גמרא
פירוש
רֵאשִׁית הַגֵּז וְהַמַּתָּנוֹת וּפִדְיוֹן הַבֵּן וּפִדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר לִפְטוּר.
כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר קָמָה אַקָּמָה רְמִי לֵיהּ.
לֵוִי זְרַע בְּכִישָׁר וְלָא הֲווֹ עֲנִיִּים לְמִשְׁקַל לֶקֶט אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת אֲמַר לֵיהּ {ויקרא י״ט:י׳} לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזוֹב אוֹתָם אוְלֹא לְעוֹרְבִים וְלֹא לַעֲטַלֵּפִים.
מֵיתִיבִי באֵין מְבִיאִין תְּרוּמָה לֹא מִגּוֹרֶן לָעִיר וְלֹא מִמִּדְבָּר לַיִּשּׁוּב וְאִם אֵין שָׁם כֹּהֵן שׂוֹכֵר פָּרָה וּמְבִיאָהּ מִפְּנֵי הֶפְסֵד תְּרוּמָה.
שָׁאנֵי תְּרוּמָה דְּטָבְלָה וְלָא סַגִּיא דְּלָא מַפְרֵישׁ לַהּ.
וַהֲרֵי מַתָּנוֹת דְּלָא טָבְלִי וְתַנְיָא מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְלוֹג בַּעֲגָלִים לֹא יַפְשִׁיט אֶת הַזְּרוֹעַ.
לְהַפְשִׁיט אֶת הָרֹאשׁ לֹא יַפְשִׁיט אֶת הַלֶּחִי וְאִם אֵין שָׁם כֹּהֵן מַעֲלִין אוֹתָן בְּדָמִים וְאוֹכְלָן מִפְּנֵי הֶפְסֵד כֹּהֵן.
שָׁאנֵי מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה דִּנְתִינָה כְּתִיבָא בֵּיהּ הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי תְּרוּמָה נָמֵי נְתִינָה כְּתִיבָא בֵּיהּ.
וְאֶלָּא תַּעֲזוֹב יַתִּירָא לְמָה לִי.
לְכִדְתַנְיָא גהַמַּפְקִיר אֶת כַּרְמוֹ וְלַשַּׁחַר הִשְׁכִּים וּבְצָרוֹ חַיָּיב בְּפֶרֶט וּבְעוֹלֵלוֹת וּבְשִׁכְחָה וּבְפֵאָה וּפָטוּר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת.
הָהוּא שַׂקָּא דְּדִינָרֵי דַּאֲתָא לְבֵי מִדְרְשָׁא קָדֵים רַבִּי אַמֵּי וּזְכָה בָּהֶן וְהֵיכִי עָבֵיד הָכִי וְהָא כְּתִיב וְנָתַן וְלֹא שֶׁיִּטּוֹל מֵעַצְמוֹ רַבִּי אַמֵּי נָמֵי לַעֲנִיִּים זָכָה בָּהֶן.
וְאִיבָּעֵית אֵימָא אָדָם חָשׁוּב שָׁאנֵי דְּתַנְיָא {ויקרא כ״א:י׳} וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו דשֶׁיְּהֵא גָּדוֹל מֵאֶחָיו בְּנוֹי בְּחָכְמָה וּבְעוֹשֶׁר.
אֲחֵרִים אוֹמְרִים מִנַּיִן שֶׁאִם אֵין לוֹ השֶׁאֶחָיו הַכֹּהֲנִים מְגַדְּלִין אוֹתוֹ תַּלְמוּד לוֹמַר וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו גַּדְּלֵהוּ מִשֶּׁל אֶחָיו.הדרן עלך הזרוע והלחיים
מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ו רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין ט׳:י״ח
רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ט׳:י׳
סמ״ג מצוות עשה קמ״ב
טור יורה דעה ס״א:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ב׳
רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ט׳:י׳
סמ״ג מצוות עשה קמ״ב
טור יורה דעה ס״א:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ב׳
ז רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין ט׳:י״ח
טור יורה דעה ס״א:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ג׳
טור יורה דעה ס״א:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ג׳
ח רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין ט׳:י״ח
טור יורה דעה ס״א:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ב׳
טור יורה דעה ס״א:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ב׳
ט רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין ט׳:י״ט
טור יורה דעה ס״א:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ג׳
טור יורה דעה ס״א:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה ס״א:ג׳
גמרא. למלוג בעגלים. קודם שימכור הטבח אותו, שמשירין הצמר במים רותחין ונשאר העור עם הבשר ונאכל עמו, אבל בזרוע כהן אין רשאי לעשות כן, לפי שגם הצמר זכתה התורה לכהן, מריבוי דכתי׳ הלחיים, דבשלמא ה״א של הזרוע לרבות המיומן שבזרוע, דהינו ימין, למעט שאינו רשאי לתת לו של שמאל, אלא ה״א של הלחיים, ששניהם נתנין לכהן, מה בא לרבות, אלא לאיתויי צמר שבראש כבשים, ושער שבזקן תישים, והוא הדין לשער הזרוע. וכל שכן עור הלחיים במקום שנהגו להפשיטם קודם שימכרום, שאינו רשאי לעשות כן במתנות כהן. משנה. ז. אי זה הוא זרוע וכו׳. שנתן לכהן. זרוע הוא יד של בהמה, אחד מן הרגלים הראשונים, והוא הימין. מן הפרק של ארכובה. רכובה הנמכרת עם הראש. עד כף של יד. הוא עצם רחב של כתף שקורין אשפלדון בלעז, והם שני עצמות. והוא של נזיר. דכתי׳ ונתן לכהן את הזרוע בשלה מן האיל, וכזה השיעור היה נותן לכהן. וכנגדו ברגל. באחד מן הרגלים האחרונים, הוא השוק, האמור בשלמים, היו נמי שני עצמות מהפרק של ארכובה הנמכרת עם הראש עד בוקא דאטמא המחובר על כף הירך כבוכנא באסיתא, דהיינו כל הירך, עצם האמצעי ועצם הקולית. ר׳ יהודה אומר השוק וכו׳. כלומר פליג ר׳ יהודה וקאמ׳ שלא היו אלא עצם אחד מן הפרק של הארכובה הנמכרת עם הראש ועד סובך של רגל, הוא תחלת עצם הקולית וסוף עצם האמצעי, שלא היה נותן לכהן אלא עצם האמצעי לבדו. ור׳ יהודה לא פליג אלא בשוק, מדלא כתי׳ על ירך, כדכתי׳ שוק על ירך, משמע דלא הוי אלא עצם אחד, אבל בזרוע הניתן לכהנים לא פליג, דודאי שני עצמות במשמע, שכל אותן שני עצמות נקראות יד, כדכתי׳ והיה לאות על ידך, ותפלין היו מונחין בזרוע בגובה הזרוע, והוא עצם שני, ושניהם נקראין אזרוע במקרא, ובזרוע נטויה, ובזרועך הנטויה, וכנגדו בבהמה הוא הכף הרחב שהוא של כתף. ואי זהו לחי. הניתן לכהנים. הוא הפרק של לחי אצל הצדעים, וחותך כלפי מטה עד פיקה של גרגרת, שהוא שיפוי כובע שהוא פקיעתה ופתחה של קנה ובית הבליעה של ושט, דהיינו לחיים התחתונים עם הלשון. ובבריתא נותן טעם לשלשה אלו למה נבחרו, דתניא דורשי חומרות אמרו הזרוע כנגד היד, דכתי׳ ויקח רומח בידו. לחיים כנגד תפלה שהתפלל פנחס על ישראל, דכתי׳ ויעמוד פנחס ויפלל ותעצר המגפה. קיבה כמשמעה, כנגד ואת האשה אל קבתה. גמרא. הקיבה, להביא חלב שעל גבי הקיבה. שהוא מותר באכילה כדאמרינן באלו טרפות, שהכהנים נהגו בו היתר כר׳ ישמעאל שאמ׳ משום אבותיו, לפי שלא נקרא חלב אלא אם כן הוא תותב קרום ונקלף, וחלב שעל גבי הקיבה אינו תותב. ופי׳ תותב, כמו מלבוש, שמכסה את כולו, כדאשכחן בחלב שעל הכרס, ותרגום היא שמלתו לעורו, היא תותביה למשכיה. והתניא ובית השחיטה עמה. ומתניתין קתני עד פיקה של גרגרת, ואילו היה ראוי לשחיטה פיקה של גרגרת, דהיינו שיפוי כובע, לא היה קורא אותו אלא עד בית השחיטה, לפי שדרך התנא להודיענו מילתא של חידוש אגב אורחיה, והיה עתה משמיענו ששיפוי הכובע מקום שחיטה הוא. מוגרמת. דהינו מטבעת גדולה ולמעלה לצד הראש. פסולה. אפי׳ כמלוא חוט אחד בעינן שישאר מטבעת הגדולה כלפי הראש על פני כל הטבעת. העיד ר׳ חנינא בן אנטיגנוס על מוגרמת זו שהיא כשרה. וכיון דאפיקתיה משיעור טבעת גדולה אין לנו שיעור מסויים אלא שיפוי כובע לבדו. והינו שייר בחיטי. ששייר כל שני חיטי הבהמה העומדים סמוך לקנה כלפי הראש, ולא נגע בהם כלל כלל, שאם נגע בהם נבלה ומטמאה במשא. ואליבא דרבנן אתיא מתניתין, דלא קרי ליה מקום שחיטה, ובריתא דקרי ליה מקום שחיטה לפיקה של גרגרת, דהינו שיפוי כובע, ר׳ חנינא בן אנטיגנוס. והלכתא כותיה אע״ג דסתם לן תנא כרבנן. הדרן עלך הזרוע והלחייםמהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות.
הערות
הערות
Gemara
Peirush