×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא כתובות צ״ד.גמרא
;?!
אָ
כְּגוֹן שֶׁנִּמְצֵאת אַחַת מֵהֶן שָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ וּבְבַעַל חוֹב מְאוּחָר שֶׁקָּדַם וְגָבָה קָמִיפַּלְגִי. ת״קתַּנָּא קַמָּא סָבַר מַה שֶּׁגָּבָה לֹא גָּבָה. וּבֶן נַנָּס סָבַר מַה שֶּׁגָּבָה גָּבָה. (אָמַר) ר״נרַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ דְּכוּלֵּי עָלְמָא מַה שֶּׁגָּבָה לֹא גָּבָה וְהָכָא בְּחָיְישִׁינַן שֶׁמָּא תַּכְסִיף קָמִיפַּלְגִי. מָר סָבַר חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא תַּכְסִיף וּמַר סָבַר לָא חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא תַּכְסִיף. אַבָּיֵי אָמַר דְּאַבָּיֵי קַשִּׁישָׁא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּתָנֵי אַבָּיֵי קַשִּׁישָׁא איְתוֹמִים שֶׁאָמְרוּ גְּדוֹלִים וְאֵין צ״לצָרִיךְ לוֹמַר קְטַנִּים. ת״קתַּנָּא קַמָּא לֵית לֵיהּ דְּאַבָּיֵי קַשִּׁישָׁא וּבֶן נַנָּס אִית לֵיהּ דְּאַבָּיֵי קַשִּׁישָׁא. באָמַר רַב הוּנָא הָנֵי תְּרֵי אַחֵי וּתְרֵי שׁוּתָּפֵי דְּאִית לְהוּ דִּינָא בַּהֲדֵי חַד וַאֲזַל חַד מִינַּיְיהוּ בַּהֲדֵיהּ לְדִינָא לָא מָצֵי אִידַּךְ לְמֵימַר לֵיהּ אַתְּ לָאו בַּעַל דְּבָרִים דִּידִי אַתְּ אֶלָּא שְׁלִיחוּתֵיהּ עֲבַד. אִקְּלַע ר״נרַב נַחְמָן לְסוּרָא שַׁיְילוּהִי כִּי הַאי גַוְונָא מַאי. אֲמַר לְהוּ מתני׳מַתְנִיתִין הִיא הָרִאשׁוֹנָה נִשְׁבַּעַת לַשְּׁנִיָּה וּשְׁנִיָּה לַשְּׁלִישִׁית וּשְׁלִישִׁית לָרְבִיעִית וְאִילּוּ רִאשׁוֹנָה לַשְּׁלִישִׁית לָא קָתָנֵי מַאי טַעְמָא לָאו מִשּׁוּם דִּשְׁלִיחוּתַהּ עָבְדָה. מִי דָּמֵי הָתָם גשְׁבוּעָה לְאֶחָד וּשְׁבוּעָה לְמֵאָה הָכָא אָמַר אִילּוּ אֲנָא הֲוַאי טָעֵינְנָא טְפֵי. דוְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא אִיתֵיהּ בְּמָתָא אֲבָל אִיתֵיהּ בְּמָתָא אִיבְּעִי לֵיהּ לְמֵיתֵי.: אִתְּמַר ב׳שְׁנֵי שְׁטָרוֹת הַיּוֹצְאִים בְּיוֹם אֶחָד רַב אָמַר חוֹלְקִין הוּשְׁמוּאֵל אָמַר שׁוּדָא דְּדַיָּינֵי. לֵימָא רַב דְּאָמַר כר״מכְּרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר עֵדֵי חֲתִימָה כָּרְתִימהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
E/ע
הערותNotes
ומשני, כגון שנמצאת. שדה שנטלה אחת מן הראשונות בכתובתה. שדה שאינה שלו. כלומ׳, שגזולה היא ביד הבעל. והך אחרונה בעלת חוב מאוחרת היא. תנא קמא סבר מה שגבה, לא גבה, ואמטו להכי אינה נשבעת רביעית לשלישית, שאפי׳ גבתה לכתובתה כדי, שלא קבלה כלום מיד הבעל, אם נמצאת אחת מהן שדה שאינה שלו ונגזל טורף שדה מן השלישית או מאחת מהן, חוזרת על הרביעית, שהיא מאוחרת, וטורפת כתובתה מידה, דהא אין גיבויה גיבוי, הילכך למאי כו נשבעת לראשונות, דהואיל ולא מוקמינן בידה אם נמצאת אחת מהן שדה שאינה שלו, נמצאת רביעית נשבעת בחנם לגבי ראשונות. ובן ננס סבר מה שגבה גבה, והילכך כי אתיא רביעית למשקל כתובתה, נשבעת לשלישית, דאי אתפסה בעל צררי ומתרמי יומא או ליומא אחרי שדה של אחת מהן גזולה, תוכל אותה שטרפו מידה שדה שאינה שלו לחזור על אותה שדה, וכי נשבעת דלא גבתה כלום, תו לא הדרה אחת מהן עלה דידה, דשבועה לאחד שבועה למאה. ולא מציא רביעית למימר לשלישית, לכשתימצא שדה של אחת מהן גזולה אנכי נשבעת אבל לא תוך הזמן, לפי דאמרה ליה שלישית אי גבית בלא שבועה, תו לא חזיא חדא מינן למהדר עלך, דהא מה שגבה גבה. אי נמי, תמות בנתים, והיורשים סבורים שכדין גבתה ונשבעין שבועת היורשין, ושמא אי הות איהי קיימת לא היתה רוצה לישבע ותחזיר הקרקע לאחת מהן, הילכך דין הוא שישביעוה מיד, קודם שתחזיק ותרד לאותו שדה. וקיימ׳ לן דמה שגבה גבה. והא דגרסי׳ בערכין בפרק אין בערכין בענין אמ׳ ערכי עלי, וחזר ואמ׳ ערכי עלי, ולא היו בידיו אלא חמש סלעים, ונתן סלע אחד לגזבר של הקדש בשביל ערך ראשון, ופרע נמי ד׳ סלעים בשביל ערך שני, ואע״פ שהיו כל הד׳ סלעי׳ משועבדים לערך ראשון, אי סבירא לן דבעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה, יצא מידי שני הערכין, דקיימ׳ לן מי שהעריך עצמו, אע״פ שנתחייב בחמשים סלע, כיון שאין ידו משגת לחמשים סלע נפטר בסלע אחד, ואע״פ שהעשיר אחר כן, נפטר ויצא ידי נדרו ושוב לא יפרע כלום. הילכך זה שנתן סלע אחד בשביל ערך ראשון, נפטר מערך ראשון, ומערך שני נמי, שהרי נתן ארבע סלעים. ואי הוה סבירא לן דלא גבה, לא יצא ידי חובתו אלא מערך ראשון ואע״פ שפירש שיהיו הארבעה בשביל ערך שני, שאין כח בידו לגרום הפסד להקדש, כיון שהיתה ידו משגת באותה שעה לחמשה סלעים. אין הקדש מוציא מידי הקדש. הילכך מה שגבה גבה, דהא אדון אחד הוא. אבל בהדיוטות, דתרי גופי נינהו, איפשר דחד מוציא מידי הדיוט חבריה, הילכך מה שגבה לא גבה. במטלטלין. והני מילי במקרקעי. דאית להו קלא, ושייך למימר בהו דין קדימה, אי נמי בעבדי, דאית להו קלא. אבל במטלטלי. כלומ׳, כגון שהלוה עדיין הוא חי, דקיימ׳ לן דמיניה אפי׳ מגלימא דעל כתפיה. אי נמי, בזמן הזה דתקון הגאונים דמטלטלי נמי משתעבדי לבעל חוב. דהא לית לן במטלטלין דין קדימה משום דלית להו קלא, כדחזינן במילתיה דרבא דמטלטלי לית להו קלא. ואע״פ שלא הביא הרב אלפאסי ז״ל בהלכותיו אי בעית אימ׳ מילתא דאביי קשישא איכא ביניהו, דאמר אביי קשישא יתומים שאמרו, גדולים, ואין צריך לומ׳ קטנים, דתנא קמא לית ליה דאביי קשישא ובן ננס סבר כאביי קשישא, אפי׳ הכי הלכתא כבן ננס, דנשבעת ליתומים. הני תרי אחי ותרי שותפי וכו׳. כלומ׳, או תרי שותפי. ואזל חד מינייהו בהדיה לדינא. כלומ׳, ויצא אותו נתבע מב״ד זכאי. לא מצי אידך. אח או שותף. למימר. לההוא חד, דהיינו נתבע. לאו בעל דברים דידי את. כלומ׳, בהדי דידי לא אתית לדינא מעולם, דההוא דינא דעבדת בהדי חבראי לא שייך בי מידי, נחות בהדאי לדינא. אלא אמרי׳ ההוא שותפי שליחותיה דחבריה עביד, וכיון דיצא זכאי מחד מינייהו תו לא מצי אידך למתבע מיניה מידי. ואלו ראשונה לשלישית לא קתני. דכיון דאשתבעא לה לשנייה משום פחת כתובתה, תו לא צריכא לאישתבועי זימנא אחריתי לשלישית, דלית לה כתובה כלל, אלא אמרי׳ דשליחות דשלישית עבדא שנייה לגבי ראשונה, הכא נמי עבד שותף שליחותיה דחבריה, בין לזכות בין לחובה. מי דמי, התם שבועה לחד, שבועה למאה. כיון דנשבעת לשנייה דלא גבתה מכתובתה כלום בחיי בעלה, תו לא הדרה בה, ולמה לה למהדר ולאישתבועי תו זימנא אחריתי. אבל הכא, גבי תרי אחי ותרי שותפי, טעמ׳ הכא יכיל למימר ליה אי הואי אנא התם הוה טעיננא טפי, ולא היה הנתבע יוצא זכאי מב״ד, הילכך ליתה לדרב הונא. ולא אמרן. דליתה לדרב הונא, דמצי אמ׳ ליה אי הואי אנא התם הוה טעיננא טובא. אלא דליתיה במתא. כשבאו אלו לדין עמו, והילכך לאמתוני יתיה. אבל אי איתיה במתא כשבא לדון עמו, איבעי ליה למיתי לב״ד בהדי חבריה, וכיון דלא אתא תו לא מצי טעין מידי. שני שטרות היוצאין ביום אחד. מפור׳ בהלכות הרב אלפאסי ז״ל, דוק׳ שהם של מכר או של מתנה, היוצאין על שדה אחת לשני בני אדם, וביום אחד נכתבין ובמקום שאין כותבין שעות, דלא ידעי׳ הי מינייהו קדים ואחתים ברישא, דאלו ידעי׳, איהו זכי, דאמרי׳ עדיו בחותמיו זכין לו אפילו היכא דלא כתבי׳ שעות. דאי הוו בשני זמנים, זה ביום ראשון לניסן, וזה ביום שני לניסן, דקדים זכי, שאין לחוש שמא לא נחתמו שניהם אלא עד יום שני, דאם כן הוה ליה נכתב ביום ונחתם בלילה, דפסול. ואפי׳ למאן דלא סביר׳ ליה עידיו בחותמיו זכין לו אלא בתר עידי מסירה אזלינן, אי לא הוו שניהם יוצאין ביום אחד אלא בשני ימים, פשיט׳ לן נמי דקמא זכי, דכי היכי דאקדים ליה למכתב ולמחתם, אמרי׳ נמי דאקדים ליה למימסר. אבל כיון דזמנן שוה, ומספק׳ לן למי מהן מסר תחלה.מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144