גמרא
פירוש
מַאי שְׁנָא רֵישָׁא וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא. אָמַר אַבָּיֵי תַּרְגְּמַהּ בְּעֵד אֶחָד אעֵד אֶחָד אוֹמֵר נִתְקַדְּשָׁה וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר לֹא נִתְקַדְּשָׁה תַּרְוַיְיהוּ בִּפְנוּיָה קָמַסְהֲדִי וְהַאי דְּקָאָמַר נִתְקַדְּשָׁה הֲוָה לֵיהּ חַד וְאֵין דְּבָרָיו שֶׁל אֶחָד בִּמְקוֹם שְׁנַיִם. סֵיפָא עֵד אֶחָד אוֹמֵר נִתְגָּרְשָׁה וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר לֹא נִתְגָּרְשָׁה תַּרְוַיְיהוּ בְּאֵשֶׁת אִישׁ קָמַסְהֲדִי וְהַאי דְּקָאָמַר נִתְגָּרְשָׁה הָוֵה לֵיהּ חַד וְאֵין דְּבָרָיו שֶׁל אֶחָד בִּמְקוֹם שְׁנַיִם. רַב אָשֵׁי אָמַר לְעוֹלָם תְּרֵי וּתְרֵי וְאֵיפוֹךְ בשְׁנַיִם אוֹמְרִים רְאִינוּהָ שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא רְאִינוּהָ שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה הֲרֵי זוֹ לֹא תִּנָּשֵׂא וְאִם נִשֵּׂאת תֵּצֵא. פְּשִׁיטָא לֹא רְאִינוּהָ אֵינָהּ רְאָיָה לָא צְרִיכָא דְּדָיְירִי בְּחָצֵר אֶחָד מַהוּ דְּתֵימָא אִם אִיתָא דְּנִתְקַדְּשָׁה קָלָא אִית לַהּ לְמִילְּתָא קָא מַשְׁמַע לַן דְּעָבְדִי אִינָשֵׁי דִּמְקַדְּשִׁי בְּצִנְעָא. סֵיפָא גשְׁנַיִם אוֹמְרִים רְאִינוּהָ שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא רְאִינוּהָ שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה הֲרֵי זוֹ לֹא תִּנָּשֵׂא וְאִם נִשֵּׂאת לֹא תֵּצֵא מַאי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
אמר רב פפא תרגמא בעד אחד עד אחד אומר נתקדשה ועד אחד אומר לא נתקדשה תרווייהו בפנויה קא מסהדי והא דאמר נתקדשה ה״ל חד ואין דבריו של אחד במקום שנים – הקשו בתוספות למה לי האי טעמא תיפוק ליה עד א׳ בגרושין אינו כלום אף על פי שאומר נתקדשה בפני שנים וכדאיתא במסכת קדושין במתני׳ דחבילה וכיון דכך אע״ג דליכא מאן דמכחיש ליה אינו כלום. ויש מתרצין דהכא רב פפא לטעמיה דאמר במסכת קדושין המקדש בעד אחד חוששין לקדושיו וכ״ש שחוששין לעד אחד שאומר נתקדשה בפני שנים הלכך אי לאו דאיכא עד אחד דמכחיש ליה היינו חוששין ליה דהוה ליה אחד במקום שנים ואם תאמר אכתי למה לי האי טעמא תיפוק ליה דעד אחד בהכחשה אינו כלום אפילו לרב פפא מודה שאין חוששין לו וי״ל דהא לא חשיב הכחשה גמורה דמיירי שזרק לה קדושי׳ זה אומר קרוב לו וזה אומר קרוב לה דהא טעות היא ולא הכחשה גמורה אדרבה הוי ס״ד דכיון דתרווייהו מודו שזרק לה קדושין תהא צריכה גט קמ״ל דאדרבה תרווייהו בפנויה קא מסהדי ואין דבריו של א׳ במקום שנים ודוחק הוא לאוקמי מתניתן דלא כהלכתא והוה לן למימר דרב פפא לטעמיה וכל שכן דברובה דנסחאות גרסינן התם רב פפי והכא רב פפא ובתוס׳ פירשו עוד דאפילו למ״ד דאין חוששין לעד אחד בקדושין אתיא מתניתין להכי אוקימתא דהכא כשזרק לה קדושין בפני עדים ספק קרוב לו ספק קרוב לה ואלו מדינא כל היכא דלא אתו אידך סהדי היתה ספק מקודשת מדרבנן חיישינן שמא קרוב לו היתה וכדאיתא ביבמות בפרק ד׳ אחין אבל השתא דאתו סהדי שאומרין שדקדקו בדבריו זה אומר קרוב לו וזה אומר קרוב לה אמרינן דהני תרווייהו בפנויה קמסהדי לאפוקי מספיקא דרבנן דמעיקרא וכיון דכן הוא דקאמר נתקדשה חשוב כאחד במקום שנים וסיפא מתפרשא כדמפרש לעיל באוקימתא דאביי. ויש שפירש דהכא מוקי לה רב פפא ארישא אפילו אדקיימא בחזקת א״א ובאו שנים ואומרים בפנינו נתגרשה וחזר וזרק לה קדושין זה אומר קרוב לו וזה קרוב אומר לה ומ״ה אמרינן דתרווייהו מודו בפנויה היא שנתגרשה בפניה׳ והא דאמרינן דחזרה ונתקדשה הו״ל עד אחד במקו׳ שנים ומשום דלא תימא דאדרבה כיון דמכחשי אהדדי בגרושין חד מינייהו סהדי שיקרא ואין כאן אלא עד אחד בגרושין קמ״ל דהיא לאו הכחשה גמורה אלא טעותא ואדרבא תרווייהו בפנויה מסהדי שפיר ודכוותא מתפרשא אידך בבא דסיפא דאע״ג דקיימא בחזקת פנויה ובאו שנים ואמרו נתקדשה בפנינו ואח״כ זרק לה גיטה א׳ אומר קרוב לו וא׳ אומר קרוב לה להכי אמרי׳ תרווייהו בא״א קמסהדי ולא אמרינן דחד מינייהו משקר דמתכחשו בגרושין ובדין הוא דהוי ליה לרב פפא למימר כשאמר נתגרשה וחזרה וקדשה וסיפא באומרה נתקדשה ואחר כך נתגרשה אלא דנקט לישנא קלילא משום דפשיטא ליה דלא אפשר אוקימתא אלא בהכי והשתא אוקי׳ רב פפא למתני׳ באוקימתא דעלמא משכחת לה ארישא אע״ג דקיימא מעיקרא בחזקת א״א לא תצא וסיפא אף ע״ג דק״ל בחזקת פנויה מעיקרא תצא והא דרב פפא אע״ג דדרך אוקימתא אתמר ודוחקא הוא דלישנא דברייתא דקתני שנים אומרים ושנים אומרים מ״מ הלכתא היא לפום הני תרי בתראי. רב אשי אמר לעולם תרי ותרי ואיפוך שנים אומרים וכו׳ עד קמ״ל דעביד אינש דמגרש בצנעא – פירוש וה״ה אע״ג דתני רישא אצטריך למתני סיפא ואם לא ה״א גרושין דעביד אינש דמגרש בצנעא כדי שלא תתבזה בב״ד אבל קדושין לא מקדשי לעולם אלא בפרהסיא דשבח הוא קמ״ל. דזמנין דעביד דמקדשה בצנעא כדי שלא יקדמו אחר או שמקדש אשה שאינה הוגנת לו – והקשו בתוס׳ הר״ר מנוח ז״ל דמ״מ אכתי תקשי לן מדיוקא דרישא ולדיוקא דסיפא דרישא משמע דוקא משום דכת אומרת לא ראינוהו שנתקדשה הא אלו אמרה בודאי לא נתקדשה תצא אלמא שתי כיתי עדים המכחישים זו את זו בקדושין אם נשאת לאחר לא תצא והדר קתני סיפא שנים אומרים טעמא דאמרו לא ראינוהו שנתגרשה הא אלו אמרו ראינוהו ודאי שלא נתגרשה תצא אלמא עדות המשכחת בגרושין תצא ואם כן הדרא קושיא לדוכתיה כמעיקרא דמ״ש רישא ומאי שנא סיפא. ותירץ ז״ל הא ל״ק דמוקי דיוקא דרישא בשנשאת לאחד מעידיה וסיפא בשנשאת לאחד מעלמא והא דלא משנינן הכי פשטא דברייתא משום דלא ניחא לאוקמי בתרי גווני אבל השתא דגבי דיוקא דאמרינן הכי ל״ק ולא מידי דהא לפום פשטא פשיטא דרישא אשמעינן דתצא דאע״ג דנשאת לאחד מעידיה שאמרו לא ראינוהו שנתקדשה ופשיטא שנתקדשה דסיפא אשמעינן דלא תצא אף על גב דנשאת לעלמא כ״ש בסיפא בשבוי׳ הקילו משום דמטולא נפשה לגבי שבאי אבל ליכא למימר שהקילו בה משום שאין בה אלא איסור לאו דהא אסיקנא ביבמות דכל אורייתא ל״ש איסור לאו ול״ש איסור כרת. דמאן דמתני לה ארישא אית ליה להא דרב הממונא שבא למידק לדברי האומר דחזקה דרב הממונא מהני ליה להתירה להנשא וכדברי כל הפוסקים א״כ היאך אתיא מתניתן כרב המנונא דהא קתני רישא שאם יש עדים שהיתה א״א והיא אומרת גרושה אני אינה נאמנת וי״ל דאפי׳ רב המנונא לא קאמר שתהא נאמנת לגמרי אלא באומרת לבעלה בפניו גרשתני וכדאמר חזקה אין אשה מעתה פניה בפני בעלה אבל שלא בפניו לא עבד לה מגורשת ודאי ואהני לה שאם נשאת ואח״כ באו עדים לא תצא דאמר גרושין אינה יכולה מכחשתו כשבא עליה ויערער והכא הכי קאמר לימא כדרב המנונא שאם אמרה לפניו נאמנת להנשא וה״ה דכל שאר אמרה בפניו שלא תצא. ומאן דמתני לה אסיפא לית ליה לדרב המנונא דאלו מודה בדרב המנונא לא סגי דלא מודה שלא תצא שלא בפניו ומהדרינן דכ״ע אית להו לדרב המנונא כשאמרה בפניו דבהא הוא דאמר רב המנונא וכדיוקא דדייקינן מינה שאומר׳ שלא בפניו פליגי ומדדייק מינה מדקאמר דאהני לה שלא בפניו תצא ומ״ס דכל שלא בפניו מעיזה ומעיזה והיינו דלא אמרינן בהאי שינוי׳ ומ״ס כי אתמר דרב המנונא בין בפנין בין שלא בפניו דהא ודאי ליכא למימר למ״ד הכי וכדדייקינן נמי לישנא דרב המנונא להכי אמרינן ומ״ס שלא בפניו נמי אינה מעיזה פניה כלומר אינה מעיזה לגמרי ואהני׳ שלא תצא בשנשאת בסתר וסוגיא בכולא דתלמודא הלכת אכרב המנונא הלכך כל שבפניו נאמנת לגמרי ותנשא לכתחילה ונוטלת עיקר כתובה דהא קרי בה לכשתנשא לאחר תטלי מה שכתוב ליכי אבל תוספ׳ לית לה וכן פסק הרמב״ם ז״ל והגאונים ז״ל וא״ת היאך תהא נאמנת א״כ לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה וי״ל דהיינו רבותא דאשמעינן רב הונא ורב המנונא בגדולה חקה זו אפילו באיסור א״א שאין לך אחת מישראל ואפילו פרוצות שבהן שתעיד ותאמר כן בשקר ומיהו אינה נאמנת בטענה אחרת בשום האי מגו דכיון דחזקה דאין אשה מעיזה פניה ומעיזה בזו בטענה אחרת אין כאן מגו ומורי הרב היא אומר בשם אחיו ז״ל שלא האמינה רב המנונא להנשא שלא להוציאה מרשות הבעל ושלא לדונה כמורדת ולההיא דג׳ נשים יוצאות ונוטלות כתובה בשלהי נדרים דהתם מדמי להו לרב המנונא והתם צריכין דין גט ע״כ וכדקתני בההיא והשתא אתי שפיר למאן דמוקי כרב המנונ׳ והא דאמר בגיטין שלש מדות בגרושין וכו׳ ולהמני מדרב המנונא בשאומרת נתן לי ואבד התם משום דבעל ושליש מודים והא דאמרינן ביבמות אשה שהלך בעלה למדינת הים היה קטטה בינו לבינה ואמרינן מת בעלה אינה נאמנת ופריך ה״ד קטטה שאמרה גרשתני ופרכינן ולהמני כרב המנונא דאלמא כרב המנונא נאמנ׳ להנשא. י״ל משום דקתני מתני׳ אינה נאמנת דמשמע אינה נאמנת כלל ואם נשאת תצא מן השני בלא גט להכי פרכינן ולהמני ואם נשאת תהא צריכה גט א״נ דהתם ע״כ לא אתיא השתא למימר דלהמני מדרב המנונא להנשא דהא כיון שהיא באה לפנינו להתיר עצמה בטענת מיתה הרי אינה סומכת על הגירושין כאלו מודה שלא אמרה אמת אלא הפי׳ האיך אפשר דלתנהו תנא האי דאשתקד טעונה לבעלה גרשתני ולא המנוה והשתא טענה ואמרה שמת בעלה דהא פשיטא שאינה נאמנת כאלו המנוה אשתקד דהוה לן להימנה לענין לא תהא תחתיו ולא לענין שתטול ממנו מזונות ואלו אנן אמרינן שהיתה יושבת תחת בעלה כשהלך למדינת הים אלא ודאי דליכא לאוקמא מתניתן בהכי ובודאי שדין זה נכון וראוי הוא לדון בו בדין א״א החמור אלא שאני רואה הסכמות כל הפוסקים ז״ל להקל ויש למידן עוד מכאן שאין טענה על בעל שכופה ומשמשתו שנאמנות עליו הוצאה ונוטלת כתובה דהא נמי כיון דקים לה לבעלה ההוא חזקה אינה מעיזה פניה בפני בעלה וכדאמרינן בשלהי נדה באותן ג׳ נשים ובהא ודאי לא מודינ׳ כלל והא דרב המנונ׳ הבו דלא לוסיף עלה ואין לנו שהאמינו בשום מקום בתלמוד מדרב הונא במידי דפגמה ליה וכבר הארכתי בזה בתשובה שאלה וכל וכו׳ וכל שאמרה גרושה אני בפני בעלה נישאת ואח״כ באו עדים דכיון דלא אתפרש היכי כי הלכה כמאן דמתני לה ארישא ספק א״א ותצא וצריכה גט מן השני כדאי׳ בשלהי מסכת גיטין אמר רב הונא האשה שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר מקודשת לו וצריכה הימנו גם ואסורה לראשון כדפרשינן התם ואוקימנ׳ כרב המנונא כלומר דסבירא ליה דשלא בפניו נמי מעיזה פניה וכן הלכתא אלא בכהן הוה. מי הוה מזלזל׳ בהו – קשה לן דהא ודאי שפיר קאמר שמואל ואמאי איענשי וי״ל דאבוה דשמואל שרינהו מקמי דחזא שביינו והוה לי׳ נשביתי וטהורה אני וכ״ת חזי שבויינהו נמי שרינהו בטעמא דאמר כיון שהתירה להנשא ואמר דלישרינהו מכאן ולהבא ושמואל לא ידע דשרינהו אבוה מקמי הכי א״נ דידע לה ולא סבירא לי׳ כוותי׳ משום הכי אמרינן עד האידנא מאן נטרינהו כיון דאיכא עידי שבוי׳ הרי הן בחזקת טומאה ומשום דאמר לי׳ באאי לישנא אי קפיד אבוה ואמר לי׳ אלו בנתך הוי וכו׳. והא איכא עדים לאו דוקא דא״כ היאך קאמר השתא מיהת ליתנהו אלא ה״ק דהא אמרינן כ״ע והא איכא קלא שלא פסק הא איכא עדים במדינת הים ואמר לי׳ השתא מיהת ליתנהו עדים בצד אסתן ותאסר כלומר דאפילו הוה קלא דלא פסיק לא חיישי׳ להכי גבי שבוי׳ וכדאמרינן עלה דהאי בפ״ק דקדושין אם הקילו בשבוי׳ נקל בא״א וכדפרישנ׳ התם בס״ד טעמא דליתנהו הא אתנהו חיישינן וקאמר אבוה דשמואל וכו׳ וק״ל דהלכת׳ כאבו׳ דשמואל וכמתני׳ דלעי׳ דהשתא קס״ד לעידי שבוי׳ אתמר וקשיא לן דהיכי סלקא אדעתן דרבי חנינא פליג אאבוה דשמואל והא איהו דאמר בנן דמורינן אינון וי״ל דמאן דקארי לה להא לאשמעינן לה ההודאה אי כמ״ד דס״ל דה״ק בנן דמורינן אינן נשים חכמות הם ורצו לעשות חכמה אבל לא הועיל להם עידי טומאה אתמר למה הקילו בה יותר מא״א כדאי׳ בקדושין והא כיון דאיכא עידי טומאה לרבה טעמא דמנוולא נפשה גבי שבוי׳ וי״ל דאדרבא חזקה דמנולה נפשה לגבי שבאי כ״כ גדולה עד שראוי לומר דהאי קלא דאמר שנטמאתי קלא דשקרא הוא ואע״ג דאתחזק בבי דינא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush