמוּת אֲחוֹתִיךְ לְאַחַר שֶׁיַּחְלוֹץ לָךְ יְבָמִיךְ אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מְקוּדֶּשֶׁת רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת.
רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר מְקוּדֶּשֶׁת וּמָה טַעַם אָמְרוּ אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת מִשּׁוּם אֵיבָה.
וְנִחְשׁוֹב נָמֵי רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא הַיְינוּ רַבִּי הַיְינוּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
דתניא לא תסגיר עבד אל אדוניו בלוקח עבד ע״מ לשחררו כו׳ – פירשתיה במסכת גיטין בארוכה והאי דקאמר לכשאקח עצמך קנוי לך מעכשיו לאו למימרא דכי זבין ליה הוי בן חורין למפרע מהשתא דהא לא אפשר שאין אדם משחרר עבד חברו אלא אהני ליה מעכשיו שלא יוכל לחזור בו קודם שיקחנו ודכותה נמי הא דאמרינן בבבא מציעא האומר לחבירו שדה זו כשאקחנה קנויה לך מעכשיו קנה לר״מ ואורחא דמילתא נקט דלא כתבי׳ ליה אלא במעכשיו דאי לא מאי אהני כי קדים וכתיב מהשתא דהא אי בעי לכשיקחנה לשחררו הרשות בידו ואי לא בעי אפילו השתא נמי מצי הדר ביה ומ״ה כתבי ביה מעכשיו שלא ליהדר ביה וההיא דרב הונא דאמר המוכר פירות דקל לחבירו עד שלא באו לעולם יכול לחזור בו משבאו לעולם אין יכול לחזור בו דאתיא כר״מ אתיא כשלא כתב לו מעכשיו א״נ אפילו במעכשיו וכי מהני מעכשיו שלא יוכל לחזור בו ה״מ בדבר שבא לעולם אלא שאינו ברשותו כהני דעבד ושדה אבל בדבר שלא בא לעולם כההיא דרב הונא אע״ג דכתב מעכשיו מצי הדר ביה קודם שבא לעולם ושם הארכתי בה כל הצורך מפי רבינו נר״ו.
ה״ג קונם שאני עושה לפיך כלומר כל מה שאני עושה יהא קונם לפיך ול״ג שאיני עושה לפיך שאין נדרים דאיסור חפצא חלים על דבר שאין בו ממש כדמפרש נדרים אינו צריך להפר פי׳ דמשעבדי ידיה לבעל ואע״ג דקונמות קדושת הגוף ומפקיעי מידי שיעבוד אלמוה רבנן לשעבודיה דבעל שלא יחול עליו קונם וסבר האי תנא דהעדפה דבעל הוי ר״ע אומר יפר שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לה דסבר ר״ע דהעדפה דידה וחייל עליה קונם וצריך הפרה לאו הפרה דבעל דהא אין הבעל מיפר אלא דברים של עינוי נפש או שבינו לבינה אלא לומר שצריך הפרת חכם ואינו נכון כדמוכח בריש פ׳ בתרא דנדרים כדכתיב׳ התם בס״ד א״נ דכי האי גוונא דברים שבינו לבינה דהא בעאי לה איהי להעדפתה לצורך קישוטיה והוה לי׳ כנודרת שלא תכשול ושלא תפקוס א״נ דלא אפשר לדקדק ולצמצם כל שעה שלא יטול בעל מהעדפת׳ כלום ולהכי הוי כדברים של עינוי נפש וזה יותר נכון והא דפריך הכא מדר״ע ולא מדרבנן ואע״ג דלרבנן חייל קונם והוי מקדיש דבר שלא בא לעולם כדקס״ד השתא משום דר״ע אמר בהדיא יפר דאלמא חייל קונם אבל בדרבנן אפשר לדחות דהא שאינו צריך להפר משום דלא חייל קונם הוא שאין אדם מקדיש מה שלא בא לעולם ואוקי׳ באומרת יקדשו ידי לעושי׳ פי׳ להקב״ה שעשאם דידים איתנהו בעולם ומ״ה חייל קונם.
הא דתנן ע״מ שאדבר עליך לשלטון דבר עליה לשלטון מקודשת – פי׳ הר״מ ב״מ ז״ל שדבר והועיל לה דיבורו דאי לא לא עבד כלום שלא נתכונה זו אלא להנאתה.
ואמרינן עלה אמר ר״ל והוא שנתן לה שוה פרוטה אבל בשכר פעולתו ודבורו לא מקדשת דקי״ל ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף והויא לה מלוה ואקשינן עליה מדתניא בשכר שהרכבתיך כו׳ וכ״ת דהכא נמי בדיהיב לה והא בשכר קתני ועוד תניא כו׳ וקשיא לן אמאי לא מייתי ליה מרישא דאי דיהיב לה שוה פרוטה רישא דבשכר שהרכבתיך אמאי לא מקדשה. וי״ל דההיא לאו אריא דלעולם בדיהיב לה שוה פרוטה והתם ברישא דהוה מלוה קודמת לקידושין דעתה אמלוה ואינה מקודשת אבל סיפא דמלוה מאוחרת דעתה אפרוטה והלכתא כר״נ והלכתא דמלוה ופרוטה דעתה אפרוטה כדאסיק ר׳ אמי במתני׳ דהתקדשי לי בתמר׳ זו. תו קשיא לן אמאי לא מייתי לה הכא מהא דתניא עשה לי שירים נזמים וטבעות דפליגי בה תנאי בהדיא ולימא דמתניתין כההוא דאמר אינה לשכירות אלא לבסוף ואיכא למימר דהוי יכלינן לשנויי כדאמרינן בפירקין דלעיל דלכ״ע ישנה לשכירות מתחלה עד סוף ובאומן קונה בשבח כלי קא מפלגי.
ומאי דוחקיה דר״ל תמיהא מילתא מאי קאמר דהא משום דר״ל ס״ל ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף מצטריך לאוקמי מתני׳ בדיהיב לה שוה פרוטה. וי״ל דאנן הכי מקשינן כיון דאיכא מתניתין דקתני בהדיא דאינה לשכירות אלא לבסוף ולית ליה לר״ל שום תנא דליתני בהדיא כוותיה אמאי לא ס״ל כתנא דמתני׳ ונוקי מתניתין בדלא יהיב לה שוה פרוטה ותיתיה כמתני׳ ולא נוקי בינייהו פלוגתא בכדי דמתני׳ קשיתיה מאי ארי׳ דתני ע״מ ליתני בשכר.
איכא נוסחי דגרסי׳ אביי אמר מסיפא נמי דייקא דקתני ואם לאו אינה מקודשת – פי׳ דבשלמא אי אמרת דיהיב לה שוה פרוטה אשמועינן דאם לא קיים תנאה אינה מקודשת באותה פרוטה אא״א דלא יהיב לה מידי למה ליה למתני שאם לא דבר עליה לשלטון אינה מקודשת פשיטא דבמאי מיקדשא. מתני׳ ע״מ שירצה אבא רוצה האב מקודשת לא רצה האב אינה מקודשת מאי ע״מ שירצה אבא – פי׳ מאי משמעות של לשון זה אילימא דאמר אבא אין דהכי משמע לישנא דירצה שיאמר בפי׳ אין ועד שיאמר הכי בפירוש לא מיקדשא אימא מציעתא כו׳. יש מרבותי׳ ז״ל שסבורין דכי אמר עד דאמר אבא אין לא משמע שיאמר אין בשעת שמיעה דוקא אלא אי אמר אין בשעת שמיעה מקודשת לאלתר ושוב אינו יכול לחזור ולמחות אבל אי שתיק בשעת שמיעה או אפילו מיחה ואמר איני רוצה הרשות בידי לחזור ולומר אין והויא מקודשת דלישנא הכי משמע כל היכא דאמר אין ואפי׳ לאחר זמן והביאו ראיה מהא דאקשינן ממציעתא דמת האב מקודשת ולא אקשינן מסיפא דקתני מת הבן מלמדין את האב לומר אינו רוצה ואם איתא דכל היכי דשמע או שתק או מיחה תו לא מצי לומר אין ליקשי נמי מסיפא היכי קתני מלמדין את האב דהא כבר שמע בחיי הבן ואי ההיא שעתא אמר אין הא איקדשה לה ומאי מלמדין ואי ההיא שעתא שתק בטלו קידושין ומאי צורך לומר אינו רוצה אלא ודאי ש״מ דאע״ג דשמע ושתק עדיין יוכל לומר אין ומ״ה צריך ללמדו שלא יאמר אין. והאי סברא לא נהירא חדא דא״כ היכי קתני רישא לא רצה אינה מקודשת ומותרת לעלמא ואמאי לא חיישינן שמא אף על פי ששתק בשעת שמיעה שיאמר למחר אין ויתקיימו הקידושין וליכא לפרושי דאינה מקודשת לגמרי קאמר והויא תלויה ועומדת ותו היכא קתני מלמדין את האב לומר אינו רוצה וכי מלמדין אותו מאי הוי דהא משום הא לא מפקיעינן מינה זיקת יבם להתירה לשוק שמא ימלך ויאמר אין אלא ודאי דהכל הולך אחר שעת שמיעה ולהכי תנן שאם רצה כגון ששמע ואמר אין מקודשת ואם לא רצה אלא ששתק בשעת שמיעה אינה מקודשת כלל ותו לא מצי אמר אין והא דמקשינן הכא ממציעתא ה״ה דקשיא נמי סיפא אלא דבהא סגי לן שבקי׳ אידך דמצי לדחויי׳ בדוחקא דמיירי שמת הבן קודם ששמע האב ואע״ג דלא משמע הכי לישנא מ״מ נקטינן למיפרך ממציעתא דליכא למדחיי׳ כלל.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ואמרינן עלה אמר ר״ל והוא שנתן לה שוה פרוטה אבל בשכר פעולתו ודבורו לא מקדשת דקי״ל ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף והויא לה מלוה ואקשינן עליה מדתניא בשכר שהרכבתיך כו׳ וכ״ת דהכא נמי בדיהיב לה והא בשכר קתני ועוד תניא כו׳ וקשיא לן אמאי לא מייתי ליה מרישא דאי דיהיב לה שוה פרוטה רישא דבשכר שהרכבתיך אמאי לא מקדשה. וי״ל דההיא לאו אריא דלעולם בדיהיב לה שוה פרוטה והתם ברישא דהוה מלוה קודמת לקידושין דעתה אמלוה ואינה מקודשת אבל סיפא דמלוה מאוחרת דעתה אפרוטה והלכתא כר״נ והלכתא דמלוה ופרוטה דעתה אפרוטה כדאסיק ר׳ אמי במתני׳ דהתקדשי לי בתמר׳ זו. תו קשיא לן אמאי לא מייתי לה הכא מהא דתניא עשה לי שירים נזמים וטבעות דפליגי בה תנאי בהדיא ולימא דמתניתין כההוא דאמר אינה לשכירות אלא לבסוף ואיכא למימר דהוי יכלינן לשנויי כדאמרינן בפירקין דלעיל דלכ״ע ישנה לשכירות מתחלה עד סוף ובאומן קונה בשבח כלי קא מפלגי.
ומאי דוחקיה דר״ל תמיהא מילתא מאי קאמר דהא משום דר״ל ס״ל ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף מצטריך לאוקמי מתני׳ בדיהיב לה שוה פרוטה. וי״ל דאנן הכי מקשינן כיון דאיכא מתניתין דקתני בהדיא דאינה לשכירות אלא לבסוף ולית ליה לר״ל שום תנא דליתני בהדיא כוותיה אמאי לא ס״ל כתנא דמתני׳ ונוקי מתניתין בדלא יהיב לה שוה פרוטה ותיתיה כמתני׳ ולא נוקי בינייהו פלוגתא בכדי דמתני׳ קשיתיה מאי ארי׳ דתני ע״מ ליתני בשכר.
איכא נוסחי דגרסי׳ אביי אמר מסיפא נמי דייקא דקתני ואם לאו אינה מקודשת – פי׳ דבשלמא אי אמרת דיהיב לה שוה פרוטה אשמועינן דאם לא קיים תנאה אינה מקודשת באותה פרוטה אא״א דלא יהיב לה מידי למה ליה למתני שאם לא דבר עליה לשלטון אינה מקודשת פשיטא דבמאי מיקדשא. מתני׳ ע״מ שירצה אבא רוצה האב מקודשת לא רצה האב אינה מקודשת מאי ע״מ שירצה אבא – פי׳ מאי משמעות של לשון זה אילימא דאמר אבא אין דהכי משמע לישנא דירצה שיאמר בפי׳ אין ועד שיאמר הכי בפירוש לא מיקדשא אימא מציעתא כו׳. יש מרבותי׳ ז״ל שסבורין דכי אמר עד דאמר אבא אין לא משמע שיאמר אין בשעת שמיעה דוקא אלא אי אמר אין בשעת שמיעה מקודשת לאלתר ושוב אינו יכול לחזור ולמחות אבל אי שתיק בשעת שמיעה או אפילו מיחה ואמר איני רוצה הרשות בידי לחזור ולומר אין והויא מקודשת דלישנא הכי משמע כל היכא דאמר אין ואפי׳ לאחר זמן והביאו ראיה מהא דאקשינן ממציעתא דמת האב מקודשת ולא אקשינן מסיפא דקתני מת הבן מלמדין את האב לומר אינו רוצה ואם איתא דכל היכי דשמע או שתק או מיחה תו לא מצי לומר אין ליקשי נמי מסיפא היכי קתני מלמדין את האב דהא כבר שמע בחיי הבן ואי ההיא שעתא אמר אין הא איקדשה לה ומאי מלמדין ואי ההיא שעתא שתק בטלו קידושין ומאי צורך לומר אינו רוצה אלא ודאי ש״מ דאע״ג דשמע ושתק עדיין יוכל לומר אין ומ״ה צריך ללמדו שלא יאמר אין. והאי סברא לא נהירא חדא דא״כ היכי קתני רישא לא רצה אינה מקודשת ומותרת לעלמא ואמאי לא חיישינן שמא אף על פי ששתק בשעת שמיעה שיאמר למחר אין ויתקיימו הקידושין וליכא לפרושי דאינה מקודשת לגמרי קאמר והויא תלויה ועומדת ותו היכא קתני מלמדין את האב לומר אינו רוצה וכי מלמדין אותו מאי הוי דהא משום הא לא מפקיעינן מינה זיקת יבם להתירה לשוק שמא ימלך ויאמר אין אלא ודאי דהכל הולך אחר שעת שמיעה ולהכי תנן שאם רצה כגון ששמע ואמר אין מקודשת ואם לא רצה אלא ששתק בשעת שמיעה אינה מקודשת כלל ותו לא מצי אמר אין והא דמקשינן הכא ממציעתא ה״ה דקשיא נמי סיפא אלא דבהא סגי לן שבקי׳ אידך דמצי לדחויי׳ בדוחקא דמיירי שמת הבן קודם ששמע האב ואע״ג דלא משמע הכי לישנא מ״מ נקטינן למיפרך ממציעתא דליכא למדחיי׳ כלל.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush