×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא שבת נ״א.גמרא
;?!
אָ
לֹא מִשּׁוּם כִּלְאַיִם וְלֹא מִשּׁוּם שְׁבִיעִית וְלֹא מִשּׁוּם מַעֲשֵׂר וְנִיטָּלִין בְּשַׁבָּת תְּיוּבְתָּא.: מתני׳מַתְנִיתִין: לֹא כִּסָּהוּ מִבְּעוֹד יוֹם לֹא יְכַסֶּנּוּ מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ אכִּסָּהוּ וְנִתְגַּלָּה מוּתָּר לְכַסּוֹתוֹ מְמַלֵּא אֶת הַקִּיתוֹן וְנוֹתֵן לְתַחַת הַכַּר אוֹ תַּחַת הַכֶּסֶת.: גמ׳גְּמָרָא: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל במוּתָּר לְהַטְמִין אֶת הַצּוֹנֵן אָמַר רַב יוֹסֵף מַאי קמ״ל תְּנֵינָא מְמַלֵּא אָדָם קִיתוֹן וְנוֹתֵן תַּחַת הַכַּר אוֹ תַּחַת הַכֶּסֶת. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי טוּבָא קמ״ל דְּאִי מִמַּתְנִי׳ הֲוָה אָמֵינָא ה״מהָנֵי מִילֵּי דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַטְמִין אֲבָל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַטְמִין לָא קמ״ל. אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רב⁠[י] אָסוּר לְהַטְמִין אֶת הַצּוֹנֵן וְהָתַנְיָא רַבִּי הִתִּיר לְהַטְמִין אֶת הַצּוֹנֵן לָא קַשְׁיָא הָא מִקַּמֵּיהּ דְּלִישְׁמְעֵיהּ מר׳מֵרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי הָא לְבָתַר דלישמעי׳דְּלִישְׁמְעֵיהּ כִּי הָא דְּיָתֵיב רַבִּי וְאָמַר אָסוּר לְהַטְמִין אֶת הַצּוֹנֵן אָמַר לְפָנָיו רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי אַבָּא הִתִּיר לְהַטְמִין אֶת הַצּוֹנֵן אָמַר כְּבָר הוֹרָה זָקֵן. אָמַר רַב פָּפָּא בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה מְחַבְּבִין זֶה אֶת זֶה שֶׁאִילּוּ ר׳רַבִּי יוֹסֵי קַיָּים הָיָה כָּפוּף וְיוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבִּי דְּהָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי דִּמְמַלֵּא מְקוֹם אֲבוֹתָיו הֲוָה וְכָפוּף וְיוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבִּי וְקָאָמַר כְּבָר הוֹרָה זָקֵן. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְדָרוּ עַבְדֵּיהּ אַטְמֵין לִי צוֹנֵן וְאַיְיתִי לִי מַיָּא דְּאַחֵים קַפִּילָא אֲרַמָּאָה שְׁמַע רַבִּי אַמֵּי וְאִיקְּפַד אֲמַר רַב יוֹסֵף מ״טמַאי טַעְמָא אִיקְּפַד כְּרַבְּוָותֵיהּ עָבֵיד חֲדָא כְּרַב וַחֲדָא כִּשְׁמוּאֵל. כִּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מוּתָּר לְהַטְמִין אֶת הַצּוֹנֵן כְּרַב דְּאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמַר רַב גכֹּל שֶׁהוּא נֶאֱכָל כְּמוֹת שֶׁהוּא חַי אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי גּוֹיִם1. (הוּא) סָבַר אָדָם חָשׁוּב שָׁאנֵי.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן דאע״פאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ אֵין טוֹמְנִין אֲפִילּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף הֶבֶל מִשֶּׁחָשֵׁכָה אִם בָּא לְהוֹסִיף מוֹסִיף כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר נוֹטֵל אֶת הַסְּדִינִין וּמַנִּיחַ אֶת הַגְּלוּפְקְרִין אוֹ נוֹטֵל אֶת הַגְּלוּפְקְרִין וּמַנִּיחַ אֶת הַסְּדִינִין. וְכֵן הָיָה רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הלֹא אָסְרוּ אֶלָּא אוֹתוֹ מֵיחַם אֲבָל פִּינָּה מִמֵּיחַם לְמֵיחַם מוּתָּר הַשְׁתָּא אֹקוֹרֵי קָא מֵקֵיר לה אַרְתּוֹחֵי קָא מירתח לה. וטָמַן וְכִיסָּה בְּדָבָר הַנִּיטָּל בְּשַׁבָּת אוֹ טָמַן בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ נִיטָּל בְּשַׁבָּת וְכִיסָּה בְּדָבָר הַנִּיטָּל בְּשַׁבָּת הֲרֵי זֶה נוֹטֵל וּמַחֲזִיר. זטָמַן וְכִיסָּה בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ נִיטָּל בְּשַׁבָּת אוֹ שֶׁטָּמַן בְּדָבָר הַנִּיטָּל בְּשַׁבָּת וְכִיסָּה בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ נִיטָּל בְּשַׁבָּת אִם הָיָה מְגוּלֶּה מִקְצָתוֹ נוֹטֵל וּמַחֲזִיר וְאִם לָאומהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
לאו משום כלאים. בכרם, דהא אין זו שתילה. ולא משום מעשר. שיהא צריך לעשר על הנוסף בה, דהא אין מתוספת שם כלל. וניטלין בשבת. דלא מיקרי עוקר, וכיון דמקצת עליו מגולין לא חיישינן אם העפר מזיז עליו מאיליו. והוא הדין לסליקוסתא מותר. [מתני׳] ד. ואם לא כסהו מבעוד יום לא יכסנו משתחשך. כדאמרינן בפרק במה מדליקין מפני מה אמרו אין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל משחשיכה, גזירה שמא ירתיח, כלומר, שמא ימצא קדרתו צוננת בשליש הלילה וירתיחנה. אבל בבין השמשות דשרי להטמין, אע״ג דספק לילה הוא, כדתנן וטומנין את החמין, התם ליכא למיגזר שמא ירתיח, דסתם קדרות בין השמשות רותחות הן מחמת שהרתיחם סמוך לחשיכה, ובשעה פורתא לא נצטננה. כסהו ונתגלה מותר לכסותו. מבעוד יום ונתגלה בלילה כשנטל קדירתו מן ההטמנה כי היכי דשרינן ליה לכסותו, ולא גזרינן בהא שמא ירתיח, לפי שכיון שהרתיחו מבעוד יום, ובשעה שכסהו היה רותח הרבה, עודנו מחזיק חמימותו כל היום, כיון שלא עמד מגולה אלא פורתא כשלקח ממנו קצת לצורך הלילה. ועוד, שלא הניח הקדירה על גבי קרקע [שיצטנן] כדאמרינן בפרק כירה, לא נצטנן כלל. אבל אי שרינן לכתחלה להטמין בחצי הלילה אם ימצאנו צוננת, מה הועיל לו הטמנתו, אלא ודאי מבלי ספק ירתיחנה. ובברייתא תני שאם כסהו מבעוד יום ולא כסהו כראוי, יוסיף עליו כפי שירצה משתחשך, דהא נמי ליכא למיגזר שמא ירתיח, דהא כסהו רותח. [מתני׳] ה. ממלא אדם קיתון של מים. כלומר קיתון של מים צונן מן הבור, ומטמין את הקיתון תחת הכר או תחת הכסת של לבדין שאינו מחמם, כדי שלא יחמו בחום הקיץ בהבל הבית. אי נמי שהיה מתיירא שמא תגע בו החמה בחצר, ויכסנו בכלים כדי שלא יחמו. וראשון נראה יותר. ולא גזרינן [נ״א: גזרו] הטמנה כדי שלא יחם אטו הטמנה כדי (שלא) [ש]⁠יחם. ובגמ׳ מפרש לא שנא בין שהוא מים שאין דרכן להטמינן, אלא אפי׳ תבשיל שדרכו להטמין לא גזרינן הא אטו הא. [גמ׳] מותר להטמין את הצונן. כגון שלג וכפור, תחת כר וכסת של לבדין שאינו מחמם, ואינו עושה כן אלא שלא יחמו בהבל הבית. או קיתון של מים צוננין שלא יחמו בחמה, שהיו שם עומדין ואין לו מקום לפנותן, או בבית עצמו שלא יתחממו בהבל הבית, ולא גזרינן הטמנה זו אטו הטמנה שיחמו. ואיתו לי מיא דאחים קפילא ארמאה. שהם נחתום גוי, ובחול קא מיירי, וקמ״ל דאין בהם משום בישולי גויים. כל הנאכל כמות שהוא חי. שדרך העולם לאכלו או לשתותו בלא בישול, אע״פ שהוא חשוב יותר מבושל, ובשלו גוי, לא נאסר בכך. אדם חשוב שאני. שהרואה אותו שהוא מקל, עומד (אחד) ומיקל יותר. אע״פ שאין טומנין משחשיכה אפי׳ בדבר שאינו מוסיף. כדקתני במתני׳, וטעמו שמא ימצא קדירתו צוננת, [ו]⁠כשירצה להטמינה בשליש הלילה ירתיחנה בשבת. אבל אם בא להוסיף. כיסוי על כיסוי משחשיכה מוסיף. קלופקרין. קוט בלע״ז, הן מחמין יותר מן הסדינין, דכיון שהוא מוטל ומכוסה שרי, דלא גזרינן שמא ירתיחנה. ומניח את הסדינין. כדי שלא יקדיח תבשילו מחמת רוב כיסוי. וכן היה רשב״ג. מיקל קולא אחריתי בהטמנה. לא אסרו. להטמין לכתחלה. אלא. המיחם שהוחמו בו, דהתם הוא דאיכא למיגזר שלא ירתיח. אבל כשפינן ממיחם למיחם. צונן, דליכא למיגזר שמא ירתיח, דהשתא אוקרי מיקר להו במתכוין, ארתוחי מרתח ליה, בתמיה. טמן. את קדירה. בדבר הניטל. מה שנתן סביבותיה הוי דבר מוכן. וכסה. על פיה דבר מוכן, כגון כלי. או שטמן בדבר שאינו ניטל [וכיסה בדבר הניטל הרי זה נוטל ומחזיר. דהואיל והכסוי ניטל מגלה הקדרה ואוחזה. אבל טמן וכיסה בדבר שאינו ניטל]. או אפי׳ [טמן] בדבר הניטל וכסהו בדבר שאינו ניטל, אם אין מקצת פיו מגולה לא יטול, דהא אין לו במה יאחזנה. ואם תאמר יפנה סביבותיה הואיל ודבר הניטל הוא ויאחזנה בדפניה ויטנה על צדה ויפול הכיסוי, כי ההוא דתנן לקמן דאבן שעל פי חבית מטה על צדה והיא נופלת, הא אוקימנא התם בשוכח, אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור. (והכא) [והיכא] דמגולה מקצת⁠[ו] שרי, דאין זה טילטול אלא שמצדדו והכיסוי נופל מאיליו.מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144