×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא כתובות ק״ג.גמרא
;?!
אָ
מַאי לִמְקוֹם שֶׁאִמָּהּ שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ בַּת אֵצֶל הָאֵם לָא שְׁנָא גְּדוֹלָה וְלָא שְׁנָא קְטַנָּה.: לֹא יֹאמְרוּ שְׁנֵיהֶם וְכוּ׳.: אהָהוּא גַּבְרָא דְּאוֹגַר לֵיהּ רִיחְיָא לְחַבְרֵיהּ לִטְחִינָה לְסוֹף אִיעַתַּר זְבֵין רִיחְיָא וְחַמְרָא. אֲמַר לֵיהּ עַד הָאִידָּנָא הֲוָה טָחֵינְנָא גַּבָּךְ הַשְׁתָּא הַב לִי אַגְרָא א״לאֲמַר לֵיהּ מִיטְחָן טָחֵינְנָא לָךְ. סְבַר רָבִינָא לְמֵימַר הַיְינוּ מַתְנִיתִין לֹא יֹאמְרוּ שְׁנֵיהֶם הֲרֵי אָנוּ זָנִין אוֹתָהּ כְּאֶחָד אֶלָּא אֶחָד זָנָהּ וְאֶחָד נוֹתֵן לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת. א״לאֲמַר לֵיהּ רַב עַוִּירָא מִי דָּמֵי הָתָם חַד כְּרֵיסָא אִית לַהּ תַּרְתֵּי כְּרֵיסָתָא לֵית לַהּ הָכָא מָצֵי א״לאֲמַר לֵיהּ טְחוֹן וְזַבֵּין טְחוֹן וְאוֹתֵיב. בוְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלֵית לֵיהּ טְחִינָא לְרִיחְיָא אֲבָל אִית לֵיהּ טְחִינָא לְרִיחְיָא כְּגוֹן זוֹ כּוֹפִין אוֹתוֹ עַל מִדַּת סְדוֹם.: מתני׳מַתְנִיתִין: אַלְמָנָה שֶׁאָמְרָה אִי אֶפְשִׁי לָזוּז מִבֵּית בַּעְלִי אֵין הַיּוֹרְשִׁין יְכוֹלִין לוֹמַר לָהּ לְכִי לְבֵית אָבִיךְ וְאָנוּ זָנִין אוֹתָךְ אֶלָּא זָנִין אוֹתָהּ וְנוֹתְנִין לָהּ מָדוֹר לְפִי כְּבוֹדָהּ. גאָמְרָה אִי אֶפְשִׁי לָזוּז מִבֵּית אַבָּא יְכוֹלִין הַיּוֹרְשִׁין לוֹמַר לָהּ אִם אַתְּ אֶצְלֵנוּ יֵשׁ לִיךְ מְזוֹנוֹת וְאִם אֵין אַתְּ אֶצְלֵנוּ אֵין לִיךְ מְזוֹנוֹת. אִם הָיְתָה טוֹעֶנֶת מִפְּנֵי שֶׁהִיא יַלְדָּה וְהֵן יְלָדִים זָנִין אוֹתָהּ וְהִיא בְּבֵית אָבִיהָ.: גמ׳גְּמָרָא: דתָּנוּ רַבָּנַן מִשְׁתַּמֶּשֶׁת בַּמָּדוֹר כְּדֶרֶךְ שֶׁמִּשְׁתַּמֶּשֶׁת בְּחַיֵּי בַעְלָהּ בַּעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁמִּשְׁתַּמֶּשֶׁת בְּחַיֵּי בַעְלָהּ בְּכָרִים וּכְסָתוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁמִּשְׁתַּמֶּשֶׁת בְּחַיֵּי בַעְלָהּ בִּכְלֵי כֶסֶף וּבִכְלֵי זָהָב כְּדֶרֶךְ שֶׁמִּשְׁתַּמֶּשֶׁת בְּחַיֵּי בַעְלָהּ שֶׁכָּךְ כָּתַב לָהּ וְאַתְּ תְּהֵא יָתְבַתְּ בְּבֵיתִי וּמִיתַּזְנָא מִנִּכְסַי כֹּל יְמֵי מֵגַר אַרְמְלוּתִיךְ בְּבֵיתִי. תָּנֵי רַב יוֹסֵף הבְּבֵיתִי וְלֹא בְּבִקְתִּי. אָמַר רַב נַחְמָן ויְתוֹמִים שֶׁמָּכְרוּ מְדוֹר אַלְמָנָה לֹא עָשׂוּ וְלֹא כְּלוּם. ומ״שוּמַאי שְׁנָא מִדְּרַבִּי אַסִּי א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן דא״רדְּאָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן זיְתוֹמִים שֶׁקָּדְמוּ וּמָכְרוּ בִּנְכָסִים מוּעָטִין מַה שֶּׁמָּכְרוּ מָכְרוּ. הָתָם לָא מִשְׁתַּעְבְּדִי לַהּ מֵחַיִּים הָכָא מִשְׁתַּעְבְּדִי לַהּ מֵחַיִּים. אָמַר אַבָּיֵי נְקִיטִינַן מְדוֹר אַלְמָנָה שֶׁנָּפַל אֵין הַיּוֹרְשִׁין חַיָּיבִין לִבְנוֹתוֹ. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי חמְדוֹר אַלְמָנָה שֶׁנָּפַל אֵין הַיּוֹרְשִׁין חַיָּיבִין לִבְנוֹתוֹ וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִילּוּ הִיא אוֹמֶרֶת הַנִּיחוּנִי וְאֶבְנֶנּוּ מִשֶּׁלִּי אֵין שׁוֹמְעִין לָהּ. בָּעֵי אַבָּיֵי טשִׁיפְּצָה מַאי תֵּיקוּ.: אָמְרָה אִי אֶפְשִׁי.: וְלִיתְּבוּ לַהּ כִּי יָתְבָה הָתָם מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב הוּנָא דְּאָמַר רַב הוּנָא בִּרְכַּת הַבַּיִת בְּרוּבָּה. וְלִיתְּבוּ לַהּ לְפִי בִּרְכַּת הַבַּיִת ה״נהָכִי נָמֵי. אָמַר רַב הוּנָא לְשׁוֹן חֲכָמִים בְּרָכָה לְשׁוֹן חֲכָמִים עוֹשֶׁר לְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא בְּרָכָה הָא דַּאֲמַרַן. עוֹשֶׁר דִּתְנַן הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת לַחֲבֵירוֹ מָשַׁךְ וְלֹא מָדַד קָנָה מָדַד וְלֹא מָשַׁךְ לֹא קָנָה יוְאִם הָיָה פִּקֵּחַ שׂוֹכֵר אֶת מְקוֹמוֹ. מַרְפֵּא דִּתְנַן כלֹא יִלְעוֹס אָדָם חִטִּין וְיַנִּיחַ עַל גַּבֵּי מַכָּתוֹ בַּפֶּסַח מִפְּנֵי שֶׁמַּחְמִיצוֹת. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבִּי אָמַר לְבָנַי אֲנִי צָרִיךְ נִכְנְסוּ בָּנָיו אֶצְלוֹ אָמַר לָהֶם הִזָּהֲרוּ בִּכְבוֹד אִמְּכֶם נֵר יְהֵא דָּלוּק בִּמְקוֹמוֹ שׁוּלְחָן יְהֵא עָרוּךְ בִּמְקוֹמוֹ מִטָּה תְּהֵא מוּצַּעַת בִּמְקוֹמָהּ יוֹסֵף חׇפְנִי שִׁמְעוֹן אֶפְרָתִי הֵם שִׁמְּשׁוּנִי בְּחַיַּי וְהֵם יְשַׁמְּשׁוּנִי בְּמוֹתִי.: הִזָּהֲרוּ בִּכְבוֹד אִמְּכֶם.: דְּאוֹרָיְיתָא הִיא דִּכְתִיב {שמות כ׳:י״א} כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ אֵשֶׁת אָב הֲוַאי. אֵשֶׁת אָב נָמֵי דְּאוֹרָיְיתָא הִיא דְּתַנְיָא לכַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ אֶת אָבִיךָ זוֹ אֵשֶׁת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ זוֹ בַּעַל אִמֶּךָ מוי״ווָיו יְתֵירָה לְרַבּוֹת אֶת אָחִיךָ הַגָּדוֹל. הָנֵי מִילֵּי נמֵחַיִּים אֲבָל לְאַחַר מִיתָה לָא.: נֵר יְהֵא דָּלוּק בִּמְקוֹמוֹ שׁוּלְחָן יְהֵא עָרוּךְ בִּמְקוֹמוֹ מִטָּה תְּהֵא מוּצַּעַת בִּמְקוֹמָהּ.: מַאי טַעְמָא כֹּל בֵּי שִׁמְשֵׁי הֲוָה אָתֵי לְבֵיתֵיהּ. הַהוּא בֵּי שִׁמְשָׁא אֲתַאי שִׁבָבְתָּא קָא קָרְיָה אַבָּבָא אֲמַרָה אַמְּתֵיהּ שְׁתִיקוּ דְּרַבִּי יָתֵיב כֵּיוָן דִּשְׁמַע שׁוּב לָא אֲתָא שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא לַעַז עַל צַדִּיקִים הָרִאשׁוֹנִים.: יוֹסֵף חׇפְנִי שִׁמְעוֹן אֶפְרָתִי הֵם שִׁמְּשׁוּנִי בְּחַיַּי וְהֵם יְשַׁמְּשׁוּנִי בְּמוֹתִי.: סְבוּר מִינָּה בְּהָדֵין עָלְמָא הוּא דְּקָאָמַר כֵּיוָן דַּחֲזוֹ דְּקָדֵים עַרְסַיְיהוּ לְעַרְסֵיהּ אָמְרִי שְׁמַע מִינַּהּ לְהָהוּא עָלְמָא הוּא דְּקָאָמַר. וְהַאי דַּאֲמַר הָכִי דְּלָא לֵימְרוּ מִילְּתָא הֲוַאי לְהוּ וְעַד הָאִידָּנָא נָמֵי זְכוּתוֹ דְּרַבִּי הוּא דְּאַהַנְיָא לְהוּ. אָמַר לָהֶן לְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי צָרִיךְ נִכְנְסוּ אֶצְלוֹ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אָמַר לָהֶן אַל תִּסְפְּדוּנִי בָּעֲיָירוֹתמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
E/ע
הערותNotes
לא שנא גדולה. דליכא למיחש שמא יהרגוה ויירשוה, אלא כיון שיש לחוש לפריצות שלא ידעו אחיה לשמור אותה מן ההפקר כשהולכין לסחורתן, והאם יודעת ומשמרת אותה בכל עת. וכל שכן לקטנה, דאיכא נמי למיחש שמא יהרגוה כדי שיסתלק זה החוב מעליהם. ההוא גברא דאוגר ריחייא לחבריה לטחינה. כלומ׳, ראובן השכיר ריחיים שלו וחמורו לשמעון, שיטחון לו שבוע אחד מן החדש, והשלשה שבועות יטחון לעצמו. לסוף איעתר. ראובן, וקנה רחיים אחרים וחמור לעצמו, ואמ׳ לו לשמעון עד האידנא טחיננא גבך, השתא הב לי אגר רחייא, מאותו שבוע שהיה לי לטחון אצלך. אמ׳ לו. השוכר, לא, אלא מיטחן טחיננא לך כדמעיקרא. היינו מתני׳ וכו׳. הכא נמי משכיר טוחן למזונותיו ברחיים שיש לו בביתו, והשוכר נותן לו מעות בשכר רחיים שהשכיר לו זה, הואיל ואינו צריך לטחינה, כגון הבת שאינה צריכה למזונותיה דבעל ראשון. תרתי כריסאתא לית לה. ולא מצי אמ׳ לה ראשון אכלי עמו ושובי אכלי עמו. טחון וזבין, טחון ואותיב. כלומ׳, טחון בריחיים שלך, ומכור אותן חטים טחונים לאחרים. והני מילי. דמצי אמ׳ שוכר למשכיר טחון וזבין וכו׳. דלא משכח. שוכר אינשי דליטחני בריחיא דידיה. אבל אי שכיח טחינה לרחיא דשוכר, כגון זה כופין על מדת סדום. דליטחון לאינשי ולישקול זוזי ולותיב למשכיר שכר אותו שבוע, דהיינו זה נהנה וזה לא חסר. מדת סדום, שהיו אנשי סדום נמנעין שלא ליהנות זה לזה אפי׳ בשכר שאינו חסר בו הוא. משנה. ג. אלמנה שאמרה אי איפשי וכו׳. ונותנין לה מדור לפי כבודה. מדור, חדר לעצמה. שהרי כך כתב לה, ואת תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסאי כל יומי מיגר אלמנותיך. ד. אמרה אי איפשי לזוז מבית אבא וכו׳, אם את אצלנו יש לך מזונות, ואם אין את אצלנו אין לך מזונות. מפר׳ בגמ׳, אין לך מזונות בפני עצמך, אלא כפי ברכת הבית, כלומ׳, שאם היא בפני עצמה צריכה לחמשים דינר בשנה, לא יתן לה אלא ארבעים דינר, לפי שאם היתה ניזונת עמהן בבית אחד שהן שלשה או ארבעה לא היו צריכין להוסיף בשבילה בתבשיליהם כלום, שתבשיל שנתבשל לשלשה וארבעה יכול חמישי להסתפק היימנו ולא יחסר להם. ואם היתה טוענת מפני שהיא ילדה והן ילדים. כלומ׳, באשת אב קא מיירי, ומשום פריצותא. זנין אותה והיא בבית אביה. כלומ׳, נותנין לה חמשים דינר משלם ולא כפי ברכת הבית, שהרי בזו שהיא אומרת, כבוד אביהן יש בדבר, וחייבין ב״ד להכריחן בזה משום כבוד אביהן. גמרא. משתמשת במדור וכו׳. כלומ׳, במדור שנתנו לה להתייחד בו, אבל אינו רוצה לומר בכל בתים שהיו של בעלה, אלא חדר אחד שיהיה די לה לדור בו. וכן מן הכרים וכסתות וכלי כסף מה שיהיה די לה, ואינן רשאין היורשין לומ׳ לה קני לך כרים וכסתות, דכיון דכתב לה את תהא יתבא בביתי, כל מטלטלי הבית שיעבד לה לצרכה שתשמש בהן במותו כמו בחייו, כל אימת שתרצה לנהוג אלמנותה. מיגד. בדל״ת. כלומ׳, משך אלמנותיך. בביתי, ולא בבית עקתי. כלומ׳, שאם היה בית היתומים קטן וצר, יכולין היורשין לומ׳ לה לכי לבית אביך ואנו זנין אותך שם, שהרי כתב לה בביתי, דמשמע בביתי גדול ורחב ולא בבית קטן וצר שאינו מחזיק היורשין והאלמנה, כלומ׳, שאין שם בתים כל כך שידורו היורשים בפני עצמן והאלמנה בפני עצמה. במדור אלמנה. כלומ׳, שבנה לה בעלה חדר אחד בפני עצמו בתוך ביתו לצורך תשמישה, אי נמי שמכרו כל הבתים שירשו מאביהם. לא עשו ולא כלום. בנכסים מועטין. דאמרי׳ הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים. התם. בבת יורשת נכסים מועטין. לא תפסה בהן בחיי האב ולא החזיקה בהן. אבל במדור אלמנה, תפסה והחזיקה באותו חדר בחיי בעלה. אין היורשין חייבין לבנותו. ויכולין לומ׳ לה לכי לבית אביך ואנו זנין אותך שם, דהא כתב לה בביתי, וכיון שנפל ובנאוהו היורשין אין זה בית אביהן, אלא בית של עצמן. ואני אבננו משלי. כדי שלא אזוז מבית בעלי. [אין היורשין חייבין לבנותו. דאמרי׳ מזליך גרים ליך, והוא לא קבל עליו אלא בזו הבית אבל לא בבית אחרת.] שיפצא. חזקה בדקי הבית וסתמה הסדקים כדי שלא תפול. מהו. יכולין יורשין לעכב על ידה או לא. שיפצה, לשון תיקון, כדאמרי׳ עד דאתא אסא ושפצינהו. וליתבו לה. מזונות. כי יתבה התם. בבית אביה, כלומ׳, ומה קפידא יש בדבר. ברכת הבית מרובה. כלו׳, לפי רוב בני אדם בבית יכולין לפרנס שנים מן השוק מכל מה שמבשלין ומתקנין לצורך לפתן, ואינן צריכין להוסיף בשבילן כלום, הילכך יכולין לומ׳ לה, ממה שהיינו מבשלין לצורכנו היינו נותנין לך קימעא. וליתבו לה כפי ברכת הבית. כלומ׳, נהי דבתבשילין ובלפתן שלהן לא יהיו צריכין להוסיף בשבילה, אבל בלחם ויין ודאי היו צריכין להוסיף בשבילה, ואם כן מאי זה טעם יהיו קפדים בזה לומ׳ לה אם את אצלנו יש לך מזונות וכו׳. ומשני, אין הכי נמי. דבלחם ויין כופין אותם ליתן לה, דהיינו מדת סדום.מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144