גמרא
פירוש
אלֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא עֵירְבוּ אֲבָל עֵירְבוּ מוּתָּרִין.
וְכִי לֹא עֵירְבוּ מַאי טַעְמָא לָא אָמַר רַב אָשֵׁי גְּזֵירָה דִּילְמָא אָתֵי לְאַפּוֹקֵי מִמָּאנֵי דְבָתִּים לְהָתָם.הדרן עלך כיצד משתתפין
פרק ט – כל גגות
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
פרק תשיעי כל גגות העיר
העיר רשו׳ אחת הן – פי׳ ואף על פי שהם של בעלי׳ הרב׳ ולא ערבו למט׳ מותר להוצי׳ מזה לזה כלי׳ ששבתו בתוכם כי אף על פי שדיורין חלוקין למט׳ אינם חלוקין למעל׳ ופרש״י ז״ל הטע׳ דכיון דאין תשמישן תדיר אין בהן חלוק רשות ופירשו בש״ס דלר׳ מאיר ה״ה שהחצרות רשות אחת וכן הקרפפות ולא מיעט ר׳ מאיר אלא שלא לטלטל מגג לחצר או לקרפף שהן דיורין חלוקין וכבר אפסיקא הלכת׳ כר״ש דאפילו גג וחצר וקרפף ומבוי כלם רשות אחת הם לכלים ששבתו בתוכם מיהת. גמרא אומר היה רבי מאיר כו׳ – פרש״י ז״ל כגון עמוד שהוא בחצר וכן פירש הרב ר׳ אושעיא האזכנזי ופירש ז״ל דלאפוקי עמוד שהוא בבית מקורה דהשתא לא דמי לתל ברשות הרבים שאינו מקורה וליכא למיגזר ביה ומסתברא דדוקא נקט עמוד וכיוצא בו שאינו רשות חשוב לתשמיש וכיוצא בו מצוי תל ברשות הרבים ואתו למיחש כשם שזה מתבטל ברשות היחיד שעומד בו אבל עליה שבחצר וכיוצא בה שחשוב לתשמיש לא גזרי׳ בה משום תל ברשו׳ הרבים ולא אמרו כן אלא עמוד או אמת הרחים א״כ למאי דס״ד במכחשת או גרגרת אנשים ודעת רבותי שיחיו וה״ה דאפי׳ בעמוד לא אסרו אלא בששתי הרשויו׳ דשני אנשי׳ ולא ערבו דהשתא דמי לתל ברה״ר שאם הרשויות דחד גברא אי נמי דרבים וערבו ליכ׳ למטעי בהא כלל דהכ׳ נשתמש מרשותו לרשותו ובתל זה בא להשתמש מרשות לרשות ומיהו מדברי רש״י ז״ל נראה שהוא סובר שאפי׳ בששתי הרשויות דחד גבר׳ גזר רבי מאיר וכן דעת מקצת בעלי התוספות ומה ששאלו היאך מטלטלין ספרים מן התיבה לחוצה לה אינו קשה אפילו היה הלכה כר׳ מאיר לפי מה שכתבנו ואפי׳ לפרש״י ז״ל וכ״ש שאין הלכה כרבי מאיר אלא בעמוד ואמת המים וכיוצא בו שזה דומה לתל ברשות הרבים שתשמישו ג״כ בגובה וניחא תשמישתי׳ ומילתא דשכיחא לאשתמושי ביה אבל בור ברשות היחיד מותר ולא גזרינן אטו תל חדא דבור לא שכיח ברשות הרבים משום היזקא ובמילתא דלא שכיחא לא גזרינן. ועוד דבור לא שכיח תשמישתיה לבני רשות הרבים משום דלא ניחא תשמישתיה כולי האי. והא כתל וכו׳ כי׳ אעיקר טעמא דפריש׳ במתני׳ פרכינן דהיאך אפשר לומר דטעמא דרבי מאיר במשנתנו משום ההיא דרב יצחק בר אבדימי דהא כתל שבין שתי חצרות דקביע ואמר רב יהודה לדברי רבי מאיר וכו׳ אלמא לר׳ מאיר מותר לטלטל מחצר לחצר שיש כותל גבוה עשרה ביניהן ואף על פי שלא ערבו. מ״ט לאו משום כו׳ ואע״ג דסתם כתל היא גבוה עשרה ורחב ד׳ טפחים כשיעור רשות היחיד והרי כתל זה לגבי החצר הסמוכה לה כשני גגין שהאחד נמוך עשרה ואפ״ה שרי אלמא בכה״ג לא גזר רבי מאיר משום תל ברשות הרבים וא״ת ולדידיה היכי ניחא דהא לכ״ע גג וחצר לר׳ מאי׳ שתי רשויות וכדדייקא נמי הא דרב יהודה וא״כ היאך אפשר לטלטולי בחצרות דרך כותל דה׳ קא מטלטל מגג של כתל זה לחצר וי״ל דסביר׳ להו דלא אסר רבי מאיר גג עם החצר אלא גג יותר מבית סאתי׳ דהוי כרמלית לדידיה וכדסבר שמואל לקמן ודקס״ד דמקשה לקמן דקא מקש׳ לרב אליבא דרבי מאיר לטלטל מגג לחצר דקסבר דלא שייכא גזירה דרב יצחק בר אבדימי דאפילו בחצר וגג שייכא. עי״ל דבדין הוא דיכול למימר ולטעמיך מי ניחא אלא דלא חש ודכותא בתלמודא כדכתיבנ׳ בפ״ק בס״ד ותדע דהא מצי לשנויי ליה דהכא בכתל שאינו רחב ד׳ טפחים שהוא מקום פטור ולית ביה משום גזרה דרב יצחק אלא דניחא ליה לתרוצי ליה לפום דעתיה דמקש׳ דהא דאמר רב יהודה היינו להכניס ולהוציא דרך פתחים והא דתנן וחכמים אומרים כל גג וגג רשות בפני עצמו הוינן בה ורב אמר אין מטלטלין בו אלא בד׳ אמות וטעמא מפרש בסמוך דכיון שאין כאן מחיצות ניכרות לא אמרינן גוד אסיק מחיצתא וה״ל פרוץ במלואו למקום האסור לו ואע״ג דהא איתמר אליבא דרבנן דלית הלכתא כוותייהו דהא קי״ל כר״ש כדפסקו רב ושמואל לקמן. נפקא לן מהאי פלוגתא אליבא דהלכתא לענין כלים ששבתו בבתים דאפילו ר״ש מודה שהם אסורים בגג וחצר של חבירו וכיון שכן אליבא דרב אין מטלטלין אותם בגג זה שלו מפני שהוא פרוץ במלואו לגג חבירו שהוא אסור לו לענין כלים אלא ששבתו בבית. וכן כתבו בתוספו׳ וברור הוא והלכתא כרב דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי ואף על פי שאמרו שהלכה כדברי המקל בעירוב אמר ולא במחיצות וכדאמרי׳ על מה שאמר הלכה כדברי רבי יהודה בעירובין. ושמואל אמר מות׳ לטלטל בכלו פי׳ דאמרי׳ גוד אסיק מחיצתא ונמצא פרוץ במחיצות הניכרות פרש״י ז״ל בכאן דבמחיצות ניכרות היינו כשיש אויר בין גג לגג שהעומד על שפת הגג רואה שיש תחתיו מחיצה עשרה ומחיצות שאינן ניכרות כשהגגין מחוברין שאין אויר ביניהן. ונראה מדבריו ז״ל אפי׳ המחיצו׳ המחוברו׳ למטה עודפות ונכרו׳ למעלה כיון שאין שם גובה מחיצה י׳ לא אמרינן גוד אסיק שהרי אינו מכיר שעומד על מחיצה עשרה אבל י״א דכל כה״ג מחיצה ניכרת היא ואמרינן בה גוד אסיק ואפילו לרב וכל שיש אויר בין הגגין אלא שנותנין בסופו שום דבר שהוא בולט לחוץ ואין הכתל נראה כעין שאנו נוהגין לעשות בגג של רעפים כתבו בתו׳ שזו מחיצ׳ שאינה נכרת וכן דעת רש״י ז״ל לקמן גבי גג גדול הסמוך לקמן. איני והאמר רבי אליעזר כו׳ וקושיין מדתנא דבי שמואל דפליגא אדרב ואע״ג דרב תנא הוא ופליג אנן לא שבקינן למפרך לה ממתנייתא עד דמתרץ תלמודא הכין ותלמוד׳ נמי לא מתרץ הכין אלא היכא דלא משכח פרוק׳ אחרינא מי אלימא ממתני׳ כו׳ ובדין הוא דמצי לשנויי מתני׳ והא דרבי אליעזר בשיש בין הגגין מחיצות הנכרו׳ דמודה בהו רב דאמרי׳ גוד אסיק כדאמרינן לעיל אלא דניחא לן לתירוצה לפום דעתיה דמקשה דמשמע ליה דמיירי אפילו בשאין שם מחיצו׳ נכרו׳ לא שמיעא ליה הא שמעתא כלומר דלא אמר שמואל דמחיצות שאינן ניכרות אמרינן גוד אסיק דהויא לה דקטן מחיצה נדרסת פי׳ ונעשי׳ כקרקע עולם לדרוס בה ואפילו לשמואל ליכא למימר בה גוד אסיק.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
העיר רשו׳ אחת הן – פי׳ ואף על פי שהם של בעלי׳ הרב׳ ולא ערבו למט׳ מותר להוצי׳ מזה לזה כלי׳ ששבתו בתוכם כי אף על פי שדיורין חלוקין למט׳ אינם חלוקין למעל׳ ופרש״י ז״ל הטע׳ דכיון דאין תשמישן תדיר אין בהן חלוק רשות ופירשו בש״ס דלר׳ מאיר ה״ה שהחצרות רשות אחת וכן הקרפפות ולא מיעט ר׳ מאיר אלא שלא לטלטל מגג לחצר או לקרפף שהן דיורין חלוקין וכבר אפסיקא הלכת׳ כר״ש דאפילו גג וחצר וקרפף ומבוי כלם רשות אחת הם לכלים ששבתו בתוכם מיהת. גמרא אומר היה רבי מאיר כו׳ – פרש״י ז״ל כגון עמוד שהוא בחצר וכן פירש הרב ר׳ אושעיא האזכנזי ופירש ז״ל דלאפוקי עמוד שהוא בבית מקורה דהשתא לא דמי לתל ברשות הרבים שאינו מקורה וליכא למיגזר ביה ומסתברא דדוקא נקט עמוד וכיוצא בו שאינו רשות חשוב לתשמיש וכיוצא בו מצוי תל ברשות הרבים ואתו למיחש כשם שזה מתבטל ברשות היחיד שעומד בו אבל עליה שבחצר וכיוצא בה שחשוב לתשמיש לא גזרי׳ בה משום תל ברשו׳ הרבים ולא אמרו כן אלא עמוד או אמת הרחים א״כ למאי דס״ד במכחשת או גרגרת אנשים ודעת רבותי שיחיו וה״ה דאפי׳ בעמוד לא אסרו אלא בששתי הרשויו׳ דשני אנשי׳ ולא ערבו דהשתא דמי לתל ברה״ר שאם הרשויות דחד גברא אי נמי דרבים וערבו ליכ׳ למטעי בהא כלל דהכ׳ נשתמש מרשותו לרשותו ובתל זה בא להשתמש מרשות לרשות ומיהו מדברי רש״י ז״ל נראה שהוא סובר שאפי׳ בששתי הרשויות דחד גבר׳ גזר רבי מאיר וכן דעת מקצת בעלי התוספות ומה ששאלו היאך מטלטלין ספרים מן התיבה לחוצה לה אינו קשה אפילו היה הלכה כר׳ מאיר לפי מה שכתבנו ואפי׳ לפרש״י ז״ל וכ״ש שאין הלכה כרבי מאיר אלא בעמוד ואמת המים וכיוצא בו שזה דומה לתל ברשות הרבים שתשמישו ג״כ בגובה וניחא תשמישתי׳ ומילתא דשכיחא לאשתמושי ביה אבל בור ברשות היחיד מותר ולא גזרינן אטו תל חדא דבור לא שכיח ברשות הרבים משום היזקא ובמילתא דלא שכיחא לא גזרינן. ועוד דבור לא שכיח תשמישתיה לבני רשות הרבים משום דלא ניחא תשמישתיה כולי האי. והא כתל וכו׳ כי׳ אעיקר טעמא דפריש׳ במתני׳ פרכינן דהיאך אפשר לומר דטעמא דרבי מאיר במשנתנו משום ההיא דרב יצחק בר אבדימי דהא כתל שבין שתי חצרות דקביע ואמר רב יהודה לדברי רבי מאיר וכו׳ אלמא לר׳ מאיר מותר לטלטל מחצר לחצר שיש כותל גבוה עשרה ביניהן ואף על פי שלא ערבו. מ״ט לאו משום כו׳ ואע״ג דסתם כתל היא גבוה עשרה ורחב ד׳ טפחים כשיעור רשות היחיד והרי כתל זה לגבי החצר הסמוכה לה כשני גגין שהאחד נמוך עשרה ואפ״ה שרי אלמא בכה״ג לא גזר רבי מאיר משום תל ברשות הרבים וא״ת ולדידיה היכי ניחא דהא לכ״ע גג וחצר לר׳ מאי׳ שתי רשויות וכדדייקא נמי הא דרב יהודה וא״כ היאך אפשר לטלטולי בחצרות דרך כותל דה׳ קא מטלטל מגג של כתל זה לחצר וי״ל דסביר׳ להו דלא אסר רבי מאיר גג עם החצר אלא גג יותר מבית סאתי׳ דהוי כרמלית לדידיה וכדסבר שמואל לקמן ודקס״ד דמקשה לקמן דקא מקש׳ לרב אליבא דרבי מאיר לטלטל מגג לחצר דקסבר דלא שייכא גזירה דרב יצחק בר אבדימי דאפילו בחצר וגג שייכא. עי״ל דבדין הוא דיכול למימר ולטעמיך מי ניחא אלא דלא חש ודכותא בתלמודא כדכתיבנ׳ בפ״ק בס״ד ותדע דהא מצי לשנויי ליה דהכא בכתל שאינו רחב ד׳ טפחים שהוא מקום פטור ולית ביה משום גזרה דרב יצחק אלא דניחא ליה לתרוצי ליה לפום דעתיה דמקש׳ דהא דאמר רב יהודה היינו להכניס ולהוציא דרך פתחים והא דתנן וחכמים אומרים כל גג וגג רשות בפני עצמו הוינן בה ורב אמר אין מטלטלין בו אלא בד׳ אמות וטעמא מפרש בסמוך דכיון שאין כאן מחיצות ניכרות לא אמרינן גוד אסיק מחיצתא וה״ל פרוץ במלואו למקום האסור לו ואע״ג דהא איתמר אליבא דרבנן דלית הלכתא כוותייהו דהא קי״ל כר״ש כדפסקו רב ושמואל לקמן. נפקא לן מהאי פלוגתא אליבא דהלכתא לענין כלים ששבתו בבתים דאפילו ר״ש מודה שהם אסורים בגג וחצר של חבירו וכיון שכן אליבא דרב אין מטלטלין אותם בגג זה שלו מפני שהוא פרוץ במלואו לגג חבירו שהוא אסור לו לענין כלים אלא ששבתו בבית. וכן כתבו בתוספו׳ וברור הוא והלכתא כרב דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי ואף על פי שאמרו שהלכה כדברי המקל בעירוב אמר ולא במחיצות וכדאמרי׳ על מה שאמר הלכה כדברי רבי יהודה בעירובין. ושמואל אמר מות׳ לטלטל בכלו פי׳ דאמרי׳ גוד אסיק מחיצתא ונמצא פרוץ במחיצות הניכרות פרש״י ז״ל בכאן דבמחיצות ניכרות היינו כשיש אויר בין גג לגג שהעומד על שפת הגג רואה שיש תחתיו מחיצה עשרה ומחיצות שאינן ניכרות כשהגגין מחוברין שאין אויר ביניהן. ונראה מדבריו ז״ל אפי׳ המחיצו׳ המחוברו׳ למטה עודפות ונכרו׳ למעלה כיון שאין שם גובה מחיצה י׳ לא אמרינן גוד אסיק שהרי אינו מכיר שעומד על מחיצה עשרה אבל י״א דכל כה״ג מחיצה ניכרת היא ואמרינן בה גוד אסיק ואפילו לרב וכל שיש אויר בין הגגין אלא שנותנין בסופו שום דבר שהוא בולט לחוץ ואין הכתל נראה כעין שאנו נוהגין לעשות בגג של רעפים כתבו בתו׳ שזו מחיצ׳ שאינה נכרת וכן דעת רש״י ז״ל לקמן גבי גג גדול הסמוך לקמן. איני והאמר רבי אליעזר כו׳ וקושיין מדתנא דבי שמואל דפליגא אדרב ואע״ג דרב תנא הוא ופליג אנן לא שבקינן למפרך לה ממתנייתא עד דמתרץ תלמודא הכין ותלמוד׳ נמי לא מתרץ הכין אלא היכא דלא משכח פרוק׳ אחרינא מי אלימא ממתני׳ כו׳ ובדין הוא דמצי לשנויי מתני׳ והא דרבי אליעזר בשיש בין הגגין מחיצות הנכרו׳ דמודה בהו רב דאמרי׳ גוד אסיק כדאמרינן לעיל אלא דניחא לן לתירוצה לפום דעתיה דמקשה דמשמע ליה דמיירי אפילו בשאין שם מחיצו׳ נכרו׳ לא שמיעא ליה הא שמעתא כלומר דלא אמר שמואל דמחיצות שאינן ניכרות אמרינן גוד אסיק דהויא לה דקטן מחיצה נדרסת פי׳ ונעשי׳ כקרקע עולם לדרוס בה ואפילו לשמואל ליכא למימר בה גוד אסיק.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush