×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא כתובות פ׳.גמרא
;?!
אָ
רַבִּי אַבָּא אָמְרִי בֵּי רַב אפי׳אֲפִילּוּ שִׁיגְרָא דְתַמְרֵי בָּעֵי רַב בִּיבִי חוּבְצָא דְתַמְרֵי מַאי תֵּיקוּ. לָא אָכְלָה דֶּרֶךְ כָּבוֹד מַאי אָמַר עוּלָּא פְּלִיגִי בַּהּ תְּרֵי אָמוֹרָאֵי בְּמַעְרְבָא חַד אָמַר בִּכְאִיסָּר וְחַד אָמַר אבִּכְדִינָר. אָמְרִי דַּיָּינֵי דְּפוּמְבְּדִיתָא עֲבַד רַב יְהוּדָה עוֹבָדָא בבַּחֲבִילֵי זְמוֹרוֹת רַב יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר רַב יְהוּדָה גאֲכָלָהּ עׇרְלָה שְׁבִיעִית וְכִלְאַיִם ה״זהֲרֵי זוֹ חֲזָקָה. א״ראָמַר רַב יַעֲקֹב אָמַר רַב חִסְדָּא דהַמּוֹצִיא הוֹצָאוֹת עַל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ קְטַנָּה כְּמוֹצִיא עַל נִכְסֵי אַחֵר דָּמֵי מ״טמַאי טַעְמָא עֲבַדוּ בַּהּ רַבָּנַן תַּקַּנְתָּא כִּי הֵיכִי דְּלָא נִיפְסְדִינְהוּ.: ההָהִיא אִיתְּתָא דִּנְפַלוּ לַהּ אַרְבַּע מְאָה זוּזֵי בֵּי חוֹזָאֵי אזיל גַּבְרָא אַפֵּיק שֵׁית מְאָה אַיְיתַי אַרְבַּע מְאָה בַּהֲדֵי דְּקָאָתֵי אִיצְטְרִיךְ לֵיהּ חַד זוּזָא וּשְׁקַל מִנַּיְיהוּ אֲתָא לְקַמֵּיהּ דר׳דְּרַבִּי אַמֵּי א״לאֲמַר לֵיהּ מַה שֶּׁהוֹצִיא הוֹצִיא וּמַה שֶּׁאָכַל אָכַל. אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לר׳לְרַבִּי אַמֵּי וה״מהָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּקָאָכֵיל פֵּירָא הָא קַרְנָא קָאָכֵיל וְהוֹצָאָה הִיא א״כאִם כֵּן הָוֵה לֵיהּ הוֹצִיא וְלֹא אָכַל יִשָּׁבַע כַּמָּה הוֹצִיא וְיִטּוֹל.: יִשָּׁבַע כַּמָּה הוֹצִיא וְיִטּוֹל.: א״ראָמַר רַבִּי אַסִּי וְהוּא שֶׁיֵּשׁ שֶׁבַח כְּנֶגֶד הוֹצָאָה לְמַאי הִלְכְתָא אָמַר אַבָּיֵי שֶׁאִם הָיָה שֶׁבַח יָתֵר עַל הוֹצָאָה נוֹטֵל אֶת הַהוֹצָאָה בְּלֹא שְׁבוּעָה. א״לאֲמַר לֵיהּ רָבָא א״כאִם כֵּן אָתֵי לְאִיעָרוֹמֵי אֶלָּא אָמַר רָבָא זשֶׁאִם הָיְתָה הוֹצָאָה יְתֵירָה עַל הַשֶּׁבַח אֵין לוֹ אֶלָּא הוֹצָאָה שִׁיעוּר שֶׁבַח וּבִשְׁבוּעָה. אִיבַּעְיָא לְהוּ בַּעַל שֶׁהוֹרִיד אֲרִיסִין תַּחְתָּיו מַהוּ אַדַּעְתָּא דְבַעַל נָחֵית אִיסְתַּלַּיק לֵיהּ בַּעַל אִיסְתַּלַּיקוּ לְהוּ אוֹ דִלְמָא אַדַּעְתָּא דְאַרְעָא נָחֵית וְאַרְעָא כִּי קָיְימָא לַאֲרִיסֵי קָיְימָא. מַתְקֵיף לַהּ רָבָא בַּר רַב חָנָן מ״שמַאי שְׁנָא חמֵהַיּוֹרֵד לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵירוֹ וּנְטָעָהּ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת שָׁמִין לוֹ וְיָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה. הָתָם לֵיכָּא אִינִישׁ דְּטָרַח הָכָא אִיכָּא בַּעַל דְּטָרַח. מַאי הָוֵי עֲלַהּ אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ טחָזֵינַן אִי בַּעַל אָרִיס הוּא אִיסְתַּלַּק לֵיהּ בַּעַל אִסְתַּלַּקוּ לְהוּ אִי בַּעַל לָאו אָרִיס הוּא אַרְעָא לַאֲרִיסֵי קָיְימָא. אִיבַּעְיָא לְהוּ בַּעַל שֶׁמָּכַר קַרְקַע לְפֵירוֹת מַהוּ מִי אָמְרִינַן מַאי דְּקָנֵי (לַהּ) אַקְנִי אוֹ דִלְמָא כִּי תַּקִּינוּ לֵיה רַבָּנַן פֵּירוֹת לְבַעַלמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
E/ע
הערותNotes
גמרא אמרי בי רב אפילו שגרא דתמרי – יש שפי׳ אשכול של תמרים והקשו רש״י ז״ל דא״כ מאי אפילו דהא תמרים עדיפא מגרוגרת כדאמרינן בפסחים אכל גרוגרת ושלם לו תמרים תבא עליו ברכה ויש מתרצים דהא בי רב אמתני׳ אמרה דאפילו שגרא דתמרי חשיבא אכילה לומר מה שהוציא הוציא ורש״י ז״ל פירש שגרא דתמרי תמרים הנופלים קודם גמר בשולן וזה יותר נכון לפי הלשון. עביד ר׳ יהודא עובדא בחבילי זמורות – פירש רש״י ז״ל שהאכיל מהם לבהמתו וחשיבא באכילה ואמר מה שהוציא הוציא וכגון שהיתה האכילה באיסר או בדינר ר׳ יהודא לטעמיה דאמר אכלה ערלה שביעית וכלאים הרי זו חזקה. פירש רש״י ז״ל שהפרי בכל אלו אסור ולא אכל מהם אלא העצים ואפ״ה חשיבא אכילה למהוי חזקה והקשו בתוס׳ דהא עצים דבכלאים אסורים הם בהנאה כדקתני גבי תנור שהסיקוהו בקליפי ערלה או בקשין של כלאי הכרם ותירצו דהתם הוא שהיה זרוע בכלאים מעיקרא שנאסרו בהשרשה אבל הכא כשזרוע ובא שאינו נאסר אלא בתוספת כדאית׳ בפ׳ כל שעה וכיון שכן העצים שגדלו בהיתר מותרים והרמב״ן ז״ל פירש דכלאים דאמרינן הכא המחזיק זרעי כלאים וחסרה בעלים שהיו אוכלים אותה בהיתר וכיון שכן אף על פי שזה אכלה באיסור חזקה הוא וראייה דמייתינן הכא היינו מערלה ושביעית שאף הבעלים לא היו יכולים לאכול ממנה בהיתר אלא העצים וזה בלחוד אסרינהו ולפיכך הוה חזקה ואף על פי שאכל זה הפירות דסוף סוף כבר נהנה ומיהו אשכחן נסחי דגרסי בבבא בתרא אכלה ערלה ושביעית וכלאים אינו חזקה. ולפי׳ התוספת אפילו לקיימה כגון שאכל המזיק הפירות שהיתה אכילתו באיסור ולפיכך אינו חזקה וכן כתב בתוס׳ אבל אינו מחוור מן הטעם שכתבנו. והגירסא נכונה שם הרי הוא חזקה כדגרסי׳ הכא וכן פירש הרמב״ן ז״ל ושם פי׳ בס״ד. ההיא אתתא דנפלו לה ד׳ מאות זוז וכו׳ – האי קרנא אכיל הוה ליה הוציא ולא אכל ישבע כמה הוציא ויטול. וא״ת מה שיש לו ליטול דהא הכא ליכא שבח אלא ארבעה מאות זוז ואמרינן לקמן שאינו נוטל להוצאה אלא שיעור שבח וי״ל דמהכא איכא שבח במה שזכאו גבי חוזאה אבל לא יטול אלא מה שראוי להוציא אדם בדרך. המוציא הוצאות על נכסי אשתו הקטנה – ופירש רש״י ז״ל קטנה שהשיאוה אמה ואחיה ויכולה למאן דכמוציא על נכסי האח׳ דמי ואם מיאנה בו שמין לו שבח שהשביח ונוטל כאחד מאריסי העיר פירוש לפי׳ דבהא לא מחיל כלום כיון שיכולה למאן וכיון דכן לעולם דיני יורד ברשות ועבדי ליה רבנן תקנתא שיהא טורח ברשות כי היכי דלא ליפסידנהו דכל היכא דלא שקיל כאריס גמור מפסיד להו שיאכל ולא ישביח דחייש למיאון. בעל שהוריד אריסיו תחתיו – פי׳ ועמד וגרשה אחר שאכל קימעא מה שיטלו דינם כמו שהתנה מי אמרינן אדעתא דארעא נחית וארעא לאריסתיה קיימי פי׳ ונוטלים כאחד מאריסי העיר או דלמא אדעתא דבעל נחית ולית להו כלום. מתקיף להו רבה בר רב חנה היכי אפשר דלית להו כלום מאי שנא דהיורד לשדה חבירו שלא ברשות ששמין לו וידו על התחתונה ליטול הוצאות שיעור שבח מיהת ומהדרינן התם ליכא אינש דטרח בלא דמים הכא איכא בעל דטרח בלא דמים. מאי הוה עלה אמר רב הונא בריה דרבי יהושע חזינן אי בעל אריס הוא דאסתלק בעל אסתלק אינהו – פירוש דיכולה למימר הא איכא בעל דטרח ומיהו אם אמר הבעל שכרכם עלי חייב הבעל לפרעם אבל אם שכרם סתם פטור ולא דמי לשוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו שנותן לו שכרו דהכא שפיר הוה ליה לפועל למידע כי קרקע של נכסי מלוג היה והיה לו להתנות ולפרש וכן כתוב בתוס׳. בעל שמכר קרקע לפירות מהו מי אמרינן מאי דקני אקני ליה או דלמא כל תקינו רבנן משום ריוח ביתא תקינו – וכתבו בתוס׳ דדוקא נקט שמכר קרקע לפירות דכיון שהקרקע ביד הלוקח תולש ואוכל ליכא רווח ביתא אבל אם לא מכר אלא הפירות והקרקע עומד בידו והוא מלקט הפירות אי אפשר שלא יאכלו מהם בני הבית ואיכא רווח ביתא והיינו דאמרינן לקמן מאי בינייהו ארעא וכו׳ ולא אמרינן א״ב שלא מכר הקרקע לפירות דמשום תכסיף ליכא ומשום רווח ביתא איכא דאלמא בההיא אף משום רווח ביתא ליכא מאן דחזי סבר מה שעשה עשה ולישנא קלילא נקט דאלו בעובדא דהכא הכל מודים שמה שעשה עשה אלא ודאי כדאמרינן ולא היא משום רווח ביתא הוא והא קא רווח פי׳ שאף עתה היא עושה צרכי הבית ואית לה הנאה ושמעינן מינה שהנושא אשה על אשתו ויכול למיקם בסיפוקה יכול להשרות שתיהן עמו בבית אחד ואין הראשונה יכולה לעכב דאי לאו הכי תצווח שלא תהא צרתה בבית וכיון שתצא מן הביה תו ליכא רווח ביתא אלא ודאי כדאמרן כנ״ל.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144