גמרא
פירוש
לָא הֲוָה מְפַלֵּיג נַפְשֵׁיהּ מִינֵּיהּ מְנָלַן אִילֵּימָא מִדִּכְתִיב {מלכים א כ״ב:ד׳} כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ אֶלָּא מֵעַתָּה כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ הָכִי נָמֵי אֶלָּא מָה דְּהָוֵי אַסּוּסֶיךָ תֶּהֱוֵי אַסּוּסַי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "מומר".
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "מומר".
3 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "מומר".
4 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "מומר".
5 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "מומר".
6 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "מומר".
7 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום "לַעֲבוֹדָה זָרָה") מופיע הטקסט המצונזר: "לעבודת כוכבים".
8 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "מומר".
9 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום "לַעֲבוֹדָה זָרָה") מופיע הטקסט המצונזר: "לעבודת כוכבים".
10 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום "עֲבוֹדָה זָרָה") מופיע הטקסט המצונזר: "עבודת כוכבים".
11 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "מומר".
12 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "המומר".
13 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "המומר".
14 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "המומר".
15 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "מומר".
16 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "מומר".
17 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "המומר".
18 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "מומר".
19 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "מומר".
20 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "מומר".
21 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "המומר".
22 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "מומר".
23 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום "לַעֲבוֹדָה זָרָה") מופיע הטקסט המצונזר: "לעבודת כוכבים".
24 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "מומר".
וכי שער שומרון גורן הוי נ״ל דמתמה הכי להדיא משום דהא חנן בפרק לא יחפור מרחיקין את גורן מן העיר חמשים אמה ואפי׳ בחוץ לארץ וכ״ש בא״י דאיכא משום נוי הארץ דאפילו את האילן מרחיקין כדאיתא התם. על פי הדיבור שאני – פי׳ רש״י ז״ל שהתירו לו הקב״ה לפי שעה דכתיב את העורבים צויתי שם לכלכלך וק״ל ודקארי ליה היכי לא ידע לי להאי קרא ועוד למאי דלא הוי מסיק אדעתי׳ דעל פי הדיבור הוי שרי לי׳ מטבחי דאחאב והא איכא משום בשר שנתעלם מן העין דאוסר רב לקמן במכילתין ועוד למה יתיר לו הקב״ה איסור שלא לצורך וכי אין לו להקב״ה בשר של היתר לתת לו או מעובדיה או משבעת האלפים. לכך נראה לפרש דמעיקרא נמי הוי ס״ד כי ע״פ הקב״ה אכלו שהבטיחו שיביאו לו העורבים מן מקום קרוב מן טבחי דאחאב ולא יחוש לעורבים דמייתי ליה מעלמא וש״מ דטבחי דאחאב כולו התירו וכדרב ענן דאי לא אפילו מן הקרוב היה לו לחוש לרובא דהא עובדי׳ וחביריו מיעוט הוי וכל דפריש מרובא פירש ופרקי׳ דעל פי הדיבור שאני והוא מבטיחו לו שיבואו לו אפילו מן המיעוט כי נקל הוא אצל השי״ת וליכא למימר לגבי דידיה כל דפריש מרובא פריש. גרסת כל הספרים שלנו מאי עורבים וכו׳ וכיון דאייתי לי׳ בעי לפרושי ולאו דנפקא לן מהא מידי לשמעתין אי עורבין ממש או עורבים גברי והכי אורחא דתלמודא ואין אנו צריכין בזה למה שדחקו בתוס׳. איתרמי מילתא דכל יומא מיתרמו לי׳ תרי גברא דשמייהו עורבים – פי׳ דליכא למימר דתרי גברי מסוימים הוי בכולהו יומא דא״כ לא סגי דלא הוי מרגשי בה גברי דאיזבל. א״כ עורבים מבעי׳ ליה – פירש״י ז״ל דלא למטעי בעורבים ממש פי׳ לפירושו משא״כ במצרים ועבדים ודכוותייהו וא״ת נערה נמי איכא למיטעי בנערה דעלמא י״ל דכיון דכתיב קטנה ליכא למיטעי, וא״ת והא כתיב נער קטן נוהג בהם י״ל דבזכרים לא דייק קרא בהכי דזמנין דקרי אף לקטן נער וכדכתיב והנה נער בוכה וא״ת ולמה הוצרכו לדרוש במסכת סוטה גבי נערים קטנים דגבי אלישע דקטנים קטני אמנה ונערי׳ מנוערים מן המצות וי״ל משום דהתם אי אפשר לומר קטנים ממש דהא לאו בני עונשין נינהו אלא ע״כ קטני אמנה וכיון דקטנים לאו ממש נערים נמי לאו ממש. מכם מכם ולא כולכם מכם בכם חלקתי ולא בעובדי כוכבי׳ ומזלות – פירש״י ז״ל דלהכי כתבי׳ למיעוטא גבי ישראל וכו׳ דכתיב גבי פרשת מומין איש איש מבני ישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם דמרבינן מאיש איש וכו׳ וגבי דידהו לא כתיב מיעוט דליכתוב מן האדם כי יקריב קרבן דהוי משמע מן האדם ולא כל האדם ש״מ דבישראל חילוק ולא בעובדי כוכבים ומזלות שכולן מתנדבין ומקבלין מהם עכ״ל. מן הבהמה להביא בני האדם הדומין לבהמה – פי׳ רש״י ז״ל שאינן מקיימין המצות מן דכתיב גבי בהמה למעוטי רובע ונרבע בב״ק ובתמורה ע״כ: פי׳ לפירושו דלאו לשון מן קדריש דההוא מיעוט היא ומיני׳ ממעטין נמי רובע ונרבע במסכת תמורה ולא כולה מן הבהמה יתירא הוא כדאית׳ התם ומדכתיב מן ממעטי׳ רובע ונרבע כדכתיב אשר יתן שכתבו בבהמ׳ ומדכתיב בהמה בענין זה מרבינן בני אדם הדומין לבהמה. אימא סיפא כו׳ עד קשיא מציעתא – וא״ת ולימא לעולם במועד לדבר אחר שתביא קרבן עד אותו דבר עצמו ולכך אין מקבלין וי״ל דהא מרישא שמעי׳ לה דכיון דבמועד לכל התורה אין מקבלין ממנו קרבן ה״ה במועד על אותו דבר דהא לא שב מידיעתו הוא ונראה שאין צורך לזה דהא הכי בקרבנות נדבה עסקינן שהם באין דורן דכולי קרא דאדם כי יקריב מכם בהא כתיב וכדפירש״י ז״ל ולענין קרבן נדבה ליכא חילוק בזה וזה נראה לי ברור. ולענין הלכה בשחיטה קי״ל דחש״ו אפי מומחין ומוחזקין כל שאין ישרא׳ עומד על גביו שחיטתו פסולה גם בדיעבד אפי׳ בדקו סכין ונותן לו ולא סגי לי בישרא׳ יוצא ונכנס דכי סגי קרא בישראל בר דעה ואפילו גבי כותי היינו משום דמירתת שיהא נתפס אבל הני לא חיישי ולא מירתת וכל שישראל עומד על גביו ובדקו סכין ונתנו לו א״נ שבדקו סכינו אחריו בדיעבד כשר.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush